כל מקום שאני מגיעה אליו שואלים אותי איפה אני מסתפרת, אז החלטתי לשתף בפוסט שלם רק על זה! כל שלושה חודשים אני מסתפרת, ממש לפי הספר. אולי זה בגלל שאני צריכה שינוי, אולי זה בגלל שהשיער שלי כבר התרגל ואולי זה בכלל כי אני אוהבת ללכת למספרה ולהתפנק. הספר שלי, רועי אמזלג (חלק ממספרת "אמיר אליהו") יודע בדיוק מה אני אוהבת. אני אפילו לא צריכה להסביר לו מה אני רוצה. זה אחרי שנים של טראומות מספרים שאהבו לגזור יותר מידיי ובטח שלא להקשיב. אני תמיד יוצאת מרוצה ממנו. כייף שאפשר סוף סוף לסמוך על ספר.
עד לפני כמה חודשים הייתי הבחורה שלא יכלה לצאת מהבית עם עקבים. חברות שלי היו משתגעות ממני. לא יכולתי ללכת יותר מעשר מטר מבלי לעשות הפסקה קצרה, שלא נדבר על זה שהייתי צולעת. כל הזמן ניסיתי אך לשווא. דידי, החברה שישבה לידי בעבודה (ועדיין חברה מאוד טובה) הייתה מגיעה כל יום עם עקבים ולא הבנתי איך היא מצליחה!
כל בוקר היינו מתחילות בשיחה, אני: "היום בבוקר ניסיתי לבוא עם עקבים לעבודה, אבל בסוף יצאתי עם שטוח" דידי: "אני ניסיתי היום ללכת עם שטוח, אבל בשנייה האחרונה החלפתי, אני פשוט לא מסוגלת"
יום אחד זה קרה. החלטתי שאני יוצאת מהבית עם עקבים. בהתחלה הרגשתי מוזר. הרגשתי לא עצמי ושכולם מסתכלים עליי. הגעתי לעבודה ולהפתעתי הרבה - כולם החמיאו לי. הרגשתי גבוהה יותר ואפילו חטובה יותר. דידי הייתה גאה בי.
יום אחרי זה הגעתי גם עם עקב, יומיים אחרי הגעתי על שטוח. הרגשתי פחות טוב ומהר מאוד התגעגעתי לעקבים. מאז אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהלכתי על שטוח. מה קרה לי? לא יודעת. דידי ניצחה. עכשיו אני בבעיה, שבוייה בעקב.
האמת שלמדתי כל כך הרבה דברים השבוע, אבל תימצתתי את זה לשמונה דברים נבחרים.
דברים שלמדתי השבוע: 1. צריך כל הזמן לדחוף, אין זמן לנוח 2. אפשר לעבור את השבוע עם 4 שעות שינה בלילה 3. אני מפתיעה את עצמי כל פעם מחדש 4. חברים אמיתיים נמדדים בתמיכה, בפירגון ובשעת צרה 5. קניתי יותר מידיי בגדים השבוע 6. לפעמים זה טוב לריב 7. אני אוהבת 8. אני עושה את תל אביב!
השבוע, אחד השבועות המהירים ביותר שהיו לי. ראשון, שני ושלישי חלפו להם כהרף עין, ולפני שעוד הספקתי למצמץ הגיע כבר יום רביעי. בעבודה אני יושבת במקום זמני חדש וכייפי, שנותן לי השראה וריכוז. אני בדרך כלל בשבת בערב יושבת עם עצמי וכותבת לי בראש את המטרות שלי לשבוע הקרוב: דברים שאני רוצה לכתוב בבלוג, דברים שאני רוצה לקדם לעצמי, ותמיד יש איזה תחביב חדש שאני רוצה להתחיל. לא תמיד הכל קורה. אבל אני תמיד משתדלת כן לעשות את הדברים שחשובים לי באמת. אבא שלי תמיד אומר לי - "תשימי לעצמך מטרות! בנאדם בלי מטרות לא יגיע לשום מקום!" אז כך אני עושה - מקשיבה לאבא שלי. הוא חכם.
השבוע היה מרגש במיוחד. הצטלמתי לטיים אאוט תל אביב:
התמונה נמצאת בעמוד 8, במדור הבועה. אפשר לראות במהדורה הדיגיטלית גם: http://digital.timeout.co.il/activemagazine/welcome/timeout_474.asp היו שם כמה שאלות, קצרות וחמודות. למי שלא הבין או האמין, התגובה של דורית בר אור אכן אמיתית, מקווה שבשבועות הקרובים יהיה לי פוסט שלם עליה.
ועכשיו, נחזור לדבר שאליו התכנסנו. השירים שעשו לי את השבוע: השיר הראשון הוא שיר יפייפה של פלורנס, מתוך הדיסק החדש והמעולה שלה, רוצו לקנות!
השיר הנעים הזה בביצוע של נינה סימון המצוינת הגיע אליי מחבר שאוהב מוזיקה. הכי כייף לשמוע את השיר הזה כשיורד גשם בחוץ, אך לצערי השבוע לא ירד גשם בכלל, אז הדלקתי נר, הכנתי תה ונרגעתי. המשפט שתפס אותי:
Just a little time, a little care"
A little note written in the air
Just the little thank you
We just forget to give back
Cause we're moving too fast
Moving too fast
"Forgetting to give back
לנה דל ריי היא הבחורה החדשה שמעניינת אותי. עדיין לא התגברתי על כמה הפתיע אותי המראה שלה. והמוזיקה שלה מצוינת. הקול שלה עמוק ורך ומסקרן. יש לה כבר את הסגנון שלה שאפשר לזהות. אבל עדיין, היא ממש חידה בשבילי. מצד אחד יש בה משהו נורא מיינסטרימי, מצד שני היא מוכשרת ברמות, המוזיקה שלה מעולה ושונה (וממש לא מיינסטרימית) והיא כותבת את השירים שלה בעצמה. שלא נדבר על זה שהיא מנותחת ונראית כמו בובת ברבי. הקונפליקט הזה פשוט מסקרן. המשפט שתפס אותי:
"Don't make me sad don't make me crySometimes love is not enough when the road gets though"
עוד שיר ששמעתי השבוע הוא "אולי" של אביב גפן. כי אולי אני באמת אוהבת יותר מידיי. והבנתי את זה בפיצוץ רגשות גדול. אז אולי, אולי, אני אוהבת יותר מידיי. וכן, אני פנס בודד בתוך רחוב האהבה. מקווה שלא לעוד הרבה זמן. המשפט שתפס אותי:
"אני חושב אולי
אני אוהב אותה יותר מדי
פנס בודד בתוך רחוב האהבה"
הקילרז מחדשים את Ultraviolet של U2 ועושים עבודה יפה ומתרגשת. המשפט שתפס אותי:
You bury your treasure"
Where it can't be found
But your love is like a secret
"That's been passed around
השבוע, כשהגעתי הביתה ממש מאוחר, הדלקתי את הרדיו על 88 ושמחתי מאוד לשמוע לילה של אלבומים עם דייב מטיוס בנד. מהר מאוד הבנתי שאני לא יכולה לשמוע אותם יותר. במקום השיר שהזכיר זה צריך להיות הלהקה שהזכירה. מכירים את זה שבתקופה מסוימת שמעתם כל כך הרבה פעמים את אותה הלהקה ועכשיו כשאתם שומעים את אותם אתם רק נזכרים באותה תקופה? אז זה מה שקרה לי. כמה שהיה כייף לשמוע את הקול הנעים של דייב, הזכרונות התחילו להציף אותי אז הייתי חייבת לכבות. אז כיביתי, והלכתי לישון.
השיר #41 הוא אחד השירים האהובים עליי של דייב (וכן, כתבתי את זה פה כבר לא פעם), יש בו משהו נעים, והקול של דייב ממש אומלל פה. אני אוהבת את זה. המשפט שתפס אותי:
I wanted to stay"
I wanted to play
"I wanted to love you
חדש גם לי: כשישבתי אצל החבר הטוב שלי שמעתי את השיר הזה וחשבתי לעצמי "הנה שיר שאני לא מכירה". אז ישר הקשבתי. שיר נעים ומילים אמיתיות. במצב כזה אני ישר פותחת את השאזם ומקשיבה. לא בדיוק הסגנון שהייתי שומעת, אבל משהו בו כן תפס אותי. המשפט שתפס אותי:
כפי שאתם כבר יודעים (או שלא), למדתי סטיילינג אצל הסטייליסט גדי אלימלך. ארבע וחצי חודשים דיברנו על בדים, גזרות, שיער, צבעים, התאמת האופי לבגד, מה מתאים למה, מה מותר, מה אסור, למה וכמה. בסיום הלימודים עשינו פרויקט גמר בו כל סטודנט התבקש ליצור שלושה לוקים מנצחים שאחד מהם גדי בעצמו יבחר ואיתו תצתלם הדוגמנית שבחרנו. אני בחרתי את הבגדים שלי מ- H&M. הייתי בוחרת זארה, אך כיוון שהם לא היו ברשימת החנויות מהם אפשר להשאיל הלכתי לי לחנות המועדפת עלי מספר שתיים - H&M.
לימור, הדוגמנית המהממת שלי- ג'ינגית, עסיסית, בעלת ישבן עגול ומוצק, חזה לא קטן וגובה מושלם. התאמתי לה שמלת עור שהתלבשה עלייה בול, ג'קט של גדי אלימלך ונעליים של אלדו. רציתי ליצור לוק רוקיסטי (מי שמכיר אותי יודע שזה הסטייל שלי). וכך יצא.
שיער - יצרנו ללימור צמה מרושלת לצד והרמנו לה קצת מלפנים. אני הייתי מאוד מרוצה מהתוצאה הסופית. איפור - מעושן.
כשהמאפרת המהממת יעל יעקובי חשבה שאני רוצה מעושן היא לא הבינה עד כמה: רציתי ממש מעושן. כבד. וכך עשתה, גם כאן הייתי מאוד מרוצה. יצא מעולה ומצטלם נהדר.
