אפרת בן צור // דרמטית, עדינה וחודרת.

אמש בפעם הראשונה הלכתי סוף סוף לראות את אפרת בן צור באוזןבר. הגעתי באיחור של כמה שירים, התיישבתי על הכיסא ופתחתי את האוזניים. שמלה שחורה ארוכה, שפתיים אדומות וקארה שחור, לא ציפיתי לראות את אפרת בן צור בצורה אחרת. דרמטית, נעימה, עדינה וחודרת. זה מדהים, אף פעם לא השקעתי יותר מידיי מאמץ לשמוע את השירים שלה או ללכת להופעות שלה, עד שיצא האלבום "Robin" שכולל תשעה לחנים שלה לשירים של המשוררת אמילי דיקינסון, ששינה אצלי הכל. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהאזנתי לאלבום הזה שנע בין רכות, עדינות ועצבות גדולה. הייתי מרותקת למילים וללחן. בן צור לקחה את המילים של דיקנסון והלחינה אותם באופן טבעי ליצירת אמנות מדהימה וכל כך מדויקת.

זה מצחיק, כשהגעתי להופעה ציפיתי לשמוע רק שירים מהאלבום הנהדר הזה והופתעתי לגלות שיש עוד המון שירים, גם בעברית. עוד יותר הופתעתי לגלות, כמה השירים שלה כעת נראים לי אחרת. "צוללת" שהיה להיט רדיו לפני כמה שנים טובות, פתאום לקח אותי למסע קסום ואמיתי, מקום שיכולתי להזדהות איתו. כנראה שלפני כמה שנים, בגיל ה-20 המקודם שלי, לא הייתי יכולה להבין או להכיל את השיר הזה. עכשיו כשבן צור שרה את המילים "הייתי צוללת עכשיו למים הכי הכי עמוקים, לא לשמוע כלום" לצערי אני יכולה להזדהות איתה, במלוא מובן המילה.

כדי לעשות אלבום כזה, צריך אומץ, תעוזה והמון כישרון. האלבום הזה היה יכול להיות כישלון מביך. הלחנים נעשו בהקשבה גמורה, אין כאן התיימרות להיות משהו אחר, אין כאן דבר מאולץ. ההקשבה וההבנה של הטקסטים היא טוטאלית. האלבום Robin הוא תוצאה של שיעורי בית טובים, התמדה ואומץ. עבודה מדויקת ואמיתית. על האלבום המופלא הזה אחראיים אסף שתיל - פסנתר, גיורי פוליטי - כלי הקשה ואקורדיון, קרני פוסטל - צ'לו, ועומר הרשמן, שעיבד והפיק את האלבום ביחד עם בן צור.

בפעם הבאה אני מגיעה מוקדם. אני לא רוצה להפסיד חצי דקה מהקסם הזה. 

קליק לבנדקאמפ // קליק ליוטיוב // קליק לעמוד הפייסבוק

Shira.T

ביקורת הופעה | דנה לוי

את דנה לוי ראיתי באוזןבר בשבוע שעבר. למרות שהיה קר ומאוחר ולמרות שלא היה לי עם מי ללכת, הלכתי. כל כך רציתי כבר לראות אותה. שתיתי לי בירה, חיכיתי בסבלנות כמה דקות, והלכתי לכיוון הבמה.

דנה עלתה על הבמה בביטחון כזה, עם אודם אדום וכריזמה משוגעת. יפיפיה הדנה הזו. בדרך כלל, כשבנאדם כותב את השירים שלו גם שר, אחד מהדברים חייב להיות פחות טוב. אצל דנה זה לא המצב: גם הכתיבה מצוינת, נוגעת ומרגשת, וגם הקול שלה עשיר. שילוב מדויק של כישרון ועומק.

את השיר גלאקסי אני אוהבת במיוחד. שמעתי אותו לראשונה בתכנית "רוקר טוב" של בועז כהן והוא מיד נגע בי. הצרידות של דנה עושה נעים עמוק בפנים.

בכמה שיחות שהיו לי עם דנה היא סיפרה לי שלהיות זמרת אף פעם לא היה החלום שלה. זה יותר צורך אצלה. כשראיתי אותה על הבמה הבנתי את הצורך. את הצורך לזוז, את הצורך להרגיש את הקהל, את הצורך ליצור ולהתבטא. הרגשתי שדנה הפסיקה "להילחם" והבינה שזה הדבר בשבילה. וגם בשבילנו.

מאחורי דנה ארבעה נגנים מוכשרים: גיורי פוליטי - מתופף, עמי יעקבס- גיטרה אקוסטית/חשמלית, דרור שם-טוב - קלידים/סינטי, ניצן אייזנברג- גיטרה בס, יאיר רובין - חשמלית. אני לא יודעת מה הייתי חושבת על ההופעה הזו בלעדיהם, אבל זה לא באמת משנה, כי הם היו שם, אני רק יודעת שהם הרכב מצוין. דנה והנגנים שלה הם שילוב מושלם. 

הדבר שבאמת הכי אהבתי הוא איך שדנה זזה. היא מפלרטטת עם הקהל, היא עוצמת את העיניים ונכנסת למן מנטרה מטורפת. היא מזיזה את השיער, הידיים, הרגליים, ופשוט נותנת לעצמה להנות. היא לא עסוקה בלהיות יפה ולא עסוקה בלנסות לשעשע אנשים, היא נטו עסוקה בעשייה. היא שרה והיא בתוך זה. זה יוצא לה מהקרביים.

ההופעה של דנה היא אושר צרוף. הרי לא פעם כבר אמרתי שהרגעים המאושרים ביותר הם שהמוזיקה נכנסת לי לתוך הגוף ולורידים ומעיפה אותי למקומות טובים. זה מה שקרה לי עם דנה. היא סחפה אותי ולרגע לא הרגשתי איך שעה וחצי עוברות להן. כיף.

קליק לבנדקמפ // קליק לעמוד הפייסבוק 

שבת שלום.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

לפעמים פשוט צריך החלטה, כנגד הכל, כנגד כל אלה שאומרים לך לא, ומתנגדים, ומזהירים.
לפעמים צריך ללכת עם הלב. זה קל להגיד, אבל בטח הדבר הקשה ביותר לעשות. כי מה יותר קל מללכת על בטוח? כנראה שאין יותר קל מזה, והחיים הם במילא לא פיקניק. אבל זה היופי, לאתגר את עצמך.
לעשות. ליסטות. לחיות. לקחת החלטה.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אם אין אני לי, מי לי?
2. הכל תלוי בי
3. החלטות גדולות נעשות ברגע אחד
4. אולי כשאבין שיכול להיות שלא יהיה, יהיה
5. לוותר, בשביל לרצות יותר
6. גם נסיון של שבוע יכול לתת לך המון
7. אנשים מגיעים אליך כשאתה צריך אותם
8. אם לא עכשיו, אז מתי?




זה שבוע שהתחיל בטלטלה. יותר נכון, זה שבוע שנגמר בכאב בטן עצום, כאב ראש והחלטה ואינטואיציות שאמרו לי הכל בפנים. אחרי שהקשבתי להן, ואמרתי להן תודה רבה, הרגשתי הרבה יותר טוב.
ואז שמעתי את השיר הזה, שיר הבוקר של עידן רבינוניץ'. איזה יופי של שיר ואיזה יופי של טקסט. בא לי לגעת בשיר מרוב שהוא נוגע בי. בא לי לעטוף אותו, שיחבק אותי. תעשו לעצמכם טובה: תגבירו ותקשיבו למילים היפות. 
המשפט שתפס אותי:

"It's hard to go forward, when you're busy looking back 

though we've been pretty big on ambition 

it's always been commitment that we've lacked"

אחרי כמה ימים, של תחילת השבוע, פתאום הגיע אליי, משום מקום, השיר הזה. זה יפה, ומרגיע, ונעים. 
שם השיר There's nobody else חוזר על עצמו הרבה, ונוגע לי במקומות.

ביום חמישי הייתי בערב מחווה לניק דרייק באוזןבר. היה יפה, מרגש, אינטימי וחשוב.
הופיעו רבים ויפים: רותם אור, קאמי מלץ, עמית ארז, איתי מיזילו, סאן טיילור ועוד. הייתה מוסיקה יפה וצלילים שנכנסו עמוק. כמו הקאבר המצוין הזה לשיר Road שביצעו עמית ארז ורותם אור.

כשנגמר השיר ביוטיוב, הופיעו עוד כמה קליפים, אחד מהם היה נראה לי מעניין, אז לחצתי עליו. זו רותם אור, והיא עושה כאן קאבר מרגש, עדין, וכל כך רותם אור. איזה יופי. אם עוד לא קראתם את הראיון שלי איתה עכשיו זה הזמן.

אתמול הייתי בהופעה של מאיה בלזיצמן, הצ'לנית המדהימה שבין היתר עומדת מאחורי נינט ושילה פרבר. ההופעה הייתה מיוחדת, אינטימית, מפתיעה ויותר מהכל מרגשת.
מאיה לקחה שירים כמו "I'm just a girl" של No Doubt והפכה אותם לאחרים. המילים, הכוונה, פתאום הכל שונה. גם "Girls just wanne have fun" ו"ויש דברים שרציתי לומר" של יהודה פוליקר נשמעו לגמרי אחרת. יפייפה ומומלץ בחום.

שבת של שקט.

Shira.T

רותם אור // קסם חזק // ראיון

את רותם אור הכרתי לפני כמה חודשים דרך הזמר, היוצר והחבר עמית ארז. הוא סיפר לי על רותם והמליץ לי לשמוע אותה. עברו כמה חודשים ודיי שכחתי מזה. פתאום השם "רותם אור" עלה בכל מקום.
בהתחלה שמעתי רק את השיר "This is what we all came for" וחשבתי לעצמי "מה זה הדבר היפה הזה?"   
מצאתי את עצמי מאזינה לאלבום פעם אחר פעם. מתרגשת ומלאת השראה. 
עניין אותי לדעת מי עומדת מאחורי האלבום המדהים "Hard Magic".
קוראים לה רותם אור והיא בת 26. אם לא יצא לכם להכיר אותה עדיין, קחו לכם טעימה מאחד השירים מלאי הקסם שלה. רותם כותבת, מלחינה ומנגנת על קלידים וגיטרה.

היא בלונדינית, שיערה ארוך ויפייפה, העיניים שלה בוהקות ומסוקרנות והחיוך שלה גדול ומלא אהבה.
בשנה האחרונה היא עבדה על האלבום החדש "Hard Magic". ביום היא בכלל הייטקיסטית במשרה מלאה.
את האלבום היא הקליטה לבד, במרפסת ביתה. 


מתי התחלת לעשות מוסיקה?
"התחלתי לעשות מוסיקה בגיל 15, קצת אחרי שלמדתי ללמוד גיטרה. שנה וחצי למדתי מסודר, אצל מורה.
תמיד הייתי כותבת. בהתחלה רציתי בכלל להיות סופרת, עם הזמן זה קצת השתנה, כשלמדתי לנגן על כלי זה הגיע ביחד. בלהקה אף פעם לא הייתי, וגם לא תפסתי את עצמי כזמרת. אמרתי לעצמי - מישהו צריך לשיר את השיר הזה, אז פשוט שרתי אותו אני".


ובכל זאת, איך התחלת?
"בזכות עמית התרגלתי לעמוד על במה" אומרת רותם. "פניתי אליו דרך במה חדשה, שמעתי את המוסיקה שלו ולא האמנתי שדבר כזה קורה בארץ. כתבתי לו שאני ממש אשמח לשתף פעולה. לקח לו זמן לחזור אליי, והייתי בטוחה שהוא כבר לא יתייחס. בסוף הוא חזר אליי, נפגשנו ועשינו את Highways שהיה באלבום הרשמי הראשון שלו. מאז אנחנו חברים".

לקראת הסוף זה כבר בער בי.
"תמיד אמרתי לעצמי שאני אעשה את זה. יצאתי מהצבא והתחלתי לעבוד בהייטק. רציתי כבר ללדת את הדבר הזה החוצה. ברגע שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, זה ממש בער בי".
עם הרבה שירים מוכנים ועוד כמה שירים חדשים התחילה רותם, לפני קצת יותר משנה, לעבוד על האלבום. היא הקליטה מחדש והוסיפה שירים, כל זה קרה לבד, במרפסת ביתה. "כאן ההייטק ממש עזר" היא חוזרת ואומרת.

הקשבתי לאלבום המלא. פעמיים. ונדהמתי.
מצאתי את עצמי שוכבת על המיטה וטסה בדמיוני למחוזות אחרים. הגברתי את המוסיקה הזו, וזה כל מה שרציתי לשמוע. לא רציתי שהדבר הזה יגמר.
איך הייתה החוויה להקליט אלבום לבד?
"אני מוצאת את כל התהליך שעברתי מרתק. אני אוהבת להקליט, זה מגניב, אפשר לתקן דברים, להוסיף, להוריד, אתה לא מוגבל לכלום. אני אוהבת מוסיקה עשירה ובמחשב גלומות כל האופציות הללו".
רותם כבר עשר שנים מקליטה, וכל הזמן ממשיכה ללמוד.
"הקלטתי אותו לבד, במרפסת, במשך שנה. בגדול, החוויה הייתה מאוד טובה וגם מלאת תסכולים. אתה לבד בתהליך אז לפעמים אתה דיי משתגע ולא יודע אם זה טוב, לא טוב, מדהים או איום ונורא. כל יום אתה מרגיש משהו שונה לגביי אותו שיר, הכל תלוי במצב הרוח שלך ובעוד כל מיניי דברים משתנים. לעיתים השמעתי לחברים טובים, זה עזר. באופן כללי חוויה מאוד חיובית. זה מדהים שיש לנו כלים לעשות את הכל לבד". 

צילום: יערה משעולי

אחרי הצבא רותם הלכה ללמוד באוניברסיטה, היא בחרה פסיכוביולוגיה. כששאלתי אותה על השראות לאלבום מיד סיפרה לי על המוח. "היו כמה שירים שנכתבו בהשראת הפלא הזה, זה הכי מעניין, מוח, זה הכל. היו כמה שירים על אנשים, ושירים שכתבתי מזמן שאני עדיין זוכרת את התחושה הכבדה שהייתה שכתבתי אותם אז.
אני כותבת בעיקר בתקופות שרע לי, אבל לא רק. יש שלושה מצבים: יש שירים שמחים, יש שירים עצובים, ויש את המצב השלישי, שנורא קשה לי להסביר אותו.. מאין מצב של פליאה, השראה, עוררות. העוררות הזו היא לא עצובה ולא שמחה, היא משהו אחר. זה דברים שקשה לקרוא להם במילים".


אין פזמונות חוזרים. זו בעיה ידועה שלי.
"מה שיוצא יוצא ואני לא מנסה לכפות על זה פזמון, לדעתי זה יותר מעניין. אני לא עושה את זה בכוונה, זו בעיה ידועה שלי וזה פשוט יוצא ככה". 
זה מביא אותי לשיר המרגש "Dear Sir", השיר האהוב עליי באלבום. 

"When did you forget

the definition to my life

there's no rain, I'm giving up

come, state your state

claim power over me

and if we play controlling games

and I'm on top

we know it's just pretend

we're never wqual, that's why

I think about you all day

here comes the night

physics hard, friction's good

cure for open wounds"

אתה הוא מה שאתה מסתכל עליו באותו רגע.
את מרגישה שהאלבום מציג את מי שאת?
"האלבום הזה הוא אני. אני כרגע, אני לפני לפני שלושה חודשים, אני לפני שבוע, אני כשהוא יצא. הוא אני מסוימת בזמן מסוים, אנחנו כל הזמן משתנים. אני מאוד אוהבת אותו, הוא הבייבי שלי". 

אנחנו מסיימות את הראיון אחרי שעה וחצי. רותם צנועה, צנועה כל כך שלא האמנתי שמי שיושבת לידי זו אותה אחת ששרה באלבום. הדיסוננס הזה יוצר בחורה מעניינת, מלאת רבדים, מעוררת השראה, מתוקה, כנה ואמיתית. להגיד שהיא מוכשרת זה אנדרסטייטמנט. האלבום הזה הוא מאסטרפיס. אני נדהמת כל פעם מחדש כשאני שומעת אותו, יש בו משהו שמזכיר לי שגם כשלא הולכים במסלול מסודר, מדויק ומוגדר מראש, מגיעים לדברים מדהימים.


רותם תופיע בשבוע הבא, יום רביעי, 22:30, באוזן בר. בהופעה היא תארח את עדי אומלנסקי, לה היא עשתה את הרימיקס המצוין הזה. 

פרטים על ההופעה באיוונט בפייסבוק // קליק לשמיעת האלבום המלא בבנקאמפ 

קליק לעמוד הפייסבוק //  קליק לעמוד היוטיוב 

תודה לרותם,

תודה לכם,

ותודה למוסיקה.

Shira.T