החזרה לארץ - חלק 2

ואז נוחתים ומבינים שהכל אותו הדבר. זה לא מבאס אותי, ההפך. אבל פתאום בא לי שוב להיות שם. זה העניין - כשאני שם בא לי פה, כשאני פה בא לי שם. מה יהיה עם העניין הזה? כל כך ילדותי. תמיד הייתי כזו, רוצה את מה שאין לי, מקנא בדשא של השכן, רוצה להיות בדיוק בצד השני של איפה שאני נמצאת כרגע. חייבת לעשות משהו עם זה. 

ובחזרה למוזיקה, עוד לא כתבתי על כל השירים שהכרתי באמריקה, הנה עוד כמה שירים יפים שכדאי לכם לשמוע: 

הבנות HAIM החמודות עשו קאבר לשיר I'll try anything once של The Stroks. הם לא שינו כל כך הרבה מהשיר, אבל זה נעים ושונה לשמוע את זה בקול של אישה.

Phosphorescent הוציא אלבום. טרם שמעתי את כולו, רק חלקים ממנו והשאיר אותי עם טעם מסוקרן של עוד. זה אחד השירים שיותר שאהבתי:

This can’t be what you want"

"It can’t be what you want

Keep Together של Hunter Hunted יכול להישמע צ'יזי בחלקים מסוימים מהשיר, בחלקים אחרים הוא יכול להישמע על גבול הרוק הקל. זה בדיוק מה שאני אוהבת, הריי כבר אמרתי שאני מתחברת לצ'יזיות, וזו בדיוק הצ'זיות האמריקאית הזו שאני אוהבת. קדימה, פליי וספרו לי מה אתם חשבתם על השיר. 

מצב הרוח שלי לגמרי משנה את אהבתי לשים מסוים. אם שמעתי שיר כשהייתי מדוכדכת והוא היה שמח מידיי, זה עצבן אותי. אם שמעתי שיר עצוב כשהייתי במצב רוח מרומם זה עצבן אותי גם כן. זה גבול מאוד דק, וצריך לשים לב מתי שומעים את השיר, וכמובן - לא לראות את הקלים בפעם הראשונה ששומעים את השיר, זו סכנה ואין לחזור ממנה!

והשיר האחרון להיום ישאיר אתכם עם מנה גדולה של נונסנס. איך אני אוהבת שירים כאלה חמודים וקלילים. בעיניי לא כל שיר צריך להיות עמוק וכבד, לפעמים שירים הם רק לרקע, שיהיה נחמד ולפעמים רק לעשות נעים וכיף. זה שיר בדיוק כזה:

Shira.T