עשו לי את השנה \\ סיכום 2013

אני תמיד דוחה את פוסט סיכום השנה שלי עד לרגע האחרון, יש משהו מאוד מעיק בלהסתכל אחורה על השנה שהייתה ולהתחיל לחפש מוזיקה ששמעתי מתחילתה ועד סופה. במיוחד בשנה כזו שהייתה גדושה במוזיקה מצוינת, השנה היה לי יותר קשה מכל שנה אחרת. לפני שאני מסכמת, אני קוראת את סיכום שנה שעברה שלי וקולטת כמה משתנה בשנה אחת. 

אז בקצרה:
הלהקה שעשתה לי את השנה1 \\ Arctic Monkeys 
הלהקה שעשתה לי את השנה2 \\ J.Viewz
הלהקה שעשתה לי את השנה3 \\ Daft Punk
אמן השנה \\ Alt-J
הפתעת השנה \\ Mumford and Sons
תגלית השנה \\ Valerie June
שיר השנה \\ I Wanne Be Yours Arctic Monkeys
אלבום השנה \\ ARCTIC MONKEYS \\ AM


ועכשיו בהרחבה: 2013 הייתה מוצפת ועמוסה במוזיקה משובחת. לאן שלא הלכתי ואיפה שלא הסתובבתי שמעתי שירים טובים. לא רק שהשירים היו טובים, הם חלק מאלבומים שלמים מצוינים. במקום לבחור אלבום אחד ומיוחד שעשה לי את השנה, קבלו את רשימת האלבומים הנבחרים שלי לשנת 2013:



ARCTIC MONKEYS \\ AM

השנה הזאת כנראה לא הייתה נראית אותו הדבר בלי Arctic Monkeys והאלבום AM. מה שהם עשו באלבום הזה הוא בעיניי יצירת מופת. אחרי לבטים קשים, קשים יותר וקשים מאוד, החלטתי להעניק את הכותרת החגיגית "שיר השנה" לשיר הנפלא הזה, I Wanne Be Yours.




DAFT PUNK \\ RANDOM ACCESS MEMORIES



עוד אלבום שעשה לי את השנה Random Access Memories של Daft Punk. אלבום מופת, מלא בצבעים, יצירתיות ושירים מנצחים. כמה ששמעתי אותו וחרשתי עליו, לא נמאס לי ממנו. השיר שהכי אהבתי מתוך האלבום הוא Instant Crush.




THE NATIONAL \\ TROUBLE WILL FIND ME

אם הייתם שואלים אותי לפני שנה מה דעתי על הנשיונלס' הייתי כנראה מעקמת את פרצופי או מגלגלת עיניים בהבעה של שעמום. ובכן, זה למעשה היופי של הזמן. אהבה היא לאו דווקא תמיד "אהבה ממבט ראשון" וזה בדיוק מה שקרה לי עם החברים פה. המסקנה שלי היא שלא כדאי - אלא חובה להיות עם ראש פתוח ולתת הזדמנות לכל תו שנקלע בדרכך. 

THE CHVRCHES \\ THE BONES OF WHAT YOU BELIEVE

עוד אלבום מצוין ומרקיד שלא שמעתי מספיק השנה, אבל עדיין חשוב לציין הוא The Bones of What You Believe של THE CHVRCHES, עם השיר הטוב ביותר ללא ספק, GUN.

הלהקה שעשתה לי את השנה2 \\ J.Viewz
מבחינתי השנה הכרתי את J.Viewz. מאז שעיניי חוו את ההופעה המדהימה בשוני אני כבר לא אותו הבן אדם. זו הייתה חוויה מרגשת וחד פעמית, והשיא הגיע כשהשיר הזה התחיל. J.Viewz ללא ספק אחד מהלהקות שעשו לי את השנה:

אמן השנה \\ Alt-J
אמנם האלבום האדיר An Awesome Wave יצא ב- 2012, אני הכרתי אותו קצת באיחור. אלבום משובח עם צלילים מיוחדים שרק Alt-J יכולים לעשות. אלבום מושלם לשמוע בכל שעה של היום.

הפתעת השנה \\ Mumford and Sons
את Mumford and Sons הרבה זמן לא יכולתי לשמוע, עד שמשהו נתפס. לא זוכרת את הזמן המדויק או מה קרה בדיוק באותו הרגע, רק זוכרת שפתאום התחלתי להעריך את צלילי הקאנטרי שלהם.

תגלית השנה \\ Valerie June
איזה מזל שהכרתי את האמריקאית המוכשרת הזו Valerie June. היא מחזירה את הסאונד הקלאסי של שנות השישים לשנות האלפיים. אני מצפה וממתינה לעוד דברים יפים כמו השיר הזה.

וזהו, סיכום 2013 לפניכם. איזו שנה! לא היה קל לסכם אותה בפוסט אחד ארוך ומיוחד. עכשיו כשפניי מכוונות ל- 2014 קשה לי להאמין שהיא תתעלה על השנה הזו מבחינה מוזיקלית, אבל איך שהוא, אני בטוחה שזה יקרה. שתהיה לנו שנה גדושה במוזיקה משובחת, מוערכת ומדהימה. מתרגשת כבר לשמוע מה 2014 תביא איתה. 

Shira.T

אין היגיון בחורף.

ברגעים כאלה אני רק רוצה לכתוב.
עניין ההגיון הוא לא הגיוני. הרי שאין הגיון, אבל לא הגיוני שלא הגיוני. 

בימים כאלה אני רק רוצה לשמוע מוזיקה. שתעטוף אותי חזק, שאתנחם במילותיה.
והרמקולים שלי כבר עייפים, מנסים בכוחם האחרון לרצות אותי. 
אני רציתי כחול, ואז האדום הגיע. זה הכל סימנים, סימנים ברורים. את הכל אני יודעת, רק צריך להקשיב. לא לשמוע, לא לדבר, לא לחשוב. רק להקשיב. 

יש מלחמות שצריך להלחם בהם.
יש מלחמות שצריך להפסיד בהם.
אני נלחמת, מסורה. אבל יש מלחמות שצריך לדעת לשחרר בהם.
החורף משבש את ההיגיון החכם, הראש חושב משהו אחד, אבל אז, קר. והמלחמות מתחילות בלילה. הן מתחילות בלילה, כשקר.

בשיחתנו הקצרה היום את אמרת לי "הלוואי והייתי קצת יותר כמוך". ואני חשבתי, הלוואי והיה לי רבע ממה שיש לך. "קשה להיות כל כך אופטימי כל הזמן" אמרתי לה.
היא לא אופטימית, היא פאסימית, כשאני רואה את חצי הכוס המלאה, היא רואה את הריקנות שבה. כשאני אומרת לה "לכי על זה" היא אומרת לי שהיא מפחדת, ואני לא יודעת ממה היא מפחדת. בעיניי אין פחד, רק רגש. בעיינה הכל מפחיד. הלוואי והייתי קצת יותר כמוה וקצת פחות כמוני. 

צהריי היום ואני משוטטת בעיר הלבנה.
בטני מקרקרת ואני רק מחפשת משהו מתוק שאוכל לנגוס בו, נחמה מתוקה, כזו שתסגור את החור הגדול שנפער פתאום. 
ריקנות. היא מציפה אותי. פתאום חיבוק חם נראה כה רחוק ושבילים של בוץ מראים לי את הדרך הביתה.  אני נכנסת הביתה והמחשב מסתכל אליי. 
כשהיינו ילדים הבטיחו לנו דברים אחרים. אני אפילו לא מדברת על בית גדול ויפה, לא על בריכה ומגרש טניס. אני מדברת על הדברים הקטנים והפשוטים, איך הפכו להיות מסובכים. איך אנחנו מסבכים את הכל. 

אני נכנסת למיטה עם השיר הזה. די. הריי לעצמי אינני מרשה להישאר במצב כזה יותר מכמה שעות.
קמה בבוקר כמו חדשה, עוד סיפור שנזרק לפח. כי רק ככה אפשר. 

הקושי בלהישאר אופטימי. 
להאמין שתמיד יסתדר, למרות שאף פעם לא.
להאמין שעוד תגיע אהבה גדולה, למרות שההווה מראה אחרת.
יותר קשה להיות אופטימי. הלוואי והיו לי חומות ומחסומים גדולים. אולי זה יותר הגיוני ככה. 
חיים שלמים אנחנו צריכים להחזיק את הלב.
עדיף שיהיה מוגן בחומות גדולות ומגדורות, שאף אחד לא יוכל לגעת בו. רק ככה אפשר לצלוח אותם.

Shira.T

קראו לו הראל, כולם קראו לו מוגלי

וכמעט לפני חמש שנים הוא מת.
התגלגלו עליו אבנים גדולות שלבסוף הרגו אותו. 
בסופ"ש האחרון ראיתי את הסרט Into The Wild שממש הזכיר לי אותו.

הכרתי אותו בעמותה שהתדנבתי בה. בחור יפיפה, עיניים כחולות גדולות, חיוך רחב וראסטות זהובות ושמנות. מהרגע הראשון הוא סיקרן אותי. היה לו חיבור יוצא דופן עם הילדים האוטיסטים בעמותה. הם כולם נורא אהבו אותו, במיוחד אור. הם היו צמד חמד. הראל הוציא מאור את המיטב שיכל. אמא של אור הייתה מאוהבת בו עד מעל הראש, היא ידעה כמה טוב הוא עושה לילד שלה. 
הפעם הראשונה שראיתי אותו הוא התפלש בבוץ עם הילדים. אמרתי לעצמי "מי זה היצור המשוחרר הזה?" אמרו לי "זה מוגלי". זה היה מוגלי אינדיד. בערב כבר לקחתי את הטלפון שלו וסימסתי לו. קבענו לצאת. 

מוגלי הגיע יחף, עם מכנס שרוול, חולצה קרועה, נודף ריח של זיעה ועליו תיק נוודים גדול. הזדעזעתי. פחדתי שאני אראה אנשים שאני מכירה כשאני הולכת ברחוב עם היצור הזה. מגעילה שכמותי.
הלכנו לגן הציבור, הייתה שיחה משונה, הוא סיפר לי על השקפת עולמו ורק טוב יצא מפיו. אך אני, שקועה מידיי במציאות שהייתה מול פניי, אני לא יכולתי להבין אותו וכל מה שראיתי זה את מוגלי הלא נורמלי. מיד אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני יוצאת עם בחור כזה. פשוט אין סיכוי. ובכל זאת הרגשתי תשוקה מאוד גדולה אליו. הוא עניין אותי ומשך אותי, אבל לא הייתי מוכנה לעזוב את זה שאולי, אולי מישהו שאני מכירה יראה אותנו ברחוב ומה הדבר יגיד עלי? זה נהיה סוג של קשר סודי, המשכנו את הקשר עוד כמה שבועות, או אולי זה היה קצת יותר, אני בוודאי לא ממש זוכרת. הייתי נוסעת לכפר שלו, כפר מונש, התחביב שלו היה לשבת על הספה ולספור את הימים שהוא חיי. אני זוכרת פעם אחת שבאתי והוא ישב וספר את ימיו על פניי האדמה ואני אמרתי לו "מתי כבר תתבגר?", אמא שלו ישבה לידי ורציתי להרשים אותה. 

את מוגלי לא עניין כסף. הוא אף פעם לא הסתדר בעבודות רגילות. לא עניין אותו בגדים יפים, מכונית, בית. אסתטיקה גם לא הייתה הצד החזק שלו. הוא אהב. הוא אהב את הילדים, הוא אהב לעזור, הוא אהב את הטבע, חיות, טיולים, אנשים. בוץ. חיבוקים. הוא היה תמים כמו ילד. אף פעם לא הבנתי את זה. הסתכלתי על מוגלי חצי בזלזול חצי בקנאה. כשהוא סיפר לי שהוא שינה את שמו בתעודת הזהות למוגלי צחקתי עליו ואמרתי לו שהוא משוגע. 

כך עברו להם כמה שנים של הכרות, אולי שנתיים, שלוש, ומוגלי ואני נשארנו בקשר, התנדבנו יחד באותה העמותה. תמיד היה לי הכי כיף כשראיתי אותו. הוא אף פעם לא שפט אותי, אף פעם הוא לא ביקר אותי. הוא מעולם לא אמר לי דברים שליליים. באופן מוזר, מוגלי באמת ראה אך ורק את חצי הכוס המלאה. 

סיפרתי לאנשים עליו בגאווה אבל אף פעם לא שכחתי להשמיט את העובדה שחשבתי שהוא יצור. לא הבנתי איך הוא הולך יחף כל הזמן ולמה הוא לא משתמש בדאורדורנט ולמה הוא אוהב לתפוס טרמפים לכל מקום ולמה הוא לא מוצא עבודה נורמלית ולמה הוא רק מוסיף כל הזמן עוד בעלי חיים לביתו ולמה הוא לא רציני ומתי הוא כבר יתחיל להיות בן אדם. רק ביקורת. רק ביקרות.

אני לא אשכח את היום ההוא.
רכבתי באופניים חזרה מהעבודה, האזנתי לרדיו ואז חדשות השעה 14:00 הגיעו. עמדתי במעבר חצייה וחיכיתי לרמזור שיתחלף. אבן גבירול בזל. שבת בצהריים. בן אדם אחד לידי ומזג אוויר חמים. החדשות מתחילות.
"הותר לפרסום שמו של הנהרג במפולת הסלעים בנתניה, שם הנהרג הראל ברלין, בן 26 מכפר מונש". 
צעקתי. הבחור שהיה לידי הובך אך לא הציע עזרה וברח. לא בכיתי, כי לא האמנתי. מיד התקשרתי לרונית, חברה משותפת. היא לא ענתה. ניתקתי. בידיים רועדות, כשאני מחזיקה את המצח התקשרתי לאורן ולני, "זה מוגלי".

 זה בסוף הטבע שהרג אותו.
נסעתי להוד השרון.
יום אחרי זה, בשש בערב, נפגשנו בבית הקברות בכפר מונש. לא הפסקנו לבכות. קברנו את הראל בלב שבור. אחרי כל ההספדים השיר הזה ניגן ברקע. חלק בכו, חלק משכו את האף, חלק רק עמדו. חלק רקדו. ואמא של אור, היא נראתה כמו אמא שאיבדה בן. הייתה ילדה אחת שלא הפסיקה לבכות. היא צעקה "מוגלי, מוגלי", ואני חשבתי - היא קטנה מידיי בשביל לחוות כאב כזה. 

 

אחריה מישהו אחר צעק "מוגלי", ועוד מישהי הצטרפה אליו. מבלי שעברו 15 שניות כולם צעקו את השם שלו. דקה אחרי מישהו התחיל לתופף והנה מעגל מתופפים בהלוויה של הראל. רוקדים ובוכים. רוקדים ובוכים. רוקדים, בוכים וצועקים את שמו. בדיוק כמו שהיה רוצה.



כמעט חמש שנים אחרי ואני נזכרת בו לעיתים רחוקות. במיוחד היום, בגיל 29 אני חושבת עליו הרבה. כואב לי שביקרתי את צורת החיים שלו, תמיד חשבתי שאני טובה יותר ממנו. הוא היה מאושר, אני לא. הוא עשה את מה שעל ליבו, אני לא. אני הייתי שבויה בלחצי החברה, הוא לא. הוא חי באושר ומת באושר. 

במאי יעברו חמש שנים. 
אנשים עוד כותבים לו על הוול, הם מרגישים ששם הם קרובים אליו, מדברים איתו, משתפים אותו.
חמש שנים וככל שהזמן עובר אני כועסת על עצמי יותר. אבל כעס לא יעזור כאן, ובוודאי שהראל לא היה רוצה שאכעס. הוא היה רוצה שאהיה מאושרת. שארצה פחות דברים חומריים ואוהב יותר את הדברים הפשוטים
שאקנה פחות, שאסתפק במה שיש, שאהנה מהדברים היפים באמת, שאעזור לחלשים.



מתגעגעת, מצטערת ואוהבת. 

הריקנות דופקת על החלון, השירים ממלאים

ובחורף תחושת הריקנות מציפה עוד יותר. הרחובות והלב, הם מתמלאים ברגע ומתרוקנים ברגע. "אף אחד לא אוהב אותי בבוקר" היא אמרה לי. זה המשפט הכי עצוב ששמעתי. הכי עצוב ואולי הכי נכון. בשבילה אחרי כל החיבוקים, המחמאות, החום והאהבה, היא הולכת לישון לבד. והיא קמה לבד. עם אותן התחושות ואותן הרצונות ומיד שמה את Last Goodbye של ג'ף בקלי. ומיד אחרי את טורי איימוס, למרות שהיא יודעת שאסור להתחיל את היום עם שירים כאלה עצובים. היא מאמינה שהשיר הראשון שהיא שומעת בבוקר ישפיע על כל היום שלה. כך גם השיר לפני השינה. היא מיוחדת. היא מיוחדת והיא מרגישה ריקה. היא מיוחדת, והיא יודעת שהיא מיוחדת, היא רק מחכה שמישהו יבין את זה. לא צריך הרבה, רק אחד.    

זה לא החורף, זה החיים.

בחורף אני פורחת. כל כך הרבה פעמים כתבתי כאן על החורף, על האפור, על הקור שבחוץ והחום שבפנים. כמה שאני אוהבת את האפרוריות. זה נעים וכיף. הכנתי פלייליסט במיוחד לחורף הזה. 

את השיר הזה יש לשמוע רק עם אזניות מדהימות. אם אין לכם, פשוט תעזבו. אני את השיר הזה שמעתי בפעם הראשונה עם האזניות שלי, כשהלכתי ברגל ובדיוק התחיל לרדת גשם. איזה מזל שהיה לי כובע צמר בכיס. מטרייה לא הייתה לי, נצמדתי לחנויות באבן גבירול. לא האמנתי לשיר. יש שירים כל כך מדהימים שאני פשוט לא מצליחה להבין איך זה קורה. איך אפשר להוציא שיר כל כך יפה. מאותו הרגע שמעתי אותו עוד כמה פעמים, נגיד 5, בריפיט. אני ממחזרת גדולה אני. ועכשיו, שוב PLAY.  

ועוד להקה באותו סגנון שטרם שיתפתי כאן.

"And if you're still breathing, you're the lucky ones.

'Cause most of us are heaving through corrupted lungs".

חברי הקולקטיב כמעט סיימו להקליט את אלבומם החדש שיצא בוודאי בחודשים הקרובים. בינתיים לא נותר אלא להתרפק על שירי העבר. 

ועוד שיר חורף אחד, מדכא במיוחד. 

חורף טוב.

Shira.T

שירים הם תקופה

המוות הפתאומי של אריק איינשטיין השבוע הכריח אותי להתעסק במוזיקה שלו, להעלות פלייליסט, בין שיר לשיר מצאתי את עצמי נדהמת. הריי ברור לכולנו כמה שאריק היה אחד במינו, וכמה שכל שיר שלו הוא יצירת מופת. אבל נדהמתי לגלות כמה שירים כאלה יש לו, בעצם כל שיר של אריק איינשטיין הוא חלק מפסקול הילדות שלנו. הוא ליווה אותנו כל הדרך. ישבתי בבית קפה כששלום חנוך עלה על הבמה לשיר "ילדים של החיים" ביום רביעי. זה מאותם הרגעים שלא אשכח, קצת כמו הרגע שהודיע שרבין נרצח, קצת כמו הצפירה הראשונה בתל אביב במלחמה האחרונה. מדהים אותי לראות כל פעם מחדש כמה חיבור יש לנו. הציניקנים בינינו לא יבינו זאת, כי הרי הם עסוקים בלמצוא את הציניות בכל דבר, אבל כאן אין מקום לציניות. גם אתם, ציניקנים, שמעתם "אדון שוקו" בשבתות, גם אתם התגייסתם עם "עוף גוזל" ברקע. אני חושבת שלא היה קורה כלום אם תהיו רגישים קצת יותר ליום אחד. רגישים, לא קיטשים.  

בתל אביב אין סתיו.
אני אוהבת את תחילת השבוע. הוא תמיד בא עם אנרגיה מיוחדת של התחלה חדשה, ובכל פעם אני גם מכירה שירים חדשים. זה לא שיר חדש שהכרתי, אבל זה ביצוע מדהים של שרית חדד לטרייסי צ'פמן. סוף סוף אפשר לשמוע את הקול של שרית חדד ואת הכישרון שלה. הלוואי שתשיר יותר דברים כאלה. 

וכשאני מחפשת דברים נעימים ונמאס לי מהפנדורה שלי שדיי משמיעה את אותם הדברים כל הזמן, אני פונה ל- Radio Paradise, המוזיקה שם בעיקר נעימה וחלק ממנה גם חדשה שלי שזה תמיד כיף. תנו קפיצה לשם ספרו לי איך היה. את זה שמעתי שם אתמול וזה בא לי בול בזמן.

ארקייד פייר קצת השתנו ואני עדיין לא יודעת אם זה לגמרי לטעמי. נראה לי שקוראים לזה בגרות. שמעתי כמה שירים מהאלבום החדש ושום דבר לא השתווה ל- Wake Up  אבל אולי זו אני שצריכה לצאת מהראש הזה ולתת גם לדברים אחרים את האופציה להיות משהו טוב. בינתיים אני מקשיבה לשיר הזה והאמת שהקליפ יוצא מהכלל.

עמית ארז והים הסודי הוציאו אלבום חדש, שנייה לפני סוף השנה, בעיתוי מושלם. יופי של דבר. 

Shira.T

שירים לשבוע חדש

כמעט חורף. הוא בא לנקות ולאוורר אבל תמיד מביא איתו שברים וזיכרונות לא רצוניים. תמיד חוזרים לכאוב בחורף. מנסים להסתיר מתחת למטרייה, מתחת למעיל, למגף ולגשם. תמיד אותו הדבר בחורף. בחוץ קר ואפור, בפנים חימום וטורי איימוס ברקע ואין כבר את הקלילות של הקיץ התל אביבי. 

אהבות גדולות לא יהיו בחורף. שברים ורסיסים על הרצפה הרטובה. חצאי לבבות. הליכות קרות בבוקר. אנשים מחפשים לשבור את הלב בחורף. כאילו זה חובתו של החורף. 

לכל עונה יש את הפסקול שלה. תמיד יהיו לי את השירים, הם לעולם לא נגמרים. 

כדאי לאמץ 
שהחורף מביא איתו מוזיקה אחרת
שבשבוע אחד הכל יכול להשתנות
שעכשיו זה הזמן לעבוד קשה
שכדי לכתוב צריך לקרוא


שקט של יום שני בבוקר עם טורי איימוס. האישה האחת והיחידה שתמיד מראה לי עצב גדול מעורבב עם אושר. מוזר שטורי מזכירה לי אושר. הריי היא סמל העצב. כנראה שבפעם הראשונה ששמעתי אותה הסביבה הייתה חיובית. הפעם הראשונה שאתה שומע שיר היא המכרעת. זאת שקשה להשתחרר ממנה, הרושם הראשוני, הוא יותר חזק מריח.

"החלק העצוב ביותר של לב שבור הוא דווקא ההתחלה ולא הסוף. הטרגדיה מתחילה מהרגע הראשון בו אתה מאבד את הראש בשביל הלב". בתרגום חופשי מאוד >>>

בשבוע שעבר (ליתר דיוק יום רביעי) אחרי שחזרתי מ ה- Foster מיד העלתי את הפלייליסט ליוטיוב, או לפחות חלק ממנו. אז כמה דברים: אם עדיין לא ביקרתם שם, תבואו השבוע בשבת בערב (אני על העמדה), ואם עדיין לא שמעתם את הפלייליסט, זה הזמן. פליי קטן ואתם מוסדרים לזמן הקרוב (ספרו לי איך היה).



את השיר הזה שמעתי רק השבוע בפעם הראשונה, אני מודה. הספיקה לי חצי דקה כדי להבין שהדבר הזה מדהים.

כל פעם שאני שומעת את השיר הזה אני נתקעת על המשפט The will is strong but the flesh is weak. ובכל פעם אני לוקחת אותו למקומות אחרים. וזה היופי של שיר ושל מילים, לכל אחד המשפט הזה יגיד משהו אחר. מה הוא אומר לכם?

Shira.T

פסקול סוף קיץ

השבועיים המשוגעים האלה נגמרו. סוף, סוף. עכשיו אני רוצה לנוח. המוח שלי עובד נון סטופ והגוף שלי קורא לי להפסיק. די. וכמעט חורף, וכמעט קר. עוד רגע זה מגיע. עוד רגע והקיץ כבר יהיה רק ערימת זיכרונות. אתה שהכרתי בקיץ תישאר רק זיכרון. הלילות איתך ישארו רק חוויות. השמלה שלבשתי כמעט כל שבוע, היא תזכיר לי את הלילות החמים והמחויכים על הספסל ברחוב פרישמן. הבית הראשון של השיר ששמעתי יישאר פסקול קיץ 2013. ואת, את בכלל לא היית חלק ממנו. חלק מהקיץ הבלתי נשכח הזה. ואתה שנטשת מבעוד מועד, שאכזבת, שהבאת איתך ענן של טוב ומיד אחרי זה גשם. אתה לא חשבת מספיק. ואני. אני מוכנה לחורף. 

כדאי לאמץ:
שהגוף צריך לנוח
שהחיים מזמן כבר התחילו
שצריך לעשות מה שכיף ולא מה שנכון 
שתקופה תמיד נגמרת ולשם כך היא נקראת תקופה 
שחברים טובים הם כמו משפחה



השבוע חבר הכיר לי את הדבר היפיפה הזה שעונה לשם Valerie June. פס קול מושלם לימים האפורים. היא בת 31, מגיעה מטנסי, יפייפיה עם שיער מטורף. כשאני שומעת דברים יפים כאלה אני תוהה לעצמי כמה כאלה עוד יש, שמסתובבים בעולם ומחכים שמישהו ישמע אותם. 

The Naked And Famous שחררו עוד קליפ מהאלבום החדש. המילים היפות מוקדשות לאמא של הסולנית שנפטרה כשהייתה צעירה. 

אני מקבלת הרבה המלצות למוזיקה. זה כיף לי וזה נחוץ. בדרך כלל אני סקפטית לדברים ששולחים לי, אבל היום קיבלתי המלצה ממש טובה ומיוחדת.

Lorde הוא שם הבמה של Ella Maria Lani Yelich-O'Connor. אני אוהבת את השילוב של הפופ עם ההיפ הופ ואם תקשיבו טוב תוכלו למצוא כמה קטעים אלקטרונים. כל זה והיא רק בת 16. שיחקה אותה הניו זילנדית הקטנה. כאן תוכלו לשמוע לשמוע את האלבום המלא והמעולה. 

הריפיט השבועי שלי:

שבוע מלא במוזיקה טובה.

המלצות למוזיקה יתקבלו בברכה, במייל shiratamary@gmail.com.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

בזמן האחרון מדברים כל כך הרבה על דור ה-X דור ה-Y  דור הפייסבוק, דור הלייק. לכל מקום שאני מסתכלת אני רואה כתבה על הדור האבוד. אני למשל דוגמא מושלמת לדור הזה. לא למדתי באוניברסיטה או מכללה, אני יזמית ועצמאית, ואת כל מה שלמדתי, למדתי לבד. רשתות חברתיות נותנות לי עבודה. ואני דבוקה לאייפון שלי. אני הרבה פעמים מרגישה אבודה, מי אני, מה אני, למה אני, כמה אני, איפה אני אהיה, מה אני רוצה ועוד ועוד ועוד. מצד שני, אני הרבה פעמים מרגישה מעולה. שהכל מסתדר, שהכל יושב. ואז אחותי שולחת לי כתבה על הדור האבוד וכמה כולם מרגישים כמוני. כשאני קוראת את זה אני מרגישה קצת יותר טוב, כי בכל זאת כולנו באותה סירה. אבל מה זה עוזר? לא עוזר. 
בקיצור, דור אבוד זה אנחנו, דור אבוד זה אני. אנחנו שראינו את ההורים שלנו 40 שנה עובדים באותה עבודה, יום אחרי יום, החלטנו שהחיים שלנו שווים וראויים ליותר מזה. שהחיים גדולים יותר. שהחיים שלנו יראו אחרת. לא? אני לא רואה את עצמי בדור אחר ולא רואה תקופה אחרת שיותר מתאימה לי מהתקופה הזו. אם כך, אני במקום הנכון.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אני כבר שנה לא אוכלת בשר
2. צריך לעשות תכנית לחמש שנים הקרובות
3. צריך לבחור טוב טוב את האנשים שמקיפים אותנו
4. שקית של מצברוח זה חובה, זה מוטו
5. ביום אחד אפשר לעשות כל כך הרבה
6. אני בתקופה של פתיחות מוזיקלית
7. הגיע הזמן לחשוב רק על עצמי
8. הרבה יותר קל לדבר מוזיקה
9. רק המעז מנצח

האלבום החדש של Arcade Fire יצא לדרך. איזה כיף. אתמול העלתי אותו לעמוד הפייסבוק שלי, היום כבר הורידו אותו. בינתיים תהנו מהחדש שלהם שאני כבר הספקתי לאהוב.

קמתי הבוקר עם אנרגיות מחודשות ומצב רוח מעודד. מה זה בדיוק אומר אני לא יודעת. אבל זה נחמד, וההורוסקופ אומר שהשבוע יהיה רומנטי, ואני בדרך כלל לא קוראת את ההורוסקופ. ואז יוטיוב הציע לי את השיר הזה. בקיצור, בוקר בנימה כזו.

יש פלייליסט חדש. הפלייליסטים נעשים מהצורך שלכם למוזיקה חדשה ומגניבה. קיבלתי הרבה מחמאות על הפלייליסט הראשון ולכן הגיע גם השני. הוא קצת יותר הארדקור ואלקטרוני, אך גם יותר מגוון. תיהנו:

אחרי ששמעתי את הרימיקס המצוין של Bon Iver לשיר Skinny Love, מצאתי את הרימיקס המדהים הזה. יש מסביבי מלא אנשים שמתחתנים ומבקשים ממני הצעות לשירי חופה. זה שיר שאני תמיד מציעה. אף אחד ממי שהצעתי לו עדיין לא העז. אם אתם עדיין תוהים על שיר חופה, לכו על זה. רק המעז מנצח. 

ואחרון חביב, הקאבר שעשה לי את השבוע הוא הקאבר הזה ל- Harvest Moon, וזה לא פעם ראשונה שאני אומרת - מדהים כמה קאברים יכולים לשנות שיר. מדהים.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

תקופות מפחידות אותי. בעיקר תקופות טובות. טוב מפחיד אותי. היי מפחיד אותי. מצד אחד זה הכי כיף בעולם, מצד שני זו תחושה שברור לי שבקרוב תעבור. הרי אי אפשר כל הזמן להיות שמחים ומאושרים, למרות שהאושר מאז ומתמיד בא לי דיי בקלות וזה מזל גדול שיש לי. תמיד הוא נגמר מתישהוא. אני מאחלת לעצמי להמשיך להיות מאושרת ואף יותר. בלי עליות ומורדות ובלי תקופות. פשוט אושר. פשוט.  

דברים שלמדתי השבוע:
1. אין חוקים
2. ברגע אחד הכל משתנה
3. תמונה אחת שווה אלף מילים
4. אני בחורה של אירופה
5. אין כזה דבר שאין כזה דבר
6. במה שמשקיעים - מצליחים!
7. Bad choices make good stories
8. אמריקה רחוקה מידיי מישראל


כמה כמה זמן שאני רוצה לכתוב על החדש של מיילי סיירוס אבל מתאפקת. השיר הזה מעולה, לא יעזור כמה נרצה שהוא יהיה חרא של שיר, הוא משגע. אז נכון, הקליפ מזעזע ואני אפילו לא נכנסת לזה, אבל השיר עצמו מצוין. ואם במוזיקה עסקינן, לכבוד חגיגת השיר המצוין אשים את השיר ורק אותו (בלי הקליפ המדובר). מיילי, את גדולה.

ואם כבר מיילי סיירוס, עם כל הקאברים לשיר המדובר, בעיניי זה אחד הדברים הטובים שנעשו. ערבוב של מיילי סיירוס וממפרד אנד סנס. זה מעולה וזה עשוי בצורה נפלאה.

והנה עוד קאבר, הפעם של האחיות HAIM, בעיניי לא מוצלח ולא משכנע. בזמן האחרון אני מתאכזבת מהן יותר ויותר. הקאבר הזה משעמם ואין בו כלום. השיר The Wire יבש ומלא בגחמות אמריקאיות, וראיונות איתן זה אסון. 

בראשון שעבר היה לי סט מצוין ב- Foster Bar. הוא היה כל כך מעולה שהחלטתי לעלות את הפלייליסט. אז לאלה שעוד לא שמעו אותו, עכשיו זה הזמן לצלול. פליי קטן ואתם מסודרים לשעות הקרובות. ואם אהבתם תבואו מחר. 

יש שירים שלא עוזבים אותי לכמה ימים ויש שירים שלא עוזבים אותי להרבה מאוד זמן. כמו השיר האדיר הזה. ואו, כמה שהוא אדיר. 

ואם כבר שירים שנתקעו לי בראש, בשבוע האחרון אין יום שלא שמעתי את השיר הזה, לפחות פעמיים בריפיט.

שבוע טוב! 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

זה בדיוק הזמן לחשוב על תכניות לשנה הבאה. לתכנן איך השנה הבאה שלי תראה, במה היא תהיה מלאה, מי האנשים שיהיו סביבי, לקראת מה אני הולכת ומהן המטרות שלי. אם לעשות סמי סיכום של שנת 2013, אני רק יכולה להגיד שאני מרוצה מכל צעד שעשיתי. גם אם לפעמים הוא היה קשה וספג הרבה מאוד ביקורת, היום אני יודעת שההחלטות שנעשו היו טובות עד מאוד. עכשיו הזמן להסתכל קדימה ולחזות את 2014. ואני חוזה שיהיה סופר מרגש. אפילו מאוד מרגש. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. כשיהיה לי ילדים אני אבין (מסתבר)
2. where you invest your love, you invest your life 
3. What goes around comes around
4. Do more of what makes you happy
5. לדבר בשירים זה הרבה יותר כיף
6. השקט כובש הרבה יותר מהרעש
7. חצי הכוס המלאה, מלאה בכל טוב
8. אין טעם להיתקע על אנשים תקועים


Can you feel the same? I will never love again. כך גם אני חשבתי אחרי אהבתי הראשונה. מסתבר שהלב הוא שריר חזק מספיק, אולי חזק מידיי אפילו. איזה יופי של שיר. מרגש ונוגע יותר מתמיד.

הרבה פעמים יוצא לי לחשוב - מה גורם לשיר לרגש אותי? התשובה אצלי ברורה. שיר יכול להזכיר לי תקופה ורגש שחוויתי בדיוק באותו הרגע ששמעתי אותו ומאז הוא הולך איתי. שיר, יותר מריח, יותר מזיכרון ויותר מהכל, יכול לקחת אותי לתקופה אחרת בשניות. 

העניין הזה הוא לאו דווקא חיובי, לפעמים אני ממש מנסה שלא לחבר שיר לתקופה, אך הדבר קשה ביותר. ולפעמים, שיר הוא רק שיר. 

אתמול חשבתי על מה גורם לי לכתוב, התשובה ברורה - עצב, עצבים ושמחה גדולה. פעם, הייתי כותבת רק כשהייתי בדאון. רק ככה מצאתי את המקום שלי לכתוב. רק ככה יכולתי להוציא את מה שיש לי בפנים. היה נראה לי מוזר לכתוב על זה שטוב לי, ואולי זה בגלל שלא היה לי טוב באמת. היום, גם כשאני שמחה פלוס אני מצליחה להוציא את זה בכתיבה. 

AM הוא טירוף של אלבום. זה כבר ברור. אני לא מצליחה להחליט על השיר האהוב עליי משם - Do I wanne know או I wanne be yours או Are you mine. עד שאני מחליטה, תנו לי רגע להיתקע על עוד שיר אחד מהאלבום המשובח הזה. היום ב- Foster אשמיע לפחות 3 מהאלבום. בואו. 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

שלשום מישהו שאל אותי אם אני מאושרת, אמרתי לו שכן ואפילו מאוד. אתמול מישהי שאלה אותי מה התכנון שלי לחודשים הקרובים, אמרתי לה - להיות מאושרת, היא אמרה לי שאני צריכה תכנית גדולה יותר. אז ברור שיש לי תכנית גדולה יותר, ותכנונים ודברים שאני מתכננת לעשות, אך אם זאת, כרגע הדבר החשוב ביותר בשבילי הוא להישאר מאושרת. אף פעם לא הייתי כל שמחה, ו-וואלה, זה כיף. I'm So Fucking Happy. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. כשאין זמן צריך למצוא אותו
2. חורף זה State of mind
3. זה אף פעם לא מסתיים בבירה אחת
4. הדשא של השכן אף פעם לא ירוק יותר
5. לפעמים דברים פשוט מסתדרים
6. כשטוב לי אני מחפשת מה רע
7. Be in love with your life every minute of it
8. We are what we belive we are 




אז מה עם J.VIewz? אחרי ההופעה שלהם הייתי כל כך בהיי שלא הפסקתי לשמוע את האלבום Rivers & Homes ואתמול קלטתי שלא שמעתי אותו כבר הרבה מידיי זמן. אז הנה, שוב, אחד השירים הטובים ביותר שיצאו בזמן האחרון - Far Too Close. עושה לי חשק לרקוד בלי סוף. 

הנשיונלים האהובים הורגים אותי בתקופה האחרונה עם האלבום קורע הלב שלהם Trouble will find me שאצלי בריפיט כבר כמה ימים. 

ADI UMLANSKY ממגנטת אותי בקליפ החדש שלה. לא הצלחתי להוריד לרגע את העיניים ממנה. היא אדירה והשיר מעולה. 

בזמן האחרון פתחתי את הראש להרבה סוגי מוזיקה. זה משהו שהיה חסר אצלי, לפתוח את הראש לדברים חדשים. מאז שאני צריכה להכין פלייליסטים ומאז שהבנתי שאותה מוזיקה מעייפת אותי ובטח שאת מי ששומע אותה, החלטתי שאני צריכה להתפתח. אז לרשימה החדשה נכנסו אלקטרוני ומוזיקה שחורה (כן כן, מוזיקה שחורה). אז הריי לכן היציאה האלקטרונית החדשה והסקסית שאני חורשת עלייה.

אני אסיים עם הרימיקס המצוין לשיר Skinny Love של Bon Iver. השירים שלו תמיד מזכירים לי את החורף. ואיזה כיף שהוא כבר כמעט כאן. כבר שכחתי מה זה החורף, כבר שכחתי שחורף זה State Of Mind. כבר שכחתי שחורף זה פוך, תה, רוח, אוויר צונן, מעילים וגשם, אוי, הגשם. אני מוכנה לקראת החורף. לחלוטין מוכנה.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

לגור בתל אביב. לחפש את עצמך. לראות הופעות. אלבומים. שירים חדשים. אוזן. בארבי. לבונטין. לכתוב. להקשיב. לשמוע. להתאכזב. להנות. להתאהב. להישרף. להתעצבן. לאהוב. לשנוא. להשתכר. לקום בבוקר ולא להבין איפה אתה. להרגיש. להתרגש. לאהוב. לשנוא. לצרוח. להיות מאושר. לחייך. להתאהב. להתאכזב. להתקדם. לעבוד. להזיע. לחלום. להתאכזב. לשמוח. להתאכזב. להתאהב שוב. להתאכזב שוב. לשכוח. להתאהב שוב. ושוב. ושוב. להתאכזב שוב. ושוב. ושוב. לנסות. לעלות. להתקדם. ליפול. לבכות. לחייך. להמשיך. לגור בתל אביב ולא לעזוב אותה.

שבועיים לא כתבתי. אני מרגישה בגידה גדולה. החגים האלה הפכו אותי, את הלו"ז שלי ואת כל השגרה. מעולם לא חשבתע שאתגעגע כל כך לשגרה כמו שהתגעגעתי אלייה בתקופת החגים הזו. כמה כיף שזה נגמר, היה לי בלגאן מידיי. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. החיים טובים יותר עם מזרון טוב
2. החוכמה היא להתחיל בקטן
3. אני אוהבת את החיים שלי
4. אחרי הירידה תמיד באה עלייה
5. כישלון רק הופך אותך טוב יותר
6. אין כמו אמא
7. אין הכי טוב, יש הכי טוב שלי
8. Be careful what you wish for 

אם לומר את האמת, התנתקתי בשבועיים האחרונים מכל מה שהיה בעולם המוזיקה וישבתי ושמעתי פנדורה בתחנת Billie Holiday, זה היה נעים כיף ורגוע. אין כמו לשמוע את השיר הזה, לפתוח את החלון במיוחד עכשיו כשיש אווויר טוב ולנו. 

אהוביי משכבר, Pearl Jam, הוציאו סינגל חדש בשבוע שעבר. כבר שמעתי אין ספור תגובות על זה שהשיר צ'יזי ואמריקאי מידיי אבל לא איכפת לי, אני אוהבת אותו. וחוץ מזה - לפרל ג'ם מותר לעשות מה שהם רוצים. הם פאקינג יכולים להוציא עכשיו שיר במזרחית, מ ו ת ר להם הכל. מעניין איך יישמע האלבום.

Petite Meller משאירה אותי פעורת פה כל פעם מחדש. היא מגניבה בצורה קיצונית, המוזיקה שלה מיוחדת וכייפית והקליפים שלה מושקעים ומדויקים. בקיצור, אני אוהבת אותה. היא מאותם האנשים שנותנים לי השראה. וכן, זו זאת מ"טרי פויזן".

לא משנה כמה אשמע את החדש של Arcade Fire, אני פשוט לא אוהבת אותו. משהו שם לא זורם לי, בטח שלא כמו פעם. 

הנה משהו שקצת יותר מלהיב אותי - Chvrches שחררו את אלבומם המיוחל ואני בריפיטקשהעליו כבר כמה ימים טובים. אני מתה על הסאונד האייטיזי שלהם. אייטיז אייטיז אייטיז! מצידי לשמוע את זה כל היום. כשאני בבר אני משתדלת להשמיע אותם לפחות פעם אחת בערב. לא ייאמן שהקול הזה יוצא מהקטנה הזאת (אם תסתכלו טוב על הוידאו הזה תראו שאף אחד בקהל לא זז, מוזר ביותר!). ואם כבר ב-Foster Bar עסקינן, היום אני שם - אתם מוזמנים! 

אחרונה חביבה, אבל אמיתית (!) היא קאמי מלץ. אחד השירים המעניינים ביותר שהיא עשתה או לפחות שאני שמעתי ממנה. רותם אור אחראית על ההפקה וההקלטה ובהחלט שומעים את זה. אני אוהבת את השיר. אני אוהבת את הקליפ ואני אוהבת את קאמי. 

שבוע טוב!

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

אתמול הייתה לי שיחה עם חברה טובה שלי. היא הסתכלה עליי ואמרה לי שהעיניים שלי בוהקות ושאני נראית קורנת ומיד שאלה "את זוכרת באיזה מקום היית בשנה שעברה?", חייכתי בגאווה והיא המשיכה - "שנה שעברה נתת לחיים לנהל אותך, השנה את מנהלת לעצמך את החיים. את הרבה יותר ממוקדת ולא מתפשרת על הדברים שאת עושה ובגלל זה באים לכיוונך דברים שנכונים לך. את לא מתעסקת בקקה". וזה באמת כך. ההחלטה לעשות רק מה שנכון לי הגיעה בדיוק בשנה שעברה, כאשר פיטרו אותי ממקום עבודה משמים שסבלתי בו נורא. נשבעתי בחיי שאני לעולם לא אעשה משהו שאני לא רוצה לעשות. שאני יותר לא מתעסקת בדברים שלא מעניינים אותי. בעבודות משעממות שרק מביאות לי משכורת ונותנות לי "מסגרת" לחיים. מהרגע שהחלטתי את זה החיים שלי השתנו. כל מה שהיה צריך זה רק להתמקד. לפעמים אני מצטערת שזה הגיע רק בגיל 29 ולא בגיל 25, אבל אני יודעת שעדיף מאוחר מכלום. זה לא קל ופעמים אף קשה ומתסכל, אבל זה פי אלף יותר מספק מכל עבודה אחרת שהייתה לי אי פעם.

דברים שלמדתי השבוע:
1. I'm Daddy's girl
2. Do the things u love, love the things u do
3. הכי קשה לסלוח לעצמך
4. צריך תמיד להיות נחמד, אתה אף פעם לא יודע מי עומד מולך
5. כדי להתעורר צריך סטירות
6. כשהחדר מסודר, החיים מסודרים 
7. לא תמיד אפשר להגיד את האמת 
8. גם במיינסטרים צריך לדעת מה לבחור

האלבום החדש של Arctic Monkeys בחוץ. איזה טירוף יש על האלבום הזה, כמה בלגאן הם עשו, כמה רעש. אין מקום שלא דיברו עליו. אני לא יכולה להשוות את האלבום הזה לשום אלבום אחר שלהם כי אני מודה, רק השנה התחלתי לשמוע אותם. אך אם זאת אני חייבת לומר שהאלבום הזה יותר ממצוין. הוא פוגע בול. אתמול אמרתי לחבר שאני חייבת להירגע קצת עם הריפיטים כדי שלא יימאס לי. הוא הסכים ואמר שהאלבום הזה יתאים גם לחורף. מוזר לחשוב על האלבום הזה בחורף, הוא פסקול הקיץ שלי. פסקול הלילות החמים, הימים המיוזעים, האנשים החדשים שהכרתי. הוא פסקול קיץ 2013 שלי. מעניין מה יביא איתו החורף. 

לפני שנה בדיוק לקחתי חודש פאוזה מהחיים וטסתי לטייל בפריז. כל בוקר קמתי ועשיתי כאוות נפשי. הכרתי אנשים מעניינים, ביקרתי במוזיאונים מרתקים, אכלתי קוראסונים, גבינות ומקרונים ובעיקר ביליתי. אני זוכרת שמכל הנסיעה שלי חזרתי עם מסקנה אחת גדולה, שאפשר אחרת. לשאלות כמו "מה אתה עושה עם החיים שלך?" או "מתי כבר תמצאי בן זוג?" אין מקום שם. את הרגשת האני-חייבת-להיות-הכי-הכי ולעבוד בעבודה-הכי-הכי אין מקום שם. אני זוכרת איך התקשתי להאמין ולהבין איך בעלי העסקים סוגרים את עסקיהם לחודש בתקופת ה- Vacances כדי ללכת לבלות. איך ישיבה ליד נהר הסיין עם בקבוק יין הוא בילוי מועדף על הצרפתים ואיך לאף אחד לא אכפת יותר מידיי מהו עיסוקך. אני זוכרת את עצמי שואלת את עצמי האם אני עושה את הדברים שאני עושה בגלל שאני רוצה או בגלל ה"קולות" שמובילים אותי לשם. והנה אחרי שנה אני עדיין חושבת על זה. ואני מתגעגעת לפריז.

מאז שהתחלתי לשים מוזיקה ב- Foster, או אם תרצו - לדג'ה, הכרתי הרבה מוזיקה חדשה. אחד האהובים והמושמעים שם הוא Alt-J. אז נכון שהכרתי אותם קודם, אבל אין ספק שהמקום רק חיזק לי את האהבה הגדולה שיש לי אלייהם.

ואם כבר מוזיקה שהכרתי בתקופה האחרונה, Chet Faker הוא חלק בלתי נפרד. את השיר הזה כדאי לשמוע בשעת לילה מאוחרת ובמצב רוח סקסי. הנאה מובטחת. 

שנה טובה,

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

שנה חדשה זו הזדמנות נפלאה להסתכל על השנה שעברה ולראות מה היה. סיכום שצריך לעשות. כשאני מסתכלת על השנה שעברה אני מוצאת את עצמי מתפלאת על כל הדברים שעברתי, האנשים שהכרתי, המקומות שביקרתי בהם. הדברים שגיליתי. כשאני חושבת על השנה שתבוא אני מתמלאת בהתרגשות. דף חלק, תקופה חדשה. אנשים חדשים. אני מקבלת את השנה בשתי ידיים, בלי פחד ובלי חרטות. שנה חדשה זו הזדמנות מצוינת לעשות את כל מה שרציתם לעשות בשנה שחלפה ועדיין לא עשיתם. שנה טובה. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. לפעמים צריך לעשות סטופ כדי להמשיך הלאה
2. "תמיד מישהו רודף אחרי מישהו ומישהו תמיד נרדף" (רננה נאמן)
3. תקשיבו ללב
4. שנה עוברת מהר מידיי
5. כשחושבים יותר מידיי לא עושים כלום
6. "מהות הגאונות היא סבלנות אין קץ" (מיכלאנג'לו)
7. הכי כיף לפתוח את השנה בדירה חדשה
8. בלי טלוויזיה עושים יותר



יש מצב שהנהשיונלים הם האהבה החדשה שלי. יש מצב כזה. אני קולטת את עצמי מתחילה יותר ויותר לשמוע אותם על ריפיט, פה מתחיל הטירוף שלי. בריפיט. 

פעם אמרתי למישהו שאני מוכנה לתת לו את הלב שלי, אני מוכנה לשים את הלב שלי על השולחן בלי לפחד. בשבילו זה היה יותר מידיי. הוא נבהל ואמר שהוא לא יכול לשאת את האחריות הזו. כשהסתכלתי על הקליפ האדיר הזה מיד נזכרתי בסיטואציה הזו. לילה. אלכוהול. אגו. פחד. הלוואי וכל הדברים האלה לא היו מדברים וכל מה שהיה נשאר זו רק האמת. הדברים היו נראים כל כך אחרת. הלוואי.

בעניין החורף: אתמול ישבתי בשדרה היפה בעיר, הלא היא שדרת רוטשילד, רוח סתווית העיפה את שערי, עלים התפזרו ברחבה והרגשתי שמתחיל להיות לי קריר. מיד עברה בי המחשבה שהקיץ עוד מעט יגמר ואותו יחליף החורף הקר. אני לא רוצה שיבוא החורף. אני לא רוצה שיגמר שהקיץ. הקיץ מביא איתו סוג של קלילות כזו. כשאני חושבת על זה, אולי קלילות גדולה מידיי. אולי החורף יביא איתו את הרוגע הזה שאני צריכה, את האמת, את הרצינות שחסרה. אבל בינתיים, אני לא רוצה שהקיץ יגמר.

כל תקופה מלווה בפסקול ו- Arctic Monkeys מלווים אותי פסקול שאולי הייתי רוצה לשכוח. זה כשלעצמו בעייתי. אני נורא אוהבת אותם ורוצה לשמוע אותם, אבל הם מחזירים אותי לאותה התקופה שעכשיו נשארה רק זיכרון. מה עושים עם פסקולי החיים האלה? 

להרגיש חי זו הרגשה נפלאה. להרגיש את החיים. לגעת בהם בשתי ידיים. לאכול אותם. לא לתת לפחד להוביל. לתת לאמת לצאת. לשמחה. לרגש. לרצון. לחיבוק. לפרוח. לרצות עוד. לעשות עוד. להשתנות. לחוות. להרגיש טוב. להסתכל על העתיד בעיניים בוהקות. להרגיש חיי.
שנה טובה לכם. מאחלת שתרגישו שאתם ממצים כל דקה מהחיים שלכם. מאחלת שתמצאו את הבן אדם הזה שייתן לכם להרגיש שאתם חיים (גם אם זה עצמכם). שכל יום בשנה תברכו את הבוקר שבא, תחייכו למראה ותאהבו את עצמכם. תנו לאמת להוביל אתכם, לא לפחד. לכו אחרי הלב, הוא יודע הכי טוב.

Shira.T