יש בעיה. אני מרגישה שאני וסובבי לא נותנים מספיק מקום לשמחה. זה בטח נשמע רוחני בשקל וחצי, אבל אם תחשבו על זה רגע - כשאנחנו עצובים אנחנו שוקעים לזה הרבה יותר מכשאנחנו שמחים. הרגשת העצב הרבה יותר גדולה, עמוקה ומורגשת מאשר הרגשת השמחה והאושר. אנחנו לא נותנים מספיק מקום לשמחה או שפשוט את העצב מרגישים בצורה קיצונית יותר? אין תשובות, שוב - תהיות ומסקנה אחת: חייבת לתת מקום גדול יותר לשמחה.
דברים שלמדתי השבוע:
1. Know that it is you who will get you where you want to go, no one else
2. אני מתחרטת על דברים שלא עשיתי, לא על דברים שעשיתי
3. דברים טובים קורים לאלה שמחכים, דברים טובים יותר קורים לאלה שקמים ועושים
4. המורה מגיע כשהתלמידים מוכנים
5. התשוקה להצלחה צריכה להיות גדולה יותר מאשר הפחד מכישלון
6. אני מתגעגעת ללונדון
7. אני מתגעגעת למיאמי
8. אני מתגעגעת לפריז
זה קרה. התאהבתי ב ALT - J. לקח לי קצת זמן, אך בסופו של דבר זה קרה ובגדול.
ואם בשמחה עסקינן, השבוע שאלה אותי בחורה חשובה מאוד מה עושה לי טוב. פעם ראשונה בחיים שלא ממש ידעתי מה לענות. ולמה? כי גם זה, כמו רוב הדברים בחיים משתנה עם הזמן. הכל משתנה, הכל זמני, ואין כזה דבר לנצח.
יש שירים שאני מיד מתאהבת בהם. זה אחד מהם.
שיר מעולה, מוזיקה משגעת וקליפ מצוין (ומלא דם!).
שבת בערב,רגע לפניי שבוע חדש, איזה זמן מוזר. יש משהו מאוד מעודד אפילו בזמן הזה. כל השבוע לפנייך ואתה מרגיש שאתה עדיין יכול לשלוט עליו לפני שהתחיל. אני תמיד מכינה לעצמי רשימה מסודרת של דברים שאני רוצה לעשות בשבוע המתקרב. הפעם יש רשימה מרגשת במיוחד. בקרוב. שבוע טוב.
Shira.T
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה