בימים כמו טו באב, שהקיטש' עולה על גדותיו, אני צריכה לעצור את עצמי מלהיות הבן אדם הכי קיטש' ורגשן בעולם. אם הייתי יכולה כל היום רק לקנות מתנות לכולם, לאפות עוגות, לקנות שוקולדים ולכתוב כרטיסי ברכה, הייתי עושה את זה. אבל בחיים האמיתיים זה לא באמת ככה, ולכן, טוב שיש ימים כאלה שנותנים לי לגיטימציה להיות כזו. מאז עברו כמה ימים ואפילו שבועות, ועוד רגע הסופ"ש מגיע, שוב. הימים עוברים כל כך מהר, השבועות מתערבבים, והקיץ הנוראי הזה עוד שנייה נגמר. שייגמר.
ועכשיו, קצת מוזיקה >>> את הקאבר היפיפה הזה שמעתי לפני כמה ימים ברדיו והתאהבתי מיד. זה לא סוד שאני אוהבת את זואי דשנל, את העיניים שלה, את איך שהיא נראית ואת התכנית שלה. עכשיו אני גם אוהבת את השיר הזה.
בחמישי האחרון הייתי בהופעה של אביתר בנאי. זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו. חיכיתי וציפיתי להופעה הזאת והיא עלתה על כל הציפיות (מה שבדרך כלל לא קורה). אביתר שר את כל השירים שרציתי שישיר, בעצם כמעט את כולם, את "הזאב והאיילה", השיר האהוב עליי הוא שמר לעצמו. אבל את "מנגינה יקרה", "תאטרון רוסי", "יש לי סיכוי", "כלום לא עצוב" הוא ביצע עם כל הלב. הקהל היה רעב והוא השביע אותו. מה שהכי בלט בהופעה הזו הוא הטירוף בעיניים של אביתר. הטירוף שלו הוא כנראה מה שגרם לו להוציא שירים כמו "תאטרון רוסי" או משפטים כמו "תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן, אבל עכשיו כמו שאני יושב, יש לי סיכוי להינצל אני חושב". מדהים.
יש שירי אהבה קיטשים ויש שירי אהבה של מרסדס בנד. אמיתי ככל שאפשר.
סאן טיילור הוציא קליפ חדש לשיר היפיפה Who's at your window. אני כבר שנים אוהבת את המוזיקה שהוא עושה, את מי שהוא, את המילים הרכות והאופי האצילי. המוזיקה שלו לא מכאן, היא ממקום ומזמן אחר.
אחרונים חביבים! הקולקטיב שהשיקו לפני כמעט שבועיים את האלבום החדש בבארבי. ההופעה הייתה מושלמת. הקולקטיב גדלו בשנה וחצי האחרונות ונהיו הלהקה שכולנו ידענו שהיא תהיה. כל כך הרבה שנים הם עומדים עם קהל אוהב, מעריך ומעריץ. רק שימשיכו.
שבוע ראשון של אבטלה התחיל בפחד גדול. כל יום התעוררתי ושאלתי את עצמי, מה אעשה היום? פתאום יש כל כך הרבה זמן פנוי שזה כבר מלחיץ. זאת הייתה הרגשתי ביום הראשון והשני. ביום השלישי כבר התרגלתי לרעיון. כייף לא נורמלי. שיהיה לי בהצלחה לחזור לעבוד.
דברים שלמדתי השבוע: 1. כמו שאמרתי שבוע שעבר, יש לי חברים מדהימים 2. הסרט "הקיץ של אביה" עשה טראומה לכולנו 3. אם היה אפשר למסגר את התקופה הזו, הייתי ממסגרת אותה עכשיו, במסגרת זהב יפה 4. לחופש אין מחיר 5. לפעמים קורים דברים מפתיעים 6. יותר מידיי אלכוהול זה לא בריא 7. הרבה אנשים אוהבים אותי, כך מסתבר 8. פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ זה באמת הכי טעים
השיר הראשון שאתחיל איתו הוא "בשניה אחת" של אביתר בנאי. מדהים. כבר שבוע שלם שאני מתמוגגת לקולו של אביתר. האמת היא שהקול שלו עושה לי ממש עצוב. תמיד שאני שומעת אותו נהייה לי מבאס, אז לצערי אני מנסה כמה שפחות. את מתי נתנשק למשל, אני יכולה לשמוע בלי סוף. זה דווקא שיר שמצחיק אותי.
המשפט שתפס אותי:
"עוד לא נגמר
תפסיקי להגיד שכן
לא נגמר לא"
איזבו הוציאו השבוע קליפ חדש לשיר המצוין שלהם "I Like It". תמיד כייף עם איזבו. נדמה שאין להם דאגות ושהכל אצלם תמיד פנאן. מחכה בקוצר רוח להופעת האירוויזיון שלהם.
השיר הזה ממש תפס אותי בשניות הראושונות. שיזמתי, חיפשתי ביוטיוב ואז ראיתי את הקליפ ההזוי הזה. אחלה שיר ואחלה וויב.
הרבה זמן שלא כתבתי על קוב. הוא מזיז לי משהו בלב. הקול העדין מתאים כמעט לכל שעות היום, וכך גם המנגינה כולה. כל פעם שאני שומעת אחד מהשירים שלו אני נדהמת מהכישרון. שיר מרגש, כנה, שנון ויפייפה, שבימים אלה אני מאוד מתחברת למילים שלו.
השבוע לא הרגשתי טוב (אני עדיין), ויום אחד לא הגעתי לעבודה. כל היום שכבתי במיטה, בין הטישו לאדוויל, התה והבקבוק החם. נחתי. זה גרם לי קצת לחשוב.
דברים שלמדתי השבוע: 1. אני תמימה 2. זה שכולם עושים את זה לא אומר שזה נכון 3. אני מבשלת נהדר! 4. בסוף מתרגלים להכל 5. אני לא אוהבת אנשים שלא יודעים לתת 6. הרבה אנשים לא אוהבים חורף/ גשם. אני לא מבינה אותם
השירים שעשו לי את השבוע: הנה שיר מדהים, שמרכז ומסכם את כל המחשבות שלי על החיים: הגענו כל כך רחוק, וזה מרגיש כל כך אמיתי. ומי אנחנו, ולאן אנחנו הולכים? כל הזמן הזה. מתכוננים. שיר יפייפה ששמעתי במקרה, בדרך לעבודה. המשפט שתפס אותי:
"We've come so far, it feels so real.
All this time, that we've waited for it.
And who we are, and where we're going to.
All this time, preparing for it".
ליקי לי. לפעמים באה לה איזה יציאה שאני נטרפת ממנה.
"I know places". שיר מושלם לחורף. וכך קרה. בדיוק שהתחיל הגשם והתה היה מוכן על השולחן שמעתי אותו. בא בדיוק בזמן. מרגיע, מתוק אמיתי.
המשפט שתפס אותי:
"There is a road. There is a way.
There is a place. There is a place"
השבוע דייב מטיוס חגג 45. ממש יום אחריי דיויד בואי.
הייתה לי שיחה מעניינת עם בועז כהן על דייב. שאלתי אותו, איך זה שהוא לא הכניס אפילו שיר אחד של דייב לבוקר של יום ההולדת שלו. הוא הסביר לי שבשבילו זה לא סיבה לפסטיבל, כמו פסטיבל בואי למשל שעשה בבוקר יום ההולדת שלו (שהיה מצוין אגב). ואני חושבת, אם הייתה לי תוכנית רדיו, השיר שהייתי פותחת איתו הוא "Crash into me", ואחריו "#41", ואחריו "Stay or leave", ואחריו "The space between" ולבסוף "Two step". אבל אין לי תוכנית רדיו, יש לי בלוג, ואם יש שיר אחד שאני צריכה לבחור, הוא כמובן יהיה "Crash into me". זה השיר שאני הכי אוהבת. מזל טוב דייב. תודה על מוזיקה משובחת.
המשפט שתפס אותי:
"Into your heart I'll beat again"
חדש גם לי:
איזה כייף לשמוע שיר חדש, לאהוב אותו, ולגלות שהוא של הרכב ישראלי! Candy girl הוא הסינגל הראשון של Toy. מקסים. אם כך נשמע השיר הראשון, אני כבר רוצה לשמוע את כל הדיסק. המשפט שתפס אותי:
She'll make you happy"
"Even if you really want to cry
החורף הזה.. הוא עושה לי כייף. אני אוהבת את האפור. את הגשם. את האוויר הקר והצלול. הנה עוד שיר שממש מתאים לגשם. במקור שיר של לד זפלין, כאן מבצע אותו כריס קורנל. אחרי כמה פעמים שקראתי את המילים המרגשות, זה נשמע לי כמו שיר שגבר שר לאישה שלו ביום חתונתם. והאמת, אם כך הדבר, אין מושלם מזה. המשפט שתפס אותי:
"Little drops of rain whisper of the pain, tears of loves lost in the days gone by.
My love is strong, with you there is no wrong,
Together we shall go until we die.
An inspiration is what you are to me, inspiration."
אמביציה. כששמעתי את השיר הזה לראשונה הייתי צריכה רגע לשבת. משהו במנגינה הזו מתעתע. משהו בקול של אביתר עושה לי עצוב. שורט בלב. המילים של השירים קרעו אותו. אבל גרמו לי לחשוב. צריך להפסיק לשקר בטלוויזיה, על אהבה. אני לא יכולה שלא לחשוב, אולי הוא צודק? אולי אנחנו מחפשים משהו שאין בחיים האמיתיים? אני לא יודעת. אני רק יודעת שבטלוויזיה זה נראה מצוין. תדליקו חזק ותקשיבו למילים:
אמביציה
כמו שהשעון זז מהר
אמביציה
ההיפך מלמות
זה לא אהבה, לידה או תקווה
תאווה לבשר אישה
זה כמו סתם תיאבון לבשר
אמביציה
כמו שהשעון זז
צריך להפסיק לשקר בטלויזיה
על אהבה
לקחת אחריות על הילדים
היחיד שאני שלו הוא אני
וגם אני בוגדני
שארית הכוונות הטובות
אוכלים הכלבים
שארית הכוונות הטובות
ולשיר האחרון שיסגור את הפוסט בחרתי ב- Are you alright של Lucinda Williams. היא שואלת את השאלות שאני גם רוצה לשאול:
השבוע חשבתי לעצמי: הכל אותו דבר, אני חייבת שינוי, משהו חדש ומסעיר שיכנס לחיי. הכל אותו הדבר כבר הרבה מאוד זמן וזה מתחיל לשגע אותי. מצד שני, שגרה זה טוב. יש בזה משהו שמשאיר אותי שפוייה, על המסלול. קורה לי הרבה שאני רואה בן אדם שהרבה שנים לא ראיתי והדבר הראשון שהוא אומר לי הוא על הבלוג. לרוב, זה מחמאות כייפיות שתמיד נחמד לקבל. אבל לפעמים זה שאלות מציקות ופרטיות על הדברים שאני כותבת. חיטוט. ואז זה מכה בי, כולם יכולים לקרוא את מה שאני כותבת. לפעמים זה מפחיד להיזכר בזה ונותן תחושה מאוד חשופה. אבל אני מבינה שזה או זה, או לא לכתוב כלום. ואז ברור לי שזה שווה את זה.
דברים שלמדתי השבוע: 1. היום, בדיוק לפני שנה הייתי במקום כל כך אחר 2. אני צריכה להיות סבלנית יותר לדברים חדשים 3. אנשים מפורסמים מרתיעים אותי 4. שבוע שלם לבד בשולחן זה לא כייף 5. תקופה נגמרת? כך מרגיש לי 6. כשהחברות דועכת, צריך לתת לה לדעוך. רק כך נדע אם היא אמיתית
השירים שעושים לי את השבוע: אני חושבת שכבר שבועיים שאני שומעת את השיר הזה ברצף. אח שלי כבר לפני כמה חודשים שלח לי קישור, רק בשבועות האחרונים חזרתי לאותו הקישור ושמעתי. שיר מגניב ממש, לא הצלחתי להפסיק לשמוע. כל מי שאני משמיע לו את השיר נדלק. וגם הקליפ לא רע בכלל. זה שיר גאוני: הצד שלה והצד שלו. הנה התשובה שלנו לצרות של הזוגיות וכל בעיות התקשורת. מצד אחד, מה שעובר לו בראש, מצד שני מה שעובר לה בראש. חובה לקרוא את המילים (ולשמוע את השיר, כדי להבין).
המשפט שתפס אותי:
"Now you're just somebody that I used to know"
ועכשיו, תקראו את המילים של השיר.
Now and then I think of when we were together" Like when you said you felt so happy you could die Told myself that you were right for me But felt so lonely in your company But that was love and it's an ache I still remember
You can get addicted to a certain kind of sadness Like resignation to the end, always the end So when we found that we could not make sense Well you said that we would still be friends But I'll admit that I was glad that it was over
But you didn't have to cut me off Make out like it never happened and that we were nothing And I don't even need your love But you treat me like a stranger and that feels so rough No you didn't have to stoop so low Have your friends collect your records and then change your number I guess that I don't need that though Now you're just somebody that I used to know
Now you're just somebody that I used to know Now you're just somebody that I used to know
Now and then I think of all the times you screwed me over But had me believing it was always something that I'd done And I don't wanna live that way Reading into every word you say You said that you could let it go And I wouldn't catch you hung up on somebody that you used to know
But you didn't have to cut me off Make out like it never happened and that we were nothing And I don't even need your love But you treat me like a stranger and that feels so rough And you didn't have to stoop so low Have your friends collect your records and then change your number I guess that I don't need that though "Now you're just somebody that I used to know
ג'יימס בלייק עושה לי את זה בטירוף. שיר על אהבה וחלומות וכל הבלגאן שבינהם. המשפט שתפס אותי:
"I don't know about my dreams.
I don't know about my dreamin anymore.
All that I know is
I'm fallin, fallin, fallin, fallin".
השבוע, באחד הבקרים, בועז כהן השמיע את עמיר לב. פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת את הקול המחוספס שלו, את המילים היפות ואיך שהוא נוגע בי. חיפשתי את השיר האהוב עליי (מתוך רבים) "שש שעות שינה". מצאתי את הביצוע המושלם שלו עם אביתר בנאי והתענגתי. המשפט שתפס אותי:
"הכי מוזר שלא ידעתי מה ארצה
אם אפגוש קוסם, שיודע לעשות הכל
בתוך רכבת מלאה באנשים
שאף אחד לא יצליח לעצור"
רועי דהן.
אם עדיין לא שמעתם, אתם מוזמנים להכיר כישרון. הוא ישראלי והוא שר באנגלית.
כל השבוע שמעתי את השירים שלו, אחד אחרי השני, וכל פעם מישהו אחר שאל אותי מה אני שומעת.
מה שכן, אם אתם מדוכאים, אפילו קצת, תתרחקו.
המשפט שתפס אותי:
"You fool around
when you pretend to be
the happy one".
השיר האחרון ברשימה שלי יהיה "מנגינה" של מוניקה סקס. אני לא מעריצה גדולה שלהם, בכלל לא. הם נעימים לי באוזן ותו לו. השיר הזה עשה לי משהו אחר: יש סיפור. זוגיות. גבר, אישה, יחסים. מנגינה מצוינת. עצבות ופשטות. "לא יודע לומר מה הולך לקרות, אם זה ריח של סוף או רק תקופת מנהרות" - זה מאוד מתאים לי כרגע, המשפט הזה. כי גם אני לא יודעת מה הולך להיות, ונראה לי, איפושהוא, שזה ריח של סוף. סוף של תקופה מדהימה שידעתי שמתישהוא תיגמר. פשוט לא ידעתי מתי. אז הנה. נראה לי שעכשיו זה קורה. נקווה שהשנה.
המשפט שתפס אותי:
"לא יודע לומר מה הולך לקרות אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות מקווה שהשנה נזכר במנגינה"
דיכאון. קורה לכולם, מה לעשות? האמת שאין כלכך מה לעשות עם זה, חוץ מלשמוע שירים מדכאים ולחכות שזה יעבור. אפילו אוכל לא עוזר ממש. הרגשה ריקה לחלוטין, ככה זה בתל אביב, פעם למעלה פעם למטה. אז ישבתי וחשבתי איזה דברים יעילים אפשר לעשות במצב כזה.. החלטתי לתעל את ההרגשה הזו למקום טוב, לכתוב על זה. הפוסט הזה כולו יהיה מוקדש לשירים עצובים, מלנכוליים, חסרי אופטימיות וכואבים עד דמעות. זה לא הולך להיות קל, תכינו את הממחטות. בהצלחה. אז נלך לפי הסדר? לא, ניתן לכם את זה בהדרגתיות.. לאט לאט. השיר הראשון שחשבתי עליו כשחשבתי על המילה דיכאון הוא שיר של אביב גפן ושמו הוא דיכאון, איזה שיר!
"הפסיכולוגית נפטרה, אתה שוב בצרה.
לשונה של הזונה בפיו של מישהו התרסקה, כבר אין חברה
אתה יודע שזה בא, ולא אמרו לך מילה.
דיכאון, עוד סיפור עצוב בגוף ראשון
לא יכול כבר שתי לילות לישון
מה אתה עושה שם בחלון."
כשאני חושבת על דיכאון, עצב, מירמור, כעס, בין היתר גם קורטני לאב עולה לי לראש.
היא מדכאת אותי. בהתבגרותי מאוד אהבתי אותה, קניתי את הדיסק המצוין שלה - Celebretiy Skin והקשבתי לו המון עד שפשוט רציתי למות, אז הפסקתי. היא לעומת זאת עדיין רוצה.
"I am so dumb
Just beam me up
I had it all forever
I've had enoughRemember you promise me
I'm dying i'm dying please"
הולך ונהיה קשה יותר? פרס למי שמצליח להחזיק מעמד ולהקשיב להכל עד הסוף ולא שוקע בדיכאון עמוק. Unbreak My Heart- נכון, לא השיר הראשון שאני חושבת עליו כשאני עצובה, או בכלל. שנים שלא שמעתי את השיר הזה, ערב אחד שמעתי את הקאבר המעלה הזה לשיר, קאבר של Weezer להקה מגניבה שמבצעת את השיר הזה בצורה מאוד טובה ושונה, אני הרבה יותר אוהבת את הביצוע הזה מהרגיל. כשהקשבתי למילים של השיר הבנתי, השיר נכתב עליי, ואולי על כל הנשים.
"חבר בחזרה את הלב שלי, תגיד שוב שאתה אוהב אותי
קח בחזרה את הכאב שגרמת לי כשיצאת מהדלת, ומהחיים שלי
קח בחזרה את הדמעות
בכיתי כל כך הרבה לילות
חבר בחזרה את הלב שלי"
אאוצ'. כואב.
החברים של נטשה, רק מלשמוע את השם של הלהקה אני נהיית מדוכדכת. שירים על אהבה נכזבת, לב שבור, חוסר אונים, עצב, בדידות... שברי את הטלוויזיה, אחד השירים העצובים ביותר שאני מכירה.
"יש לי אהבה, ים של אהבה אפילו יש לי קצת כסף, אז מאיפה בא העצב?" כבד אה? טוב, ארכדי דוכין ידוע במלנכוליה המיוחדת שלו. הוא עושה מזה אחלה קריירה. אני מאוד אוהבת את החברים של נטאשה אבל לא תמיד אני יכולה להקשיב להן.. לפעמים הם פשוט כבדים עליי, וגם אם אני הכי שמחה בעולם הם מעציבים אותי..
ומה עם יש זמן? אפילו הלחן עצוב.
"חושב אולי אני מת
זמן טוב להתאבד עכשיו
אולי אנגן לי בחליל
ואת העכברים אקח מחוץ לעיר
אולי לים"
ואם כבר אנחנו במוסיקה עיברית ודיכאון, איך אפשר בלי אביתר? אביתר האומלל, לפחות פעם היה עד שפגש את אלוהים. איך אתם אוהבים אותו יותר? שמח או מלנכולי? רובכם בטח יגידו מלנכולי. יש לי סיכוי, אבות ובנים, מנגינה יקרה, תתחנני אליי ותאטרון רוסי מול- לילה כיום יאיר, עד מחר, תחרות כלבים ואותיות פורחות באוויר. מה עדיף? אני מעדיפה אותו שמח. אבל לא היום. היום תנו לי אותו עצוב, מדוכא ומסכן.
"תמיד פחדתי להשתגע
שהלב יקפא ויתרוקן
אבל עכשיו כמו שאני יושב
יש לי סיכוי להינצל, אני חושב"
ומה עם ברי? הוא גם פינק אותנו בכמה שירים כועסים. אני מאוד אוהבת את השיר הזה, את הלחן, את המילים ואת התקופה שהוא מזכיר לי.. צבא. תמיד אמרו לי (בצבא) שכאן זה חממה והחיים האמיתיים קשים הרבה יותר, הייתכן?
"חבל שאת לא מגלה
לא מראה סימנים של חולשה
זה הפחד משאיר צלקות
מקרוב את לא מוכנה
מקרוב היא לא מוכנה"
חבל שהיא מוכנה.
ממשיכים עם המלנכוליה ושטים לצד אחר של העולם, לוס אנג'לס. שם נעשתה המוסיקה המצוינת והנדירה של הלהקה העצובה ביותר בכל הזמנים- Cownting Crows (מבחינתי לפחות). הדיסק הראשון שלהם- Augest and everything after הוא אחד הדיסקים המדכאים ביותר. הבחורה שברה לו את הלב, עזבה אותו, קרעה אותו, בגדה בו, רמסה אותו, התעללה בו, מה לא? כל זה מתורגם לדיסק אחד מדהים ויצירתי שנוגע עמוק בחדרי הלב.
I am covered in skin"
No one gets to come in
Pull me up from inside
I am folded, and unfolded, and unfolding I am
"Colorblind
ואו! לשמוע את השירים האילו אחד אחרי השני זה לא קל.. אבל אין מה לעשות ואין להתכחש לדכאון! צריך להסתכל לו בעיניים ולהגיד לו "אני לגמרי איתך, יד ביד" לא לפחד ממנו, רק ככה הוא יעבור! ממשיכים עם Cownting Crows כי כפי שאמרתי כבר קודם, הם בעיניי הלהקה הכי מדכאת שיש. אז קדימה. Perfect Blue Buildings הוא שיר שבאמת מעורר את רחמיו של השומע, כל כך הרבה רחמים. כל מה שרוצים כשמקשיבים לשיר הזה זה לעזור לאדם דוריץ'(הסולן), לחבק אותו ולהגיד לו שהכל יהיה בסדר.
Beneath the dust, And love"
And sweat that hang on everybody
"There's a dead man trying to get out
עוד שיר מצויין שלהם הוא Walkaways. שיר מהדיסק השני והגם מוצלח מאוד שלהם Recovering The Sattellites, דיסק הרבה יותר שמח יחסית לראשון, הרבה יותר רוק, רעש וגיטרות, פחות רחמים עצמיים. Walkaways הוא שיר של בסה"כ 1:13. שיר שקט ויפה ששודר בסצינה מאוד עצובה באחד הפרקים של שולחן לחמישה, זוכרים?
Gotta rush away she said"
I've been to Boston before
anyway, this change I've been feeling
doesn't make the rain fall
No big differences these days
Just the same old walkways
"..Someday Im going to stay, but not today
עוד לא הגענו לשיא אבל אנחנו מתקדמים לשם בצעדי ענק, אני מקווה שאם עדיין איתי. Dave Matthwes ידוע במלנכוליה שלו. בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי שומעת אותו יותר ויותר, לפעמים לשמוע אותו זה במקום לבכות. לא, הוא לא נותן לי הרגשה של שחרור, ההפך. הקול שלו מדכא אותי, לשמוע אותו מדכא אותי, האזכור שלו מדכא אותי, והשיר הזה, יותר מהכל, מדכא אותי על הסף. לכן הוא כל כך טוב לנו לעכשיו. לפעמים אני ממש רוצה לשמוע אותו אבל מכריחה את עצמי לא. Stay Or Leave שיר אהבה עצוב, מלא בזיכרונות ולב שבור אחד. "זוכרת שהיינו רוקדים וכולם רצו להיות כמונו... מתעוררים ערומים שותים קפה, עושים תוכניות לשנות את העולם כשהעולם משתנה לנו.. היית צוחקת מתחת לשמיכה, אבל עכשיו כבר לא ממש, אבל איך שהייתי צוחק איתך.. היה צחוק גדול ורועש.. הישארי או תעזבי? אני רוצה שלא תעזבי אבל אולי כדאי, הישארי או תעזבי? אני רוצה שלא תעזבי אבל עזבת." בסוף היא הלכה, באסה. הקליפ לקוח מהסרט "Lost in translasion"
אחרון חביב, לשיר המדכא ביותר בהיסטוריה. Mad World מה יותר מדכא מזה: I find it kind of funny" I find it kind of sad "The dreams of which i'm dying were the best iv'e ever had ואין מילים להוסיף.
בוקר טוב ! אתמול הייתי בבארבי, במופע "ארגמן" של ארז לב ארי שאירח את אביתר בנאי. את ארז לב ארי אני מאוד מחבבת. מאז שיצא עם הסינגל "אנא אפנה" שמתי עליו עין ועקבתי אחריו, אין ספק שעם הזמן הוא משתבח. הוא מוכשר עם קול מיוחד ומחוספס, מנגן מצוין ובעיקר עושה מוסיקה טובה ומעניינת. חלק גדול מהשירים לא הכרתי, ניסיתי להקשיב יותר למילים ומאוד התרשמתי. מילים כמו: "כבר לא אותו ניגון, כבר לא אותה שמחת הפרטים הקטנים איתך, הלכת אתמול- כואב עכשיו". או: "קשה לשער מה כואב יותר, התרופה או המחלה, מה שמפחיד יותר זה לא מוות, מפחיד יותר לא לחיות"
טקסטים כבדים, מילים קשות. גורם לך לחשוב מה עובר לו בראש או מה עובר עליו בכלל..
הכל טוב ויפה, עד שאביתר בנאי בכבודו ובעצמו עולה על הבמה, ברגע אחד הקהל מתעורר. בהתחלה אביתר ביישן, מכונס בעצמו, נותן קצת הרגשה של לא נעים לי עם כל זה.. אבל זה רק עניין של זמן. אחרי שהתחמם קצת, הוא מרגיש יותר בנוח, הוא מקפץ על הבמה, מספר סיפורים, מחייך חיוך גדול לכולם, ולא מפסיק להגיד "תודה, תודה, אוהב אתכם, תודה שבאתם", יפה מצידו. הקול הטהור של אביתר מרגיש כמו ילד תמים וביישן, כדור גדול של רגש ואהבה. עם הקול המיוחד הזה, אי אפשר שלא להתאהב בו... גם עם הציציות והכיפה הגדולה, וגם אם אתם סולדים מעניין הדת, וגם אם ממש מעצבן אתכם לראות מלא דוסים במקום אחד, אי אפשר שלא להתרגש, הוא עושה את זה מצוין. הנאה צרופה.
השיר הבא הוא- "צדק" של ארז לב ארי, השניים מבצעים אותו כאן יחד.
"מה יהיה עם הצדק הזה על הבוקר ? אני צודק, אבל נשארתי לבד"
כשאביתר עולה על הבמה אנרגיות מטורפות מגיעות לאולם. עד עכשיו הקהל היה רדום והתנועע מעט לקצב הגיטרות, יש משהו באנרגיות של אביתר שמעורר את כולם, סוחף וממגנט. את השיר "בסוף היום" ארז ביצע באמצע המופע והסביר שהמשפט "בסוף היום זה רק אני וזה רק את והילדים, ואלוהים וכל השאר- הבל הבלים" מעורר פליאה אצל הרבה אנשים, איך יכול להיות שהוא אומר על אלוהים- הבל הבלים ? ארז הסביר את המשפט, ואמר שהפסיק הוא אחריי אלוהים: "בסוף היום זה רק אני וזה רק את והילדים ואלוהים, וכל השאר הבל הבלים" חוץ ממני, ממך, מהילדים ומאלוהים הכל הבל הבלים.
"באמצע הלילה אני מתעורר, הלב מלא. אני מוזר לכולם וזר לעצמי בלי מקום בעולם. אולי צריך להיגמר, כדי מחר להתחיל במקום אחר. הגיע השעה, משליך גפרור בכוונה" אי אפשר שלא לחשוב מה עבר לו בראש כשכתב את זה.. אפשר להרגיש את הלב שלו עד כאן.
השיר שבטח עשה הכי הרבה צמרמורת לקהל הוא כמובן "מה אעשה" של ארז לב ארי. ארז ואביתר ביצעו את השיר יחד בהרמוניה מושלמת. לדעתי, אחד השירים היפים ביותר של ארז ובכלל, ונותנים לו נקודות זכות מאוד גדולות.
"מה אעשה אם תלכי לי ? אם תברחי לי ? מה אעשה עם כל הפחד הזה ? שמור לי עליה, אתה שומע- אין לי כלום בלעדיה. שמור לי עליה, ותשמור גם עליי, כדי שלא אשתגע"
לסיכום, אשבח את ארז לב ארי על הופעה מרגשת ונעימה, על גיטרות צורמות כמו שאני אוהבת ועל ביצועים טובים. האמת, אני לא יודעת אם הייתי נהנת מההופעה אם אביתר לא היה מגיע. אני לא ממש מכירה את ארז לב ארי, השיר שלו היחיד שיש לי באייפוד הוא "צדק" (וזה גם רק לפני שבוע), אני לא מכירה את כל השירים שלו, אני בטוחה שמי שאוהב ומכיר אותו ייהנה מאוד מההופעה. אביתר בנאי, האחד והיחיד. אם עדיין לא זכיתם להיות בהופעה שלו אני ממליצה בחום. אין לי ספק שאתם מאוד תיהנו, רק אל תצפו לשמוע את "מתי נתנשק" או "תאטרון רוסי" כי זה ממש לא יקרה ואפילו מאוד רחוק מזה. לא מתאים שמישהו עם כיפה שחורה גדולה וציציות ישיר "יש לי לחץ באוזניים וסרטים כחולים בראש" או- "הופס אני גומר, הופס היא לא הספיקה" זה יהיה קצת מוזר לא ?
משאירה אתכם עם השיר האחרון שאביתר וארז שרו- מחיאות כפיים. מקווה שנהנתם, שיהיה לכם סוף שבוע מצוין.
