קפה עם בועז כהן | השראה

אני חוזרת הביתה מלאה באנרגיות, בהשראה ובקסם.
שלוש שעות עם בועז כהן - שדרן הרדיו של התוכנית האהובה עליי "רוקר טוב" ב - 88 FM.
אני מאזינה כבר כמה חודשים לבועז. משהו בו הקסים אותי באופן מיוחד. האהבה שלו למוזיקה, הידע המטורף, ההקשבה למילה. הכל התחבר.
אז היה לי רעיון להזמין אותו לשוחח איתי, לשאול אותו שאלות, לשמוע ולהתרשם. הוא בנדיבות רבה מיד הסכים, וקבענו.
מאוד התרגשתי לקראת הפגישה וכל היום חשבתי על מה אשאל אותו. מהר מאוד קלטתי שכל כך הרבה דברים בו מעניינים אותי, אז אני צריכה דווקא לצמצם בשאלות.
סיימתי לכתוב את הכל ויצאתי לדרכי כשאני מאזינה לו ויודעת שעוד כמה דקות נשב, נדבר וסוף סוף אכיר את הבנאדם מאחורי המיקרופון.
באתי טעונה לפגישה. כל היום קראתי עליו. נברתי וחיפשתי דברים.
נתקלתי בפוסט הזה שכתב בבלוג שלו  לונדון קולינג, בו הוא כתב על שיברון לב. קראתי, התרגשתי והתעצבתי.
אחרי זה קראתי גם את הפוסט הזה שכתב בזמן המחאה החברתית וגרר המון תגובות.
מעניין, עצוב, פשוט ואמיתי.


בשבע ועשרה נפגשנו ב"תחתית". לחצנו ידיים ברשמיות, הזמנו קפה ועוגה והתיישבנו.
הוא שאל אותי בנימוס מי אני, מה אני עושה ואת כל הדברים הרגילים ששואלים, ואני התחלתי לשאול אותו שאלות. משם השיחה לא הפסיקה לשלוש שעות מהנות, מרתקות ויותר מהכל, מעוררות השראה.

"מוסיקה היא החיים, אין לי רגע אחד בלי מוסיקה. גם עכשיו אני שומע את המוסיקה שבתוך הבית קפה. כמעט לכל סיטואציה בחיים שלי אני יכול לחבר מוסיקה".

גם בשבילי מוסיקה היא החיים. אני לא יכולה בלי מוסיקה. אני כל הזמן שומעת מוסיקה. כל זמן שאפשר.
בגלל זה אני מרגישה שאני כל כך מתחברת אליו. האהבה הזו למוסיקה, רק אנשים שאוהבים כל כך יבינו.

השאלה הראשונה ששאלתי אותו הייתה מאיפה ההשראה לשירים בתוכניות הבוקר.
"זה מאוד משתנה. זה תלוי בתקופות" אמר. "למשל, כשהייתה הסופה בניו יורק, כל התוכנית הייתה מוקדשת לשירים על ניו יורק. אם יורד גשם וחורף בחוץ, השירים יהיו יותר חורפיים. לפעמים זה גם בהשראת ספרים או שירים שנכתבו בהשפעת ספרים".
הוא הוסיף: "המטרה שלי היא תמיד ללכת לעומק, למשל, הקונספט שהמצאתי ביום שלישי 'פעמיים כי טוב', שאני משמיע שני שירים ברצף מאותה הלהקה/ זמר, זה נותן אפשרות לחוות אמן מסויים משתי זוויות. מאזין שלא מתחבר לאמן מסוים, אולי בשיר השני זה כן יכניס לו את האהבה אליו".


על איזה מוזיקה גדלת?
"קלאסית. באך, הנדל, מנדלסון, מוצארט. זה מצד אמא שלי.
אבא שלי הכניס את הג'אז הבייתה. וכמובן ביטלס. מוזיקה מאוד אקלקטית. ההורים שלי היו חולים על מוזיקה.
הייתי חשוף למוסיקה מאוד מגוונת ותמיד שמעתי המון רדיו. אבא שלי אפילו שם רדיו ליד המיטה שלי". 


האם יש מוסיקה שאתה לא שומע/ לא אוהב?
 "מזרחית. לא מתחבר לזה בכלל. אולי רק את דקלה ואהובה עוזרי".


האם זה היה החלום שלך להיות שדרן רדיו?
"לחלוטין כן. 
לא התקבלתי לגלי צה"ל וזו הייתה אכזבה מרה. היו אלף מועמדים, בסוף הגיעו ל- 25 והייתי בינהם, מתוכם בחרו עשרה אנשים, ואני לא הייתי בינהם. 
מאוד התבאסתי. הייתי ילד תמים. הם לא התקשרו כמה חודשים ואני חשבתי שפשוט לוקח להם המון זמן. 
זנחתי את החלום. רק אחרי עשרים שנה, בשנת 2001 התחלתי לשדר ברדיו". 


אז אתה מגיע כל יום עם חיוך לעבודה?
כן. בחיוך גדול ובהנאה רבה. הרדיו הוא כמו סם בשבילי. אני חייב את זה כל יום. זה מרפא. הידיעה שאני הולך לשפר לאנשים את היום עושה לי טוב. זה גורם לי שמחה ונותן לי כוח לדעת שאני עוזר לאנשים.
אהבה... אהבה היא משהו מאוד חזק. אהבה למוסיקה, אהבה לנתינה. זה גורם לי אושר, זה דבר נפלא".


לאורך כל השיחה שמתי לב שאהבה, תשוקה ורגש היו הדברים שהקיפו אותו, שריגשו אותו.
הוא דיבר הרבה. ואני הייתי מהופנטת לכל מילה. 


אז המשכתי ושאלתי אותו מי האנשים שהכי השפיעו עליו.  התשובה הייתה ברורה.
"יואב קוטנר. חד משמעית. האישיות המכרעת שהשפיעה על חיי".

אני לא יודעת איך הגענו לשיחה הזו, אבל התפתחתה שיחה נורא מעניינת על אנשים ועל מוסיקה ועל האהבה שלהם למוסיקה. מסתמן שיש לבועז אג'נדה מאוד ברורה לנושא.
"יש המון פוזה במוסיקה. אני לא אוהב את זה. המון אנשים, יותר משהם אוהבים מוסיקה, הם אוהבים אופנה מוזיקלית. לפי להיטים. את מה שנכון לאהוב באותו זמן - ואצלי אין דבר כזה אופנתי ואין 'זמן' במוסיקה. או שזה טוב או שזה לא טוב. נקח לדוגמא את גלגל"צ, שמכניסה שירים לפלייליסט לפי השד-יודע-איזה-שיקולים, אבל איכות זה לא אחד מהשיקולים האלה. תבדקי לאחור את השירים הכי מושמעים בגלגל"צ. 'בעושר ובעוני' של שי עמר,'זה כל הקסם' של נמרוד לב ואורלי פרל, "דבש, הכל דבש" של ארי גורלי ורעות יהודאי. אלה שירים שהפכו לכאורה, ללהיטים גדולים אבל הם לא השאירו טביעת יד אמיתית, ולא בנו את הקריירה של המבצעים שלהם.
מצד שני, אסף אבידן מוכר פי 10 יותר מכל כוכב נולד כזה או אחר, וגבע אלון ממלא אולמות, ובהופעה האחרונה של פרויקט 1:1 שלחו 100 אנשים הביתה, כי הכל היה סולד אאוט, וכל זה בלי גלגלצ ובלי חנפנות למכנה המשותף הנמוך. צריך להבין שהסיפור הזה של הפופוליזם לא עובד למרחקים ארוכים. זה לא רלוונטי, זה לא עובד וזה לא מספיק טוב. אני כבר עשר שנים ברדיו ומימיי לא שמתי שיר שאני לא אוהב". 


איזה זמר/ להקה אתה הכי אוהב ויכול לשמוע בכל זמן נתון?
1. ניק דרייק 
2. טוק טוק 
3. ביטלס
"הם כולם אמנים טוטאלים שעשו מוסיקה מצוינת".


מה מוסיקה עושה לך?
חיוך גדול נמרח על פניו. "מוסיקה היא החיים, אין לי רגע אחד בלי מוסיקה. גם עכשיו אני שומע את המוסיקה שבתוך הבית קפה. כמעט לכל סיטואציה בחיים שלי אני יכול לחבר מוסיקה.
אני נורא מתחבר לאנשים שאוהבים מוסיקה, ואלה שממש מוטרפים עלייה, אותם אני הכי אוהב.
אני מאוד סקרן. כל הזמן אני מגלה דברים חדשים, מוסיקה חדשה. זה מגניב אותי. מושגי היופי שלי הם מאוד רחבים. אין סוג אחד, אין זמן. אמנות לא יודעת מה הוא זמן".


אתה זוכר ציטוט מסוים מתוך שיר שחרוט לך במיוחד?
שוב חיוך גדול. גדול מאוד אפילו. "זה יצחיק אותך" הוא אומר. שאלתי למה, "כי זה סתם משפט" הוא אמר, "אבל אני אוהב אותו נורא". 
"I live by the river" מתוך השיר "London calling". מי שלא מאזין לתוכנית לא יודע שבמשך כמה חודשים, כמעט כל בוקר, השיר הזה התחיל את התוכנית ולפעמים עדיין.
"עד היום שאני שומע את המשפט הזה, אני ישר רואה חלון משקיף לנהר. חוץ מזה ללנון כמובן יש המון משפטים, אחד מהם:  "Nobody loves you when you're down and out".


  

יש שיר מיוחד ששינה לך משהו/ עשה לך משהו?

"כמובן, London calling. פעם ראשונה ששמעתי את השיר הייתי פעור פה. נגינה אחרת, חובטת שהקסימה אותי לגמרי! דרך זה נפתח לי שער. השיר הזה דיבר אליי בהמון מובנים: לונדון, עוצמה. משהו בי נורא הרגיש שהם אחרים. הקלאש היו משהו אחר. משהו שאחרים לא היו. היה להם אג'נדה. היום אין להקות עם אג'נדה חוץ מאולי פרל ג'ם. למשל רדיוהד הם להקה שנראית כאילו הם רק יושבים על הגג, כותבים ומנסים להעביר את הזמן, אבל יש להם אג'נדה, אינטגרטי. הם מציבים עולם ערכי ואני מעריץ את זה".

השיחה גלשה והמשכנו לדבר על רגשות.

"הכל אצלי מחובר לרגש. אני לא יכול לעשות כלום בלי רגש, זה מרגיש לי זול וחסר משמעות. השיחה הזו, הספר, הקפה, כל דבר חייב שיהיה לו משמעות בעייני. אני מחפש ליריות ומשמעות בכל דבר. אבק פיות. אבקת קסם.

משפט שאני מאוד מתחבר אליו: 'לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום, לבל יהיה עלי יומי הרגל' של לאה גולדברג".

השאלה האחרונה ששאלתי את בועז הייתה איזה שיר גרם לך לבכות?

"שאלה מצוינת, הוא אמר. Lurgee של רדיוהד. הייתי שומע אותו באובססיה. שוב ושוב ושוב.

 תודה שהזכרת לי. זה רעיון מצוין למחר בבוקר".

השיחה ארכה שלוש שעות. שלוש שעות ישבנו ודיברנו. הקשבתי לו בהתפעלות.
כמה ידע. כמה אהבה למוסיקה ואיזה הסתכלות מיוחדת על החיים.
גרם לי לחשוב. גרם לי לעצור שנייה ולחשוב על הדברים שעושים לי טוב ועושים לי לחייך. על האנשים שמקיפים אותי. על ההחלטות שלי. על הדברים שאני עושה. ועל אהבה, כמובן על אהבה גדולה.

Radiohead / Lurgee

I feel better, I feel better now you've gone"

I feel better, I feel strong

I got better, I got better now there's nothing wrong

I got better, I got better, I got strong

Tell me something, tell me something I don't know

Tell me one thing, tell me one thing and let it go

I got something, I got something heaven knows

"I got something, I got something I don't know

ובנימה אופטימית זו אסיים.

מאחלת לכם התחלה של סוף שבוע קסום.

Shira.T