השירים שעשו לי את השבוע

דברים שלמדתי השבוע:
1. אני לא אוהבת דאבסטפ
2. מוזיקה היא החיים
3. פעם בשבוע לפחות אני צריכה ללכת להופעה
4. יוגה עושה טוב לנשמה
5. עוד חודשיים אני רואה את איליי
6. החיים קצרים מידיי בשביל לא לצאת
7. צריך לנצל את הזמן ה"לבד"


אז אתמול בערב הייתי בהופעה/תיקלוט של ג'יימס בלייק.
זה לא ממש הייתה הופעה. יותר נכון, ממש לא. זה היה מסיבה, והוא התקלט בה.
המקום היה מפוצץ עד אפס מקום, ובלייק עלה בשתיים. 
בהתחלה היה נדמה לי שזה מתקדם מידיי לקהל הישראלי, שרק רצה לשמוע את בלייק מבצע את
"Limit To Your Love". בסביבות השעה ארבע הייתה כבר הרגשה יותר נינוחה, כולם רקדו ונהנו וכנראה כבר הבינו שבלייק מתקלט דאבסטפ כל הערב. 
שמעתי גם כמה שנשרו בדרך: "ניסיתי, דיי אני לא יכולה", והלכו. 
אני אישית לא התחברתי למוסיקה הזו, לטעמי זה היה חופר מעט, אך אם זאת מאוד נהנתי. 
הקאבר שאני הכי אוהבת שלו. מושלם.
המשפט שתפס אותי:

 you're in my blood like holy wine"

You taste so bitter and so sweet

Oh I could drink a case of you, darling

And I would still be on my feet

"And I would still be on my feet

ביום רביעי הייתי בהופעה של דני רובס. ממש שבוע הופעות היה לי.
כשאחותי קנתה לי כרטיס במתנה להופעה, לא כל כך הבנתי מה עובר עלייה. אני מכירה את דני רובס, את השירים שלו אני דיי אוהבת, אבל אף פעם לא כל כך התלהבתי ממנו. עד שהגעתי להופעה שלו.
איזה הופעה! מרגשת עד דמעות. 
רובס שנון, מבריק ומצחיק. לכל שיר יש את הסיפור שלו, וישבתי מהופנטת לסיפורים המרתקים שסיפר.
לידו הייתה זמרת ליווי. רק אחרי כמה דקות הציג אותה כ"אישה הכי יפה בעולם", הלוא היא אישתו.
היה מרגש, שמח, עצוב, מרתק וכייף. ממליצה בחום ללכת. חוויה. (ותודה לאחותי על ההזמנה להופעה!).
המשפט שתפס אותי:

"ובחלון, כמעט עולה הבוקר, 

כל כך הרבה בדידות יש בעולם 

וביניהם, רק התקווה תעיר אותם בחושך 

הם לא יודעים, הם לא ידעו אף פעם 

אם השער נפתח בדרך אל האושר" 

איזה מזל שנתקלתי בשיר הזה, שיר מעולה! בדיוק כמו שאני אוהבת.
כמו שאמרתי כבר שבוע שעבר, הלוואי שזו הייתה המוסיקה במועדונים בתל אביב.
שיר מעולה, הקול שלה מצוין, הקצב טוב וגם הקליפ לא רע בכלל, ובסופו של דבר היא מדברת פה על לב שבור, אז ברור שאני מתחברת לזה.

את KOL אני מזמן כבר אוהבת. יש בהם משהו מגניב, והם מצליחים להישאר עצמם ולא סוטים למיינסטרימיות המחלתית.
מאז שהתחילו בקריירה שלהם, הסגנון שלהם נשאר דיי אותו הדבר ואני אוהבת את זה.
שיר מגניב, המבטא האמריקאי הדרומי הזה שהורס אותי כל פעם שאני שומעת אותו+רואה אותו, משאיר אותי מעריצה נלהבת שלהם. יאללה, שיבואו לארץ. 
המשפט שתפס אותי:

"We'd be so free

Happy alone

Sharing a smile

So far from home"

את Mazzy Star אני אוהבת בעיקר שאני עצובה. 

Fade Into Me הוא אחד השירים שאני יכולה לשמוע כשאני מדוכדכת וכך לברוח לקצב העצוב של השיר והקול הנוגה של הסולנית.

אבל אני לא מדוכדכת, ואת השיר הזה שמעתי השבוע במקרה, בדרך לעבודה. שיר יפייפה.

המשפט שתפס אותי:

"Before I close the door 

I need to hear you say goodbye 

Baby won't you change your mind?"

"We've got to get in to get out". השיר הזה מתנגן לי בראש כבר כמה שבועות. אני לא יודעת למה או איפה שמעתי אותו. אבל הוא לא עזב אותי.
מה זה אומר גם המשפט הזה - צריך להיכנס כדי לצאת? 
אני חושבת שבשבילי, המשפט הזה אומר שבשביל לעשות משהו עד הסוף ולמצות אותו, צריך לעשות אותו בכל הכוח, וממש להרגיש שנכסנת לזה במאה אחוז, כדי שכשתצא מזה תרגיש שעשית את כל המאמצים האפשריים. זה נכון לגביי הכל בחיים. השאלה האמיתית היא מה זה לעשות הכל? ואיפה זה נגמר, המאמץ? ומתי יודעים שדיי, עשינו את כל המאמצים האפשריים?
נראה לי שלגביי זוגיות זה דיי ברור, פשוט מרגישים שמשהו נגמר. 
לגביי דברים אחרים בחיים - כמו עבודה למשל, או מעבר דירה וכו', אני חושבת שקצת יותר קשה להחליט, אבל נראה לי שגם זה באיזשהוא שלב כן נגמר. 
המפשט שתפס אותי:

"We've got to get in to get out"

  

לא עובר אצלי יום בלי לשמוע את רועי דהן. אני אוהבת את המוסיקה שלו. 
בזמן האחרון אני במיוחד אוהבת זמרים ישראליים ששרים באנגלית. אני מתחברת הרבה יותר לאנגלית.
מגיל מאוד צעיר התחברתי לאנגלית יותר.
אולי זה בגלל שבבית אימי דיברה איתי אנגלית, או אולי זה בגלל שהמוזיקה שהיא הייתה שומעת היה באנגלית. קרוב לוודאי. 
זה נכון שיש הרבה יותר דברים שקל להגיד באנגלית, כמו: אני אוהב אותך, אני מתגעגע, אני מצטערת לשמוע, יש משהו שאני יכולה לעשות? כל זה נשמע כל כך מאולץ בעברית. 
כשאני שומעת את השירים של דהן, אני נוטה להרגיש ששברו לו את הלב, והמוזיקה המצוינת שלו הגיעה מתוך כאב עמוק וטורדני, לפחות ככה זה נשמע לי.
ואז אני חושבת לעצמי, איזה באסה שהכתיבה הטובה ביותר באה לי כשאני עצובה. ומה זה אומר בעצם? שכל החיים אני יצטרך להיות מדוכדכת כדי לשמור על הכתיבה הרגשית והעמוקה? לא יודעת, שאלה טובה.
המשפט שתפס אותי:

"I’ll give you everything. 

I’ll kill your pain.

I'm not sure I intend to act according to your plans again. 

Not before the rain". 

לשיר האחרון איתו בחרתי לסיים את הפוסט הוא Polish Girl של Neon Indian, בהמלצת אחי, כמובן.

שיר כייף, ומשום מה, זה מה שאני מרגישה בזמן האחרון. כייף גדול. 

תהנו מהשיר. הוא עושה חשק להתלבש מגניב, לצאת החוצה ולרקוד.

שבת שלום. או שכבר אפשר לומר - שבוע טוב.

Shira.T

הזמר שהרעיד אותי | ג'יימס בלייק

ביום שישי ג'יימס בלייק מופיע / מתקלט בבלוק ואני כבר ממש מתרגשת.
הייתי שמחה לראיין אותו, אך לצערי זה לא מתאפשר.

את ג'יימס בלייק הכרתי בדיוק בזמן. 
אני זוכרת את השדרנית ברדיו מדברת עליו ואומרת שפעם ראשונה ששמעה את השיר Limit To Your Love הרגישה שהחדר רועד. כך בדיוק הרגשתי אני כששמעתי לראשונה את השיר האדיר הזה.
צמרמורת. סקרנות.
חשבתי לעצמי, איזה גאונות היה להפוך שיר כל כך מתוק, שמחה, קיטשי ונשי, לשיר גברי, דכאוני ושונה כל כך מהמקור.
השיר יצא בנובמבר 2010. 
באחד הראיונות שצפיתי בהם, אמר בלייק שאהב את השיר הזה עוד הרבה לפני ויום אחד פשוט עלה לו הרעיון להקליט גרסה משלו.
כשהמראיין שאל אותו מה Feist חשבה על הגרסה המחודשת שלו, ענה שהוא לא יודע כי היא אף פעם לא חזרה אליו. מצחיק. 

והמקור, של Feist, למי שעדיין לא מכיר:

בלייק בן ה- 23 (בלבד!) הגיע אלינו מלונדון. אלבומו הראשון יצא לאוויר העולם בפברואר 2011.

יש המכנים אותו גאון מוזיקלי, ויש שמגדירים אותו כתופעה בעולם המוסיקה. מה שבטוח, לבלייק יש כבר סגנון שחתום עליו "ג'יימס בלייק", כששומעים שיר שלו מזהים אותו בשניות הראשונות.
בין השאר בלייק גם מתקלט ומפיק, ומסתבר שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ - אביו של ג'יימס, ג'יימס ליטרלנס, זמר בעצמו. אחרי ששמעתי כמה שירים יכולתי לשמוע את הדמיון בין השניים. 
טעימה קטנה משירו של אביו. לא ברור לי עדיין אם השיר הזה הוא גרסת כיסוי לשיר wilhelms scream של בלייק, או ההפך. 

גרסת האב:

גרסת הבן:


גרסת כיסוי נוספת של בלייק שאני מאוד אוהבת הוא השיר A Case Of You של ג'וני מיטשל.
גם כאן לוקח בלייק את השיר למחוז אחר.
משהו בקול של בלייק, יחד עם הנוכחות העדינה והצנועה שלו והנגינה הרכה על הפסנתר, הופכת את השירה שלו למלטפת וענוגה. 

מסקרן אותי הבחור. בא לי לשאול אותו מליון שאלות: מה ההשראה שלו, ואם החלום שלו היה להיות זמר, ואם יש לו עוד חלומות שלא הגשים, ואיזה מוסיקה הוא אוהב, וכמובן אם יש לו חברה.(אולי הוא גיי בכלל?)
בכל מקרה, אני מחכה מאוד ליום שישי.


אסיים בעוד שיר יפייפה שלו - Measurments.

Crease your pride, telling lies that you're on your own"

"Watching their, faith in prayers will make you see your bones

נתראה בשישי. 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

השבוע חשבתי לעצמי: הכל אותו דבר, אני חייבת שינוי, משהו חדש ומסעיר שיכנס לחיי.
הכל אותו הדבר כבר הרבה מאוד זמן וזה מתחיל לשגע אותי. 
מצד שני, שגרה זה טוב. יש בזה משהו שמשאיר אותי שפוייה, על המסלול. 
קורה לי הרבה שאני רואה בן אדם שהרבה שנים לא ראיתי והדבר הראשון שהוא אומר לי הוא על הבלוג.
לרוב, זה מחמאות כייפיות שתמיד נחמד לקבל. אבל לפעמים זה שאלות מציקות ופרטיות על הדברים שאני כותבת. חיטוט. ואז זה מכה בי, כולם יכולים לקרוא את מה שאני כותבת. לפעמים זה מפחיד להיזכר בזה ונותן תחושה מאוד חשופה. אבל אני מבינה שזה או זה, או לא לכתוב כלום. ואז ברור לי שזה שווה את זה. 


דברים שלמדתי השבוע:
1. היום, בדיוק לפני שנה הייתי במקום כל כך אחר
2. אני צריכה להיות סבלנית יותר לדברים חדשים
3. אנשים מפורסמים מרתיעים אותי 
4. שבוע שלם לבד בשולחן זה לא כייף
5. תקופה נגמרת? כך מרגיש לי
6. כשהחברות דועכת, צריך לתת לה לדעוך. רק כך נדע אם היא אמיתית


השירים שעושים לי את השבוע:
אני חושבת שכבר שבועיים שאני שומעת את השיר הזה ברצף.
אח שלי כבר לפני כמה חודשים שלח לי קישור, רק בשבועות האחרונים חזרתי לאותו הקישור ושמעתי.
שיר מגניב ממש, לא הצלחתי להפסיק לשמוע.
כל מי שאני משמיע לו את השיר נדלק. וגם הקליפ לא רע בכלל.
זה שיר גאוני: הצד שלה והצד שלו. 
הנה התשובה שלנו לצרות של הזוגיות וכל בעיות התקשורת.
מצד אחד, מה שעובר לו בראש, מצד שני מה שעובר לה בראש. חובה לקרוא את המילים (ולשמוע את השיר, כדי להבין).


המשפט שתפס אותי: 

"Now you're just somebody that I used to know"

ועכשיו, תקראו את המילים של השיר.

Now and then I think of when we were together"
Like when you said you felt so happy you could die
Told myself that you were right for me
But felt so lonely in your company
But that was love and it's an ache I still remember

You can get addicted to a certain kind of sadness
Like resignation to the end, always the end
So when we found that we could not make sense
Well you said that we would still be friends
But I'll admit that I was glad that it was over

But you didn't have to cut me off
Make out like it never happened and that we were nothing
And I don't even need your love
But you treat me like a stranger and that feels so rough
No you didn't have to stoop so low
Have your friends collect your records and then change your number
I guess that I don't need that though
Now you're just somebody that I used to know

Now you're just somebody that I used to know
Now you're just somebody that I used to know

Now and then I think of all the times you screwed me over
But had me believing it was always something that I'd done
And I don't wanna live that way
Reading into every word you say
You said that you could let it go
And I wouldn't catch you hung up on somebody that you used to know

But you didn't have to cut me off
Make out like it never happened and that we were nothing
And I don't even need your love
But you treat me like a stranger and that feels so rough
And you didn't have to stoop so low
Have your friends collect your records and then change your number
I guess that I don't need that though
"Now you're just somebody that I used to know

ג'יימס בלייק עושה לי את זה בטירוף.
שיר על אהבה וחלומות וכל הבלגאן שבינהם. 
המשפט שתפס אותי: 

"I don't know about my dreams.

I don't know about my dreamin anymore.

All that I know is

I'm fallin, fallin, fallin, fallin".

השבוע, באחד הבקרים, בועז כהן השמיע את עמיר לב.
פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת את הקול המחוספס שלו, את המילים היפות ואיך שהוא נוגע בי.
חיפשתי את השיר האהוב עליי (מתוך רבים) "שש שעות שינה". מצאתי את הביצוע המושלם שלו עם אביתר בנאי והתענגתי.
המשפט שתפס אותי:

"הכי מוזר שלא ידעתי מה ארצה

אם אפגוש קוסם, שיודע לעשות הכל

בתוך רכבת מלאה באנשים

שאף אחד לא יצליח לעצור"

רועי דהן.

אם עדיין לא שמעתם, אתם מוזמנים להכיר כישרון. הוא ישראלי והוא שר באנגלית.

כל השבוע שמעתי את השירים שלו, אחד אחרי השני, וכל פעם מישהו אחר שאל אותי מה אני שומעת. 

מה שכן, אם אתם מדוכאים, אפילו קצת, תתרחקו. 

המשפט שתפס אותי:

"You fool around 

when you pretend to be 

the happy one". 

השיר האחרון ברשימה שלי יהיה "מנגינה" של מוניקה סקס.
אני לא מעריצה גדולה שלהם, בכלל לא. הם נעימים לי באוזן ותו לו.
השיר הזה עשה לי משהו אחר: יש סיפור. זוגיות. גבר, אישה, יחסים. מנגינה מצוינת. עצבות ופשטות. 
"לא יודע לומר מה הולך לקרות, אם זה ריח של סוף או רק תקופת מנהרות" - זה מאוד מתאים לי כרגע, המשפט הזה. כי גם אני לא יודעת מה הולך להיות, ונראה לי, איפושהוא, שזה ריח של סוף. סוף של תקופה מדהימה שידעתי שמתישהוא תיגמר. פשוט לא ידעתי מתי.
אז הנה. נראה לי שעכשיו זה קורה.
נקווה שהשנה.


המשפט שתפס אותי:

"לא יודע לומר מה הולך לקרות 
אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות 
מקווה שהשנה נזכר במנגינה"

סופ"ש מהמם.

Shira.T

השירים שעשו לי את השנה + סיכום 2011

לסכם את השנה בשירים זה כמו להגיד שיש לי מספיק בגדים. זו הייתה שנה מבורכת במוזיקה מצוינת, כייפית  ושונה.
מאדל שפירקה לנו את הלב לחתיכות קטנות ושבריריות לפלורנס שהביאה אותה בסגנון מגניב והגדירה מחדש את המושג "מוזיקה מקורית".


אך לא נתחיל בזה כי אל לנו לשכוח את הדברים שלמדתי השבוע:
1. האנשים שהכי פחות מצפים מהם בסוף הכי מפתיעים
2. להיות אופטימית זה קשה, אבל כשמחליטים את זה אז מנצחים הכל
3. אני מכורה לאינסטגרם
4. אני מכורה לפרקים של סקס והעיר הגדולה
5. אני עובדת טוב בלחץ 
6. אני אובססיבית כשלא עונים לי להודעות
7. יש לי הפרעות קשב וריכוז חמורות ביותר
8. ביום חמישי עזבה אותי החברה השלישית לשולחן. מה זה אומר עליי?
9. איך יודעים כשממש אוהבים מישהו? כשמרגישים עצוב כשרע לו
10. לסלוח זה לא בושה


בסוף השבוע שעבר, הכרזתי בפוסט השבועי שלי שאני הולכת להיות אופטימית יותר וצינית פחות.
כל השבוע הלכתי עם המנטרה הזו. "להיות אופטאימית, להיות שמחה, שום דבר לא יוציא אותי מזה".
זה לא קל להחליט ששום דבר לא יעצבן אותך, וזה באמת הכי קל להיות ציני, מקטר ודכאוני.
אבל ראיתי שברגע שאני מחליטה להיות אופטימית וחיובית, הכל הרבה יותר קל.
הדיכאון מביא דיכאון, הבאסה מביאה עוד באסה, הציניות מגבירה את המירמור ומשטלטת על הכל.
המסקנה שלי: הרבה יותר כייף להיות בן אדם שמח.


הפוסט הזה הוא בעצם הפוסט האחרון של שנת 2011. וכן. בא לי לסכם את השנה הזו, כי היא הייתה מדהימה. 
אז מה היה לנו השנה?
התחלתי עבודה חדשה (זה היה באוקטובר, אבל זה גם תופס) מעניינת ומאתגרת שלוקחת אותי למקומות שמעולם לא חשבתי שאגיע אליהם. בעבודה הכרתי אנשים חדשים, שלימים נהיו החברים הכי טובים שלי, איתם אני מבלה את רוב שעות היממה, את הסופי שבוע, את האירועים החשובים בחיי וכל מה שאפשר ליהנות ממנו.
למדתי סטיילינג ונהנתי מכל רגע. 
עברתי שיברון לב שנתן לי המון חומר לכתוב עליו, ולימד אותי להיות חזקה ולדעת מה אני באמת רוצה. 
נולד לי אחיין חדש ומהמם ובפעם הראשונה הרגשתי שילדים זה שמחה.
הבאתי את ה"סטיק שיק" לארץ שפורסם בזמנים מודרניים ו- מגזין GO והראתי לעצמי שאני יכולה לעשות הכל ולהגיע לכל מקום אם רק ארצה. מבחינתי זה ההישג הכי גדול שעשיתי עד כה.


אז מהם השירים שעשו לי את השנה?
קשה לבחור רשימה מתומצתת של שירים שהלכו איתי לאורך כל השנה, אבל ניסיתי להיזכר בדברים שאהבתי ושמעתי ולבסוף הצלחתי להגיע לרשימה של 12 שירים.


2011 הייתה ללא ספק השנה של אדל. בפעם הראשונה ששמעתי אותה הרגשתי שהיא כותבת את השירים עליי. התרגשתי, בכיתי, התגאתי ואהבתי. 

מנחשים מה יגיע אחריה? דיי ברור.
Florence & The Machine היא הלהקה הכי מגניבה ומיוחדת שהכרתי השנה. כמו שאמרתי כבר בתחילת הפוסט, פלורנס מגדירה מחדש את המושג "מוזיקה מקורית". השירים שלה כל כך נכונים והמוזיקה מיוחדת. זה היה אהבה ממבט ראשון.

קצת קשה לעשות רשימה של שירים שאהבת במהלך כל השנה כי תמיד שוכחים את אלה שהגיעו באמצע הדרך. למשל ליקי לי, שהנעימה לי בסך הכל כמה שעות דיי טובות עם השיר הזה.

The XX נכנסו חזק לפלייליסט היומי שלי השנה. חרשתי אותם עד עמקי נשמתי והיום אני כבר לא יכולה לשמוע. כבר אמרתי לא פעם שזו אחת הבעיות שלי. ברגע שאני אוהבת שיר אני חייבת לחרוש לו את הצורה. ואז אני לא יכולה לשמוע אותו יותר. לא ממליצה לכם לעשות את זה, אבל אצלי זו הדרך היחידה.

לזמנים הקשים, העצובים, הבודדים, המדכאים, החלשים, השבורים והמרגשים אני משתמשת בבון אייבר. הוא חבר שלי לעת צרה, הוא עוזר לי תמיד להיכנס לתוך תוכי ולהרגיש את הלב שלי.
את Holocence שמעתי לפחות פעם ביום במשך כמה חודשים. התאהבתי בשיר ובמנגינה. פעם ראשונה ששמעתי את השיר התרגשתי והתמלאתי צמרמורת. לא כל יום שומעים יצירת אמנות שכזו. איזה כייף שנכנסת לחיי, בון אייבר. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.

הנה עוד להקה שנכנסה לפלייסט היומי - Passion Pit.
הם לא מושמעים כל כך בארץ ומעטים מאוד האנשים שמכירים אותם. (לפחות בחברה שאני מסתובבת בה). אבל אי אפשר לדעת, הרי כך גם היה בהתחלה עם פלורנס ותראו איפה היא היום, כובשת את המצעדים. רק אל תשכחו איפה קראתם עלייהם לראשונה.

ג'ימס בלייק, הזמר שהרעיד לנו את החדר (וגם את הלב) כל פעם ששמענו את השיר Limit To Your Love. הזמר שהביא את הקול השונה והמיוחד. הזמר שהפתיע ומגיע לארץ. גם הוא כאן איתנו.

מאיה איזקוביץ' מבחינתי היא ההפתעה של המוזיקה הישראלית לשנת 2011 (בקטגוריה הנשית).
מסוג השירים שאפשר לשמוע כל היום, גם כשבאמת משמיעים אותה במשך כל היום, רוצים רק עוד ועוד.
הקול המלטף נוגע בפנים, אפשר לשמוע שכואב לה. מתביישת להגיד שעדיין לא הייתי בהופעה שלה. השנה אני הולכת להופעה שלה. מבטיחה לעצמי. חייבת.

ומהי ההפתעה הישראלית הגברית שלי לשנת 2011? יותר ברור מזה אין.
אמיר דדון הכובש החזיר לי את האהבה למוזיקה ישראלית. באחת ההופעות שהייתי בהן הוא היה בקהל. נורא רציתי לבוא אליו לחבק אותו ולהגיד לו מילים יפות אך לצערי התביישתי. אז אמיר, אם אתה קורא את השורות האלו, תודה. תודה ענקית על הכנות והשיתוף. אני מזדהה כמעט עם כל מה שאתה כותב.

נינט והרד בנד בקאבר המצוין ל - Crazy. נראה לי שהם הפתיעו אפילו את עצמם בהצלחה המסחררת לשיר.
ביצוע גאוני, רוקיסטי אמיתי, עצבני ובועט. נשמע רבות במשרדו הקטן.

הנה שיר מ-ע-ו-ל-ה שהכרתי כמובן בהמלצת אחי. אחרכך כולנו הכרנו אותו טוב יותר בפרסומת של קסטרו.
פשוט שיר שכייף איתו. אם אתם עדיין לא מכירים, ממליצה בחום להתחיל לחרוש.



ובשיר האחרון - דניאלה ספקטור שיחקה אותה עם השיר המתוק Cut It Out.
זוכה בטייטל - השיר החרוש ביותר שלי לשנת 2011.

איזו שנה מדהימה זו הייתה. שנה של שינוי ועשייה. שנה של חברים, התחלות ושינויים.
מאחלת לכם ולי שנה מדהימה עוד יותר מהשנה שהייתה. תודה על האוזן הקשבת, הפרגון, המילים החמות וההתמדה.

ועוד משהו קטן. מחר יעלה פוסט סיכום סילבסטר. צלמת הבית (מיכל קרן), דוגמניות הבית (איילת ועדי) והסטייליסטית (אני) ערכנו סשן צילום מוצלח במיוחד. ואם יורשה לי, לדעתי, הסשן המוצלח ביותר עד כה.
והנה הצצה קטנה:

יאללה, לכו תחגגו!

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

שבוע שהתחיל בכזו אופטימיות חייב להיגמר בפחות.
דברים שלמדתי השבוע:
1. ארבע וחצי שנים בתל אביב יכולים להשכיח ממך איך גברים אמורים להתנהג 
2. שונאת אגואיסטים. כבר אמרתי?
3. לפעמים צריך להתרחק כדי לראות את התמונה הגדולה
4. אף אחד לא יעשה בשבילך מה שאתה צריך לעשות
5. שונאת להיות בחברת זוגות!
6. אין על אבא שלי 


שבוע קצת מוזר.
ברובו הוא היה דיי מבאס. קיבלתי טעימה קצרה של כייף שנגמר מהר מידיי, ולפעמים זה יותר גרוע.
עם השיר הזה התחלתי את השבוע. ואיזה כייף להתחיל שבוע עם שיר כזה נעים. 
Bombay Bicycle Club (בהמלצתו של אחי כמובן) הם להקה מצוינת שעושה מוזיקה מגניבה וכייפית.


המשפט שתפס אותי:

"we both know we could be someone better"

   

פעם קנו לי את הדיסק של ג'וני מיטשל. נורא אהבתי אותו.
הקשבתי לדיסק ימים ולילות, שיננתי את המילים, והתחברתי לשירים כאילו נכתבו עליי.
השיר River הוא אחד השירים האהובים העליי של מיטשל, אם לא האהוב ביותר.
שוב, שיר חורף אולטימטיבי, עצוב ונעים. כי לפעמים גם אני רוצה נהר לשוט בו.


המשפט שתפס אותי:

I'm so hard to handle"

I'm selfish and I'm sad

Now I've gone and lost the best baby

That I ever had

"Oh I wish I had a river

ואם כבר ג'וני מיטשל, השבוע שמעתי המון את השיר "A Case Of You", אבל בגרסא של ג'יימס בלייק. 
בפעם הראשונה ששמעתי אותו ממש התרגשתי. יש שירים שיכולים לקרוע לי את הלב. וזה אחד מהם.  מדהים כמה שהשיר הזה שונה כשבלייק שר אותו. 
"You're in my blood like holy wine", כי אהבה היא בתוך תוכנו, בדם, בנימים, בורידים, בגוף, בנשימה, בהכל. 


המשפט שתפס אותי:

"I remember that time you told me, you said,

"Love is touching souls"

Surely you touched mine

'Cause part of you pours out of me

In these lines from time to time"

השבוע נזכרתי בשיר King Of Pain בביצוע של אלניס מוריסט המלכה כשהדלקתי את הרדיו ושמעתי את המקורי של הפוליס. זה הזכיר לי כמה שאהבתי אותה פעם, את השיר הזה, ואת הדיסק האנפלגד המצוין שלה.




ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב. ברגעים שלא טוב לי אני שומעת את בון אייבר. הוא עוזר לי להיכנס לעצבות כמו שצריך. אחרי כל האופטימיות של שבוע שעבר (שבאה מהר מידיי) צריך משהו שיאזן ויחזיר למציאות. מה חשבתי לעצמי באמת?

המשפט שתפס אותי: (המשפט שסוגר את השיר)

Your love will be"

"Safe with me

כבר המון זמן שאני שומעת על יותר ויותר אנשים שאוהבים את דודו טסה. הוא אף פעם לא ממש עשה לי את זה. אבל השבוע כשנתקלתי בשיר שלו ב-88FM הבנתי על מה כולם מדברים. 
מגיע לי יותר. איזה שיר. המנגינה העצובה, הקול המתחנן, והמילים, אוי המילים.
"אפשר לחיות חיים שלמים על יד?" מדוייק. השאלה היא, האם גם הדבר האמיתי בסופו של דבר הופך לעל יד? ומה זה בעצם הדבר האמיתי? וכמה זמן הוא מחזיק? אין תשובות.
מגיע לי יותר. זה נכון. אבל לפעמים, גם כשאני יודעת שמגיע לי יותר אני עדיין נשארת. אבל כן, מגיע לי יותר.


המשפט שתפס אותי: (כל השיר)

"תסתכלי לי בעיניים  אני צריך מבט ורוך  מגיע לי יותר  אפשר לחיות חיים שלמים על יד  אבל אני, מגיע לי יותר  תסתכלי לי בעיניים  אני צריך מגע, חום  מגיע לי יותר"

השיר הנטחן ביותר / הפתעת השבוע:

הפתעת השבוע. איזה מזל שיש את 88 ואפשר לשמוע ג'ם סשן עם האמן ולשמוע ולגלות את העולם שלו. 

כך הכרתי את עידן חביב. ולא, אני לא רואה הישרדות. 

בתוכנית (שהייתה ברביעי שעבר) סיפר חביב על השירים שלו, על עצמו, על ההשראה שלו ועוד.

הוא מסקרן אותי. 
שמעתי את השיר הזה כל כך הרבה, ועדיין לא נמאס לי ממנו. 
הקול שלו עדין, מתוק וכואב. הוא כותב את המילים, ומלחין את השירים בעצמו. כבוד.


המשפט שתפס אותי:

"שדה קוצים או שדה כותנה 

אני שוב אני, אני רק אני 

עומדת יחפה על אדמה חמה ומוכנה" 

שבת שלום,

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע + סיכום השבוע שהיה

דברים שלמדתי השבוע:
1. לאנשים עסוקים יש יותר זמן
2. לפעמים צריך לעשות דברים מעפנים כדי להגיע לפסגה
3. שונאת אנשים אגואיסטים
4. אני רוצה לעזוב את ריינס


היה לי שבוע מטורף.
השבוע עשיתי סטיילינג לנשים בקניון גבעתיים והיה מצוין. כייף לעזור ולתת תשומת לב לנשים ללא ביטחון עצמי, שלצערי כבר מזמן איבדו את האהבה שלהן לאופנה.
יש לי קצת בעיה עם השיגרה השוררת בחיי. שלא תבינו לא נכון, אני בנאדם של שיגרה, של מסגרת, של סדר, אבל לפעמים השיגרה הזו קצת מתישה.


ומה לגביי שבוע האופנה המדהים שהיה פה? ואו!
היה מטורף, אני לא הצלחתי להגיע לשם לצערי כי הייתי עסוקה בשתי עבודות במקביל אבל בחצי שעה פנוייה שהייתה לי קפצתי לשם והיה מהמם. איזו אווירת חו"ל. 
אנשים יפים, פאשניסטים, בגדים מהממים, אווירת חג שכזו. חוגגים את האופנה. סוף סוף.
חצי שעה זה לא הרבה זמן וגם לא הייתי לבושה מספיק יפה למאורע. אז זה מה שהספקתי לצלם:

 על פסי הרכת - מקרן ענק שמציג את תצוגות האופנה בלייב ואחר כך בשידור חוזר

תצוגות האופנה בליווי מוזיקה מטורפת - כי אופנה ומוזיקה הולכים ביחד

הדוגמניות המהממות

האווירה המושלמת

ואני - מתביישת שבאתי עם הלבוש הלא מתאים לאירוע הנוצץ.
אני אסיים ואגיד - יאללה, עוד שבוע כזה! 
וגם - דורית בר אור, את השראה.


אז מהם השירים שעשו לי את השבוע?
בראש ובראשונה צריך להתייחס לחדשה המרעישה - ג'יימס בלייק המוכשר מגיע לארץ. איזה כייף!
פעם ראשונה ששמעתי את השיר הזה הרגשתי שהחדר רועד. 
החידוש המצוין לשיר של FEIST לוקח אותו לקצה השני. זה רק מראה שיצירתיות ומחשבה יכולה להפוך את הדבר הכי משעמם למשהו מדהים. נתראה בהופעה.

את BEST COAST הכרתי במקרה לפני קצת יותר משנה כששוטטתי ביוטיוב.
מצאתי סולנית מאוהבת, אובססיבית, שחייה רק בשביל האהבה.
מילים כמו: I wish I was your girlfriend
וגם- I'm always crazy when I miss you
וגם - When I'm with you I have fun
וגם - I hate sleeping alone

השבוע מלא 37 שנים למותו של ניק דרייק. והודות לבועז כהן הגאון (רוקר טוב) נזכרתי בשיר היפייפה הזה.

ומה עם לנה דל ריי?
שמה האמיתי הוא בכלל Elizabeth Grant אבל מה זה משנה? 
לא ייאמן שהיא רק בת 25 עם קול כזה.

Let me put on a show for you daddy"

Let me put on a show

Let me put on a show for you tiger

"Let me put on a show  

חדש גם לי:
יש שירים שבשנייה הראשונה אני פשוט יודעת שזה זה.
שאם אני עוצמת את העיניים אני במקום אחר. בחו"ל. עם קפה טעים ואוזניות באוזניים. שומעת את השיר היפה הזה. והכל כייף כל כך.
נכון, לא הכרתי את השיר המצוין הזה לפני, אבל עכשיו כשחרשתי עליו אני כבר ממש מדקלמת אותו.

נסיים בביצוע של נינט ל- Crazy בתצוגה של יוסף בשבוע האופנה.

שבוע מצוין מלא בעשייה!

Shira.T