השירים שעשו לי את השבוע

דברים שלמדתי השבוע:
1. אני לא אוהבת דאבסטפ
2. מוזיקה היא החיים
3. פעם בשבוע לפחות אני צריכה ללכת להופעה
4. יוגה עושה טוב לנשמה
5. עוד חודשיים אני רואה את איליי
6. החיים קצרים מידיי בשביל לא לצאת
7. צריך לנצל את הזמן ה"לבד"


אז אתמול בערב הייתי בהופעה/תיקלוט של ג'יימס בלייק.
זה לא ממש הייתה הופעה. יותר נכון, ממש לא. זה היה מסיבה, והוא התקלט בה.
המקום היה מפוצץ עד אפס מקום, ובלייק עלה בשתיים. 
בהתחלה היה נדמה לי שזה מתקדם מידיי לקהל הישראלי, שרק רצה לשמוע את בלייק מבצע את
"Limit To Your Love". בסביבות השעה ארבע הייתה כבר הרגשה יותר נינוחה, כולם רקדו ונהנו וכנראה כבר הבינו שבלייק מתקלט דאבסטפ כל הערב. 
שמעתי גם כמה שנשרו בדרך: "ניסיתי, דיי אני לא יכולה", והלכו. 
אני אישית לא התחברתי למוסיקה הזו, לטעמי זה היה חופר מעט, אך אם זאת מאוד נהנתי. 
הקאבר שאני הכי אוהבת שלו. מושלם.
המשפט שתפס אותי:

 you're in my blood like holy wine"

You taste so bitter and so sweet

Oh I could drink a case of you, darling

And I would still be on my feet

"And I would still be on my feet

ביום רביעי הייתי בהופעה של דני רובס. ממש שבוע הופעות היה לי.
כשאחותי קנתה לי כרטיס במתנה להופעה, לא כל כך הבנתי מה עובר עלייה. אני מכירה את דני רובס, את השירים שלו אני דיי אוהבת, אבל אף פעם לא כל כך התלהבתי ממנו. עד שהגעתי להופעה שלו.
איזה הופעה! מרגשת עד דמעות. 
רובס שנון, מבריק ומצחיק. לכל שיר יש את הסיפור שלו, וישבתי מהופנטת לסיפורים המרתקים שסיפר.
לידו הייתה זמרת ליווי. רק אחרי כמה דקות הציג אותה כ"אישה הכי יפה בעולם", הלוא היא אישתו.
היה מרגש, שמח, עצוב, מרתק וכייף. ממליצה בחום ללכת. חוויה. (ותודה לאחותי על ההזמנה להופעה!).
המשפט שתפס אותי:

"ובחלון, כמעט עולה הבוקר, 

כל כך הרבה בדידות יש בעולם 

וביניהם, רק התקווה תעיר אותם בחושך 

הם לא יודעים, הם לא ידעו אף פעם 

אם השער נפתח בדרך אל האושר" 

איזה מזל שנתקלתי בשיר הזה, שיר מעולה! בדיוק כמו שאני אוהבת.
כמו שאמרתי כבר שבוע שעבר, הלוואי שזו הייתה המוסיקה במועדונים בתל אביב.
שיר מעולה, הקול שלה מצוין, הקצב טוב וגם הקליפ לא רע בכלל, ובסופו של דבר היא מדברת פה על לב שבור, אז ברור שאני מתחברת לזה.

את KOL אני מזמן כבר אוהבת. יש בהם משהו מגניב, והם מצליחים להישאר עצמם ולא סוטים למיינסטרימיות המחלתית.
מאז שהתחילו בקריירה שלהם, הסגנון שלהם נשאר דיי אותו הדבר ואני אוהבת את זה.
שיר מגניב, המבטא האמריקאי הדרומי הזה שהורס אותי כל פעם שאני שומעת אותו+רואה אותו, משאיר אותי מעריצה נלהבת שלהם. יאללה, שיבואו לארץ. 
המשפט שתפס אותי:

"We'd be so free

Happy alone

Sharing a smile

So far from home"

את Mazzy Star אני אוהבת בעיקר שאני עצובה. 

Fade Into Me הוא אחד השירים שאני יכולה לשמוע כשאני מדוכדכת וכך לברוח לקצב העצוב של השיר והקול הנוגה של הסולנית.

אבל אני לא מדוכדכת, ואת השיר הזה שמעתי השבוע במקרה, בדרך לעבודה. שיר יפייפה.

המשפט שתפס אותי:

"Before I close the door 

I need to hear you say goodbye 

Baby won't you change your mind?"

"We've got to get in to get out". השיר הזה מתנגן לי בראש כבר כמה שבועות. אני לא יודעת למה או איפה שמעתי אותו. אבל הוא לא עזב אותי.
מה זה אומר גם המשפט הזה - צריך להיכנס כדי לצאת? 
אני חושבת שבשבילי, המשפט הזה אומר שבשביל לעשות משהו עד הסוף ולמצות אותו, צריך לעשות אותו בכל הכוח, וממש להרגיש שנכסנת לזה במאה אחוז, כדי שכשתצא מזה תרגיש שעשית את כל המאמצים האפשריים. זה נכון לגביי הכל בחיים. השאלה האמיתית היא מה זה לעשות הכל? ואיפה זה נגמר, המאמץ? ומתי יודעים שדיי, עשינו את כל המאמצים האפשריים?
נראה לי שלגביי זוגיות זה דיי ברור, פשוט מרגישים שמשהו נגמר. 
לגביי דברים אחרים בחיים - כמו עבודה למשל, או מעבר דירה וכו', אני חושבת שקצת יותר קשה להחליט, אבל נראה לי שגם זה באיזשהוא שלב כן נגמר. 
המפשט שתפס אותי:

"We've got to get in to get out"

  

לא עובר אצלי יום בלי לשמוע את רועי דהן. אני אוהבת את המוסיקה שלו. 
בזמן האחרון אני במיוחד אוהבת זמרים ישראליים ששרים באנגלית. אני מתחברת הרבה יותר לאנגלית.
מגיל מאוד צעיר התחברתי לאנגלית יותר.
אולי זה בגלל שבבית אימי דיברה איתי אנגלית, או אולי זה בגלל שהמוזיקה שהיא הייתה שומעת היה באנגלית. קרוב לוודאי. 
זה נכון שיש הרבה יותר דברים שקל להגיד באנגלית, כמו: אני אוהב אותך, אני מתגעגע, אני מצטערת לשמוע, יש משהו שאני יכולה לעשות? כל זה נשמע כל כך מאולץ בעברית. 
כשאני שומעת את השירים של דהן, אני נוטה להרגיש ששברו לו את הלב, והמוזיקה המצוינת שלו הגיעה מתוך כאב עמוק וטורדני, לפחות ככה זה נשמע לי.
ואז אני חושבת לעצמי, איזה באסה שהכתיבה הטובה ביותר באה לי כשאני עצובה. ומה זה אומר בעצם? שכל החיים אני יצטרך להיות מדוכדכת כדי לשמור על הכתיבה הרגשית והעמוקה? לא יודעת, שאלה טובה.
המשפט שתפס אותי:

"I’ll give you everything. 

I’ll kill your pain.

I'm not sure I intend to act according to your plans again. 

Not before the rain". 

לשיר האחרון איתו בחרתי לסיים את הפוסט הוא Polish Girl של Neon Indian, בהמלצת אחי, כמובן.

שיר כייף, ומשום מה, זה מה שאני מרגישה בזמן האחרון. כייף גדול. 

תהנו מהשיר. הוא עושה חשק להתלבש מגניב, לצאת החוצה ולרקוד.

שבת שלום. או שכבר אפשר לומר - שבוע טוב.

Shira.T

הזמר שהרעיד אותי | ג'יימס בלייק

ביום שישי ג'יימס בלייק מופיע / מתקלט בבלוק ואני כבר ממש מתרגשת.
הייתי שמחה לראיין אותו, אך לצערי זה לא מתאפשר.

את ג'יימס בלייק הכרתי בדיוק בזמן. 
אני זוכרת את השדרנית ברדיו מדברת עליו ואומרת שפעם ראשונה ששמעה את השיר Limit To Your Love הרגישה שהחדר רועד. כך בדיוק הרגשתי אני כששמעתי לראשונה את השיר האדיר הזה.
צמרמורת. סקרנות.
חשבתי לעצמי, איזה גאונות היה להפוך שיר כל כך מתוק, שמחה, קיטשי ונשי, לשיר גברי, דכאוני ושונה כל כך מהמקור.
השיר יצא בנובמבר 2010. 
באחד הראיונות שצפיתי בהם, אמר בלייק שאהב את השיר הזה עוד הרבה לפני ויום אחד פשוט עלה לו הרעיון להקליט גרסה משלו.
כשהמראיין שאל אותו מה Feist חשבה על הגרסה המחודשת שלו, ענה שהוא לא יודע כי היא אף פעם לא חזרה אליו. מצחיק. 

והמקור, של Feist, למי שעדיין לא מכיר:

בלייק בן ה- 23 (בלבד!) הגיע אלינו מלונדון. אלבומו הראשון יצא לאוויר העולם בפברואר 2011.

יש המכנים אותו גאון מוזיקלי, ויש שמגדירים אותו כתופעה בעולם המוסיקה. מה שבטוח, לבלייק יש כבר סגנון שחתום עליו "ג'יימס בלייק", כששומעים שיר שלו מזהים אותו בשניות הראשונות.
בין השאר בלייק גם מתקלט ומפיק, ומסתבר שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ - אביו של ג'יימס, ג'יימס ליטרלנס, זמר בעצמו. אחרי ששמעתי כמה שירים יכולתי לשמוע את הדמיון בין השניים. 
טעימה קטנה משירו של אביו. לא ברור לי עדיין אם השיר הזה הוא גרסת כיסוי לשיר wilhelms scream של בלייק, או ההפך. 

גרסת האב:

גרסת הבן:


גרסת כיסוי נוספת של בלייק שאני מאוד אוהבת הוא השיר A Case Of You של ג'וני מיטשל.
גם כאן לוקח בלייק את השיר למחוז אחר.
משהו בקול של בלייק, יחד עם הנוכחות העדינה והצנועה שלו והנגינה הרכה על הפסנתר, הופכת את השירה שלו למלטפת וענוגה. 

מסקרן אותי הבחור. בא לי לשאול אותו מליון שאלות: מה ההשראה שלו, ואם החלום שלו היה להיות זמר, ואם יש לו עוד חלומות שלא הגשים, ואיזה מוסיקה הוא אוהב, וכמובן אם יש לו חברה.(אולי הוא גיי בכלל?)
בכל מקרה, אני מחכה מאוד ליום שישי.


אסיים בעוד שיר יפייפה שלו - Measurments.

Crease your pride, telling lies that you're on your own"

"Watching their, faith in prayers will make you see your bones

נתראה בשישי. 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע | ספיישל אינדי

השבוע החורפי הזה עבר ממש מהר. אני היחידה במשרד בערך שמתלהבת כל כך מהחורף, וכל פעם שיורד גשם הם רוצים להרוג אותי.
דברים שלמדתי השבוע:
1. יש לי רעיונות טובים
2. יעל פוליאקוב הורסת את הבריאות
3. כשאתה לא עושה משהו מכל הלב זה נראה ככה
4. אני מאוהבת בתל אביב


שבוע מלא השראה ורצון לעשייה. אני אוהבת את השבועות האלו. לא קורה לי הרבה, אבל כשזה קורה זה מעולה וצריך לקפוץ על המציאה ולהתחיל ליצור או לחשוב על פרויקטים מגניבים לעשות.
פרויקט אופנה חדש בדרך, פרטים בקרוב.


השירים שעשו לי את השבוע:
השבוע הזה התאפיין בשירים שמחים ובכלל במצב רוח דיי טוב. אני יודעת שאתם אוהבים אותי דכאונית ומסכנה, אבל השבוע זה לא יקרה. מצטערת.
האמת שלא התכוונתי בכלל שזה יצא ככה, אבל השבוע יצא פוסט עם להקות אינדיות ברובם. 
השיר הראשון הוא של הלהקה המצוינת: The Naked And Famous.
הלהקה הזו היא מקבץ של אנשים מגניבים. התוצאה היא מוסיקה מצוינת וקליפים שונים ומעניינים.

WolfGang האנגלים מגניבים אותי בטירוף. מאז שכתבתי עליהם לפני כמה חודשים אני שומעת אותם דיי הרבה. 
הנה עוד שיר מדליק שלהם, שיגרום לכם לרצות לרקוד או לפחות להזיז את הרגל.

ואם כבר אנחנו בקטע של לרקוד ולנענע, זה בוודאי יעשה לכם את זה.
Givers הם להקה אמריקאית חמודה שעושה מצב רוח טוב.
השיר הזה הוא הסינגל הראשון שלהם שיצא ביוני שנה שעברה. אני שמה עלייהם עין.

כשמדברים על אינדי רוק, אי אפשר שלא להזכיר את ה- Passion Pit שאני מאוד אוהבת.
לשמוע אותם באוזניות חזק כשהולכים ברחוב זה קטע מטורף, אתם חייבים לנסות. הם תמיד מעלים בי חיוך וגורמים לי לזוז. אוהבת מאוד.

The Black Keys. מי שעוד לא הכיר - זה הזמן.
הצמד האמריקאי מאוהיו משלבים ג'אז ורוק, ויוצרים סאונד מגניב וחדשני. 
הקליפים שלהם קורעים. למשל זה.

ואם כבר The Black Keys, חובה לשמוע את השיר הזה.
Lonley Boy הוא השיר הראשון שלהם שהכרתי, וישר תפס לי את האוזן.
ושוב, עוד קליפ קורע.

Discovery עוד להקה מצוינת מארצות הברית.
יום חמישי הייתי במועדון בלילינבלום (שאת שמו לא אזכיר), היה ממש כייף אבל הדבר היחיד שהפריע לי הייה המוסיקה. והמוסיקה בשבילי עושה את כל ההבדל.
אם היה לי מועדון, זו המוסיקה שהייתי שמה. מוסיקה כייפית ומגניבה. עוד לא מצאתי מקום בתל אביב עם מוסיקה כזו. אם אתם מכירים, תכירו לי גם.

השיר האחרון שאיתו אסגור את הפוסט הזה יהיה של Arcade Fire המעולים.
שיר כייפי שאיתו אני מתחילה את השבת שלי.

שבת מלאה במוזיקה מצוינת!

Shira.T

רביעי בסטייל.

השבוע הייתי חולה, אז נשארתי בבית ביום ראשון. כל היום נחתי במיטה וראיתי טלוויזיה.
בין התכניות הרבות, נתקלתי באחת התכניות האהובות עליי "The Rachel Zoe Project". 
התכנית רק עשתה לי יותר ויותר חשק לעסוק באופנה (יותר ממה שאני מתעסקת).
מי שלא מכיר את התכנית, רייצ'ל זו היא סטייליסטית מוכרת בארה"ב. התכנית עוקבת אחריי הלו"ז היומי והצפוף שלה.  

כשראיתי את התכנית, הרגשתי מן התרגשות כזו. להט בחזה.
בערב בת דודה שלי התקשרה, פטפטנו על הא ודא. אבל אז היא אמרה לי משפט שנגע בי, ואולי אפילו הדהד בי כל השבוע: "אל תזניחי את זה, זה מה שאת הכי אוהבת לעשות!". היא כמובן דיברה על הסטיילינג.

זה נכון. אני אוהבת את זה. אני טובה בזה. יש לי בטחון בזה, ואני יודעת שאם מישהי באה אליי לסטיילינג, אני אדע להלביש אותה בצורה הטובה ביותר. זה כייף לי, וזה בא מבפנים, וכשמשהו מגיע מפנים, ונוצר מתוך אהבה מטורפת לדבר, זה תמיד יוצא טוב!


אני כבר כמה שבועות מנסה להגדיר את הסטייל שלי. 
אני נעה בין רוק לבוהו שיק או אולי אפילו סוג של ערבוב בין השניים. מה שבטוח אלגנט/ ספורטיבי/ רומנטי זה לא.מה שכן, במקום לקנות עוד חולצה/ מכנס/ קרדיגן וכו', אני מנסה ליצור משהו חדש מהמלתחה שלי ולהיות כמה שיותר יצירתית. אם תנסו להיות יותר יצירתיים, לפתוח את הראש ולצאת מהקופסה, אתם תתפלאו לגלות כמה בגדים יש לכם. ונצלו את החורף, יש הרבה יותר אופציות!

מאחלת לכם כמעט סוף שבוע מהמם. ועוד קצת גשם.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

השבוע לא הרגשתי טוב (אני עדיין), ויום אחד לא הגעתי לעבודה. כל היום שכבתי במיטה, בין הטישו לאדוויל, התה והבקבוק החם. נחתי. זה גרם לי קצת לחשוב.


דברים שלמדתי השבוע:
1. אני תמימה
2. זה שכולם עושים את זה לא אומר שזה נכון
3. אני מבשלת נהדר!
4. בסוף מתרגלים להכל
5. אני לא אוהבת אנשים שלא יודעים לתת
6. הרבה אנשים לא אוהבים חורף/ גשם. אני לא מבינה אותם


השירים שעשו לי את השבוע:
הנה שיר מדהים, שמרכז ומסכם את כל המחשבות שלי על החיים:
הגענו כל כך רחוק, וזה מרגיש כל כך אמיתי.
ומי אנחנו, ולאן אנחנו הולכים? כל הזמן הזה. מתכוננים. 
שיר יפייפה ששמעתי במקרה, בדרך לעבודה.
המשפט שתפס אותי:

"We've come so far, it feels so real.

All this time, that we've waited for it.

And who we are, and where we're going to.

All this time, preparing for it".

ליקי לי. לפעמים באה לה איזה יציאה שאני נטרפת ממנה. 

"I know places". שיר מושלם לחורף. וכך קרה. בדיוק שהתחיל הגשם והתה היה מוכן על השולחן שמעתי אותו. בא בדיוק בזמן. מרגיע, מתוק אמיתי.

המשפט שתפס אותי:

"There is a road. There is a way. 

There is a place. There is a place"

השבוע דייב מטיוס חגג 45. ממש יום אחריי דיויד בואי.

הייתה לי שיחה מעניינת עם בועז כהן על דייב. שאלתי אותו, איך זה שהוא לא הכניס אפילו שיר אחד של דייב לבוקר של יום ההולדת שלו. הוא הסביר לי שבשבילו זה לא סיבה לפסטיבל, כמו פסטיבל בואי למשל שעשה בבוקר יום ההולדת שלו (שהיה מצוין אגב). ואני חושבת, אם הייתה לי תוכנית רדיו, השיר שהייתי פותחת איתו הוא "Crash into me", ואחריו "#41", ואחריו "Stay or leave", ואחריו "The space between" ולבסוף "Two step". אבל אין לי תוכנית רדיו, יש לי בלוג, ואם יש שיר אחד שאני צריכה לבחור, הוא כמובן יהיה "Crash into me". זה השיר שאני הכי אוהבת.  מזל טוב דייב. תודה על מוזיקה משובחת. 

המשפט שתפס אותי:

"Into your heart I'll beat again" 

חדש גם לי:

איזה כייף לשמוע שיר חדש, לאהוב אותו, ולגלות שהוא של הרכב ישראלי!
Candy girl הוא הסינגל הראשון של Toy. מקסים.
אם כך נשמע השיר הראשון, אני כבר רוצה לשמוע את כל הדיסק.
המשפט שתפס אותי:

She'll make you happy"

"Even if you really want to cry

החורף הזה.. הוא עושה לי כייף. 
אני אוהבת את האפור. את הגשם. את האוויר הקר והצלול. 
הנה עוד שיר שממש מתאים לגשם. במקור שיר של לד זפלין, כאן מבצע אותו כריס קורנל. 
אחרי כמה פעמים שקראתי את המילים המרגשות, זה נשמע לי כמו שיר שגבר שר לאישה שלו ביום חתונתם. והאמת, אם כך הדבר, אין מושלם מזה.
המשפט שתפס אותי:

"Little drops of rain whisper of the pain, tears of loves lost in the days gone by.

My love is strong, with you there is no wrong,

Together we shall go until we die. 

An inspiration is what you are to me, inspiration."

אמביציה. 
כששמעתי את השיר הזה לראשונה הייתי צריכה רגע לשבת. משהו במנגינה הזו מתעתע. משהו בקול של אביתר עושה לי עצוב. שורט בלב.
המילים של השירים קרעו אותו. אבל גרמו לי לחשוב.
צריך להפסיק לשקר בטלוויזיה, על אהבה. אני לא יכולה שלא לחשוב, אולי הוא צודק? אולי אנחנו מחפשים משהו שאין בחיים האמיתיים? אני לא יודעת. אני רק יודעת שבטלוויזיה זה נראה מצוין. 
תדליקו חזק ותקשיבו למילים:

אמביציה  כמו שהשעון זז מהר  אמביציה  ההיפך מלמות  זה לא אהבה, לידה או תקווה  תאווה לבשר אישה  זה כמו סתם תיאבון לבשר  אמביציה  כמו שהשעון זז  צריך להפסיק לשקר בטלויזיה  על אהבה  לקחת אחריות על הילדים  היחיד שאני שלו הוא אני  וגם אני בוגדני  שארית הכוונות הטובות  אוכלים הכלבים  שארית הכוונות הטובות

ולשיר האחרון שיסגור את הפוסט בחרתי ב- Are you alright של Lucinda Williams.
היא שואלת את השאלות שאני גם רוצה לשאול: 

Are you alright?

All the sudden you went away.

Are you alright?

I hope you come back around someday.

Are you alright?

I haven't seen you in a real long time.

Are you alright?

Could you give me some kind of sign.

Are you alright?

I looked around me and you were gone.

Are you alright?

I feel like there must be something wrong.

Are you alright?

'Cause it seems like you disappeared.

Are you alright?

'Cause I been feeling a little scared.

Are you alright?

מאחלת לכם שבת מסקימה. אפורה. גשמית. וקרה.

מקווה שחם לכם מתחת לפוך הכייפי.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

השבוע חשבתי לעצמי: הכל אותו דבר, אני חייבת שינוי, משהו חדש ומסעיר שיכנס לחיי.
הכל אותו הדבר כבר הרבה מאוד זמן וזה מתחיל לשגע אותי. 
מצד שני, שגרה זה טוב. יש בזה משהו שמשאיר אותי שפוייה, על המסלול. 
קורה לי הרבה שאני רואה בן אדם שהרבה שנים לא ראיתי והדבר הראשון שהוא אומר לי הוא על הבלוג.
לרוב, זה מחמאות כייפיות שתמיד נחמד לקבל. אבל לפעמים זה שאלות מציקות ופרטיות על הדברים שאני כותבת. חיטוט. ואז זה מכה בי, כולם יכולים לקרוא את מה שאני כותבת. לפעמים זה מפחיד להיזכר בזה ונותן תחושה מאוד חשופה. אבל אני מבינה שזה או זה, או לא לכתוב כלום. ואז ברור לי שזה שווה את זה. 


דברים שלמדתי השבוע:
1. היום, בדיוק לפני שנה הייתי במקום כל כך אחר
2. אני צריכה להיות סבלנית יותר לדברים חדשים
3. אנשים מפורסמים מרתיעים אותי 
4. שבוע שלם לבד בשולחן זה לא כייף
5. תקופה נגמרת? כך מרגיש לי
6. כשהחברות דועכת, צריך לתת לה לדעוך. רק כך נדע אם היא אמיתית


השירים שעושים לי את השבוע:
אני חושבת שכבר שבועיים שאני שומעת את השיר הזה ברצף.
אח שלי כבר לפני כמה חודשים שלח לי קישור, רק בשבועות האחרונים חזרתי לאותו הקישור ושמעתי.
שיר מגניב ממש, לא הצלחתי להפסיק לשמוע.
כל מי שאני משמיע לו את השיר נדלק. וגם הקליפ לא רע בכלל.
זה שיר גאוני: הצד שלה והצד שלו. 
הנה התשובה שלנו לצרות של הזוגיות וכל בעיות התקשורת.
מצד אחד, מה שעובר לו בראש, מצד שני מה שעובר לה בראש. חובה לקרוא את המילים (ולשמוע את השיר, כדי להבין).


המשפט שתפס אותי: 

"Now you're just somebody that I used to know"

ועכשיו, תקראו את המילים של השיר.

Now and then I think of when we were together"
Like when you said you felt so happy you could die
Told myself that you were right for me
But felt so lonely in your company
But that was love and it's an ache I still remember

You can get addicted to a certain kind of sadness
Like resignation to the end, always the end
So when we found that we could not make sense
Well you said that we would still be friends
But I'll admit that I was glad that it was over

But you didn't have to cut me off
Make out like it never happened and that we were nothing
And I don't even need your love
But you treat me like a stranger and that feels so rough
No you didn't have to stoop so low
Have your friends collect your records and then change your number
I guess that I don't need that though
Now you're just somebody that I used to know

Now you're just somebody that I used to know
Now you're just somebody that I used to know

Now and then I think of all the times you screwed me over
But had me believing it was always something that I'd done
And I don't wanna live that way
Reading into every word you say
You said that you could let it go
And I wouldn't catch you hung up on somebody that you used to know

But you didn't have to cut me off
Make out like it never happened and that we were nothing
And I don't even need your love
But you treat me like a stranger and that feels so rough
And you didn't have to stoop so low
Have your friends collect your records and then change your number
I guess that I don't need that though
"Now you're just somebody that I used to know

ג'יימס בלייק עושה לי את זה בטירוף.
שיר על אהבה וחלומות וכל הבלגאן שבינהם. 
המשפט שתפס אותי: 

"I don't know about my dreams.

I don't know about my dreamin anymore.

All that I know is

I'm fallin, fallin, fallin, fallin".

השבוע, באחד הבקרים, בועז כהן השמיע את עמיר לב.
פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת את הקול המחוספס שלו, את המילים היפות ואיך שהוא נוגע בי.
חיפשתי את השיר האהוב עליי (מתוך רבים) "שש שעות שינה". מצאתי את הביצוע המושלם שלו עם אביתר בנאי והתענגתי.
המשפט שתפס אותי:

"הכי מוזר שלא ידעתי מה ארצה

אם אפגוש קוסם, שיודע לעשות הכל

בתוך רכבת מלאה באנשים

שאף אחד לא יצליח לעצור"

רועי דהן.

אם עדיין לא שמעתם, אתם מוזמנים להכיר כישרון. הוא ישראלי והוא שר באנגלית.

כל השבוע שמעתי את השירים שלו, אחד אחרי השני, וכל פעם מישהו אחר שאל אותי מה אני שומעת. 

מה שכן, אם אתם מדוכאים, אפילו קצת, תתרחקו. 

המשפט שתפס אותי:

"You fool around 

when you pretend to be 

the happy one". 

השיר האחרון ברשימה שלי יהיה "מנגינה" של מוניקה סקס.
אני לא מעריצה גדולה שלהם, בכלל לא. הם נעימים לי באוזן ותו לו.
השיר הזה עשה לי משהו אחר: יש סיפור. זוגיות. גבר, אישה, יחסים. מנגינה מצוינת. עצבות ופשטות. 
"לא יודע לומר מה הולך לקרות, אם זה ריח של סוף או רק תקופת מנהרות" - זה מאוד מתאים לי כרגע, המשפט הזה. כי גם אני לא יודעת מה הולך להיות, ונראה לי, איפושהוא, שזה ריח של סוף. סוף של תקופה מדהימה שידעתי שמתישהוא תיגמר. פשוט לא ידעתי מתי.
אז הנה. נראה לי שעכשיו זה קורה.
נקווה שהשנה.


המשפט שתפס אותי:

"לא יודע לומר מה הולך לקרות 
אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות 
מקווה שהשנה נזכר במנגינה"

סופ"ש מהמם.

Shira.T

קפה עם בועז כהן | השראה

אני חוזרת הביתה מלאה באנרגיות, בהשראה ובקסם.
שלוש שעות עם בועז כהן - שדרן הרדיו של התוכנית האהובה עליי "רוקר טוב" ב - 88 FM.
אני מאזינה כבר כמה חודשים לבועז. משהו בו הקסים אותי באופן מיוחד. האהבה שלו למוזיקה, הידע המטורף, ההקשבה למילה. הכל התחבר.
אז היה לי רעיון להזמין אותו לשוחח איתי, לשאול אותו שאלות, לשמוע ולהתרשם. הוא בנדיבות רבה מיד הסכים, וקבענו.
מאוד התרגשתי לקראת הפגישה וכל היום חשבתי על מה אשאל אותו. מהר מאוד קלטתי שכל כך הרבה דברים בו מעניינים אותי, אז אני צריכה דווקא לצמצם בשאלות.
סיימתי לכתוב את הכל ויצאתי לדרכי כשאני מאזינה לו ויודעת שעוד כמה דקות נשב, נדבר וסוף סוף אכיר את הבנאדם מאחורי המיקרופון.
באתי טעונה לפגישה. כל היום קראתי עליו. נברתי וחיפשתי דברים.
נתקלתי בפוסט הזה שכתב בבלוג שלו  לונדון קולינג, בו הוא כתב על שיברון לב. קראתי, התרגשתי והתעצבתי.
אחרי זה קראתי גם את הפוסט הזה שכתב בזמן המחאה החברתית וגרר המון תגובות.
מעניין, עצוב, פשוט ואמיתי.


בשבע ועשרה נפגשנו ב"תחתית". לחצנו ידיים ברשמיות, הזמנו קפה ועוגה והתיישבנו.
הוא שאל אותי בנימוס מי אני, מה אני עושה ואת כל הדברים הרגילים ששואלים, ואני התחלתי לשאול אותו שאלות. משם השיחה לא הפסיקה לשלוש שעות מהנות, מרתקות ויותר מהכל, מעוררות השראה.

"מוסיקה היא החיים, אין לי רגע אחד בלי מוסיקה. גם עכשיו אני שומע את המוסיקה שבתוך הבית קפה. כמעט לכל סיטואציה בחיים שלי אני יכול לחבר מוסיקה".

גם בשבילי מוסיקה היא החיים. אני לא יכולה בלי מוסיקה. אני כל הזמן שומעת מוסיקה. כל זמן שאפשר.
בגלל זה אני מרגישה שאני כל כך מתחברת אליו. האהבה הזו למוסיקה, רק אנשים שאוהבים כל כך יבינו.

השאלה הראשונה ששאלתי אותו הייתה מאיפה ההשראה לשירים בתוכניות הבוקר.
"זה מאוד משתנה. זה תלוי בתקופות" אמר. "למשל, כשהייתה הסופה בניו יורק, כל התוכנית הייתה מוקדשת לשירים על ניו יורק. אם יורד גשם וחורף בחוץ, השירים יהיו יותר חורפיים. לפעמים זה גם בהשראת ספרים או שירים שנכתבו בהשפעת ספרים".
הוא הוסיף: "המטרה שלי היא תמיד ללכת לעומק, למשל, הקונספט שהמצאתי ביום שלישי 'פעמיים כי טוב', שאני משמיע שני שירים ברצף מאותה הלהקה/ זמר, זה נותן אפשרות לחוות אמן מסויים משתי זוויות. מאזין שלא מתחבר לאמן מסוים, אולי בשיר השני זה כן יכניס לו את האהבה אליו".


על איזה מוזיקה גדלת?
"קלאסית. באך, הנדל, מנדלסון, מוצארט. זה מצד אמא שלי.
אבא שלי הכניס את הג'אז הבייתה. וכמובן ביטלס. מוזיקה מאוד אקלקטית. ההורים שלי היו חולים על מוזיקה.
הייתי חשוף למוסיקה מאוד מגוונת ותמיד שמעתי המון רדיו. אבא שלי אפילו שם רדיו ליד המיטה שלי". 


האם יש מוסיקה שאתה לא שומע/ לא אוהב?
 "מזרחית. לא מתחבר לזה בכלל. אולי רק את דקלה ואהובה עוזרי".


האם זה היה החלום שלך להיות שדרן רדיו?
"לחלוטין כן. 
לא התקבלתי לגלי צה"ל וזו הייתה אכזבה מרה. היו אלף מועמדים, בסוף הגיעו ל- 25 והייתי בינהם, מתוכם בחרו עשרה אנשים, ואני לא הייתי בינהם. 
מאוד התבאסתי. הייתי ילד תמים. הם לא התקשרו כמה חודשים ואני חשבתי שפשוט לוקח להם המון זמן. 
זנחתי את החלום. רק אחרי עשרים שנה, בשנת 2001 התחלתי לשדר ברדיו". 


אז אתה מגיע כל יום עם חיוך לעבודה?
כן. בחיוך גדול ובהנאה רבה. הרדיו הוא כמו סם בשבילי. אני חייב את זה כל יום. זה מרפא. הידיעה שאני הולך לשפר לאנשים את היום עושה לי טוב. זה גורם לי שמחה ונותן לי כוח לדעת שאני עוזר לאנשים.
אהבה... אהבה היא משהו מאוד חזק. אהבה למוסיקה, אהבה לנתינה. זה גורם לי אושר, זה דבר נפלא".


לאורך כל השיחה שמתי לב שאהבה, תשוקה ורגש היו הדברים שהקיפו אותו, שריגשו אותו.
הוא דיבר הרבה. ואני הייתי מהופנטת לכל מילה. 


אז המשכתי ושאלתי אותו מי האנשים שהכי השפיעו עליו.  התשובה הייתה ברורה.
"יואב קוטנר. חד משמעית. האישיות המכרעת שהשפיעה על חיי".

אני לא יודעת איך הגענו לשיחה הזו, אבל התפתחתה שיחה נורא מעניינת על אנשים ועל מוסיקה ועל האהבה שלהם למוסיקה. מסתמן שיש לבועז אג'נדה מאוד ברורה לנושא.
"יש המון פוזה במוסיקה. אני לא אוהב את זה. המון אנשים, יותר משהם אוהבים מוסיקה, הם אוהבים אופנה מוזיקלית. לפי להיטים. את מה שנכון לאהוב באותו זמן - ואצלי אין דבר כזה אופנתי ואין 'זמן' במוסיקה. או שזה טוב או שזה לא טוב. נקח לדוגמא את גלגל"צ, שמכניסה שירים לפלייליסט לפי השד-יודע-איזה-שיקולים, אבל איכות זה לא אחד מהשיקולים האלה. תבדקי לאחור את השירים הכי מושמעים בגלגל"צ. 'בעושר ובעוני' של שי עמר,'זה כל הקסם' של נמרוד לב ואורלי פרל, "דבש, הכל דבש" של ארי גורלי ורעות יהודאי. אלה שירים שהפכו לכאורה, ללהיטים גדולים אבל הם לא השאירו טביעת יד אמיתית, ולא בנו את הקריירה של המבצעים שלהם.
מצד שני, אסף אבידן מוכר פי 10 יותר מכל כוכב נולד כזה או אחר, וגבע אלון ממלא אולמות, ובהופעה האחרונה של פרויקט 1:1 שלחו 100 אנשים הביתה, כי הכל היה סולד אאוט, וכל זה בלי גלגלצ ובלי חנפנות למכנה המשותף הנמוך. צריך להבין שהסיפור הזה של הפופוליזם לא עובד למרחקים ארוכים. זה לא רלוונטי, זה לא עובד וזה לא מספיק טוב. אני כבר עשר שנים ברדיו ומימיי לא שמתי שיר שאני לא אוהב". 


איזה זמר/ להקה אתה הכי אוהב ויכול לשמוע בכל זמן נתון?
1. ניק דרייק 
2. טוק טוק 
3. ביטלס
"הם כולם אמנים טוטאלים שעשו מוסיקה מצוינת".


מה מוסיקה עושה לך?
חיוך גדול נמרח על פניו. "מוסיקה היא החיים, אין לי רגע אחד בלי מוסיקה. גם עכשיו אני שומע את המוסיקה שבתוך הבית קפה. כמעט לכל סיטואציה בחיים שלי אני יכול לחבר מוסיקה.
אני נורא מתחבר לאנשים שאוהבים מוסיקה, ואלה שממש מוטרפים עלייה, אותם אני הכי אוהב.
אני מאוד סקרן. כל הזמן אני מגלה דברים חדשים, מוסיקה חדשה. זה מגניב אותי. מושגי היופי שלי הם מאוד רחבים. אין סוג אחד, אין זמן. אמנות לא יודעת מה הוא זמן".


אתה זוכר ציטוט מסוים מתוך שיר שחרוט לך במיוחד?
שוב חיוך גדול. גדול מאוד אפילו. "זה יצחיק אותך" הוא אומר. שאלתי למה, "כי זה סתם משפט" הוא אמר, "אבל אני אוהב אותו נורא". 
"I live by the river" מתוך השיר "London calling". מי שלא מאזין לתוכנית לא יודע שבמשך כמה חודשים, כמעט כל בוקר, השיר הזה התחיל את התוכנית ולפעמים עדיין.
"עד היום שאני שומע את המשפט הזה, אני ישר רואה חלון משקיף לנהר. חוץ מזה ללנון כמובן יש המון משפטים, אחד מהם:  "Nobody loves you when you're down and out".


  

יש שיר מיוחד ששינה לך משהו/ עשה לך משהו?

"כמובן, London calling. פעם ראשונה ששמעתי את השיר הייתי פעור פה. נגינה אחרת, חובטת שהקסימה אותי לגמרי! דרך זה נפתח לי שער. השיר הזה דיבר אליי בהמון מובנים: לונדון, עוצמה. משהו בי נורא הרגיש שהם אחרים. הקלאש היו משהו אחר. משהו שאחרים לא היו. היה להם אג'נדה. היום אין להקות עם אג'נדה חוץ מאולי פרל ג'ם. למשל רדיוהד הם להקה שנראית כאילו הם רק יושבים על הגג, כותבים ומנסים להעביר את הזמן, אבל יש להם אג'נדה, אינטגרטי. הם מציבים עולם ערכי ואני מעריץ את זה".

השיחה גלשה והמשכנו לדבר על רגשות.

"הכל אצלי מחובר לרגש. אני לא יכול לעשות כלום בלי רגש, זה מרגיש לי זול וחסר משמעות. השיחה הזו, הספר, הקפה, כל דבר חייב שיהיה לו משמעות בעייני. אני מחפש ליריות ומשמעות בכל דבר. אבק פיות. אבקת קסם.

משפט שאני מאוד מתחבר אליו: 'לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום, לבל יהיה עלי יומי הרגל' של לאה גולדברג".

השאלה האחרונה ששאלתי את בועז הייתה איזה שיר גרם לך לבכות?

"שאלה מצוינת, הוא אמר. Lurgee של רדיוהד. הייתי שומע אותו באובססיה. שוב ושוב ושוב.

 תודה שהזכרת לי. זה רעיון מצוין למחר בבוקר".

השיחה ארכה שלוש שעות. שלוש שעות ישבנו ודיברנו. הקשבתי לו בהתפעלות.
כמה ידע. כמה אהבה למוסיקה ואיזה הסתכלות מיוחדת על החיים.
גרם לי לחשוב. גרם לי לעצור שנייה ולחשוב על הדברים שעושים לי טוב ועושים לי לחייך. על האנשים שמקיפים אותי. על ההחלטות שלי. על הדברים שאני עושה. ועל אהבה, כמובן על אהבה גדולה.

Radiohead / Lurgee

I feel better, I feel better now you've gone"

I feel better, I feel strong

I got better, I got better now there's nothing wrong

I got better, I got better, I got strong

Tell me something, tell me something I don't know

Tell me one thing, tell me one thing and let it go

I got something, I got something heaven knows

"I got something, I got something I don't know

ובנימה אופטימית זו אסיים.

מאחלת לכם התחלה של סוף שבוע קסום.

Shira.T