לשחרר את הביקורת ופשוט ליהנות

כמעט חודש וחצי עברו מאז חזרתי לארץ ממיאמי, הצלילים ששמעתי שם מלווים אותי מידיי יום בפלייליסט שמרכז את המוזיקה שאהבתי במיוחד, אני ממשיכה להאזין לרדיו הלווייני Siriusxm שמשאיר אותי בענייני האינדי ודואג שלא אפספס את השיר הכי חדש, גם זה שיצא ממש עכשיו. 

Of Monsters and Men - Beneath the Skin
בשמיעה חטופה לאלבום החדש אהבתי את מה ששמעתי. נשמע כמו אלבום שיעבור איתי את הקיץ התל אביבי.  

The War On Drugs - Lost In The Dream 
הרבה מידיי זמן לא שמעתי את אחד האלבומים האהובים עליי בשנה האחרונה שהרטיט את ליבי והשאיר אותי מרוגשת כל פעם ששמעתי אותו. בשישי האחרון נתקפתי געגועים עזים לאלבום שעבר איתי כל כך הרבה, כל כך הרבה שהייתי צריכה להשאיר אותו בצד לזמן מה כדי להשאיר מאחוריי את כל הזיכרונות שהוא מביא איתו. ועכשיו שוב, ריפיט. 

Brandon Flowers - The Desired Effect
האלבום החדש של Brandon Flowers מפתיע. מודה שכשמעתי אותו בפעמים הראשונות הוא נשמע לי מלוקק, אמריקאי וקיטש מידיי, אפילו בשבילי. החלטתי לתת לו צ'אנס עם הבנה מאוד פשוטה שהוא פשוט כזה. אחרי מספר האזנות לא מבוטל לשירים Lonley Town ו- Can't Deny My Love התחלתי ליהנות מהקיטש' האמריקאי. ברגע ששחררתי את הביקורת על המוזיקה ונתתי לה להיות מי שהיא, רציתי עוד ועוד.

Lower Dens - To Die In L.A
תמיד אומרים על שירים טובים משפטים כמו "זה לא נשמע כמו שום דבר ששמעתי בעבר", כאילו כל שיר צריך להמציא את הגלגל. השיר הזה נשמע כמו אלף ואחת דברים שכבר שמעתי בעבר, ומזכיר כל כך הרבה להקות כמו Beach House ו- The War On Drugs, וזה בכלל לא משנה. עושה את העבודה. מרגש.



הסינגל החדש של Glint סוחף רגשית ומרתק. מעציב ומשמח יחד ומעביר את המאזין סערת רגשות מהצליל הראשון ועד סופו. תקשיבו. 

Shira.T

Dream Big Or Don't Dream At All

בלי לשים לב הגיח לו עוד שבוע. הזמן עובר מהר כשנהנים. על הפרק - משרד חדש, חודש מרץ ויומולדת 30. אני אוהבת את חודש מרץ, הוא תמיד מביא איתו דברים טובים. כל שנה. בעוד חודש בדיוק אני נוסעת לביקור השנתי אצל המשפחה באמריקה, ואני מתרגשת, הרבה בגלל שאני יודעת שתמיד אני מקבלת שם מסה של מוזיקה חדשה ומצוינת. בקיצור, הרבה דברים ומעט מאוד זמן. אז יאללה, בוא נתחיל.

ביום חמישי בהופעה של הקולקטיב היה חשמל, בדיוק כמו שציפיתי ויותר. הקולקטיב המגניב נתנו הופעה ל-פנים, ובתור אחת שהייתה בלא מעט הופעות שלהם, אני יכולה להגיד שההופעה האחרונההייתה אחת הטובות. החומרים החדשים נשמעים מיוחדים, ולא כמו משהו ששמעתי כבר קודם, בטח שלא מהם. השילוב של שבעת החברים על הבמה, הכלים וההרמוניה בין כולם הופכת אותם ללהקה הכי טובה בארץ ושמה אותם ברף גבוה של כישרון נוזל (הנה חלק ממה שהיה שם, צילום ועריכה: יובל אראל).




קליפ חדש לארקטיק מונקיז. מוזר שרק עכשיו הוא יצא. 

Phantogram אמנם הוציאו את השיר הזה לפני כמה חודשים, אבל אני שמעתי אותו רק עכשיו. פאדיחה שלי. שיר מצוין, נדלקתי עליו קשות ועכשיו הוא בריפיטים, בדיוק כמו שאני אוהבת. 

ואם בריפיט עסקינן, שני דברים: 1 - Blood Orange מי אתם ואיך לא הכרתי אתכם קודם?
2- מה זה השיר המעולה הזה?

השיר הזה לא פחות טוב. מתה על הסאונד כאן:

על פסטיבל רוקנרולר אמנם שמעתי רק אתמול, אבל זה נראה דיי מרגש מה שיהיה שם. אין לי מושג יותר מידיי מה הולך להיות, אבל נראה מעולה וכיף! 

שבוע מצוין וים של מוזיקה.

Shira.T

האלבומים שעשו לצביקה פורס את השנה

לא האמנתי שזה יקרה גם לי. שמעתי על זה ממוזיקאים אחרים שהוציאו אלבומים אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה המצב גם אצלי. בחיים לא. מסתבר שכשאתה מוזיקאי ומתעסק כל היום בלהוציא את המוזיקה שלך החוצה לעולם, אין לך פנאי או מקום להכיל הרבה מוזיקה חדשה או להתרגש ממנה בקלות. אז ברור שזה שאני מוציא את אי פי הבכורה שלי (בקרוב) שווה את ההתנזרות הזאת. אני לומד המון על עצמי והעולם, מתרגש כמו ילד כל פעם שיוצא עוד חלק או שאני מקבל איזו מחמאה וחווה דברים עצומים ומטורפים כל הזמן. ובכל זאת היו כמה בודדים שהצליחו השנה לחדור את החומה הזאת אצלי ולעקצץ לי בקצות האצבעות של הרגש.

דברים שלמדתי השנה:

1. לפעמים אפשר גם בלי מילים.

2. יש תמורה בעד האגרה.

3. לא רוצה להיות יותר “PETITE NATURE”.

4. מומלץ לאכול מתוק בבוקר.

5. בסופו של יום כדאי לעשות את מה שאתה רוצה לעשות. איך שאתה רוצה לעשות.

6. אני אוהב טראש.

7. אין כזה דבר סוף העולם. אבל יש תחיית המתים.

8. לקח מחנוכה האחרון: יש כזה דבר סופגנייה אחת יותר מדי.

צילום: מאיה אוהב עמי

Gonzales – Solo Piano II

לפעמים מנגינה בלי מילים מרגשת אותי פי אלף יותר. לפעמים אני חושב שאני איזה גלגול של פסנתרן מהמאה ה19 כי מוזיקה קלאסית יכולה לגרום לי לבכות גם אם אני בכלל לא עצוב. גונזאלס הזה עודד אותי וניחם אותי כל פעם שהייתי צריך. והייתי צריך. זה האלבום היחיד ששמעתי השנה שגרם לי להזיז את הראש מצד לצד במהירות כאילו אני מרגיש כל נקישה ונקישה על הקלידים.

Metronomy – The English Riviera
אני חושב שזאת הייתה רותם אור שפרסמה את "The Look” של מטרונומי בפעם הראשונה ששמעתי אותם. התאהבתי בשנייה הראשונה. נדהמתי איך הכל היה שם במקום. הסאונד, השיר, הזמר, הנגנים, הקליפ. הכל מדויק. בול הטעם שלי. התרגשתי, כי נדיר לאחרונה שדבר כזה קורה לי עם להקות חדשות.

Bjork – Biophilia
 אחרי שחשבתי שראיתי כבר את ביורק בכל צורה שהיא, היא פתאום הפכה להיות ג'ינג'ית ולקחת אותי לחלל חיצון שהיא בעצמה בנתה. דיסק עוצמתי ומטורף שאפילו קניתי בגרסא מיוחדת עם עטיפה תלת מימד. יכול להבין למה אנשים לא יתחברו לזה. אותי זה הקסים. השירים, הסאונד, הטכנולוגיה (זה הדיסק הראשון שיצא בתור אפליקציה) איתגרו אותי והעסיקו אותי שעות נוספות.

The Mars Volta – Noctourniquet 
אז נכון ההופעה שלהם בארץ הייתה מאכזבת. אבל הם עדיין אחת הלהקות שאני הכי אוהב בעולם. כמה עוצמה, רגש ויופי. אני אוהב שהם כמעט כל שנה מוציאים דיסק ואיכשהו הוא שונה מהקודם. הפעם הם הוסיפו קצת אלקטרוניקה והתוצאה תענוג רצוף. עוד אני אוהב את המורכבות של השירים – לא מספיק פעם אחת. כל פעם מגלים עוד ועוד. מרגשים אותי כל פעם מחדש.

Feist – Metals 
אמנם יצא שנה שעברה אבל ליווה אותי הרבה בשנה הנוכחית. תמיד היה אצלי ברכב ונסעתי איתו לכל מיני מקומות ודרך נופים משתנים. בעיקר נגב והרים עכשיו כשאני חושב על זה. בשבילי Feist זה כמו מסג' לאוזניים וללב. קסם אמיתי ונדיר.

Scissor Sisters – Magic Hour
כדאי לאכול מתוק על הבוקר. ככה אתה לא מחפש מתוק בכל שאר היום. כן, אני אוהב טראש. בפעם הראשונה ששמעתי את "SHADY LOVE” הייתי פעור פה כמו ההורים בקליפ (כנראה הסיבה שבסופו של דבר כתבתי בעצמי שיר ראפ לאי פי החדש) ובכלל אני חושב שזה אחד השירים הכי שווים ומדליקים שיצאו פה השנה ובכלל.

Mr. Gnome - Madness in Miniature
נמאס לי שקוראים לי “Petite Nature” – בצרפתית מישהו מפונק, שברירי. הגיע הזמן לעשות. להיכנס לאולפן , להקליט שירים כמו שצריך, להופיע כמה שיותר – וזה מה שעשיתי. את הלהקה העצמאית הזאת מאוהיו הכרתי לפני כמה שנים באדיבות אסף רפפורט ומאז אני קונה כל דיסק שיוצא ושומר אותם בסוד. כמה רעש שני אנשים יכולים לעשות? זה מדהים, עוצמתי ומרגש.

Anouk – To Get Her Alon
התלבטתי הרבה אם להכניס אותה לרשימה, בכל זאת גדלתי עליה, אבל קצת עבר זמנה. אז זהו שלא. אנוק הוכיחה לי שיש כזה דבר תחיית המתים ושלא צריך להתייאש. אחרי כמה אלבומים מאוד לא מוצלחים היא חזרה עם אלבום חדש וקליפ הזוי עם שיר סול מדבק. להפתעתי נורא אהבתי את האלבום ובוא נגיד (לא מאמין שאני כותב את זה) שמבין כל הגדולים שניסו לעשות קאמבק השנה (סקאנק אננסי, גארבג', סמאשין פאמפקינז, נו דאוט) זה הדיסק שהכי התחברתי אליו והכי עשה לי את זה.

מעל הכל חשוב לי להגיד שיש תמורה בעד האגרה! הדבר הכי גדול שלמדתי השנה הוא להאמין בעצמך. שאם אתה יוצר או שסתם יש לך משהו על הלב אז כל כך שווה להוציא אותו החוצה. בכל הכוח. זאת חוויה עצומה שאין כמותה ואני מתרגש ומלא שמחה שיש לי את הזכות והיכולת לעשות את זה ועוד לעשות את זה בדיוק איך שאני רוצה. האלבום שהכי ליווה אותי ועשה לי את השנה כמובן שהוא אי פי הבכורה שלי "PETITE NATURE”. תמיד הוא היה לי באוזניים. לא הפסקתי לשמוע אותו לאן שלא הלכתי. הוא יצא בתחילת שנה הבאה והפיק לי אותו בן ספקטור הנפלא. מקווה שבסוף שנה הבאה הוא יהיה גם ברשימות שלכם.

קליק לבנדקאמפ // קליק לפייסבוק // קליק ליוטיוב

רותם אור // קסם חזק // ראיון

את רותם אור הכרתי לפני כמה חודשים דרך הזמר, היוצר והחבר עמית ארז. הוא סיפר לי על רותם והמליץ לי לשמוע אותה. עברו כמה חודשים ודיי שכחתי מזה. פתאום השם "רותם אור" עלה בכל מקום.
בהתחלה שמעתי רק את השיר "This is what we all came for" וחשבתי לעצמי "מה זה הדבר היפה הזה?"   
מצאתי את עצמי מאזינה לאלבום פעם אחר פעם. מתרגשת ומלאת השראה. 
עניין אותי לדעת מי עומדת מאחורי האלבום המדהים "Hard Magic".
קוראים לה רותם אור והיא בת 26. אם לא יצא לכם להכיר אותה עדיין, קחו לכם טעימה מאחד השירים מלאי הקסם שלה. רותם כותבת, מלחינה ומנגנת על קלידים וגיטרה.

היא בלונדינית, שיערה ארוך ויפייפה, העיניים שלה בוהקות ומסוקרנות והחיוך שלה גדול ומלא אהבה.
בשנה האחרונה היא עבדה על האלבום החדש "Hard Magic". ביום היא בכלל הייטקיסטית במשרה מלאה.
את האלבום היא הקליטה לבד, במרפסת ביתה. 


מתי התחלת לעשות מוסיקה?
"התחלתי לעשות מוסיקה בגיל 15, קצת אחרי שלמדתי ללמוד גיטרה. שנה וחצי למדתי מסודר, אצל מורה.
תמיד הייתי כותבת. בהתחלה רציתי בכלל להיות סופרת, עם הזמן זה קצת השתנה, כשלמדתי לנגן על כלי זה הגיע ביחד. בלהקה אף פעם לא הייתי, וגם לא תפסתי את עצמי כזמרת. אמרתי לעצמי - מישהו צריך לשיר את השיר הזה, אז פשוט שרתי אותו אני".


ובכל זאת, איך התחלת?
"בזכות עמית התרגלתי לעמוד על במה" אומרת רותם. "פניתי אליו דרך במה חדשה, שמעתי את המוסיקה שלו ולא האמנתי שדבר כזה קורה בארץ. כתבתי לו שאני ממש אשמח לשתף פעולה. לקח לו זמן לחזור אליי, והייתי בטוחה שהוא כבר לא יתייחס. בסוף הוא חזר אליי, נפגשנו ועשינו את Highways שהיה באלבום הרשמי הראשון שלו. מאז אנחנו חברים".

לקראת הסוף זה כבר בער בי.
"תמיד אמרתי לעצמי שאני אעשה את זה. יצאתי מהצבא והתחלתי לעבוד בהייטק. רציתי כבר ללדת את הדבר הזה החוצה. ברגע שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, זה ממש בער בי".
עם הרבה שירים מוכנים ועוד כמה שירים חדשים התחילה רותם, לפני קצת יותר משנה, לעבוד על האלבום. היא הקליטה מחדש והוסיפה שירים, כל זה קרה לבד, במרפסת ביתה. "כאן ההייטק ממש עזר" היא חוזרת ואומרת.

הקשבתי לאלבום המלא. פעמיים. ונדהמתי.
מצאתי את עצמי שוכבת על המיטה וטסה בדמיוני למחוזות אחרים. הגברתי את המוסיקה הזו, וזה כל מה שרציתי לשמוע. לא רציתי שהדבר הזה יגמר.
איך הייתה החוויה להקליט אלבום לבד?
"אני מוצאת את כל התהליך שעברתי מרתק. אני אוהבת להקליט, זה מגניב, אפשר לתקן דברים, להוסיף, להוריד, אתה לא מוגבל לכלום. אני אוהבת מוסיקה עשירה ובמחשב גלומות כל האופציות הללו".
רותם כבר עשר שנים מקליטה, וכל הזמן ממשיכה ללמוד.
"הקלטתי אותו לבד, במרפסת, במשך שנה. בגדול, החוויה הייתה מאוד טובה וגם מלאת תסכולים. אתה לבד בתהליך אז לפעמים אתה דיי משתגע ולא יודע אם זה טוב, לא טוב, מדהים או איום ונורא. כל יום אתה מרגיש משהו שונה לגביי אותו שיר, הכל תלוי במצב הרוח שלך ובעוד כל מיניי דברים משתנים. לעיתים השמעתי לחברים טובים, זה עזר. באופן כללי חוויה מאוד חיובית. זה מדהים שיש לנו כלים לעשות את הכל לבד". 

צילום: יערה משעולי

אחרי הצבא רותם הלכה ללמוד באוניברסיטה, היא בחרה פסיכוביולוגיה. כששאלתי אותה על השראות לאלבום מיד סיפרה לי על המוח. "היו כמה שירים שנכתבו בהשראת הפלא הזה, זה הכי מעניין, מוח, זה הכל. היו כמה שירים על אנשים, ושירים שכתבתי מזמן שאני עדיין זוכרת את התחושה הכבדה שהייתה שכתבתי אותם אז.
אני כותבת בעיקר בתקופות שרע לי, אבל לא רק. יש שלושה מצבים: יש שירים שמחים, יש שירים עצובים, ויש את המצב השלישי, שנורא קשה לי להסביר אותו.. מאין מצב של פליאה, השראה, עוררות. העוררות הזו היא לא עצובה ולא שמחה, היא משהו אחר. זה דברים שקשה לקרוא להם במילים".


אין פזמונות חוזרים. זו בעיה ידועה שלי.
"מה שיוצא יוצא ואני לא מנסה לכפות על זה פזמון, לדעתי זה יותר מעניין. אני לא עושה את זה בכוונה, זו בעיה ידועה שלי וזה פשוט יוצא ככה". 
זה מביא אותי לשיר המרגש "Dear Sir", השיר האהוב עליי באלבום. 

"When did you forget

the definition to my life

there's no rain, I'm giving up

come, state your state

claim power over me

and if we play controlling games

and I'm on top

we know it's just pretend

we're never wqual, that's why

I think about you all day

here comes the night

physics hard, friction's good

cure for open wounds"

אתה הוא מה שאתה מסתכל עליו באותו רגע.
את מרגישה שהאלבום מציג את מי שאת?
"האלבום הזה הוא אני. אני כרגע, אני לפני לפני שלושה חודשים, אני לפני שבוע, אני כשהוא יצא. הוא אני מסוימת בזמן מסוים, אנחנו כל הזמן משתנים. אני מאוד אוהבת אותו, הוא הבייבי שלי". 

אנחנו מסיימות את הראיון אחרי שעה וחצי. רותם צנועה, צנועה כל כך שלא האמנתי שמי שיושבת לידי זו אותה אחת ששרה באלבום. הדיסוננס הזה יוצר בחורה מעניינת, מלאת רבדים, מעוררת השראה, מתוקה, כנה ואמיתית. להגיד שהיא מוכשרת זה אנדרסטייטמנט. האלבום הזה הוא מאסטרפיס. אני נדהמת כל פעם מחדש כשאני שומעת אותו, יש בו משהו שמזכיר לי שגם כשלא הולכים במסלול מסודר, מדויק ומוגדר מראש, מגיעים לדברים מדהימים.


רותם תופיע בשבוע הבא, יום רביעי, 22:30, באוזן בר. בהופעה היא תארח את עדי אומלנסקי, לה היא עשתה את הרימיקס המצוין הזה. 

פרטים על ההופעה באיוונט בפייסבוק // קליק לשמיעת האלבום המלא בבנקאמפ 

קליק לעמוד הפייסבוק //  קליק לעמוד היוטיוב 

תודה לרותם,

תודה לכם,

ותודה למוסיקה.

Shira.T

שלישי פעמיים כי טוב עם The Wake Up Suzzys

את The Wake Up Suzzys הכרתי בועידת MAD עליה כתבתי כאן. בשנייה הראשונה שראיתי אותם הם תפסו לי את העין.
The Wake Up Suzzys הם: 
זהר גינזבורג (גיטרה, קולות רקע)
דן קרפמן (בס, קולות רקע)
רן יעקובוביץ' (תופים, קולות רקע) 
ויותם שלזינגר (גיטרה, קולות רקע).
הוויב שלהם מגניב וייחודי, והם עולים על הבמה עם רצון עז ל- FUN FUN FUN! זה בדיוק מה שהם עושים. מרגישים לגמרי בנוח על הבמה, ומשחקים אותה כמו שרק רוקרים יודעים. הנה שיר כזה, שעושה כייף, Love Struck.

השיר השני, Rosie הוא דווקא שיר אהבה שקט וכואב לרוזי. כי מה לעשות, אי אפשר כל הזמן להיות שמחים.

נותר לי לומר לכם שני דברים, הראשון - לכו להופעה, הסולן חתיך וצ'ארמר לא נורמלי, הבחורה קולית שלא מהעולם הזה, הבסיסט קורע מצחוק, והמתופף מוכשר ונראה מרוכז במלאכה. בקיצור, חוויה. 
השני - The Wake Up Suzzys הם להקת רוק שפועלת באופן עצמאי לחלוטין, אני אומרת את זה בעקבות הפוסט שכתבתי על מוסיקת האינדי בארץ ובכדי להזכיר לכם כמה חשוב לקדם ולשתף מוסיקאים שאתם אוהבים. אז כן, אם אתם אוהבים את המוסיקה שהם עושים, ובא לכם לקדם אותם, שתפו את הפוסט. מי יודע לאן זה יגיע? 

צילום: רונה כהן

קליק לעמוד הפייסבוק // קליק לבאנדקאמפ

יאללה אני עפה להופעות! שלישי שמח.

Shira.T

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> רונן גרין

את רונן גרין הכרתי בשישי האחרון בהופעה אינטימית ונעימה במושב טל שחר.
תמר אייזנמן שמפיקה את אלבומו הגיע להופעה ושניהם ביחד שרו וניגנו בהרמוניה מושלמת. עד כמה שאני לא בנאדם של מושב, של טבע, של מאהל בדואי ושל כל הדברים האלה, אני חייבת להגיד שנהניתי.
רונן גרין הוא מהאנשים האלה שהתמסרו למוזיקה. הוא עזב את עבודתו הבטוחה והחליט להתעסק באהבה האמתית שלו, מוזיקה.
רונן מושפע מהמון פולק אמריקני אקוסטי ומזמרים גדולים כמו בוב דילן וניל יאנג, את ההשפעה הזו ניתן לזהות באופי שיריו. אלבום הבכורה שעומד לצאת בקרוב, מסכם עשייה של עשור. השיר On The Sand הוא שיר מתוק ונעים, עם מילים קצת יותר מורכבות.



השיר השני נא יותר לכיוון הבלוז.  קצב וגרוב לצד עדינות ושקט, מה שבהחלט מאפיין את יצירותיו של גרין. קול עצמאי מקורי יוצר אמן חדש ומעניין.

את גרין תוכלו לראות בחודש הקרוב כל יום רביעי ב- 22:00 בפאב צוזאמן, עם הרכב אקוסטי קטן. הכניסה חופשית והאווירה טובה. אירועים נוספים תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שלו.

שלישי שמח, אמן פתאום יהיה קר.

Shira.T

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> RAC

RAC הם חבורה של אנשים מרחבי העולם שיוצרים רימיקסים שונים לשירים על פי האינטרפטציה שלהם.
בשונה משאר יוצרי המיקסים שמתמקדים בעיקר בצד הטכני, RAC מתחברים לרגש שהשיר עושה להם.


הרימיקסים שלהם עדינים יותר, שקטים יותר, ומתוחכמים יותר מהרימיקסים הרגילים שאנחנו שומעים במסיבות ומתעצבנים (אני לפחות).
השיר הראשון הוא דווקא שיר מקורי של RAC בשיתוף פעולה עם Penguin Prison. 
Hollywood הוא שיר קייצי, קליט וכייפי.
שמעו את השיר ותורידו פה מתחת. 

הרימיקס הזה הוא אחד האהובים עליי. 
גם להקה אהובה, Edward Sharpe & The magnetic Zeros, גם שיר מצוין, וגם רימיקס עדין שיוצר עומק לשיר.

עוד כאלה ויותר מגניבים תוכלו לשמוע כאן.

שלישי שמח!

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

אם תשאלו אותי במה אני מאמינה התשובה שלי תהיה מאוד פשוטה.
אני לא מאמינה בניסים, לא מאמינה במזל, לא מאמינה ב"לרצות משהו ממש", לא מאמינה בלהאמין, אני מאמינה אך ורק בעשייה. 
אנחנו יושבים ימים ולילות עסוקים בעשייה מטורפת, מכל כיוון אפשרי אנחנו נותנים את כל מה שיש ולפעמים אף מתעייפים מזה ומעט מתייאשים, עד שזה מגיע, הסימן. הסימן הקטן הזה של הצלחה. הצלחה קטנה, כזו שנותנת לך דרייב להמשיך. אומרת לך "אתה בדרך הנכונה, תמשיך הלאה".
השבוע זה קרה לי. עבדתי מלא, כמעט ולא ישנתי, פעמים אף הייתי אבודה ועצבנית וכמעט שהתייאשתי עד שהגיע הסימן הקטן שלי שנתן לי וי להמשך בדרך הנכונה. איזה כייף.


דברים שלמדתי השבוע:
1. אסור להתייאש
2. כדי להצליח יש להגדיר מטרות מדויקות
3. גברים שלא מתקשרים יום אחרי דייט, יכולים לא להתקשר בכלל
4. להיות ישירים זה הכי טוב
5. אם זה כואב גם אחרי שבעה חודשים, כנראה שהיה שם משהו גדול
6. גם לעבודה מהבית מתרגלים
7. משמעת היא אחד הדברים החשובים ביותר




Passion Pit הגאונים הוציאו סינגל חדש מתוך אלבום חדש שצפוי לצאת ביוני הקרוב.
השיר כל כך מאפיין אותם, אך אם זאת, מרגיש שעשו כברת דרך והתבגרו.

מוזר לשמוע שיר חדש שלהם, כייף, אבל מוזר. צריך לשמוע אותו כמה פעמים כדי לעכל.

המשפט שתפס אותי:

"But I swear tonight I’ll come home
And w’ll make love like we’re young
And tomorrow you’ll cook dinner
For the neighbors and the kids
We could rent the part of socialists
and all their ten taxes"

הפעם הראשונה ששמעתי את Fionna Apple היה באחד מהביקורים שלי בארה"ב.
השיר Criminal התנגן, ואני עצרתי הכל כדי לשמוע.
באותה תקופה לא היה שאזם, הייתי צריכה לחכות עד סוף השיר כדי לדעת במי מדובר. ישר אחרי קניתי את האלבום. פיונה גילתה לי דיכאון מה הוא. היא גילתה לי איך אפשר לשמוע את אותו אלבום, פעם אחר פעם ולהרגיש את אותה ההרגשה, כל פעם מחדש. 
עכשיו, אחרי 4 אלבומים, היא חוזרת עם תקליט חדש שאמור לצאת ביוני הקרוב ומתוכו הסינגל הזה.
אני לא יודעת למה לצפות, אבל תמיד מסקרן אותי מה הדבר הבא שהיא תעשה, גברת אפל.

רותם אור הורסת אותי. היא כאילו מתגרה בי עם הקליפ החדש לשיר המושלם שלה

"This Is What We All Came For".

כתבתי עליה כבר, והאמת כל מה שאכתוב לא ממש ישנה. צריך לשמוע את השיר ולראות את הקליפ.

ב- 24.5 היא תופיע בתמונע וכבר ממש מסקרן אותי איך תהיה ההופעה שלה. 

אני יודעת טוב מאוד את מי הוא מנשק עכשיו.
אני יודעת איך היא נראית, איך היא נשמעת, מה היא אוהבת ואיך התאהבו. אני יודעת הכל.
עדיף לדעת מאשר לחיות באשליות. אשליות זה לא טוב, בסוף מתאכזבים.

כמו שכבר אמרתי אינספור פעמים, כל אחד לוקח שיר ומילים למקום שלו, בשביל אחד זה שיר קליל וכייפי, ובשביל אחר זה מזכיר תקופה נשכחת. 
כאן תוכלו לשמוע את כל האלבום.

איזה יופי. 
אני מדמיינת כל כך הרבה דברים כשאני שומעת את השיר הזה: 
דשא, שמש, אור יום ובעיקר חיים יפים, בדיוק כמו שם השיר.
השיר הזה הוא של JJ, להקת פופ אינדי שוודית שמורכבת משני אנשים מוכשרים. 
המילים מפתיעות, מאוד:

"I'm so in this bitch

see me glow in this bitch

blowing dro in this bitch

doing blow in this bitch

so tell my ex i'm too high

he will never get over me

the shit we do

most doers never done

and when we do we're higher than the sun

so tell him he's dreaming

gate's closed

baby let's go

we're leaving

love is my life

life is my love

and we are??"

האחרון והחביב יהיה שיר של Beach House עליהם כבר כתבתי כמה פעמים.
כשאני רוצה שיר להירגע איתו ולשוט במחשבות, אני פונה אליהם. השירים שלהם כל כך יפים, מנחמים וכל פעם עובדים.
הנה שיר חדש מתוך האלבום שצפוי לצאת ב- 15 למאי. 
מחכה בקוצר רוח.

שבת שלום ושקט ברחובות.

Shira.T

הופעות מומלצות לשבת הקרובה

הופעות וכמה שיותר. הופעות טובות וכמה שיותר. מוסיקה טובה וכמה שיותר. זה מה שאני רוצה.
איכשהו, הופעות תמיד מרימות לי את מצב הרוח. תמיד עושות לי טוב. המוסיקה החיה והאווירה שנוצרת מחלחלת אליי, פנימה, וגורמת לי להיי מטורף.
אני תמיד מתבאסת לשמוע על הופעות שפספסתי, אז היום אני מוודא ובודקת בכל מקום אפשרי כדי שאף פעם לא אפסיד.


אם עדיין לא הייתם בהופעה של עמית ארז זה בסדר, יש לכם עכשיו הזדמנות. 
על עמית ארז וה-Secret Sea כבר כתבתי כמה פעמים, וגם הייתי בכמה הופעות ולא מפסיקה ליהנות מהן. מסוג ההופעות שאתה יושב מהופנט לבמה ומנסה להבין כל מילה.
מאוד ממליצה לכם להכיר אמן אינדי אמיתי, עם כריזמה מטורפת, שכותב מלחין ומבצע שירים מקוריים. 


מוצ"ש הקרוב, 12.5, מועדון "האזור", 21:00, 50 ש"ח.
קליק להזמנת כרטיס, ויש אפילו טריילר קורע. ספרו לי איך היה.

ההופעה השנייה תתקיים ברוטשילד 12, כשקוב בכבודו ובעצמו יגיע לתת לנו קצת מהקסם שלו בהופעה חינמית וכייפית (כי תמיד כייף שם).
אחרי שהתאהבתי ב"רומא", "סימני תשוקה" ו"אל העולם", ואחרי שקניתי לי את האלבום המלא, עכשיו אני לא יכולה להפסיק לשמוע את "כמו בהתחלה".

בהופעת ההשקה לאלבום החדש "סימני תשוקה" הייתי ומאוד נהניתי מאמן שנון, מוכשר ומלא בחוש הומור.
קוב לא משאיר אתכם אדישים לרגע. מוצ"ש, 22:00, רוטשילד 12, חינם. קליק לאירוע.

יום חמישי שמח לאנשי המשרדים.

Shira.T

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> דניאלה ספקטור

את שלישי הזה אחגוג עם יוצרת מוכשרת ומיוחדת, דניאלה ספקטור, שתופיע היום בערב במופע אינטימי ב"שפגאט", ואני כמובן הולכת להיום שם ולראות אותה מופיעה בפעם הראשונה.


האמת שהפעם הראשונה ששמעתי את דניאלה ספקטור היה בשיר "הכוכב הזה מת" ולא ממש התחברתי, לא לשיר שהיה לי כבד מידיי ולא אליה שנשמעה לי עצובה מידיי, אבל אז שמעתי את השיר "הירושימה" והבנתי שאי אפשר להתעלם ממנה.

"את עצמנו מעצמנו 
נצילנו בידינו 
אור לבן על הירושימה 
וגם על כולם"

לשיר השני הייתי ממש מכורה כמה לחודשים טובים. אני יכולה להגיד שהוא היה אחד השירים האהובים עליי בשנה שעברה. משהו בבכיינות שלה בשיר הזה הזכיר לי קצת (ואפילו מאוד) את עצמי.

"I love you 
No you don't 
I love you 
No you don't 
I love you 
No you don't 
I love you 
No you don't love me 
all you love is your love"

קליק להזמנת אלבום הבכורה במחיר סמלי של 25 ש"ח אליכם למחשב.

היום, "שפאגט", 50 ש"ח, נחלת בנימין 43, ת"א. קליק לאירוע בפייסבוק.

שלישי מוצלח!

Shira.T

כל הדרכים שלכם לשמוע ולגלות מוסיקה

כבר כמה שבועות אני יושבת ומנסה לבדוק את כל האופציות לשמוע ולגלות מוסיקה חדשה.
זה לא חוכמה כל היום לשים שירים שאתה אוהב ביוטיוב, כי איך תגלה שירים חדשים?
רדיו זה אחלה אופצייה אבל גם שם לפעמים כבר ממאיסים עלינו את אותם השירים, והפרסומות בייוחד משגעות אותי (אבל אל תבינו אותי לא נכון, אני  ממש אוהבת רדיו!).
מתוך צורך אישי שלי לשמיעה וגילוי של מוסיקה חדשה, וכשאין לי ממש זמן או כוח לחפש בכל מיניי מקומות אני פשוט ניגשת לרדיו האינטרנטי שלי, מקלידה את שם האמן וכך המוסיקה ממשיכה להישמע באותו הגוון בדיוק.


הנה לכם רשימה של 5 אתרי רדיו אינטרנטי מומלצים:


1. www.jango.com Jango 
מכיוון שבישראל לא ניתן לפתוח חשבון בפנדוה, ג'נגו הוא האתר שלפי מה שראיתי, הכי קרוב לפנדורה.
מה יש בו? מידע על האמנים, על האלבומים, אפילו תמונות, אפשרות להעביר שירים, אפשרות לעשות תחנות של אמנים שאתם אוהבים. 
הבעיות היחידות שמצאתי הם שהשירים קצת חוזרים על עצמם וחוץ מזה המוסיקה לא נשארת באותו הקו שביקשת ולפעמים אתה יכול למצוא את עצמך עם שיר ממש לא קשור לפלייליסט שהגדרת בהתחלה, זה קצת מציק. 

2. www.musicovery.com Musicovery 
האתר הזה קצת יותר מתחכם. הוא צבעוני וכייפי והוא פועל לפי מצב הרוח שלכם! תכתבו איך אתם מרגישים והם יבנו לכם פלייליסט שמתאים לכם. 
מה יש בו? מוסיקה לכל מצבי הרוח. לא צריך לחשוב יותר מידיי, רק ללחוץ איזה מצב רוח בא לכם עכשיו לשמוע. 




















3. www.thesixtyone.com The Sixty One 
האתר הזה מתמקד יותר בוויז'ואל, הרבה תמונות יפות וגדולות על המסך.
חוץ מזה, Thesixtyone מבליטים אמנים חדשים ולכן אני מאמינה שבאתר הזה תוכלו לגלות מוסיקה שעוד לא הכרתם. 
מה יש בו? ויזואלית האתר מאוד יפה ומרשים, אך אם זאת, קצת פחות ידידותי למשתמש.

4. www.stereomood.com Streemood 
מה יש בו? כמו Musicovery שכתבתי עליהם קודם, גם האתר הזה פועל על אותו הרעיון, אך כאן רשימת רגשות ארוכה ומגוונת, והמשפט שהם מאמינים בו הוא: 

"Behind every song there's always an emotion. that's why we love music"

מה שנכון נכון. הם קוראים לעצמם: Emotional Internet Radio, כל מה שאתם צריכים לבחור זה רק את ההרגשה שלכם, הם כבר ידאגו למוסיקה. 

5.www.aupeo.com AUPEO 

שם מוזר שעוד לא הצלחתי להבין איך אומרים, אבל חוץ מזה, אתר מצוין. 
מה יש בו? כאן, כמו ג'נגו  ופנדורה, גם כאן אפשר לעשות תחנות של אמנים ולהקות אהובות.
ידידותי, פשוט וכייפי, הדבר היחיד הוא שיש פרסומת של עשר שניות פעם בכמה דקות. בקטנה.

מקווה שתהנו מההמלצות שלי, אני אשמח לשמוע את דעתכם.

אחלה יום!

Shira.T

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> ה"חפוז המכני"

שלישי כבר הגיע. וזה אומר עוד שלישי של הכרות עם אמן, הפעם - החפוז המכני.
החפוז המכני החלו את דרכם כצמד - רמי מוסקוביץ' ועמוס אליאב כבר בסוף שנות השמונים.
את האלבום "גוף כאב" שיצא בסביבות שנה שעברה יצא לי לשמוע כמה פעמים פעם אחר פעם.
האלבום מלא בצלילים מיוחדים, בתשוקה, כאב, כנות וכישרון.
בשבילי זה אלבום לשמוע כשאני רוצה לשקוע לתוך עצבות גדולה ולכן אני לא חושבת שהוא מתאים לכל מצבי רוח או לכל שעות היום. 


הקטע הראשון שבחרתי להשמיע הוא ללא מילים, אך דיי במנגינה העצובה, שאם היו לה מילים היא הייתה כבר לגמריי הורסת אותנו בעצבותה. 
"מלקוש", כך קוראים לקטע, והוא נבחר להיות מנוגן בתערוכה "MOST" של האמן טום דיקסון בשבוע העיצוב במילאנו שחל לפני כמה שבועות. 
(*כפי שאתם רואים, התחלתי להשתמש ב- Sound Cloud, אתם מוזמנים ללחוץ על הפליי ולשמוע אותו.) 




השיר השני נקרא "משהו מיוחד" והמילים מאוד מתחברות אליי.
האדישות בקול של הסולן רמי מוסקוביץ' עושה לי חשק לשים זין על הכל, מילים עדינות לצד מילים קשות ומלנכוליות הופכת את השיר הזה למציאות.

"הכל יכול לקרות כשנוכחים כל כך חזק 

ותחושה של אושר מציפה כשאני שם לב שלא אכפת 

הקור האפור הזה מחזיר אותי לגעגוע שמתגשם 

רוצה לשקוע בזה,

 אני הולך לים לבד

בא לי לעשות משהו מיוחד"

קליק לקניית האלבום במחיר סימלי של 20 ש"ח, ישר למחשב שלכם. 

שלישי הזה באמת בא לי לעשות משהו מיוחד. 

Shira.T