אני פלצנית?! מממ... כן. בחודשים האחרונים אני שומעת יותר ויותר את הטענה שאני פלצנית. זה מעניין, מי שבאמת מכיר אותי יודע שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליי הוא שאני פלצנית. אבל יש תחום אחד בו אני פלצנית, אני מודה. מוזיקה. במוזיקה אני פלצנית, ויותר מזה - עם הזמן אני נהיית יותר ויותר פלצנית. אם ההסבר הזה לא מספיק לכם, הנה דוגמא: שנה שעברה אם הייתם שואלים אותי מי הן הלהקות האהובות עליי, אחד מהשמות שישר היו עולים לי הם Florence & The Machine. היום, אחרי שהם נהיו כל כך מיינסטרים, ואחרי שתחנות הרדיו הפופולריות השתלטו עליהם וכל ערס מצוי מכיר אותם, אם תשאלו אותי השם הזה לא ייכנס לתוך המאגר, ולמה? כי אני פלצנית ואני לא שומעת את מה שכולם שומעים. זה גורם לי לחשוב על הטעם המוזיקלי שלי, מאיפה הוא מושפע? ועד כמה הוא מושפע מהמקום שאני נמצאת בחיים שלי? בבית הקפה השכונתי שלי למשל, נמאס להם ממני. כל פעם שאני מגיעה אני מעירה על המוזיקה. תמיד יש לי מה להגיד ולרוב זה לא יהיה חיובי ורוב הפעמים זה יהיה בהתנשאות. אבל היי, זה רק ככה במוזיקה! אני לוקחת את המוזיקה שלי ברצינות. אני מתייחסת לכל תו. לכל מילה, לכל פזמון. יכול להיות שזה נקרא פלצנות, להיות כל כך INTO SOMTHING, יכול להיות שזה ההפך ממינסטרים, יכול להיות ששם אני מבטאת את עצמי הכי טוב. ויכול להיות שזה בכלל לא משנה.
דברים שלמדתי השבוע: 1. "את הדברים הכי חשובים לא למדתי בבית הספר ולא באקדמיה וכנראה עדיין לא סיימתי ללמוד אותם" ע.שחם - המאזין 2. אני פלצנית 3. הדשא של השכן ירוק יותר, כי הוא משקה אותו כל יום 4. החיים מלאים בהפתעות 5. שינויים הם לרוב דבר טוב 6. צריך לדעת לנתב את הכישרון למקום טוב 7. צריך רשימות 8. צריך סדר 9. צריך לו"ז // ההופעה שעשתה לי את השבוע // השבוע הלכתי לראות את צביקה פורס בתמונע, גילוי נאות קטן - זאת הפעם הראשונה שאני רואה הופעה שלמה שלו. עזבו את ההקדמה על ההגעה לשם וההתרגשות, אני רוצה לדבר על צביקה פורס. ההופעה הזו רק הוכיחה את מה שאני אמרתי כבר מזמן. צביקה פורס הוא אמן בחסד עליו. אני מכירה קצת את צביקה, את הביישנות שלו, את חוסר הפרגון לעצמו, את הצניעות שלו. פתאום לראות אותו על הבמה נותן הופעה מדוhיקת, אומר את המשפט הנכון בזמן הנכון וכל כך בטוח בעצמו היה מרגש. I Beleive היה השיר שסגר את ההופעה ובמקרה גם כרגע השיר האהוב עליי באי פי החדש. יש משהו כל כך כובש בצביקה. אם אהבתי את צביקה עוד לפניי ההופעה, עכשיו אני כבר ממש מאוהבת. צביקה צביקה צביקה, תראה מה עשית.
התהיות שלי לגביי הפלצנות ממשיכות, הנה עוד דוגמא: לפני כמה חודשים הכרתי בחור שאוהב מוזיקה כמוני ואפילו יותר. הוא הכיר לי להקות שאני בחיים לא שמעתי עליהן ושירים שלא הכרתי. אני לידו הרגשתי הכי "מיינסטרים" והוא הרגיש קצת פלצן לידי. אבל הוא לא באמת פלצן, ואני לא באמת "מיינסטרים". זה רק אומר שהכל יחסי.
הנה שיר מעולה ששמעתי השבוע במקרה בפנדורה שלי. עוד שיר אמריקאי כייפי שאני אוהבת. מזכיר לי שמאז אמריקה עברו חודשיים וכבר קשה לזכור כל מה שהיה. לא בא לי להיות פולנייה כזו, או פלצנית, או סתם מעצבנת, אבל ואו, איך הזמן טס! לפני רגע עוד ספרתי את השבועות עד לנסיעה ועכשיו כבר עברו חודשיים שלמים. הזמן רץ כשנהנים.
החשק לכתוב חזר, ולא רק שהוא חזר, הוא חזר ובגדול. זה כייף לי. אף פעם לא חשבתי שייעלם לי החשק לכתוב, החשק לשתף, החשק לרשום את הרגשות שלי על נייר. כשחשופים מן הסתם נחשפים להרבה ביקורת, לפעמים חיובית ולפעמים שלילית. את הביקורות החיובית תמיד מחבקים ושמחים לקבל. את הביקורת השלילית תמיד קשה לשמוע, אבל זה כמובן תלוי איזה ביקורת ואיך היא מגיעה. אני קיבלתי ביקורת שהייתה לא נעימה והורידה לי את החשק לכתוב ולהיפתח. אני מקווה שהחשק באמת כאן להישאר.
רגע לפני שמתחיל שבוע חדש אני עומדת מולו ומדמיינת איך הוא יראה. אני כותבת לי את היעדים, את הדברים שאני רוצה לעשות ואת האנשים שאני רוצה לראות. כל זה כדי שהזמן לא יפול לי מהיידים. נסו את זה. שבוע טוב.
מקריות. מקריות זו מילה מצחיקה. מקרי גם שקורים לזה מקרי. האם יש באמת כזה דבר מקרי? לפעמים נדמה שהמקריות כל כך מתוכננת שלא ייתכן שזה מקרי. לפעמים מרגיש שמישהו מושך בחוט כל כך מסוים שלא יכול להיות שמדובר במקריות.
דברים שלמדתי השבוע: 1. רק אתה תוציא את עצמך מהגהנום שאתה נמצא בו 2. רגעי השכרות הם הרגעים הכי אמיתיים 3. Everything's good as long as i'm getting thinner 4. הישתנתי הרבה בשנה האחרונה 5. הכי פשוט זה פשוט להגיד 6. It's never too late to be who you might have been 7. חשוב לעשות PIVOT לפחות פעם בשבוע 8. הדברים הכי טובים קורים "במקרה"
השירים שעשו לי את השבוע /// השבוע הכרתי שיר יפיפייה של להקה בשם MY JERUSALEM. השם לא לטעמי אבל השיר כן, במיוחד הפזמון. הקליפ סקסי ביותר.
בהמשך לפוסט העליות ומורדות שלי, אני מרגישה כרגע בעלייה. זה טוב. מצב רוחי מרומם והרגשה נפלאה מציפה אותי. אני מרגישה מחוברת לרגשות שלי, מלאת בטחון ואמיתית מתמיד. מעניין כמה זמן זה יחזיק.
הנה זה שוב קורה. הקיץ מגיע. מכמה סיבות אני לא כל כך מפחדת ממנו הפעם, ברור שאני לא מצפה לו ובטח לא שמחה שהוא מגיע, אבל הפעם, באופן מפתיע, אני מקבלת אותו יותר טוב מפעמים קודמות.
על רונן גרין הקדשתיפוסט שלם כבר לפני כמעט שנה. בשבוע שעבר הוא הוציא קליפ מקסים בו מככבת תמרי, הבת המתוקה שלו. אי אפשר שלא לחייך.
לסיום סיומת - מזמן מידיי לא שמתי שיר של The Black Keys. היום ישבתי בבר, שמעתי אותם ונזכרתי בהם. איזה כיף זה ללכת לבר ולאהוב כמעט כל שיר? השזאם שלי לא הפסיק לעבוד. זה כיף, זה טוב וזה יחזיר אותי לשם.
יש בעיה. אני מרגישה שאני וסובבי לא נותנים מספיק מקום לשמחה. זה בטח נשמע רוחני בשקל וחצי, אבל אם תחשבו על זה רגע - כשאנחנו עצובים אנחנו שוקעים לזה הרבה יותר מכשאנחנו שמחים. הרגשת העצב הרבה יותר גדולה, עמוקה ומורגשת מאשר הרגשת השמחה והאושר. אנחנו לא נותנים מספיק מקום לשמחה או שפשוט את העצב מרגישים בצורה קיצונית יותר? אין תשובות, שוב - תהיות ומסקנה אחת: חייבת לתת מקום גדול יותר לשמחה. דברים שלמדתי השבוע: 1. Know that it is you who will get you where you want to go, no one else 2. אני מתחרטת על דברים שלא עשיתי, לא על דברים שעשיתי 3. דברים טובים קורים לאלה שמחכים, דברים טובים יותר קורים לאלה שקמים ועושים 4. המורה מגיע כשהתלמידים מוכנים 5. התשוקה להצלחה צריכה להיות גדולה יותר מאשר הפחד מכישלון 6. אני מתגעגעת ללונדון 7. אני מתגעגעת למיאמי 8. אני מתגעגעת לפריז זה קרה. התאהבתי ב ALT - J. לקח לי קצת זמן, אך בסופו של דבר זה קרה ובגדול.
ואם בשמחה עסקינן, השבוע שאלה אותי בחורה חשובה מאוד מה עושה לי טוב. פעם ראשונה בחיים שלא ממש ידעתי מה לענות. ולמה? כי גם זה, כמו רוב הדברים בחיים משתנה עם הזמן. הכל משתנה, הכל זמני, ואין כזה דבר לנצח.
יש שירים שאני מיד מתאהבת בהם. זה אחד מהם.
שיר מעולה, מוזיקה משגעת וקליפ מצוין (ומלא דם!).
שבת בערב,רגע לפניי שבוע חדש, איזה זמן מוזר. יש משהו מאוד מעודד אפילו בזמן הזה. כל השבוע לפנייך ואתה מרגיש שאתה עדיין יכול לשלוט עליו לפני שהתחיל. אני תמיד מכינה לעצמי רשימה מסודרת של דברים שאני רוצה לעשות בשבוע המתקרב. הפעם יש רשימה מרגשת במיוחד. בקרוב. שבוע טוב.
בזמן האחרון אין לי מוזה לכתוב. מרגיש לי כאילו אני מכריחה את עצמי לשבת ולכתוב, חשבתי הרבה זמן שזוהי הדרך הנכונה באמת, אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה. האם אני צריכה לשבת ולהכריח את עצמי לכתוב? אני לא יודעת, ואפילו על זה אין לי מה לכתוב. מה שכן, זה רק מחזק את מה שאני תמיד אומרת - הכל זמני רבותיי, הכל זמני. זה טוב וזה רע. מה שאתה מרגיש עכשיו, אם זה טוב או אם זה רע הוא זמני. זה משמח ומעודד לדעת את זה.
דברים שלמדתי השבוע: 1. אני יודעת לעשות הכל לבד 2. כדאי לא לוותר על משהו שאתה אוהב 3. הלב, הוא כואב 4. להתעלם מרגשות זה לא חכם 5. לעשות רק מה שאתה אוהב 6. עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה
זה. זה עשה לי את השבוע. השיר הזה שאני שומעת בריפיט כבר כל כך הרבה פעמים. סיוון לוי המדהימה נכנסת עמוק עמוק בפנים ונוגעת במקומות השורפים.
הכי קל לוותר, להישאר במקום ולא לעשות כלום. תמיד נחשבתי לבחורה אמיצה בעייני ובעייני האנשים שהיו מסביבי. איפושהוא אני חושבת שעם השנים, האומץ הפך לפחד. אני עדיין דובקת באומץ ובלעשות דברים שלפעמים גם לא הכי נעימים לך. רק ככה זה עובד.
שיר חדש ל- FITZ AND THE TANTRUMS תמיד עושה לי טוב. לא משנה באיזה מצב רוח אני. השיר הזה אמנם כייפי, אבל אני מרגישה שהם הולכים ויורדים ברמה. מקווה שלאורך זמן זה לא ישאר ככה.
לפעמים, כשטוב לי, ברגעים האלה שממש ממש טוב לי, אני רוצה להקפיא את הזמן ולהשאיר את האושר הזה לעוד קצת. זה לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה אני ממש רוצה להמציא את המכונה שמקפיאה את הזמן. היא טרם נמצאה.
וברגעים אמיתיים של באסה אמיתית, אני יודעת בדיוק מה לעשות. HAIM שלישיית האחיות החמודות והמוכשרות מעלות לי את מצב הרוח כהוגן. זה מתחלק לשניים - או שמתים עליהן או שמשתגעים מהן. אני כמובן משתגעת עליהן בקטע טוב. טוב מאוד. וחוץ מזה שמגיע להן הרבה קרדיט על עבודה טובה. יאללה, פליי!
כנראה שכשמגיעים לגיל 29 כל מה שרוצים הוא להיות מאושר. אם פעם כל מה שעניין אותי הוא להיות הכי טובה, לעשות כסף, להצליח, היום הדבר שהכי חשוב לי הוא להיות מאושרת. לקום בבוקר עם חיוך וללכת לישון עם חיוך. קראתי היום משפט שלקוח מתוך הספר Eat Pray Love שנורא התחברתי אליו: "אם אתה מספיק אמיץ בכדי להשאיר מאחורייך כל דבר מוכר ומנחם, (זה יכול להיות מהבית שלך, ועד לטראומות שלך) ולצאת למסע חיפוש אמיתי. ואם אתה מוכן באמת להסתכל על כל מה שיקרה לך במסע הזה כרמז. ואם תקבל את כל מי שתכיר בדרך כ"מורה". והכי חשוב, אם אתה מוכן להתעמת ולסלוח על דברים קשים לגבי עצמך, אז האמת תצא לאור". אני מתחברת למשפט הזה במאה אחוז. הבעיה עם החיים היא העליות והמורדות. זה חרא. אני מעדיפה לחיות ככה: אם טוב אז טוב כל הזמן, אם רע אז רע כל הזמן. קשה לי עם זה שזה כל הזמן משתנה. המצב רוח הזה, זה לא הגיוני. ומה הסיפור הזה עם הלב? הוא מרגיש טוב, מרגיש רע, מתכווץ, לוקחים אותו, מטפחים אותו, מתעללים בו. הוא בסך הכל שריר. הוא מתעייף.
.jpg)
