השירים שעשו לי את השבוע

אחרי כמעט שבוע בארץ ותחילתו של הסתיו אני מבינה כמה טוב היה לסוע לחודש ולצאת מפה קצת. רק אחרי שיוצאים מפה לזמן מה מגלים את היופי בדברים הקטנים. 

הדברים שלמדתי השבוע:
1. הקיץ לא נגמר
2. אין באגטים בעיר הזו
3. שמלות זה נשי
4. הפתעות מגיעות כשלא מצפים להם
5. חו"ל מרגיע
6. הכל בראש
7. חם ומלחיץ במזרח התיכון
8. כשהעיניים סגורות, קשה לראות



כמעט כל בוקר שלי בפריז התחיל עם השיר Bad religion של Frank Ocean. בהתחלה לא אהבתי את השיר, לא הבנתי אותו ולא הערכתי אותו בשום אופן. אתמול, כשנסעתי במונית 5, מבלי לשים לב חיפשתי את השיר ביוטיוב. "If it brings me to my knees It's a bad religion".

היום בדרכי לשדרה היפה בעיר, הלוא היא שדרת רוטשילד, שמתי לב שהסתיו הגיע.
העלים נושרים, שלכת, טפטוף קל, רוח נעימה ואפרוריות. ליבי התמלא בהתרגשות לקראת החורף לו אנו מחכים רק ארבעה חודשים נוראיים. יאללה קיץ, פנה את הדרך לחורף. החורף שישטוף את הקיץ החם, המזיע, המייגע שהיה פה. שטוף אותו מאתינו.

אני מרגישה בחופשה פה, והאמת שזה ממש כיף. כולם מתקשרים ורוצים לראות אותי, כאילו אני עוד רגע עולה חזרה על מטוס, כולם רוצים לשמוע חוויות שעברתי, דברים ששמעתי, מה קניתי ומה אכלתי. מדהים איך תוך רגע מתרגלים, אפילו אחרי חודש באירופה. חמש דקות בישראל וכבר שחכת שנסעת.

אני מבטיחה, באמת באמת מבטיחה שזה הפוסט האחרון בו אני אקטר על הארץ. אז שנייה לפני, שמעתי את השיר "פריז" של עמיר לב האהוב והתרגשתי. מנסה למצוא דרכים לא להתמוגג כל פעם שאני שומעת את עמיר. הוא ללא ספק נכנס ללב. 

"שמיים כחולים בפריז, במלון ברחוב, בבר ששתינו". 

שיר אחרון. אני תמיד חושבת כל כך הרבה על השיר האחרון בפוסט. אני מרגישה שאיתו אני מתחילה את השבוע. 
האמת שבפעם הראשונה שראיתי את הקליפ הזה לא ממש הסתכלתי כמו שצריך. לא התעמקתי. בפעם השנייה שראיתי אותו, התעמקתי וראיתי שהקליפ נעשה במאפיית אנג'ל, ושהרקדנים הם בת שבע. התמלאתי גאווה וידעתי שזה יהיה השיר האחרון.

http://genero.tv/watch-video/33794#_=

שבוע טוב, חג שמח, גמר חתימה טובה וכל מה שבא עם זה! 

Shira.T

השירים שעשו את השבוע לאפרת לוטנברג

 צילום:  Orr Niv

סליחה, אני צריכה לבקש סליחה? שיסלח לי אלוהים, איך הוא שם שני חגים ברצף ועוד באמצע הוא מנחית את יום כיפור?! הצום בכיפור (כן אני מאלה),לא עוזר להפחית אפילו מאית הקילוגרם ממה שתקעתי בחגים. בכלל החגים הם מפגש גדול מאוד עם עצמי, איכשהו כל המשפחה סביב השולחן ביחד זה מעין פקעת שעוד רגע תתפוצץ כשאחד הדודים יתקרב אליי, לטעמי קרוב מידי, בוא נאמר שהרגשתי שהוא לא אכל כל היום, כי ערב חג והוא החזיק ת'עצמו עד לארוחה, יחייך ויאמר: "נו נדבקת כבר במחלה של אחיך? מתי את מתחילה לשמור שבת?" מיד לאחר מכן צחוק גדול של שאר יושבי השולחן ישמע ברקע.מהצד השני, יש את הדודה שלפני שיצאה מהבית, בעודה מתבשמת בבושם החמוץ חריף שלה, לדעתי, היא שמה אותו רק בחגים בשביל שכולם יסבלו כמו שהיא סובלת את עצמה כל יום. אותו בושם נשאר עליי אחר כך לשבוע ימים. הדודה מאושרת מהרגע בו תפגוש אותי ואת שאר הרווקות במשפחה שבדרך כלל יושבות אחת ליד השנייה ומוכנות לצאת לקרב. היא תיגש, תנשק נשיקה רטובה, תשאיר סימן ותבקש לנגב לי אותו אחרי שתחבה את האצבע שלה לתוך הפה, כך שיש לי גם את הריח של הבושם החמוץ שלה וגם את הריח של הרוק על הלחי. עוד לא עברו חמש דקות מאז שהגעתי וכבר אני צריכה להתקלח. היא מחייכת ושואלת: "נו, יש מישהו? אבל איך זה שאת לבד, דווקא את כל כך יפה?!" כל שנה אני אומרת לעצמי "זהו, הפעם זה עובר לידי, לא נוגע, לא נוגע, אבל איכשהו היא מצליחה לעשות את זה. יכול להיות שזה משפט המחץ של ה"בקרוב אצלך". אין אחת שזה לא יצא לה מכל החורים. בא לך לענות לה: "תמותי" אבל במקום את עונה בנימוס: "תודה. אמן".

עם כל זה, אין על הפלפלים הממולאים של אמא שלי בעולם וזה שווה את כל המפגשים המשפחתיים כי בערב חג יש להם טעם מיוחד".

                     

דברים שלמדתי השבוע:
1. אחרי שלושה פלפלים ממולאים, צריך  להפסיק.
2. אם בחור אומר לך אני לא יכול, הוא פשוט לא רוצה.

3. השאיפות שלי בחיים הצטמצמו לדלקן.
4. מי שאמר שיש עוד הרבה דגים בים - שיקר.

The shoop shoop shoop song

כ    שבנות המכבסה של אצ'ה (מאי לביא, טלי מן ואנוכי) עושות חזרות, כל פעם מישהי אחרת מביאה שיר מהתקופה של ה- S'60 אנחנו עובדות עליו ועושות איזה קאבר בהופעות. הכי כיף זה לכבס ביחד ואני אומרת: אם זה זה, נדע לפי האינטואיציה הנשית החייתית שלנו ואם לא, אז נלך על הקטע של הנשיקה. 

Rocky Raccon

שירים שהם סיפור זה משהו שמאוד מדבר אליי.

 Rocky Raccon - בלדה על אחד שוואלק החיים לא חייכו אליו . לפחות הוא ניסה. בוא אלייrocky  עזוב את
lil  היא לא שווה אותך.

            

The Kinks - Sunny Afternoon

 אפשר להעלות לנו את הדלק, אפשר להעלות לנו שכ"ד אבל את אחה"צ עם הגיטרה לא יצליחו לקחת מאיתנו (אלא אם אני אצטרך למכור אותה כדי לשלם ת'חשבונות )

 Shirelles - Will you still love me tomorrow

אני יכולה לשמוע את השיר הזה גם כשאני ממש עצובה ואז אני אבכה ביחד איתו או שכשיש לי מצב רוח טוב, אני אשמע אותו והוא יעשה לי עוד יותר טוב. שיר דו מצברוחי?יש דבר כזה? בלי קשר הייתי צריכה להיוולד ב-6O'S

Mumford & sons – the cave

אפשר להיות חברה שלכם? בבקשה!

If I had a hammer

מר שושני , המורה שלי לגיטרה הכיר לי את השלישייה המופלאה הזו שהצליחה לשכנע אותי שבעזרת פטיש אפשר לעורר את העולם. 

נכון את יפה

אוח אפרים גבר מסוקס שכמוך, אז וגם היום. שיר על גבר שכואב לו מרוב אהבה, שילוב של מילים חזקות עטופות בלחן לריקודים. אז גם לכם כואב לפעמים, הא?

I love you     

I love you too

אפרת תופיע ב 2.10 בקפה ביאליק ואני ממליצה בחום להגיע וליהנות מבחורה מוכשרת שכותבת על החיים האמתיים מבלי לפחד ומבלי להתבייש. פשוט ככה. In your face. קליק לאירוע בפייסבוק

קליק לערוץ היוטיוב של אפרת // קליק לקריאת הביקורת שלי עליה בחבית הדגים

חג שמח וגמר חתימה טובה!

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע האחרון, בפריז

אני לא מאמינה שהרגע הזה הגיע. אני מחזיקה את הראש ומנסה לחשוב על כל מה שעברתי בחודש הזה. זה התחיל בשלושה ימים של הפסטיבל, הכרות עם פריז, ארבעה ימים בלונדון, חזרה לפריז. בסך הכל חודש. חודש של חוויות מטורפות וכייף לא נורמלי. לא רוצה לחזור. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. את החלומות שלך אף אחד לא יגשים חוץ מעצמך
2. אם תמשיך להקשיב לכולם, לא תעשה את מה שאתה רוצה
3. לקנות בזול עולה ביוקר
4. קשת תמיד צודקת
5. צריך לחשוב לפני שאומרים
6. קושי בונה אופי

בשבוע האחרון שלי בפריז שמעתי הרבה דווקא את לנה דל ריי. אני לא יודעת למה, אבל הקול שלה נתן לי בדיוק מה שאני צריכה. ואז גיליתי את השיר שלה - פריז. 

השנייה ששמעתי רבות השבוע היא פלורנס. שמתי פליי על השיר הזה ורקדתי. הוא מרגש ועצוב ונכנס לי לתוך הקרביים. אני מרגישה אותו בכל כולי.

הנה אני יושבת בשדה תעופה, רגע לפני שאני טסה. כל כך הרבה דברים עוברים לי בראש עכשיו. אני לא רוצה לעזוב, אני רוצה להישאר, אני רוצה להבטיח לעצמי שאני חוזרת לכאן. אני רוצה לחזור ולחוות, לדעת צרפתית. לחיות פה. יש לי עוד וי פיי של חמש דקות, יש לי עוד זמן לשיר אחרון. השיר הזה צולם ברחוב בו גרתי חודש. שיר מרגש, קליפ מקסים.

ארווה אחרון מפריז. אני אשוב בקרוב.

Shira.T

החזרה לארץ קרובה ומלחיצה

שבוע. שבוע ימים זה מה שנותר לי כאן בפריז. 
אחרי הבאגטים שתקעתי, האקלריים, הקוראסונים, העוגות, המקרונים, הברי, הקממבר, הנסיעות במטרו, הישיבה על גדות נהר הסיין, ההליכה המרובה והשמש המלטפת לצד מזג האוויר הנעים. פריז, אני אתגעגע אלייך. 
אשקר אם אגיד שאין בי רצון עז להישאר. מה תגידו אם אגלה לכם שאני לא רוצה לחזור הביתה? מה תגידו לי אם אגיד לכם, בלי למצמץ שאני לא רוצה לחזור לתל אביב, שאני כל כך אוהבת? כמו שאמרתי כבר אין ספור פעמים, כשיוצאים מהארץ לזמן מה, פתאום קולטים באיזה חממה אנחנו.
קשת (חברתי הטובה שחייה בפריז כבר מעל ארבע שנים ומארחת אותי מדהים) מזמינה אותי אליה מהיום שהגיעה לכאן, ואני מסיבה לא ברורה, תמיד סירבתי בנימוס. עכשיו, ארבע וחצי שנים אחרי, אני יכולה לנחש שזה היה בגלל שידעתי שאתאהב.

אז מה כל כך כייף בפריז?
דבר ראשון, אתה זר. ולמה זה טוב? לא בכל פינה תמצא מישהו שאתה מכיר. אם זה מהגן, מהתיכון, מהצבא או מהמסעדה האחרונה שעבדת בה. זר. מצד אחד זה בודד ולעתים אפילו קצת מפחיד, זה נכון. תמיד יש הרגשה של "אני לא שייך". מצד שני, מה יותר כייף מלהגיע למקום ולהתחיל דף חלק? אתה יכול להיות מי שבא לך, להתלבש איך שבא לך ולעשות מה שבא לך מבלי שהמלצרית מהבר שהייתה איתך בצבא תגיד לך שההתנהגות הזו ממש לא אופיינית לך.

מה יותר כייף מלהגיע למקום ולהתחיל דף חלק?

אין מה להגיד ואיך לתרץ את זה, צרפתית שפה יפה. אומרים לך "בוקר טוב, מה שלומך?" ואתה מרגיש שזה הרגע שרו לך שאנסון צרפתי על הבוקר, יוצא מהבניין בחיוך מכף רגל עד ראש ולוחש לעצמך "אחח איזה מקום פואטי".

איזה מקום פואטי

האנשים פה אירופאים, ומה זה אומר לגביהם? הם עסוקים בעניינים שלהם. לא מעניין אותם מתי אתה מתחתן, אם יש לך כסף או במה אתה עובד. תעשה מה שבא לך, תהיה מה שבא לך. כאן אין עין בוחנת.
האוכל. יש כאן אוכל טוב, ויותר מזה, קינוחים מדהימים. בנוסף, היין כאן זורם כמו שאצלנו מיץ תפוזים סחוט בתמרה דיזינגוף. הדבר המצחיק ביותר שקרה לי הוא שנכנסתי למסעדה, הזמנתי סלט עזים (שהיה מדהים אגב) ולצד זה דיאט קולה. הקולה עלתה חצי מהסלט - 5.5 יורו, לעומת זאת אם הייתי מזמינה יין הוא בטח היה עולה לי 3.5, 4 לכל היותר. אז כן, יין יותר זול מקולה.

היין כאן זורם כמו שאצלנו מיץ תפוזים סחוט בתמרה

יורו. מה זה אומר? פה מרוויחים ביורו. בגדול. זה אומר שהמינימום הרבה יותר גבוה, המשכורת יותר גבוהה ואיכות החיים יותר גבוהה. את זה לא צריך להסביר, נכון?ובכל זאת, מה אין פה? ואני שואלת את עצמי בקול רם, בעודי יושבת על הספה, שותה יין, אוכלת מקרון קוקוס מדהים ושומעת שאנסונים מרגיעים, "שירה, למה את חוזרת לארץ?", זו שאלת השאלות. 
למה באמת אני חוזרת? שנייה, תנו לי לחשוב על זה, יש לי פה עוד כמה ימים. אחזור עם תשובה בפוסט הבא. ושיהיה בהצלחה. 

אורבוור, שלום.

Shira.T

לחגוג את השנה החדשה באירופה

אתמול בבוקר חזרתי לפריז אחרי שבוע בלונדון. הרגשתי מאוד מוזר כהרגשתי בבית. 
לחגוג את השנה החדשה באירופה זה משהו שחשבתי שירגיש לי לגמרי אחרת. חשבתי שאני ארגיש מרוחקת ושאתגעגע לחג בארץ, אך למרבה הפלא אני לא. חוץ מהגעגוע המובן לחברים ולמשפחה הנהדרת שלי, אני לא מרגישה געגוע לארץ. 
שנה שעברה בזמן הזה הכל היה כל כך שונה. אני אוהבת איך שהזמן עובר ואני מרגישה כמה למדתי והתפתחתי. אני אוהבת לראות את הדברים שלמדתי וכמובן את המוזיקה החדשה שהכרתי, אבל זה בסיכום השנה ולזה יש עוד כמה חודשים.

דברים שלמדתי השבוע:
1. גם בגיל 28 אפשר לשנות
2. תמיכה עדיפה מפרגון
3. צריך לעבוד כדי להיות הבן אדם שאתה רוצה להיות
4. ספר מעשיר את עולמך
5. בזמנים הכי קשים מבינים מה חשוב באמת

הגעתי ללונדון אחריי שבועיים בפריז. פתאום כולם מדברים אנגלית. לונדון כל כך שונה מפריז בכל כך הרבה מובנים. הדבר הראשון והגדול ביותר ששמתי לב אליו הוא האנשים. אם בפריז אנשים יותר מסוגרים בעצמם, בלונדון לא מצאתי את עצמי רגע אחד לבד. כל פעם שהייתי לבד צירפו אותי לשולחן מלא אנשים, התעניינו, שאלו ודיברו איתי בנעימים. כמות האנשים שהכרתי בארבעה ימים בלונדון לא הכרתי בשבועיים בפריז. אין ספק שגם השפה עושה את שלה.
לונדון מזכירה לי הרבה יותר את ניו יורק ותל אביב. היא מלאת אקשן, כל פינה שתלך תמצא מה לעשות. כל רחוב אחר שונה כל כך מהרחוב שהייתי בו לפני רגע. מרגיש שיש פה מקום לכולם: הודים, ערבים, צרפתים, ישראלים, יש פה הכל מהכל, וההרגשה היא שכל הדתות מתקבלות.
בלונדון יש כל כך הרבה צבע, תרבות ומוזיקה שזה פשוט מדהים לבן אדם כמוני שצורך הופעות באופן קבוע. 
החסרון היחיד שמצאתי בלונדון הוא מזג האוויר. זה נכון שאני אוהבת את החורף, אבל זה יותר מידיי בשבילי. כנראה שאני סובלת בכל העונות. 

ובוא לא נשכח כמה מוזיקה טובה הגיעה מכאן, תזכורת קטנה: Amy Winehouse, The Clash, Adele, The Smiths, Pink Floyd, The Cure Radiohead, Oasis, Joy Division, The Verve, Massive Attack, The Beatles  ועד ועוד ועוד. פשוט לא יאמן. 

השירים שעשו לי את השבוע:

Fleet Foxes היא להקה ששמעתי המון בלונדון ומסתבר שהיא אחת הלהקות המושמעות שם, למרות שהם אמריקאים לגמרי.

גם בלונדון, כמו בפריז, בירדי חזקה, וזה ממש לא מפתיע אותי, היא מדהימה ומרגשת הבחורה הזו, והיא כל כך צעירה, עוד עם גשר על השיניים. המוזיקה שלה מתאימה בול לנוף ולקור הלונדוני.

בעשרת הקליפים הטובים ביותר של השנה זכה מקום שני הקליפ הנהדר של עמית ארז והים הסודי - Whenever the sun comes to wake me, זה מרגש ומשמח כי הקליפ הזה באמת מצוין ועמית הוא אחד האמנים האהובים והמוערכים עליי בארץ. כל הכבוד ושאפו. איזה כייף.

באחד הערבים בלונדון, הכרתי מישהו שסיפר לי באופן מפתיע שהגיע כדי לעשות מוזיקה ואמר לי לחפש אותו ביוטיוב. הגעתי הביתה, חיפשתי אותו ומצאתי. אז הנה השיר של הבחור שהכרתי בלונדון באחד הערבים ההזויים והמצחיקים.

האחרונים איתם אסיים את הפוסט יהיו The Low Anthem שגם נשמעו בכל פינה בלונדון. שיר נעים שהתאים לי במיוחד לנסיעת האוטבוס בת השמונה שעות מלונדון לפריז.

 שנה טובה מלאה במוזיקה מצוינת, חברים טובים, משפחה תומכת ועוד מלא רשתות חברתיות. 

Shira.T 

השירים שעשו לי את השבוע

כבר שבועיים אני בפריז. חווה את העיר מטיילת, מתרשמת מהתרבות, מהצרפתים, מבתי הקפה. 
תרבות זה דבר מאוד מעניין, זה משתנה בכל מקום שאתה נמצא בו, נכון שזה משפט מצחיק להגיד אבל זו האמת!

דברים שלמדתי השבוע:
1. כל הדרכים מובילות לפלאס דה ווג'
2. אולי בעצם אני לא שונאת את הקיץ, רק את הקיץ הישראלי
3. פריז היא אכן העיר היפה בעולם (אפילו שלא הייתי בכל העולם)
4. מוזיקת רחוב זה מקסים ומרגש
5. אירופה מדהימה
6. Long distance relationship זה דבר קשה

נורא מעניין לשמוע את השיחות של הישראלים כאן. חלקם חושבים שהם ב"הולד" מהחיים, חלקם מדברים על להישאר תמיד בפריז. ניכר שהשאלה "מתי את חוזרת לארץ"? מעופפת פה מעל כולם, לא משנה כמה זמן הם כבר כאן. כמעט בכל השיחות אני שומעת את זה. זו דילמה מעניינת בין להיות בארץ עם החברים והמשפחה והמקום המוכר והנוח, לבין לחיות במקום שהוא "זר" כיויכול אבל כייפי, פתוח, עם רמת חיים גבוהה ומקום שמציע המון והרבה יותר מהארץ. אני נהנית לשמוע את השיחות האלה ולהאזין מהצד.

השירים שעשו לי את השבוע:

פלורה הוא שמה, היא ישראלית מוכשרת והיא שרה יפה יפה. היום כשבאתי הביתה מטיול נחמד של ראשון בבוקר, התחשק לי לשמוע קצת עברית.
אחרי ששמעתי את רותם אור, עדי אומלנסקי, נינט והקולקטיב שמעתי את השיר היפייפה של פלורה. כמנהגי, הוא נשמע אצלי בריפיט כמה פעמים טובות.

קליק לפייסבוק // קליק לבנדקאמפ

Petit Meller היא יוצאת להקת טרי פויז'ן, שזה קצת מוזר כי אף פעם לא ממש אהבתי אותם, אבל ואו, כמה שהיא טובה.
היא עשתה חכם, קריירת סולו זה כנראה מה שמתאים לה כי אין ספק כשרואים את הקליפ ושומעים אותה שרה נראה שהיא לא צריכה יותר מזה כלום, וכל מי שיכנס לתמונה חוץ ממנה רק יהרוס.
השיר מעולה, מאוד מזכיר לי את הסגנון של עדי אומלנסקי, הקליפ אדיר מכל בחינה אפשרית: הרעיון, הביצוע, הצילום, הבגדים שהיא לובשת - בא לי לקחת לה את הכל, וכמובן העובדה שזה נעשה בניו יורק מייפה את הקליפ ומעלה אותו כמה דרגות למעלה. אין מה לעשות, תל אביב מגניבה, אבל יפה היא לא ממש. 
ובכן, דיי מובן למה הקליפ גרף למעלה מ- 40 אלף צפיות ביוטיוב. שאפו, זה נהדר!
קליק לפייסבוק // קליק לבנדקאמפ 

כשבדקתי מהם השירים המושמעים ביותר בצרפת ישר עלה לי הקאבר ל- Skinny Love של Birdy.
נכון, זה שיר ששמתי בבלוג כבר לפני שנה וחצי, אבל אני ממש שמחה לשים אותו שוב, ובכלל לשמוע אותו. איזה קאבר יפה. עושה חשק לשים חזק בריפיט ולהסתכל מהחלון למשך יום שלם.

ואם כבר ב- Birdy עסקינן, חייבים לשמוע את הקאבר המדהים הזה שעשתה ל- 1901 של Phoenix, והקליפ יפה גם כן. עושה חשק לזוגיות. 

זהו להיום. מחר בבוקר אני נוסעת ללונדון, נתראה שם!

Shira.T

לבד בפריז

הנה משהו מעניין שלמדתי בפריז - להיות לבד זה לא עלוב, זה לא מעפן, וזה לא מסכן. להיות לבד בפריז זה אפילו מאוד מקובל. לשבת בבית קפה, לשתות יין ולקרוא ספר זה מאוד מקובל. ללכת לפארק לבד, לשבת שם ולנוח, זה מאוד מקובל. ללכת למוזיאון לבד, לספרייה, למסעדה, לפאב, כל עניין הלבד כאן הוא מאוד מקובל. הרבה פעמים אני עוברת ברחוב מסוים ורואה המון אנשים יושבים לבד במסעדות, אוכלים ארוחת צהריים, שותים קפה, יין, קוראים ספר ואין צורך להתנצל על זה כאן, ההפך, זה חלק מהתרבות.
הרבה פעמים שאני יושבת לבד בארץ בבית קפה אנשים שואלים אותי למה אני עושה את זה לבד, ומה הכייף בלשבת לבד, הרבה אנשים לא מבינים את זה, ואפילו לא לוקחים את זה כאופציה. פה, בפריז, לא מסתכלים עלייך כאילו אתה מוזר או בודד, ולא תוהים למה אתה יושב לבד וקורא ספר.
אני כותבת את זה עכשיו, בעודי יושבת לבד בבית קפה, שותה מרלו וקוראת. משמאלי מישהו שותה קפה וקורא ספר, שני שולחת מימיני יושבת אישה מבוגרת, שותה יין לבן ומתבוננת על הרחוב הפריזאי, וממולי יושב עוד בחור ששותה קפה וקורא עיתון.
משהו באווירה פה מאוד נינוחה, מרגיש שהם לא עובדים קשה מידיי ולא רודפים אחרי הכסף. פעם בשנה, כל הצרפתים כולל כולם יוצאים לחודש של חופשה המכונה Vacans, מה שאומר שהם סוגרים את העסק שלהם לחודש לפחות, שזה בעיניי דבר מדהים שנראה לי בהתחלה מאוד מוזר. זה מחזיר אותי למחשבה שהצרפתים מאוד נהנתנים, נהנים מאוד מהכאן ועכשיו. כל כך שונה מאיתנו. מי היה חושב בכלל לסגור את העסק שלו במשך חודש? כשחושבים על זה בצורה הזו של "ליהנות מהחיים" זה פשוט הגיוני. 

עוד כמה תמונות להמחשת האווירה הפריזאית:

אסיים בשיר יפיפה של M83 הצרפתיים שאני אוהבת כל כך, זה שיר מצוין וזה מתאים בדיוק לשעה ולמצב הרוח שאני נמצאת בה.

אחלה סופ"ש!

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע, שאנסונים צרפתיים

מסתובבת ברחובות פריז ומרגישה בבית, זה מוזר, בדרך כלל אני מרגישה זרה ולא שייכת במקום שהוא לא הבית שלי. יש פה משהו שנותן לך הרגשת שייכות, אולי בגלל שכולם נורא שונים, והאוכלוסייה מאוד מגוונת.  

דברים שלמדתי השבוע:
1. שאנסונים צרפתיים זה מרגש
2. קינוחים בפריז זה כמו פלאפל אצלנו
3. הקיץ כאן הוא כמו החורף שלנו
4.  "Life is what happens to you while you're busy making other plans"
5. קרפ זה אחלה ארוחת ערב
6. כל מה שצריך הוא אומץ
7. חמש קומות במדרגות זה לא פשוט
8. בועה בסוף מתפוצצת


אתמול ישבתי עם החברה שמארחת אותי כאן, היא עשתה לי מן הכרות עם השנסונרים הצרפתיים. אחד מהם, ג'ק ברל, שר את השיר המפורסם "Ne me quitte pas", מרגש כל כך.

ואם כבר שאנסון צרפתי, אי אפשר בלי אידית פיאף, השאנסיונרית המפורסמת יותר בפריז. אם עדיין לא קראתם על חייה, אני מאוד ממליצה. אין כמו לשמוע את השיר הזה בצהריי יום שישי עם כוס יין אדום.

שרל אזנבור המוכר מהשיר "La Boheme" התגלה כאשר אדית פיאף שמעה אותו. הוא זכה לכיוני "פרנק סינטרה הצרפתי" וכמובן שרוב שיריו היו על אהבה. 

"ביום חורף לבן, בין תמרות העשן בקפה אז ישבנו 

חבורת אמנים, צעירים ותמימים החיים בחלום 

ובמקום מזומן למלצר הנדהם אז פואמה דקלמנו 

וקול הצחוק הרם אשר בקע משם השכיח את הכפור" 

ואיך אפשר בלי שיר האהבה של כל הזמנים, אם לא השיר הפרובוקטיבי ביותר, אותו השיר שלא הסכימו להשמיע ברדיו. סרג' גינסבורג יחד עם השחקנית ג'יין בירקין. 

שבוע טוב!

Shira.T

השירים שעשו את השבוע לטל כהן שלו

צילום: שירי קליין

כשאנשים מן השורה שואלים אותי איזו מוזיקה אני עושה אני תמיד מוצא את עצמי במצב מוזר.

בגלל שמכלול עבודותיי לא נופל לקטגוריה ברורה אחת אני תמיד צריך לחשוב עם איזו תווית יהיה לאנשים יותר נוח להתמודד ושאני לא ארגיש שאני מתעלם מפן אמנותי אישי כלשהו בבחירתי בה.

כשיצא האלבום השני שלי המכיל מגוון אקלקטי יותר של סגנונות וצלילים מהאלבום הראשון שהיה יותר מקובע בנישה מסויימת קיוויתי לבלבל קצת את כל אלה המעדיפים קיטלוג שרירותי על פני ניתוח אובייקטיבי. אבל כנראה שהראש היהודי יותר מורכב מזה ותכניתי להכניס שיפוט אובייקטיבי וחשיבה ביקורתית לתכנית הלימודים לא צלחה. כנראה שלאנשים יותר נוח להאחז במה שהם מכירים (אולי באופן מובן) ולכן עליי להפגין ענווה, לבלוע את גאוותי ולהתמסר למשחק. אסף אבידן לעולם יהיה זה שנשמע כמו ג'ניס ג'ופלין וטל כהן-שלו, הבחור הגמלוני ההוא, לעולם יעשה פולק. והוא בכלל חשב שהוא עושה מוזיקה.

דברים שלמדתי השבוע:

1. פיאסטה ישנה מדרדרת בניוטרל.

2. ראש בטטה זה לא קללה.

3. החתולה שלי נינג'ה.

4. לבדוק שאין רימות בפח. איכס.

5. אני מקנא בהרבה אנשים.

6. שכנוע עצמי עוזר לצרוך חלב פג תוקף.

7. פריק פולק זה לא ז'אנר.

8. כשחם מדי בחוץ יש לי מעט דברים לעשות.

Clem Snide- Joan Jett of Arc

שיר רך ומקסים שאני שומע שוב ושוב. כמו לצלול ליקום מקביל בלי יוקר מחיה ואיום קיומי מאיראן.

The Cave Singers- Seeds of Night

יש מי שיקרא לזה פריק פולק. אין שום דבר פריקי בזה. זה פשוט טוב.

The Stooges- 1969

פאנק קלאסי הוא דוגמא לכמה כח אפשר להוציא ממינימום אמצעים וכמה אתוס טמון בזיופים האלה. השיר הזה היה פאנק לפני שמישהו חשב בכלל לתת לזה שם. הייתי בהופעה שלהם בארץ ב2007 וללא ספק זו הייתה אחת ההופעות הכי טעונות אנרגיה שהייתי בהן.

Tim Fite- Big Mistake

אני לא יודע הרבה על המוזיקאי המוזר הזה, רק שיש לו שירים מוזרים ושיש לו טרילוגיה עם המילה ain't  בכל אחד משמות האלבומים. זה אחד השירים היותר נגישים באלבום שלו Fair Ain't Fair.

Man Man- Engwish Bwudd

הלקה הזאת (לה אני קורא "גבר גבר") צריכה להיות מוכתרת כלהקה הכי פסיכית בעולם ever. הם נשמעים כמו טום ווייטס אם הוא היה בן עשרים היום וצורך הרבה סמים משני תודעה. השיר הזה מושפע מסיפור ג'ק ואפון הפלא. סיפור שכנראה נכתב תחת השפעת סמים משני תודעה.

קליק לבנדקאמפ של טל כהן שלו // קליק לפייסבוק

שבת מהממת!

Shira.T