Dream Big Or Don't Dream At All

בלי לשים לב הגיח לו עוד שבוע. הזמן עובר מהר כשנהנים. על הפרק - משרד חדש, חודש מרץ ויומולדת 30. אני אוהבת את חודש מרץ, הוא תמיד מביא איתו דברים טובים. כל שנה. בעוד חודש בדיוק אני נוסעת לביקור השנתי אצל המשפחה באמריקה, ואני מתרגשת, הרבה בגלל שאני יודעת שתמיד אני מקבלת שם מסה של מוזיקה חדשה ומצוינת. בקיצור, הרבה דברים ומעט מאוד זמן. אז יאללה, בוא נתחיל.

ביום חמישי בהופעה של הקולקטיב היה חשמל, בדיוק כמו שציפיתי ויותר. הקולקטיב המגניב נתנו הופעה ל-פנים, ובתור אחת שהייתה בלא מעט הופעות שלהם, אני יכולה להגיד שההופעה האחרונההייתה אחת הטובות. החומרים החדשים נשמעים מיוחדים, ולא כמו משהו ששמעתי כבר קודם, בטח שלא מהם. השילוב של שבעת החברים על הבמה, הכלים וההרמוניה בין כולם הופכת אותם ללהקה הכי טובה בארץ ושמה אותם ברף גבוה של כישרון נוזל (הנה חלק ממה שהיה שם, צילום ועריכה: יובל אראל).




קליפ חדש לארקטיק מונקיז. מוזר שרק עכשיו הוא יצא. 

Phantogram אמנם הוציאו את השיר הזה לפני כמה חודשים, אבל אני שמעתי אותו רק עכשיו. פאדיחה שלי. שיר מצוין, נדלקתי עליו קשות ועכשיו הוא בריפיטים, בדיוק כמו שאני אוהבת. 

ואם בריפיט עסקינן, שני דברים: 1 - Blood Orange מי אתם ואיך לא הכרתי אתכם קודם?
2- מה זה השיר המעולה הזה?

השיר הזה לא פחות טוב. מתה על הסאונד כאן:

על פסטיבל רוקנרולר אמנם שמעתי רק אתמול, אבל זה נראה דיי מרגש מה שיהיה שם. אין לי מושג יותר מידיי מה הולך להיות, אבל נראה מעולה וכיף! 

שבוע מצוין וים של מוזיקה.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

איזה מרגש היה לקבל אתמול טלפון מחברתי הטובה ולשמוע שהבלוג שלי נבחר לאחד מחמשת אתרי המוזיקה הטובים בישראל ע"י מאקו. לא האמנתי. כשפתחתי את הכתבה וקראתי את המילים היפות והמרגשות הרגשתי מלאה כל כך. הנה עוד עצם נזרקה לעברי. כיף. 

קליק לכתבה




דברים שלמדתי השבוע:
1. ניצחון הוא נחלת המתמידים
2. החיים הם יותר מלשבת במשרד תשע שעות ביום
3. אהבה באה בכל כך הרבה צורות
4. הרעיונות הכי טובים מגיעים במונית 5
5. הכל זה קארמה
6. אף פעם לא מאוחר
7. כל מבקר מוזיקה הוא מוזיקאי מתוסכל
8. הכל עניין של החלטה


כיף של שיר. התחלה דרמטית שמכניסה אותך לאט לאט לתוך הסיפור ומנעימה כל מה שאתה עושה באותו הרגע. התמכרתי.

על "הפעמונים השבורים" כתבתי לא פעם. השיר הזה הוא מאותם השירים שעושים לי צביטה בלב, אני לא יודעת להסביר למה, משהו בו עושה לי טיפה עצוב ומצד שני אני נמשכת אליו. אולי בגלל שהסולן הוא אותו סולן של אחת מהלהקות האהובות עליי The Shins. כנראה.

השבוע נזכרתי בשיר היפה הזה אחרי שלפחות שנה לא שמעתי אותו כלל. KOL הם כל כך אמריקאים, ואם זאת כל כך לא. אני אוהבת את איך שהם נשמעים, אני אוהבת את המוזיקה שלהם ואני אוהבת את מה שהם גורמים לי להרגיש.

השבוע מישהי אמרה לי שרק בגיל 30 היא קלטה שרוב השירים בעולם הם על אהבה נכזבת. לא האמנתי שלקח לה כל כך הרבה זמן להגיע למסקנה הזו, מצד שני, כיף לה. אני הגעתי למסקנה הזו בכיתה ו' כשהתחלתי לקרוא את המילים של השירים. בזמן האחרון אני נהנית יותר משירים כיפים, כאלה שגורמים לי קצת לזוז, כמו זה למשל. חיינו העמוסים ממילא אינם פשוטים, אני רוצה לשמוע באוזניי מוזיקה שתשכיח לי את זה.

אחרונה וחביבה היא רותם אור עלייה אני לא יכולה ולא רוצה להפסיק להמליץ. השבוע יצא קליפ חדש ויפיפה לשיר האהוב עליי מתוך האלבום Hard Magic. לשיר קוראים Dear Sir והוא מתאר ברכות אפלולית את מה שכולנו מרגישים. קחו את זה לאן שתרצו.

שבוע מצוין ושמח. אל תפסיקו להאמין!

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

שבוע שחשבתי שיתחיל רגיל לחלוטין הסתיים בהפתעה גמורה. למרות שהייתי מוכנה, ולמרות שידעתי והבנתי והסכמתי, לרגע לא חשבתי. הופעתי. עכשיו אני מוצאת את עצמי באותה הנקודה, באותו המקום בדיוק, אבל קצת יותר חכמה וקצת יותר מבינה וקצת יותר יודעת שאני חייבת להקשיב לעצמי ולרצונות שלי. חייב להקשיב לקול הפנימי וללב שמראה לי את הדרך. חייבת להבין שמה שאני מרגישה זה הדבר הנכון. לא משנה מה כולם אומרים. 

דברים שלמדתי השבוע:

1.  אסור להכהות רגשות

2. להיות מודחת בפעם השנייה זה לא כיף

3. אי אפשר להחזיר מה שמת לפני 10 שנים

4. סוף העולם לא מעניין אותי

5. צריך להבין למה תמיד חוזרים לאותו מקום

6. חיבוק נותן כוח

7. כל "לא" מקרב אותי ל"כן"

8. אני לא יכולה להסתיר את הרגשות שלי

1.  אסור להכהות רגשות
אסור להתעסק עם רגשות. צריך לתת מקום לכל רגש, צריך להבחין מתי ההרגשה היא אמיתית, ואם היא אמיתית צריך להתייחס אליה, לתת לה את המקום, לחבק אותה. אסור להכהות רגשות, אסור לתת להן פשוט להיות.

2. להיות מודחת בפעם השנייה זה לא כיף

ו     בטח גם לא בפעם השלישית והרביעית והחמישית. להיות מודחת זה תמיד לא כיף, אבל זה מחזק. 

3. אי אפשר להחזיר מה שמת לפני 10 שנים

זה פשוט כבר יותר מידיי זמן. זה יותר מידיי עמוק. זה פחות מידיי רצון. זה פשוט שאנחנו כבר גדולים. כבר חווינו ועברנו דברים בנפרד. זה פשוט כי אי אפשר כבר. אדוארד שארפ והמגנטים האפסים לוקחים אותנו אחורה בזמן אבל קדימה. 

4. סוף העולם לא מעניין אותי

וגם לא את ליקי לי, היא גאה מידיי בשביל אהבה, היא עוצמת את העיניים וחושבת על האהבה שלה. כלום לא מעניין אותה חוץ מזה. היא מאוהבת בו קצת ואני מבינה אותה. 

5. צריך להבין למה תמיד חוזרים לאותו מקום

המוכר, הנעים, הכיפי. למקום הזה שתמיד יקבל אותך ויאהב אותך כמו שאתה. למקום המואר, המחבק, האוהב, שלא משנה מה יקרה, תמיד יהיה לו מקום בשבילך.

6. חיבוק נותן כוח
אני אוהבת לחבק, אני אוהבת מגע ואני צריכה חום. במיוחד בחורף, כשקר. אין כמו חום גוף בחורף. זה יותר חם מכל תנור, מפזר חום או בקבוק חם שתשימו. חיבוק טוב נותן כוחות ומשחרר אנדורפינים חיוכים ופשוט עושה כיף. לדעתי צריך חיבוק טוב לפחות פעם אחת ביום. 

7. כל "לא" מקרב אותי ל"כן"
כל לא מביא אותי לכן והפעם אני באמת מרגישה את זה. הלא הזה, בגיל הזה, בזמן הזה בדיוק, מביא אותי לכן שאני צריכה, לדרך שאני צריכה, למקום שאני צריכה להיות בו. אני ממש מרגישה את זה.

8. אני לא יכולה להסתיר את הרגשות שלי

ולמה שאני אסתיר את הרגשות שלי? אני מורכבת מ-90 % לב. אני חיה את הלב שלי, אני הולכת אחריו לאן שהוא לוקח אותי. וגם אם הוא לוקח אותי למקומות שאני מפחדת מהם, אני באה. וגם אם הוא חוזר לאותו מקום כל הזמן, אני באה. אם אני לא לוקחת אותו איתי כמה ימים אני לא עצמי. אני חייבת ללכת אחריו, הוא מוביל אותי. הוא אני. 

שבוע מצוין. תקשיבו ללב, הוא תמיד צודק.

Shira.T

צביקה פורס | ביקורת הופעה

ביקורת הופעה | עידו גל

הגעתי לאוזןבר מוקדם, הזמנתי לי בירה והתיישבתי בסלון. השיחה לידי גלשה לפוליטיקה והחלטתי שזה זמן מצוין לעוד כוס בירה. לאט לאט הגיעו עוד אנשים, לא כמות גדולה מדי וקצת עצוב שזה ככה. ידידיי שוחרי המוזיקה – צאו להופעות! זה זול, זה קרוב ויש כל כך הרבה מה לראות שם בחוץ.

לאחרונה אני נחשף לעוד ועוד אמנים ישראלים מוכשרים ברמה באמת גבוהה – יש כל כך הרבה מהם, בכל כך הרבה גוונים וצבעים – בטוח תמצאו כמה שגם אתם תאהבו. צביקה פורס אגב, למי שעדיין לא מכיר, הוא בסבירות גבוהה מאוד אחד מהם.

מוזיקת הרקע הפסיקה והאנשים שהגיעו החלו לעבור למתחם ההופעה. צביקה נכנס לבדו ומתיישב אל מול הקלידים. ההופעה החלה בדרמטיות, כיאה לסטייל של צביקה. רק הוא והקלידים. חולצה יפה, המון ביטחון, קצת יהירות אולי? נו מילא, מותר לו – גם אני הייתי יהיר אם היה לי את הכישרון שלו.

שיר ראשון מתחיל וישר תופס אותך. גוון הקול המחוספס והמדויק, החיבור המדויק עם הקלידים. האצבעות שנעות להן מהר כל כך ורחוק כל כך והכל בזמן שצביקה נשאר קול לגמרי, ממש מרגישים את הניגודיות – מצד אחד, נראה שהוא מרחף לו עם עצמו בתוך השיר, מחובר אליו בנימי נשמתו, משהו ממש זז בתוכו כשהוא שר. מצד שני, צביקה מחובר לקהל בצורה חזקה. מגניב מבט פה ומבט שם, אני די בטוח שראיתי אפילו איזה שמינית חיוך נזרק.
לאחר מספר שירים הצטרף לצביקה האקורדיוניסט אלון רם. אלון הצליח בגדול להזכיר לי כמה שאקורדיון הוא כלי מיוחד. אלון שולט בו ומקשט במומחיות את הצד ההרמוני של השיר. תוך כדי ההאזנה לשירים אתה מרגיש שיש משהו מיוחד במוזיקה של צביקה. משהו שקשה מאד להגדיר אותו, סגנון כנה ואמיתי שלא מנסה להסתיר כלום. אני חושב שמוזיקה אמיתית היא הגדרה מצוינת למוזיקה שצביקה יוצר.

צילום: יוסי שאני ירום

בקטעי הקישור צביקה מדבר ברהיטות, מספר שבא ממשפחה דתית, עושה רושם שלא היו לבחור חיים קלים מדי, ואולי מכאן מגיע החומר שמזין את השירים המורכבים שלו. המוזיקה של צביקה תתאים מאד למי שאוהב לחשוב קצת ובאמת להקשיב למה שהוא שומע. המנגינות נמשכות ומתחברות אחת לשנייה, הטונציה שמתאימה כל כך למלודיה ולהרמוניה של השירים, בקיצור, תענוג אמיתי.

לאחר בערך 25 דקות של הופעה, הזמין צביקה לבמה את סאן טיילור המוכשר. יצא לי לראות את סאן טיילור מחמם את גבע אלון או את הקולקטיב, כבר אינני זוכר, אך אני בהחלט זוכר את החימום שלו שם. סאן טיילור הוא עוף קצת מוזר בשבילנו הישראלים. בחור עדין, פני פוסטר מסותתות וקול גבוה, כריזמתי ומדויק. השיתוף פעולה בין שניהם עובד פשוט מצוין. הקול השני של סאן טיילור מלטף את הצרידות העמוקה והמיוסרת של צביקה, משלים ועוטף אותה בגוון נעים לאוזן.

אסכם בבקשה קטנה לכל מי שמוזיקה עושה לו משהו, צאו מהבתים, קנו כרטיסים ולכו לראות את מיטב בנינו שופכים טונות של כשרון כל לילה על במות המוזיקה ברחבי הארץ. אם זה בתל אביב או אם זה בקריית שמונה – ההיצע גדול ומגוון יותר מאי פעם. בואו נצא ונגדיל את הביקוש, כולם יהנו, אני מבטיח לכם.

קליק לעמוד פייסבוק של צביקה פורס // קליק לבנדקאמפ

רותם אור // קסם חזק // ראיון

את רותם אור הכרתי לפני כמה חודשים דרך הזמר, היוצר והחבר עמית ארז. הוא סיפר לי על רותם והמליץ לי לשמוע אותה. עברו כמה חודשים ודיי שכחתי מזה. פתאום השם "רותם אור" עלה בכל מקום.
בהתחלה שמעתי רק את השיר "This is what we all came for" וחשבתי לעצמי "מה זה הדבר היפה הזה?"   
מצאתי את עצמי מאזינה לאלבום פעם אחר פעם. מתרגשת ומלאת השראה. 
עניין אותי לדעת מי עומדת מאחורי האלבום המדהים "Hard Magic".
קוראים לה רותם אור והיא בת 26. אם לא יצא לכם להכיר אותה עדיין, קחו לכם טעימה מאחד השירים מלאי הקסם שלה. רותם כותבת, מלחינה ומנגנת על קלידים וגיטרה.

היא בלונדינית, שיערה ארוך ויפייפה, העיניים שלה בוהקות ומסוקרנות והחיוך שלה גדול ומלא אהבה.
בשנה האחרונה היא עבדה על האלבום החדש "Hard Magic". ביום היא בכלל הייטקיסטית במשרה מלאה.
את האלבום היא הקליטה לבד, במרפסת ביתה. 


מתי התחלת לעשות מוסיקה?
"התחלתי לעשות מוסיקה בגיל 15, קצת אחרי שלמדתי ללמוד גיטרה. שנה וחצי למדתי מסודר, אצל מורה.
תמיד הייתי כותבת. בהתחלה רציתי בכלל להיות סופרת, עם הזמן זה קצת השתנה, כשלמדתי לנגן על כלי זה הגיע ביחד. בלהקה אף פעם לא הייתי, וגם לא תפסתי את עצמי כזמרת. אמרתי לעצמי - מישהו צריך לשיר את השיר הזה, אז פשוט שרתי אותו אני".


ובכל זאת, איך התחלת?
"בזכות עמית התרגלתי לעמוד על במה" אומרת רותם. "פניתי אליו דרך במה חדשה, שמעתי את המוסיקה שלו ולא האמנתי שדבר כזה קורה בארץ. כתבתי לו שאני ממש אשמח לשתף פעולה. לקח לו זמן לחזור אליי, והייתי בטוחה שהוא כבר לא יתייחס. בסוף הוא חזר אליי, נפגשנו ועשינו את Highways שהיה באלבום הרשמי הראשון שלו. מאז אנחנו חברים".

לקראת הסוף זה כבר בער בי.
"תמיד אמרתי לעצמי שאני אעשה את זה. יצאתי מהצבא והתחלתי לעבוד בהייטק. רציתי כבר ללדת את הדבר הזה החוצה. ברגע שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, זה ממש בער בי".
עם הרבה שירים מוכנים ועוד כמה שירים חדשים התחילה רותם, לפני קצת יותר משנה, לעבוד על האלבום. היא הקליטה מחדש והוסיפה שירים, כל זה קרה לבד, במרפסת ביתה. "כאן ההייטק ממש עזר" היא חוזרת ואומרת.

הקשבתי לאלבום המלא. פעמיים. ונדהמתי.
מצאתי את עצמי שוכבת על המיטה וטסה בדמיוני למחוזות אחרים. הגברתי את המוסיקה הזו, וזה כל מה שרציתי לשמוע. לא רציתי שהדבר הזה יגמר.
איך הייתה החוויה להקליט אלבום לבד?
"אני מוצאת את כל התהליך שעברתי מרתק. אני אוהבת להקליט, זה מגניב, אפשר לתקן דברים, להוסיף, להוריד, אתה לא מוגבל לכלום. אני אוהבת מוסיקה עשירה ובמחשב גלומות כל האופציות הללו".
רותם כבר עשר שנים מקליטה, וכל הזמן ממשיכה ללמוד.
"הקלטתי אותו לבד, במרפסת, במשך שנה. בגדול, החוויה הייתה מאוד טובה וגם מלאת תסכולים. אתה לבד בתהליך אז לפעמים אתה דיי משתגע ולא יודע אם זה טוב, לא טוב, מדהים או איום ונורא. כל יום אתה מרגיש משהו שונה לגביי אותו שיר, הכל תלוי במצב הרוח שלך ובעוד כל מיניי דברים משתנים. לעיתים השמעתי לחברים טובים, זה עזר. באופן כללי חוויה מאוד חיובית. זה מדהים שיש לנו כלים לעשות את הכל לבד". 

צילום: יערה משעולי

אחרי הצבא רותם הלכה ללמוד באוניברסיטה, היא בחרה פסיכוביולוגיה. כששאלתי אותה על השראות לאלבום מיד סיפרה לי על המוח. "היו כמה שירים שנכתבו בהשראת הפלא הזה, זה הכי מעניין, מוח, זה הכל. היו כמה שירים על אנשים, ושירים שכתבתי מזמן שאני עדיין זוכרת את התחושה הכבדה שהייתה שכתבתי אותם אז.
אני כותבת בעיקר בתקופות שרע לי, אבל לא רק. יש שלושה מצבים: יש שירים שמחים, יש שירים עצובים, ויש את המצב השלישי, שנורא קשה לי להסביר אותו.. מאין מצב של פליאה, השראה, עוררות. העוררות הזו היא לא עצובה ולא שמחה, היא משהו אחר. זה דברים שקשה לקרוא להם במילים".


אין פזמונות חוזרים. זו בעיה ידועה שלי.
"מה שיוצא יוצא ואני לא מנסה לכפות על זה פזמון, לדעתי זה יותר מעניין. אני לא עושה את זה בכוונה, זו בעיה ידועה שלי וזה פשוט יוצא ככה". 
זה מביא אותי לשיר המרגש "Dear Sir", השיר האהוב עליי באלבום. 

"When did you forget

the definition to my life

there's no rain, I'm giving up

come, state your state

claim power over me

and if we play controlling games

and I'm on top

we know it's just pretend

we're never wqual, that's why

I think about you all day

here comes the night

physics hard, friction's good

cure for open wounds"

אתה הוא מה שאתה מסתכל עליו באותו רגע.
את מרגישה שהאלבום מציג את מי שאת?
"האלבום הזה הוא אני. אני כרגע, אני לפני לפני שלושה חודשים, אני לפני שבוע, אני כשהוא יצא. הוא אני מסוימת בזמן מסוים, אנחנו כל הזמן משתנים. אני מאוד אוהבת אותו, הוא הבייבי שלי". 

אנחנו מסיימות את הראיון אחרי שעה וחצי. רותם צנועה, צנועה כל כך שלא האמנתי שמי שיושבת לידי זו אותה אחת ששרה באלבום. הדיסוננס הזה יוצר בחורה מעניינת, מלאת רבדים, מעוררת השראה, מתוקה, כנה ואמיתית. להגיד שהיא מוכשרת זה אנדרסטייטמנט. האלבום הזה הוא מאסטרפיס. אני נדהמת כל פעם מחדש כשאני שומעת אותו, יש בו משהו שמזכיר לי שגם כשלא הולכים במסלול מסודר, מדויק ומוגדר מראש, מגיעים לדברים מדהימים.


רותם תופיע בשבוע הבא, יום רביעי, 22:30, באוזן בר. בהופעה היא תארח את עדי אומלנסקי, לה היא עשתה את הרימיקס המצוין הזה. 

פרטים על ההופעה באיוונט בפייסבוק // קליק לשמיעת האלבום המלא בבנקאמפ 

קליק לעמוד הפייסבוק //  קליק לעמוד היוטיוב 

תודה לרותם,

תודה לכם,

ותודה למוסיקה.

Shira.T