עשיתי שלישייה בבארבי

הוזמנתי לערב "השלישייה" בבארבי. שמעתי על ההופעה קצת לפני אבל לא באמת התעמקתי. מיד פניתי לאיוונט בפייסבוק וראיתי את הטיפוגרפיה היפה, מה לעשות, עיצוב קונה אותי. 

את סאן טיילור כבר ראיתי בהופעות כמה וכמה פעמים, את מאיה בלזיצמן ומתן אפרת פעם אחת באוזן לפני כבר כמה שנים. את רוסו ווינברג לא שמעתי יותר מידיי ובטח שלא ראיתי בהופעה, הייתי סקרנית לראות על מה המהומה. 

22:30 ולבמה עולה עדי ווינברג, יפיפייה ואמביציוזית, יחד איתה רוסו שנותן לה להוביל. היו כמה שירים שאהבתי יותר, היו כמה שאהבתי פחות, אבל בגדול זו לא המוזיקה האהובה עליי ובוא נגיד שלא התרגשתי במיוחד. מה שכן, עדי ווינברג מלאה חן, חיות, הקול שלה יפיפייה ומדויק והיא בהחלט מנהלת את ההופעה. אני זוכרת אותה מלפני כמה שנים כשהייתי בכנס מוזיקה והיא ניגשה לבמה, באמצע הרצאה של אנשי מוזיקה ותרבות, והביאה לכולם דיסקים שלה ושל רוסו. זה היה מדהים בעיניי וכבר אז הבנתי שמדובר באחת שיודעת. יודעת לדחוף את עצמה, יודעת את העבודה.


  
שניים בתור היו סאן טיילור. כמה זמן לא הרגשתי את הקסם של ההרכב המיוחד הזה בהופעה, כמה זמן שלא שמעתי את הקול העדין, הרך והמלטף של ארנון נאור. חברה שהגיעה איתי אמרה לי "He's all in", והיא דייקה: הוא שם, הוא מתכוון, כל מילה שלו יוצאת מהקרביים. חוויה לאוזניים, חוויה ללב.


  
אחרונים חביבים היום מאיה בלזיצמן ומתן אפרת. פעם אחרונה שראיתי אותם הייתה לפני שנתיים בערך בהופעת שישי בצהריים באוזן בר ואני זוכרת שמאוד מאוד נהניתי, במיוחד מהקאברים המוצלחים.


 
אבל וואלה, הערב הם הצליחו להוציא ממני עור ברווז. האינטרפרטציה שלהם לשירים הייתה מסקרנת, מעניינת ואמיצה. מעבר להכל, מאיה בלזיצמן והצ'לו לוקחת אותך למסע מלא השראה ומותירה אותך המום, קסום ומתפעל. יצאתי מההופעה ומיד רכשתי את הדיסק בדוכן היציאה. לכו לראות בהזדמנות הראשונה.

Shira.T

לשחרר את הביקורת ופשוט ליהנות

כמעט חודש וחצי עברו מאז חזרתי לארץ ממיאמי, הצלילים ששמעתי שם מלווים אותי מידיי יום בפלייליסט שמרכז את המוזיקה שאהבתי במיוחד, אני ממשיכה להאזין לרדיו הלווייני Siriusxm שמשאיר אותי בענייני האינדי ודואג שלא אפספס את השיר הכי חדש, גם זה שיצא ממש עכשיו. 

Of Monsters and Men - Beneath the Skin
בשמיעה חטופה לאלבום החדש אהבתי את מה ששמעתי. נשמע כמו אלבום שיעבור איתי את הקיץ התל אביבי.  

The War On Drugs - Lost In The Dream 
הרבה מידיי זמן לא שמעתי את אחד האלבומים האהובים עליי בשנה האחרונה שהרטיט את ליבי והשאיר אותי מרוגשת כל פעם ששמעתי אותו. בשישי האחרון נתקפתי געגועים עזים לאלבום שעבר איתי כל כך הרבה, כל כך הרבה שהייתי צריכה להשאיר אותו בצד לזמן מה כדי להשאיר מאחוריי את כל הזיכרונות שהוא מביא איתו. ועכשיו שוב, ריפיט. 

Brandon Flowers - The Desired Effect
האלבום החדש של Brandon Flowers מפתיע. מודה שכשמעתי אותו בפעמים הראשונות הוא נשמע לי מלוקק, אמריקאי וקיטש מידיי, אפילו בשבילי. החלטתי לתת לו צ'אנס עם הבנה מאוד פשוטה שהוא פשוט כזה. אחרי מספר האזנות לא מבוטל לשירים Lonley Town ו- Can't Deny My Love התחלתי ליהנות מהקיטש' האמריקאי. ברגע ששחררתי את הביקורת על המוזיקה ונתתי לה להיות מי שהיא, רציתי עוד ועוד.

Lower Dens - To Die In L.A
תמיד אומרים על שירים טובים משפטים כמו "זה לא נשמע כמו שום דבר ששמעתי בעבר", כאילו כל שיר צריך להמציא את הגלגל. השיר הזה נשמע כמו אלף ואחת דברים שכבר שמעתי בעבר, ומזכיר כל כך הרבה להקות כמו Beach House ו- The War On Drugs, וזה בכלל לא משנה. עושה את העבודה. מרגש.



הסינגל החדש של Glint סוחף רגשית ומרתק. מעציב ומשמח יחד ומעביר את המאזין סערת רגשות מהצליל הראשון ועד סופו. תקשיבו. 

Shira.T