אלניס מוריסט כבשה אותי, בפעם השנייה.

אתמול לפני ההופעה חשבתי מתי התחיל הרומן שלי עם אלאניס. התשובה קצת מפחידה. 18 שנה. מה שאומר שלפני 18 שנה קניתי את האלבום הראשון בחיים, Jagged Littele Pille, האלבום ששינה את חיי. בזכות האלבום הזה התאהבתי במוזיקה, במילים, בשירה, וכמובן שבאלאניס. כל מי שהכיר אותי ידע שאני מעריצה מספר אחת שלה. אתמול, בהיכל נוקייה, הילדה שבי שישבה והאזינה לאלבום הזה ימים ולילות, שניסתה להבין כל מילה בשירים המסובכים של אלאניס, שהזדהתה עם כל שיר, היא חזרה לשם, רק עכשיו, בת 28. 

ההופעה התחילה עם השיר החדש שלה Guardian אותו כתבה לבנה. אפשר להגיד על אלאניס הרבה דברים, אבל הרוקיסיות שלה היא לא איבדה. היא מתנועעת עדיין כאילו היא בת 23, פורטת על הגיטרה כאילו זה הסיבוב הופעות הראשון שלה ומחייכת בלי הפסקה. יש לי הרגשה שהיא נהנתה יותר ממה שהיא ציפתה ליהנות. וכך גם הרגיש הקהל. מילות תודה עפות לאוויר בלי מעצורים והחיוך לא עזב לרגע את הפרצוץ שלה. 

אם תשאלו אותי איזה שיר של אלאניס אני הכי אוהבת אין לי תשובה. אני חושבת שהיא המוזיקאית עם הכי הרבה שירים שאני אוהבת, יותר נכון אלבומים שלמים. אלניס מוריסט בשבילי היא הרגשה בייתית, כשאני מקשיבה לה אני רואה את הפסקול של החיים שלי. מהילדה בכיתה ה' שלרגע לא הפסיקה לשים את Ironic לבחורה שאני היום ששרה את "Head Over Heals" וחושבת על כל האהבות הנכזבות.

אני חושבת שהשיר שהכי ריגש אותי היה "Mary Jane". אני כל כך אוהבת את השיר הזה וכל כך מתחברת למילים שלו. אני יכולה לשמוע אותו אין ספור פעמים. אתמול היא שרה אותו לקראת אמצע ההופעה ואפשר היה לראות כמה השיר נגע בכל אחד שהיה שם. 

כשהייתי ילדה, בערך בכתה ז' הקלטתי את "Behaind The Music" בערוץ VH1 עם אלאניס מוריסט. הייתי רואה אותו בערך פעם בחודש. אהבתי לראות מאיפה היא צמחה, אהבתי לשמוע את הסיפורים שלה. היא הייתה השראה כל כך גדולה בשבילי. 
רגע השיא בהופעה היה השיר "You Learn" ואני יודעת בדיוק למה. כששרתי את המילים של הפזמון You live, you learn, you love, you learn קלטתי כמה עברתי. ושהמשפט you love you learn פתאום מדבר אליי בצורה שונה. כי פתאום כבר אהבתי, ופתאום כבר צחקתי, ושאלתי, ובכיתי, וחייתי, ומהכל למדתי. זה היה ערבוב של הנעורים עם פאתי שנות השלושים. כשצרחתי את מילות השיר יכולתי להרגיש את השנים. זה היה רגע מדהים.

אלאניס  מוריסט כבשה אותי אתמול, בפעם השנייה, אחרי שכבר כבשה אותי בקיסריה של 2000. כמה שאני גדלה אני יותר מעריכה אותה ואת האנרגיות המדהימות והבלתי פוסקות שלה. כמו שכבר אמרתי בתחילת הפוסט, בזכותה אני אוהבת מוזיקה בצורה שאני אוהבת אותה, בזכותה אני מקשיבה למילים ובזכותה אני מי שאני. 

לעוד 18 שנה של מוזיקה מצוינת. תודה אלאניס.

Mario Tremblay

Shira.T