השירים שעשו לי את השבוע

יש רשימה ארוכה מאוד של שירים ולהקות שהכרתי בשהותי כאן (מיאמי), ויש לי עוד מספיק זמן כדי להכיר עוד ועוד. הופעות טובות אין. אם בשבילכם ריאנה ומרון 5 זה טוב, אתם כנראה בבלוג הלא נכון. חיפשתי הופעות של להקות אינדי מדליקות אך לצערי לא מצאתי. לא חסרות כאן להקות. לא חסרה כאן מוזיקה ולא חסר קהל.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אמריקה גדולה מידיי
2. הרדיו האמריקאי יותר גרוע מגלגל"צ
3. גם מקניות נמאס
4. זה לא מספיק להיות טוב במה שאתה עושה
5. You don't know what you've got till it's gone
6. לטפל בילד בן שנתיים זה ממש לא קל
7. באמריקה אני הכי ישראלית, בישראל אני הכי אמריקאית
8. התאהבתי בחולצות של J.Crew


THE 1975 האנגלים ממנצ'סטר כבשו אותי עם השיר הזה. head.cars.bending.    

השיר HEAVY FEET של LOCAL NATIVES המגניבים מלוס אנג'לס כל כל טוב. כתבתי עליו לפני זמן מה, עכשיו אני כותבת עליו שוב, אני שומעת אותו הרבה כאן וככל שאני שומעת אותו יותר, אני מתאהבת בו יותר. עושה לי נעים ומזיז לי משהו בפנים. 

את ATLAS GENIUS אני שומעת כאן הרבה גם כן. בפעם הראשונה הם נשמעו לי חמודים, אבל הייתי צריכה עוד פעם פעמיים כדי להיתפס. גם עכשיו בפעם החמישית בערך עדיין לא נתפסתי לחלוטין. השיר עצמו חמוד, הלחן טוב יותר. 

לקליפ Song For Zula השיר הזה חיכיתי כבר הרבה מאוד זמן, למרות שיש משהו מסקרן וכייפי בלדמיין איך הקליפ יכול להיות, בדמיון שלי הוא היה מליון דברים ודווקא כשראיתי אותו הוא אכזב אותי. כל כך כיף לשמוע אותו כאן בדרכים, הוא מהפנט. 

אחרי שני שיריי השמאלץ' שהוציאו, הנה מגיע עוד שיר. קצת פחות צ'יזי, קצת פחות חינני וקצת יותר בועט. ככה אני אוהבת. אני אשמח אם Mumford & Sons יניחו את הלב השבור ואת האמונה בישו הקדוש בצד ויתחילו קצת יותר לכעוס ולצעוק. אותי אישית הם לא מעניינים כל כך, אבל דווקא השיר הזה הפך טיפה את מה שאני חושבת ומרגישה כלפיהם.

נשיקות מאמריקה.

Shira.T