השירים שעשו לי את השנה + סיכום 2011

לסכם את השנה בשירים זה כמו להגיד שיש לי מספיק בגדים. זו הייתה שנה מבורכת במוזיקה מצוינת, כייפית  ושונה.
מאדל שפירקה לנו את הלב לחתיכות קטנות ושבריריות לפלורנס שהביאה אותה בסגנון מגניב והגדירה מחדש את המושג "מוזיקה מקורית".


אך לא נתחיל בזה כי אל לנו לשכוח את הדברים שלמדתי השבוע:
1. האנשים שהכי פחות מצפים מהם בסוף הכי מפתיעים
2. להיות אופטימית זה קשה, אבל כשמחליטים את זה אז מנצחים הכל
3. אני מכורה לאינסטגרם
4. אני מכורה לפרקים של סקס והעיר הגדולה
5. אני עובדת טוב בלחץ 
6. אני אובססיבית כשלא עונים לי להודעות
7. יש לי הפרעות קשב וריכוז חמורות ביותר
8. ביום חמישי עזבה אותי החברה השלישית לשולחן. מה זה אומר עליי?
9. איך יודעים כשממש אוהבים מישהו? כשמרגישים עצוב כשרע לו
10. לסלוח זה לא בושה


בסוף השבוע שעבר, הכרזתי בפוסט השבועי שלי שאני הולכת להיות אופטימית יותר וצינית פחות.
כל השבוע הלכתי עם המנטרה הזו. "להיות אופטאימית, להיות שמחה, שום דבר לא יוציא אותי מזה".
זה לא קל להחליט ששום דבר לא יעצבן אותך, וזה באמת הכי קל להיות ציני, מקטר ודכאוני.
אבל ראיתי שברגע שאני מחליטה להיות אופטימית וחיובית, הכל הרבה יותר קל.
הדיכאון מביא דיכאון, הבאסה מביאה עוד באסה, הציניות מגבירה את המירמור ומשטלטת על הכל.
המסקנה שלי: הרבה יותר כייף להיות בן אדם שמח.


הפוסט הזה הוא בעצם הפוסט האחרון של שנת 2011. וכן. בא לי לסכם את השנה הזו, כי היא הייתה מדהימה. 
אז מה היה לנו השנה?
התחלתי עבודה חדשה (זה היה באוקטובר, אבל זה גם תופס) מעניינת ומאתגרת שלוקחת אותי למקומות שמעולם לא חשבתי שאגיע אליהם. בעבודה הכרתי אנשים חדשים, שלימים נהיו החברים הכי טובים שלי, איתם אני מבלה את רוב שעות היממה, את הסופי שבוע, את האירועים החשובים בחיי וכל מה שאפשר ליהנות ממנו.
למדתי סטיילינג ונהנתי מכל רגע. 
עברתי שיברון לב שנתן לי המון חומר לכתוב עליו, ולימד אותי להיות חזקה ולדעת מה אני באמת רוצה. 
נולד לי אחיין חדש ומהמם ובפעם הראשונה הרגשתי שילדים זה שמחה.
הבאתי את ה"סטיק שיק" לארץ שפורסם בזמנים מודרניים ו- מגזין GO והראתי לעצמי שאני יכולה לעשות הכל ולהגיע לכל מקום אם רק ארצה. מבחינתי זה ההישג הכי גדול שעשיתי עד כה.


אז מהם השירים שעשו לי את השנה?
קשה לבחור רשימה מתומצתת של שירים שהלכו איתי לאורך כל השנה, אבל ניסיתי להיזכר בדברים שאהבתי ושמעתי ולבסוף הצלחתי להגיע לרשימה של 12 שירים.


2011 הייתה ללא ספק השנה של אדל. בפעם הראשונה ששמעתי אותה הרגשתי שהיא כותבת את השירים עליי. התרגשתי, בכיתי, התגאתי ואהבתי. 

מנחשים מה יגיע אחריה? דיי ברור.
Florence & The Machine היא הלהקה הכי מגניבה ומיוחדת שהכרתי השנה. כמו שאמרתי כבר בתחילת הפוסט, פלורנס מגדירה מחדש את המושג "מוזיקה מקורית". השירים שלה כל כך נכונים והמוזיקה מיוחדת. זה היה אהבה ממבט ראשון.

קצת קשה לעשות רשימה של שירים שאהבת במהלך כל השנה כי תמיד שוכחים את אלה שהגיעו באמצע הדרך. למשל ליקי לי, שהנעימה לי בסך הכל כמה שעות דיי טובות עם השיר הזה.

The XX נכנסו חזק לפלייליסט היומי שלי השנה. חרשתי אותם עד עמקי נשמתי והיום אני כבר לא יכולה לשמוע. כבר אמרתי לא פעם שזו אחת הבעיות שלי. ברגע שאני אוהבת שיר אני חייבת לחרוש לו את הצורה. ואז אני לא יכולה לשמוע אותו יותר. לא ממליצה לכם לעשות את זה, אבל אצלי זו הדרך היחידה.

לזמנים הקשים, העצובים, הבודדים, המדכאים, החלשים, השבורים והמרגשים אני משתמשת בבון אייבר. הוא חבר שלי לעת צרה, הוא עוזר לי תמיד להיכנס לתוך תוכי ולהרגיש את הלב שלי.
את Holocence שמעתי לפחות פעם ביום במשך כמה חודשים. התאהבתי בשיר ובמנגינה. פעם ראשונה ששמעתי את השיר התרגשתי והתמלאתי צמרמורת. לא כל יום שומעים יצירת אמנות שכזו. איזה כייף שנכנסת לחיי, בון אייבר. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.

הנה עוד להקה שנכנסה לפלייסט היומי - Passion Pit.
הם לא מושמעים כל כך בארץ ומעטים מאוד האנשים שמכירים אותם. (לפחות בחברה שאני מסתובבת בה). אבל אי אפשר לדעת, הרי כך גם היה בהתחלה עם פלורנס ותראו איפה היא היום, כובשת את המצעדים. רק אל תשכחו איפה קראתם עלייהם לראשונה.

ג'ימס בלייק, הזמר שהרעיד לנו את החדר (וגם את הלב) כל פעם ששמענו את השיר Limit To Your Love. הזמר שהביא את הקול השונה והמיוחד. הזמר שהפתיע ומגיע לארץ. גם הוא כאן איתנו.

מאיה איזקוביץ' מבחינתי היא ההפתעה של המוזיקה הישראלית לשנת 2011 (בקטגוריה הנשית).
מסוג השירים שאפשר לשמוע כל היום, גם כשבאמת משמיעים אותה במשך כל היום, רוצים רק עוד ועוד.
הקול המלטף נוגע בפנים, אפשר לשמוע שכואב לה. מתביישת להגיד שעדיין לא הייתי בהופעה שלה. השנה אני הולכת להופעה שלה. מבטיחה לעצמי. חייבת.

ומהי ההפתעה הישראלית הגברית שלי לשנת 2011? יותר ברור מזה אין.
אמיר דדון הכובש החזיר לי את האהבה למוזיקה ישראלית. באחת ההופעות שהייתי בהן הוא היה בקהל. נורא רציתי לבוא אליו לחבק אותו ולהגיד לו מילים יפות אך לצערי התביישתי. אז אמיר, אם אתה קורא את השורות האלו, תודה. תודה ענקית על הכנות והשיתוף. אני מזדהה כמעט עם כל מה שאתה כותב.

נינט והרד בנד בקאבר המצוין ל - Crazy. נראה לי שהם הפתיעו אפילו את עצמם בהצלחה המסחררת לשיר.
ביצוע גאוני, רוקיסטי אמיתי, עצבני ובועט. נשמע רבות במשרדו הקטן.

הנה שיר מ-ע-ו-ל-ה שהכרתי כמובן בהמלצת אחי. אחרכך כולנו הכרנו אותו טוב יותר בפרסומת של קסטרו.
פשוט שיר שכייף איתו. אם אתם עדיין לא מכירים, ממליצה בחום להתחיל לחרוש.



ובשיר האחרון - דניאלה ספקטור שיחקה אותה עם השיר המתוק Cut It Out.
זוכה בטייטל - השיר החרוש ביותר שלי לשנת 2011.

איזו שנה מדהימה זו הייתה. שנה של שינוי ועשייה. שנה של חברים, התחלות ושינויים.
מאחלת לכם ולי שנה מדהימה עוד יותר מהשנה שהייתה. תודה על האוזן הקשבת, הפרגון, המילים החמות וההתמדה.

ועוד משהו קטן. מחר יעלה פוסט סיכום סילבסטר. צלמת הבית (מיכל קרן), דוגמניות הבית (איילת ועדי) והסטייליסטית (אני) ערכנו סשן צילום מוצלח במיוחד. ואם יורשה לי, לדעתי, הסשן המוצלח ביותר עד כה.
והנה הצצה קטנה:

יאללה, לכו תחגגו!

Shira.T

שלישי קצר | תספורת חדשה

כל מקום שאני מגיעה אליו שואלים אותי איפה אני מסתפרת, אז החלטתי לשתף בפוסט שלם רק על זה! 
כל שלושה חודשים אני מסתפרת, ממש לפי הספר. אולי זה בגלל שאני צריכה שינוי, אולי זה בגלל שהשיער שלי כבר התרגל ואולי זה בכלל כי אני אוהבת ללכת למספרה ולהתפנק.
הספר שלי, רועי אמזלג (חלק ממספרת "אמיר אליהו") יודע בדיוק מה אני אוהבת. אני אפילו לא צריכה להסביר לו מה אני רוצה. זה אחרי שנים של טראומות מספרים שאהבו לגזור יותר מידיי ובטח שלא להקשיב.
אני תמיד יוצאת מרוצה ממנו. כייף שאפשר סוף סוף לסמוך על ספר. 

והתוצאה הסופית:

שלישי פעמיים כי טוב,

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע| הפעם בנימה אחרת

כבר כמה ימים שאני מנסה לחשוב איך אני אתחיל את הפוסט הזה וכבר כמה ימים אני לא מצליחה. 
חשבתי להתחיל באכזה נוספת או מקרה מרגש שקרה, אבל לא הייתה לי המוזה וקצת נמאס לי להתבכיין.
ואז, בדיוק בזמן הכי הזוי שהיה לי, נפל לי האסימון. כשחבר טוב אמר לי "את צריכה להיות יותר אופטימית" הבנתי שיש בעיה: הפכתי להיות צינית ממורמרת ופסימית. וזה הכי לא אני. 
ההחלטה שלי לשבוע שיבוא הוא להיות יותר אופטימית. ופחות צינית.


דברים שלמדתי השבוע:
1. אהבה זה לטוב ולרע (גם כשממש מעצבנים אותך)
2. אנשים שעוקצים מזינים את הכוח שלהם על חשבון אחרים
3. כשהבטן כואבת יש בלגאן
4. שבוע שלם בלי בועז כהן זה לא קל בכלל
5. מלכודת דבש זה מסוכן
6. לוחצים "לנה דל ריי" בגוגל ומקבלים אותי רביעית
7. כשזה מול העיניים שלך, אין לאן לברוח


יש לי רוטינה.
אני קמה בשמונה, מדליקה את הרדיו על 88 ישר לתוכנית האהובה עליי "רוקר טוב" עם בועז כהן ומתחילה להתארגן. השבוע בועז כהן לא היה וזה שינה לי את כל הבקרים.
מוזיקה אחרת פתאום השתלטה לי על הרדיו, שדרן לא מוכר וסיפורים אחרים. רק ביום חמישי הוא שב לאולפן וסוף סוף שמעתי את התוכנית המצוינת והממכרת ויכלתי לחזור לרוטינה. כייף.


השירים שעשו לי את השבוע: 


השבוע הכרתי את בירדי. והיא מדהימה. 
אני נותנת ליוטיוב להחליט בשבילי, הוא כבר מכיר את הטעם שלי ומכיר לי להקות חדשות ושירים שמתאימים לי.
"It takes an ocean not to break", זה בדיוק זה. צריך מלא כוח, מלא אנרגיה, מלא אופטימיות ורצון לא להישבר.
המשפט שתפס אותי:

"It takes an ocean not to break"

השיר הזה של Florence & The Machine גרם לי קצת לחשוב. 
את השיר כיוויכול שרה מישהי חסרת איכפתיות, שמנצלת אנשים רק כשהיא רוצה. 
בפעם הראשונה כשקראתי את מילות השיר אמרתי לעצמי שזה מאותם האנשים האילו, שמהם אני סולדת, שמנצלים אנשים שאוהבים אותם ורוצים בקרבתם רק כי זה נוח להם באותו הרגע. ושאני ממש לא כזו.
ואז עלתה בי השאלה - האם גם אני כזו באיזושהוא מקום? אולי כולנו קצת כאלה כשנוח לנו? 
אין לי תשובה, אבל זו שאלה מעניינת שצריך לענות עלייה.


המשפט שתפס אותי:

I know everybody lets you down"

I'll do the same

But know I'll always be around

"This can remain the same

דודו טסה מפתיע אותי בפעם השנייה.
השיר "עם חלומות כאלה" נכנס עמוק לבפנים, כמו סכין. אם מצב הרוח שלכם לא בשמיים אז לא כדאי. 
אותי הוא מאוד מדכא. אמיתי ונוגע.   


המשפט שתפס אותי:

"תנעלי את הדלת, שהאושר לא יברח"

כי זה כל כך נכון. 

לפעמים, כשטוב לי, ברגעים האלה שממש ממש טוב לי, אני רוצה להקפיא את הזמן ולהשאיר את האושר הזה לעוד קצת זמן. 

את הקאבר החדש והמצוין הזה שעושה איימי ווינהאוס הכרתי השבוע באחד התוכניות ב - 88 (לא אני מפרסמת אותם ולא עושה להם יח"צ). בעצם כשקוראים את המילים היום, כשאיימי כבר לא בחיים, זה נשמע קצת כמו סיכום חייה:

A Song For You

I've been so many places in my life and time

I've sung a lot of songs I've made some bad rhyme

I've acted out my love in stages

With ten thousand people watching

But we're alone now and I'm singing this song for you

I know your image of me is what I hope to be

I've treated you unkindly but darlin' can't you see

There's no one more important to me

Darlin' can't you please see through me

Cause we're alone now and I'm singing this song for you

You taught me precious secrets of the truth witholding nothing

You came out in front and I was hiding

But now I'm so much better and if my words don't come together

Listen to the melody cause my love is in there hiding

I love you in a place where there's no space or time

I love you for in my life you are a friend of mine

And when my life is over

Remember when we were together

We were alone and I was singing this song for you

You taught me precious secrets of the truth witholding nothing

You came out in front and I was hiding

But now I'm so much better and if my words don't come together

Listen to the melody cause my love is in there hiding

I love you in a place where there's no space or time

I love you for in my life you are a friend of mine

And when my life is over

Remember when we were together

We were alone and I was singing this song for you

We were alone and I was singing this song for you

עוד שיר חמוד שהכרתי השבוע. יותר נכון שסוף סוף "שיזמתי". (מלשון SHAZAM).
זה שיר שאני מכירה כבר זמן מה, אבל עוד לא יצא לי לברר עליו. השבוע היה לי את הזמן. הוצאתי את האייפון, הדלקתי את השזאם, ואחרי עשר שניות בלבד גיליתי את שם השיר וצעקתי בקול רם "אין, אין על שזאם!".

אז כן, גם אני רואה אקס פאקטור. כמעט כל תוכנית שמשלבת מוזיקה אני רואה.
יש שירים שמתאימים לכל זמן: קיץ, חורף, שמחה, עצבות והתאהבות. זה אחד מהם.
רייצ'ל קראו (הבחורה מאקס פאקטור) ביצעה את אחד השירים הטובים של אטה ג'יימס ועשתה עבודה מצוינת. 
היא אמנם בת 13, אבל עשתה אותו כל כך מרגש ואמין שהייתי ממש צריכה לשפשף רגע את העיניים.
השיר הזה נוגע אליי באופן מיוחד. כי גם אני, באותו הרגע ששמעתי, רציתי לא לראות, לא לדעת ולא לשמוע. לפעמים אני באמת מעדיפה להיות עיוורת. 


המשפט שתפס אותי:

  "baby, I'd rather, I'd rather be blind, boy
Then to see you walk away,
 see you walk away from me, yeah
 baby, I'd rather be blind"

ואם עוד לא ראיתם, זה הביצוע של רייצ'ל קראו:

חדש גם לי:
חשבתי עם איזה שיר לסיים. לבסוף בחרתי בשיר הזה של הסטרוקס. 
שיר מצוין שישר תפס אותי בגלל הקצב שלו.
שוב, שיר שהכרתי ב - 88. אולי אני נשמעת נלהבת יתר על המידה, אבל מאז שעברתי לתחנה הזו, אני מגלה עולם חדש של מוזיקה ופליילסיט רחב ומגוון. מה גם שהם מתייחסים לשיר ולמילים שלו וכמה זה כייף פתאום לשמוע הסבר על השיר ואת נקודת המבט של השדרן ומה השיר עושה לו.
הרי כל אחד מפרש את השיר אחרת, רק מי שכתב את השיר יודע בדיוק למה הוא התכוון. 

בנימה יותר אופטימית, פחות צינית וממורמרת אני יוצאת לשבת שלי.

מאחלת לכם שבת מושלמת, שמשית (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה), מלאה בכייף וזמן. המון זמן.

Shira.T 

כך התמכרתי לעקבים | הסיפור המלא

עד לפני כמה חודשים הייתי הבחורה שלא יכלה לצאת מהבית עם עקבים. חברות שלי היו משתגעות ממני.
לא יכולתי ללכת יותר מעשר מטר מבלי לעשות הפסקה קצרה, שלא נדבר על זה שהייתי צולעת.
כל הזמן ניסיתי אך לשווא.
דידי, החברה שישבה לידי בעבודה (ועדיין חברה מאוד טובה) הייתה מגיעה כל יום עם עקבים ולא הבנתי איך היא מצליחה!


כל בוקר היינו מתחילות בשיחה, אני: "היום בבוקר ניסיתי לבוא עם עקבים לעבודה, אבל בסוף יצאתי עם שטוח"
דידי: "אני ניסיתי היום ללכת עם שטוח, אבל בשנייה האחרונה החלפתי, אני פשוט לא מסוגלת"

יום אחד זה קרה. 
החלטתי שאני יוצאת מהבית עם עקבים. 
בהתחלה הרגשתי מוזר. הרגשתי לא עצמי ושכולם מסתכלים עליי. הגעתי לעבודה ולהפתעתי הרבה - כולם החמיאו לי. הרגשתי גבוהה יותר ואפילו חטובה יותר. דידי הייתה גאה בי.


יום אחרי זה הגעתי גם עם עקב, יומיים אחרי הגעתי על שטוח. הרגשתי פחות טוב ומהר מאוד התגעגעתי לעקבים. 
מאז אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהלכתי על שטוח. מה קרה לי? לא יודעת. 
דידי ניצחה. 
עכשיו אני בבעיה, שבוייה בעקב. 


הנה הנעליים שקניתי לעצמי לחורף הזה:

Castro

Castro

Pull & Bear

חמישי שמח!

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

שבוע שהתחיל בכזו אופטימיות חייב להיגמר בפחות.
דברים שלמדתי השבוע:
1. ארבע וחצי שנים בתל אביב יכולים להשכיח ממך איך גברים אמורים להתנהג 
2. שונאת אגואיסטים. כבר אמרתי?
3. לפעמים צריך להתרחק כדי לראות את התמונה הגדולה
4. אף אחד לא יעשה בשבילך מה שאתה צריך לעשות
5. שונאת להיות בחברת זוגות!
6. אין על אבא שלי 


שבוע קצת מוזר.
ברובו הוא היה דיי מבאס. קיבלתי טעימה קצרה של כייף שנגמר מהר מידיי, ולפעמים זה יותר גרוע.
עם השיר הזה התחלתי את השבוע. ואיזה כייף להתחיל שבוע עם שיר כזה נעים. 
Bombay Bicycle Club (בהמלצתו של אחי כמובן) הם להקה מצוינת שעושה מוזיקה מגניבה וכייפית.


המשפט שתפס אותי:

"we both know we could be someone better"

   

פעם קנו לי את הדיסק של ג'וני מיטשל. נורא אהבתי אותו.
הקשבתי לדיסק ימים ולילות, שיננתי את המילים, והתחברתי לשירים כאילו נכתבו עליי.
השיר River הוא אחד השירים האהובים העליי של מיטשל, אם לא האהוב ביותר.
שוב, שיר חורף אולטימטיבי, עצוב ונעים. כי לפעמים גם אני רוצה נהר לשוט בו.


המשפט שתפס אותי:

I'm so hard to handle"

I'm selfish and I'm sad

Now I've gone and lost the best baby

That I ever had

"Oh I wish I had a river

ואם כבר ג'וני מיטשל, השבוע שמעתי המון את השיר "A Case Of You", אבל בגרסא של ג'יימס בלייק. 
בפעם הראשונה ששמעתי אותו ממש התרגשתי. יש שירים שיכולים לקרוע לי את הלב. וזה אחד מהם.  מדהים כמה שהשיר הזה שונה כשבלייק שר אותו. 
"You're in my blood like holy wine", כי אהבה היא בתוך תוכנו, בדם, בנימים, בורידים, בגוף, בנשימה, בהכל. 


המשפט שתפס אותי:

"I remember that time you told me, you said,

"Love is touching souls"

Surely you touched mine

'Cause part of you pours out of me

In these lines from time to time"

השבוע נזכרתי בשיר King Of Pain בביצוע של אלניס מוריסט המלכה כשהדלקתי את הרדיו ושמעתי את המקורי של הפוליס. זה הזכיר לי כמה שאהבתי אותה פעם, את השיר הזה, ואת הדיסק האנפלגד המצוין שלה.




ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב. ברגעים שלא טוב לי אני שומעת את בון אייבר. הוא עוזר לי להיכנס לעצבות כמו שצריך. אחרי כל האופטימיות של שבוע שעבר (שבאה מהר מידיי) צריך משהו שיאזן ויחזיר למציאות. מה חשבתי לעצמי באמת?

המשפט שתפס אותי: (המשפט שסוגר את השיר)

Your love will be"

"Safe with me

כבר המון זמן שאני שומעת על יותר ויותר אנשים שאוהבים את דודו טסה. הוא אף פעם לא ממש עשה לי את זה. אבל השבוע כשנתקלתי בשיר שלו ב-88FM הבנתי על מה כולם מדברים. 
מגיע לי יותר. איזה שיר. המנגינה העצובה, הקול המתחנן, והמילים, אוי המילים.
"אפשר לחיות חיים שלמים על יד?" מדוייק. השאלה היא, האם גם הדבר האמיתי בסופו של דבר הופך לעל יד? ומה זה בעצם הדבר האמיתי? וכמה זמן הוא מחזיק? אין תשובות.
מגיע לי יותר. זה נכון. אבל לפעמים, גם כשאני יודעת שמגיע לי יותר אני עדיין נשארת. אבל כן, מגיע לי יותר.


המשפט שתפס אותי: (כל השיר)

"תסתכלי לי בעיניים  אני צריך מבט ורוך  מגיע לי יותר  אפשר לחיות חיים שלמים על יד  אבל אני, מגיע לי יותר  תסתכלי לי בעיניים  אני צריך מגע, חום  מגיע לי יותר"

השיר הנטחן ביותר / הפתעת השבוע:

הפתעת השבוע. איזה מזל שיש את 88 ואפשר לשמוע ג'ם סשן עם האמן ולשמוע ולגלות את העולם שלו. 

כך הכרתי את עידן חביב. ולא, אני לא רואה הישרדות. 

בתוכנית (שהייתה ברביעי שעבר) סיפר חביב על השירים שלו, על עצמו, על ההשראה שלו ועוד.

הוא מסקרן אותי. 
שמעתי את השיר הזה כל כך הרבה, ועדיין לא נמאס לי ממנו. 
הקול שלו עדין, מתוק וכואב. הוא כותב את המילים, ומלחין את השירים בעצמו. כבוד.


המשפט שתפס אותי:

"שדה קוצים או שדה כותנה 

אני שוב אני, אני רק אני 

עומדת יחפה על אדמה חמה ומוכנה" 

שבת שלום,

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

דברים שלמדתי השבוע:
1. עוד יש סיכוי
2. הזמן רץ
3. יש לי את השותפה הכי מצחיקה בעולם
4. ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב


השבוע, כמו רוב השבועות האחרונים עבר לי במהירות.
מה יהיה? השבועות עוברים בטיל, הסופש"ים נגמרים ממש מהר והזמן פשוט עובר לו.
השבוע הגעתי למסקנה, שאולי עוד יש סיכוי. 


השירים שעשו לי את השבוע:
ליקי לי המתוקה, היא מאוהבת. ושרה על זה.
שיר חמוד וקליל שהעיר אותי כשישבתי בעייפות מול המחשב בעבודה. 

פיונה אפל המהממת. אנחנו חברות טובות כבר הרבה שנים. אבל מהחברות שאפשר לא לדבר איתן חודשים, וכשנפגשות אחרי הרבה זמן הכל חוזר לקדמותו.
פעם אהבתי אותה מאוד, היום אני עדיין אוהבת אותה, אבל אני כבר לא יכולה כל כך לשמוע אותה אחרי שחרשתי שנים על השירים שלה (וחדשים כרגע עוד אין). 
השבוע נתקלתי בכתבה עלייה ושמחתי להיזכר בה וכמובן בשיר המעולה Shadowboxer. 
והמשפט שתפס אותי: (כי הוא כל כך אני) 

‎"So darlin' I just wanna say

Just in case I don't come through:

I was onto every play, I just wanted you"

 

השיר הזה של בק נחת עליי בזמן הכי טוב. בסוף של יום, אחרי יום עבודה ארוך, בירה ביד ומנוחה על ספה נעימה. לא יכולתי לבקש שיר מושלם יותר מזה. מרגיע וכייף.  

Let the desert wind"

Cool your aching head

Let the weight of the world

"Drift away instead

השיר "אור גדול" של אמיר דדון נמצא אצלי בראש כבר כמה ימים, וכששיר לא עוזב אותי אני חייבת לשמוע אותו כמה פעמים כדי להוציא אותו מהראש שלי. אז כך עשיתי. פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. בסוף זה ממש כמו המנון. "אור גדול מאיר הכל ויותר כבר לא צריך לשאול, אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות"
כמו שרובכם יודעים (או מבינים), אני ומוזיקה ישראלית לא חברים הכי טובים. אבל כשזה קורה, זה קורה בענק.

המשפט שתפס אותי:

"לבד בתוך כל הטירוף, אני חושב איך שהזמן יכול לעוף. 

אבל בסוף כשזה נגמר, יש סיבה לכל דבר" 

ואם כבר מוזיקה עברית, אז מאיה איזקוביץ'. 
אני שומעת אותה וכל פעם מחדש מתפלאת. היא מדהימה, נשמעת כמו אמריקאית אמיתית, הקול שלה רך כמשי והמוזיקה שלה נעימה ונוגעת.
המשפט שתפס אותי:

All these pieces that are long gone"

"leaving memories that are so strong

חדש גם לי:
קבלו את אומללה - הם גם ישראלים (ממש הגזמתי היום עם העברית), גם מגניבים, גם מצחיקים וגם עושים מוזיקה מדליקה. וכן, גם הם ממש לא נשמעים ישראלים. 
How do I convert PDF to a JPG? היא שאלה מצוינת שצריך לשאול. לעשות שיר כל כך מגניב מהשאלה הזו היא בעיניי יצירתיות. אין הסבר על איך להמיר את הקובץ, אבל יש אחלה קליפ ואחלה סאונד שאפשר בכייף להתגאות בו שהוא משלנו.
ממש לא אומללים.

Death Can For Cutie הם חברי משכבר הימים, הם תמיד יודעים להיות שם כשעצוב ולפרוט על המיתר הכי עצוב. מילים כמו -
I will follow you into the dark
love of mine someday you will die
Someday you will be loved. 
את השיר הזה פגשתי השבוע בתוכנית הבוקר האהובה עליי "רוקר טוב" עם בועז כהן (88FM), וכמה שנהנתי לשמוע אותו. שונה במקצת משאר השירים שלהם, השיר הזה חיובי באופן מחשיד. אבל לי זה לא איכפת. כי זה בא לי בול בזמן. 
המשפט שתפס אותי:

"When there's a doubt within your mind 

Because you're thinking all the time

                                                   Framing rights into wrongs, Move along" 

מחשבות רבות על איזה שיר יסיים את הפוסט. אבל הגעתי להחלטה.
Passion Pit היא להקה מצוינת ואהובה שפעם הייתי כותבת עלייהם הרבה. קורה לי שאני חורשת על להקה תקופה של זמן ואחרכך שוכחת מהם. (לא בסדר מצידי, אני יודעת). 
השבוע התמזל מזלי ונזכרתי בלהקה המפוארת הזו.
כאן הם מחדשים את השיר שאני כל כך אוהבת - Tonight Tonight של הסמאשינג פאמפקנס (זוכרים?).
הם לקחו את השיר למקום אחר לגמרי, מבחינתי לפחות. 
אני קוראת את הבית האחרון של השיר ואני מתמלאת תקווה. שתמיד אפשר לשנות ושתמיד אפשר להשתנות ולהאמין. אז תקראו ותאמינו.
המשפט שתפס אותי:

"We'll crucify the insincere tonight
We'll make things right, we'll feel it all tonight
We'll find a way to offer up the night tonight
The indescribable moments of your life tonight
The impossible is possible tonight
Believe in me as I believe in you, tonight"

שתהיה שבת כייפית מלאה באנשים שאתם אוהבים,

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע + סיכום שבוע מרגש במיוחד

האמת שלמדתי כל כך הרבה דברים השבוע, אבל תימצתתי את זה לשמונה דברים נבחרים.

דברים שלמדתי השבוע:
1. צריך כל הזמן לדחוף, אין זמן לנוח
2. אפשר לעבור את השבוע עם 4 שעות שינה בלילה
3. אני מפתיעה את עצמי כל פעם מחדש
4. חברים אמיתיים נמדדים בתמיכה, בפירגון ובשעת צרה
5. קניתי יותר מידיי בגדים השבוע
6. לפעמים זה טוב לריב
7.  אני אוהבת
8. אני עושה את תל אביב!


השבוע, אחד השבועות המהירים ביותר שהיו לי.
ראשון, שני ושלישי חלפו להם כהרף עין, ולפני שעוד הספקתי למצמץ הגיע כבר יום רביעי.
בעבודה אני יושבת במקום זמני חדש וכייפי, שנותן לי השראה וריכוז.
אני בדרך כלל בשבת בערב יושבת עם עצמי וכותבת לי בראש את המטרות שלי לשבוע הקרוב: דברים שאני רוצה לכתוב בבלוג, דברים שאני רוצה לקדם לעצמי, ותמיד יש איזה תחביב חדש שאני רוצה להתחיל. 
לא תמיד הכל קורה. אבל אני תמיד משתדלת כן לעשות את הדברים שחשובים לי באמת. 
אבא שלי תמיד אומר לי - "תשימי לעצמך מטרות! בנאדם בלי מטרות לא יגיע לשום מקום!" אז כך אני עושה - מקשיבה לאבא שלי. הוא חכם.


השבוע היה מרגש במיוחד. הצטלמתי לטיים אאוט תל אביב:

התמונה נמצאת בעמוד 8, במדור הבועה. אפשר לראות במהדורה הדיגיטלית גם:
http://digital.timeout.co.il/activemagazine/welcome/timeout_474.asp
היו שם כמה שאלות, קצרות וחמודות.
למי שלא הבין או האמין, התגובה של דורית בר אור אכן אמיתית, מקווה שבשבועות הקרובים יהיה לי פוסט שלם עליה.

ועכשיו, נחזור לדבר שאליו התכנסנו. השירים שעשו לי את השבוע:
השיר הראשון הוא שיר יפייפה של פלורנס, מתוך הדיסק החדש והמעולה שלה, רוצו לקנות!

השיר הנעים הזה בביצוע של נינה סימון המצוינת הגיע אליי מחבר שאוהב מוזיקה.
הכי כייף לשמוע את השיר הזה כשיורד גשם בחוץ, אך לצערי השבוע לא ירד גשם בכלל, אז הדלקתי נר, הכנתי תה ונרגעתי.
המשפט שתפס אותי:

Just a little time, a little care"

A little note written in the air

Just the little thank you

We just forget to give back

Cause we're moving too fast

Moving too fast

"Forgetting to give back

לנה דל ריי היא הבחורה החדשה שמעניינת אותי.
עדיין לא התגברתי על כמה הפתיע אותי המראה שלה. והמוזיקה שלה מצוינת. הקול שלה עמוק ורך ומסקרן.
יש לה כבר את הסגנון שלה שאפשר לזהות. אבל עדיין, היא ממש חידה בשבילי.
מצד אחד יש בה משהו נורא מיינסטרימי, מצד שני היא מוכשרת ברמות, המוזיקה שלה מעולה ושונה (וממש לא מיינסטרימית) והיא כותבת את השירים שלה בעצמה. 
שלא נדבר על זה שהיא מנותחת ונראית כמו בובת ברבי. הקונפליקט הזה פשוט מסקרן.
המשפט שתפס אותי:

"Don't make me sad don't make me crySometimes love is not enough when the road gets though"

עוד שיר ששמעתי השבוע הוא "אולי" של אביב גפן. כי אולי אני באמת אוהבת יותר מידיי. והבנתי את זה בפיצוץ רגשות גדול.
אז אולי, אולי, אני אוהבת יותר מידיי. וכן, אני פנס בודד בתוך רחוב האהבה. מקווה שלא לעוד הרבה זמן.
המשפט שתפס אותי:

"אני חושב אולי

אני אוהב אותה יותר מדי 

פנס בודד בתוך רחוב האהבה"

הקילרז מחדשים את Ultraviolet של U2 ועושים עבודה יפה ומתרגשת. 
המשפט שתפס אותי:

You bury your treasure"

Where it can't be found

But your love is like a secret

"That's been passed around

השבוע, כשהגעתי הביתה ממש מאוחר, הדלקתי את הרדיו על 88 ושמחתי מאוד לשמוע לילה של אלבומים עם דייב מטיוס בנד. מהר מאוד הבנתי שאני לא יכולה לשמוע אותם יותר. במקום השיר שהזכיר זה צריך להיות הלהקה שהזכירה.
מכירים את זה שבתקופה מסוימת שמעתם כל כך הרבה פעמים את אותה הלהקה ועכשיו כשאתם שומעים את אותם אתם רק נזכרים באותה תקופה? אז זה מה שקרה לי. כמה שהיה כייף לשמוע את הקול הנעים של דייב, הזכרונות התחילו להציף אותי אז הייתי חייבת לכבות. אז כיביתי, והלכתי לישון.

השיר #41 הוא אחד השירים האהובים עליי של דייב (וכן, כתבתי את זה פה כבר לא פעם), יש בו משהו נעים, והקול של דייב ממש אומלל פה. אני אוהבת את זה.
המשפט שתפס אותי:

I wanted to stay"

I wanted to play

"I wanted to love you

חדש גם לי:
כשישבתי אצל החבר הטוב שלי שמעתי את השיר הזה וחשבתי לעצמי "הנה שיר שאני לא מכירה". אז ישר הקשבתי. שיר נעים ומילים אמיתיות. במצב כזה אני ישר פותחת את השאזם ומקשיבה. לא בדיוק הסגנון שהייתי שומעת, אבל משהו בו כן תפס אותי.
המשפט שתפס אותי:

"Love comes in the air

But the head of state won't care

Free at last we stand

I hope we meet again"

מאחלת שבת מהממת ושבוע מצוין,

Shira.T