רגע לפני שפברואר נגמר

פברואר נגמר מחר והחודש האהוב עליי בשנה מגיע!
אני תמיד מתרגשת כשמרץ מגיע, משהו באוויר משתנה, החורף מתקלף לו לאט לאט, מתחילים לראות בהיר יותר והחורף נראה כמו זיכרון רחוק.

כמעט ושכחתי מ- Bat For Lashes והנה בשבוע שעבר קיבלתי להודעות הפייסבוק שלי לינק נעים במיוחד. שיר קצר, בלי הרבה מלודיה אבל מילים מעניינות.




ואז הגיע השיר היפייפה הזה שהזכיר לי כמה זמן לא התאהבתי. כלומר, כל יום אני מתאהבת מחדש -
בעיר שלי, בחברים, במשפחה, אבל מזמן שלא התאהבתי על אמת, כמו בזוגיות שרואים בסרטים.



החודש קיבלנו בשורה מאוד משמחת - Tame Impala מגיעים אלינו! 

אני דיי בטוחה שאבדה לנו האפשרות לבכות על כך שאמנים מן השורה לא מגיעים לכאן, היו לנו מספיק כדי להראות לנו שאנחנו אשכרה לגיטימים. בעיניי, ההופעה של הבוס הגדול הכי מרגשת. מתי ארקייד פייר מגיעים?!  



החורף עוד מעט נגמר וזה דווקא לא מעציב אותי. ברור שאין כיף גדול משירי חורף אפורים וגשם בחוץ ולהתכרבל בפוך עם הבקבוק החם והתה, אבל גם לקיץ יש את הקסם שלו. בחורף אתה נורא מתכנס, יוצא מוקדם, נשאר הרבה בבית, משמין. בקיץ הרחוב פתאום נהיה חגיגה אחת גדולה! כולם אוטומטית שמחים, השמלות מתנפנפות והאווירה נהיית קלילה יותר.

 עד שזה קורה, תיהנו מהקאבר הזה ל- The Sound Of Silence שמצאתי במקרה בשיטוטי היוטיוב הרגילים שלי. קאבר מרגש.

את הפלייליסט החדש שלי שמעתם?
האמת שהוא הושפע מהוולנטיינס ומכל האהבה שהייתה באוויר באותו היום, אבל הפלייליסט הזה הוא דווקא לרגעים אינטימים יותר, פחות קיט'שים. תיהנו.

בשישי ראיתי סרט מזעזע, חדר. אני לא בנוייה לסרטים האלה. הייתי צריכה להעביר את כל שבת בצפייה בטראש האהוב עליי, הקרנשיאנס', כדי לשכוח ממנו. בשבת המשכתי עם הקו הטראשי וראיתי סרט אמריקאי שאני אפילו לא זוכרת את שמו, הוא אמנם היה הוליוודי מטופש, אבל המוזיקה הייתה מעולה!
אז הנה אחד השירים שיותר אהבתי.

לפני כשבוע יצא השיר של ברי סחרוף ואני עדיין לא החלטתי מה דעתי עליו (האמת, לא השתגעתי).

יש חדש לריצארד אשקרופט!
אהוב הניינטיז, ואחד הקולות שיצרו לנו פסקול ילדות מושלם יצא עם שיר חדש שאם לא הייתי יודעת שמדובר בו כנראה לא הייתי מנחשת. למרות שאם תקשיבו טוב טוב, ברקע תוכלו לשמוע סממנים ושאריות של
The Verve. אהבתי. 

לסיום, אני משאירה אתכם עם אחד השירים האהובים עליי בתקופה האחרונה. 
אם רק הייתם רואים את החיוך שלי כשאני שומעת אותו. 

מוזמנים להגיע לפוסטר (שלמה המלך 38) כל רביעי, אני שם מ- 21:00.

Shira.T

אפליקצית 99FM - מסקנות

אז יותר מידיי זמן שמעתי על אפליקציית המוזיקה של 99FM מכל מיניי אנשים שחיפשו דרך טובה לצרוך מוזיקה. הבוקר החלטתי לנסות אותה. 
גילוי נאות קטן: תחנת הרדיו היחידה שאני מאזינה לה היא 88FM, וגם זה רק בבוקר ("רוקר טוב" 8-10). לאחר מכן אני מאזינה לפלייליסטים שלי בעיקר, למה שיוטיוב מציע ולמה שהחברים המוזיקלים שלי מפרסמים. הגעתי למשרד, הדלקתי את המחשב ונכנסתי לאפליקציה: 

מעוצבת יפה (קצת מעוצבת מידיי לטעמי, אבל צרות של עשירים) ונעימה למשתמש. שוטטתי בין הקטגוריות "לרקוד רגאיי", "בועטים ברכות", "רובצים בסבבה שלנו", אלוהים, איך הכל נשמע רע בעברית. נכנסתי כמובן ל"שירים שאין ברדיו" ולתת נושא "מיינסטרים זה סחי" (אגב, זה הכי סחי לכתוב את זה) ונתתי לפלייליסט לרוץ כל היום. 

רוב היום הייתה אחלה מוזיקה, אמנם לא היה משהו אחד שלא הכרתי קודם, אך אם זאת הפלייליסט היה מעודכן עם אינדי טרי , Tv On The Radio, Tame Impala, Chet Faker, Beirut, Arcade Fire וכו', או שמא האינדי המיינסטרימי. בסדר, גם לשמות הנ"ל לא ציפיתי.

כמה בעיות היו שם: 

קודם כל הפלייליסטים תמיד אותו הדבר, כלומר, אם עכשיו אני נכנסת שוב לסט "שירים שאין ברדיו" יהיו אותם שירים בדיוק, קצת מבאס.

עוד בעיה קצת יותר מבאסת הייתה שאי אפשר לראות את שם השיר שמושמע עכשיו, מוזר אה? חיפשתי אבל לא מצאתי, קצת מפספס את רעיון הלהכיר מוזיקה חדשה. 

ולבעיה האחרונה - אי אפשר להעביר שירים, כלומר, אפשר כשעומדים על הסמן, אבל זה לא נוח ולא מדויק. 

לסיכום...

אחלה דבר! הגיע הזמן שמישהו ירים אפליקציית מוזיקה. האפליקציה אמנם פונה לסוג אוהבי המוזיקה היותר מיינסטרימי, כאלה שמחפשים פלייליסטים חמודים להעביר איתם את הזמן ולא מחפשים עכשיו את הלהקה הבאה שתפוצץ אותם, אבל משלבת אינדי איכותי למתחילים. בקיצור, מומלץ! 

ספרו לי מה חשבתם, הקשיבו כאן.

Shira.T

5 שירים שעשו לי את השבוע

חזרתי לתל אביב, האחת והיחידה, עם שירים חדשים בלב. והנה הם > 5 שירים שעשו לי את השבוע:

1. Tame Impala - Let It Happen
2. Hozier - Jackie and Wilson
3. alt-J - Every Other Freckle
4. Lykke Li - Never Gonna Love Again
5. St. Vincent - Teenage Talk

ואלבום אחד מדהים שיצא לי לשמוע את כולו רק בשבועיים האחרונים - I Never Learn By Lykke Li.
כל פעם שאני שומעת אותו הוא מציף בי רגשות אחרים. מרגש ומיוחד, מומלץ.

Shira.T

The end is near

ובכן סוף השנה מתקרב וכבר נשאלתי כמה וכמה פעמים בחודש האחרון מהו אלבום השנה שלי, מה שיר השנה שלי וממה הכי הושפעתי השנה. אז פוסט סיכום זה עדיין לא - יש עוד חצי חודש לפחות לזה, ואני צריכה זמן להסתכל אחורה על כל השנה ולא רק מה ששמעתי בחודשיים האחרונים.

אז ממה הושפעתי השנה? איזה אלבום הכי שמעתי? 

השירים שאני שומעת מאוד מושפעים ממצב הרוח שלי, בטוח שלא רק עליי. על כולם. השירים שאני שומעת מושפעים ממצב הרוח שלי, ממצב היחסים שלי ומהאנשים איתם אני חולקת את זמני. 

דוגמא טובה היא השיר Talk is cheap של צ'ק פייקר אליו אני מאוד מתחברת לאחרונה. אם יש משהו שאני לא יכולה לסבול הוא דיבורים בלי כיסוי. או שלא מדברים ועושים, או שעושים ולא מדברים. 

את האלבום החדש של הקולקטיב אני בדרך כלל אוהבת לשמוע בדרכים, או כשיש גשם בחורף וקצת אפרורי - אבל זה לא קורה הרבה בחורף הזה, אז גם כשהשמש קורנת והשמיים כחולים. הקליפ החדש שלהם הוא לא פחות ממבריק. 

Tatran יופיעו בתחילת ינואר בבארבי. את הקאבר הזה אני אוהבת במיוחד.

רותם אור, המוכרת עכשיו יותר בשם TOTEMO נמצאת אצלי במחשבותיי הרבה בזמן האחרון. את רותם ראיינתי כבר לפני שנתיים ויצאתי מאותה פגישה איתה מוקסמת. היא מיוחדת, היא שונה, היא מוכשרת, היא אחרת. לפני כמה חודשים היא שיתפה פוסט בפייסבוק האישי שלה שם חשפה בגבורה רבה את הסרטן איתו היא מתמודדת (ואחר כך גם במאקו). זה אולי הזמן לומר לה שהיא השראה מהלכת.
(כאן תוכלו לשמוע את האיפי המלא).

סאן טיילור, אהובי, הוציא בחודש שעבר את אלבומו השני והיפה. אני אוהבת את העדינות, הרוך והשקט שהוא משרה עליי עם המוזיקה הנעימה שלו. כאן תוכלו לשמוע את האלבום המלא. 

מסיימת עם השיר איתו אני מתעוררת בבוקר בשבוע האחרון, מומלץ. יש בו משהו שמעיר אותי בצורה הכי נעימה שאפשר. כנראה ש- The War On Drugs יכנסו לרשימת סיכום השנה שלי. 
וגם, תרשמו ביומנים: שבוע הבא 16.12 אתארח בקול הקמפוס שם אספר על המוסיקה שעשתה לי את השנה. 106, קול הקמפוס, יום רביעי 16.12, 17:00. נשתמע! 

Shira.T

Say Goodbye, Wave Hello.

כמעט חודש שלא כתבתי. הרבה דברים שעברו בחודש הזה, טובים יותר, טובים פחות. ועכשיו הנה הוא, שעתו היפה של הניצחון. עייני פקוחות לרווחה והלב רחב מתמיד. הגלגל מסתובב והוא ימשיך להסתובב.

ובכל זאת כשאני חושבת על הצלילים שליוו אותי בתקופה הלא פשוטה הזו, אני חושבת על האלבום Lost In The Dream של The War On Drugs. שבמשך שבועיים שלמים התחלתי את היום שלי איתו ועכשיו אם ארצה או לא הוא לא יפסיק להזכיר לי את התקופה הזו.

לפני כמה שבועות, ניהלתי שיחה מעניינת עם חבר וכמובן שהתבכיינתי לו על איך שהגלגל מסתובב. הוא במהרה ענה לי "נכון, הגלגל מסתובב, והוא גם ימשיך להסתובב". מיותר לציין שבאותו הרגע משב רוח עז של התרגשות ואופטימיות נכנסו לעורקיי. 



פתאום כל שיר מתחבר. כאילו כל שיר נכתב עבורי ואני מרגישה כמו אותה הבחורה שיושבת בהופעה ומרגישה כאילו הזמר פתח לה את היומן האישי והקריא ממנו (Killing Me Softly).
פתאום סימנים בכל מקום ואתה מתחיל לתהות אם הכל הצגה אחת גדולה ואתה השחקן הראשי.
פתאום "תרגיל בהתעורררות" נשמע כמו השיר הכי טוב שיצא השנה.

יש לי נטייה לכתוב הרבה על החורף, כי אני כל כך אוהבת את החורף. את הריח שלו ואת ההרגשה.
הכי אני אוהבת איך שהמוזיקה בחורף מתאימה כל כך לאפרוריות ולגשם, במיוחד השיר הזה. מלטף ונעים.

בריפיט: קוטימן. והשיר היפה הזה.

אין דבר מנחם יותר מפרידה נעימה.

הפרידה ואני אויבים גדולים כבר מאז שאני זוכרת את עצמי מתאהבת. הפרידה תמיד לוקחת ממני צלע של אופטימיות ושמחה שלא יחזרו, ומשאירה אותי עם רגעים וזיכרונות שאולי דווקא הייתי רוצה לשכוח. ועכשיו כשעוד צלע ממני נלקחה, וציניות חזרה להוות חלק בלתי נפרד מחיי, אז המילה פרידה מהדהדת כמו שלא הדהדה מעולם.   

רגע לפניי שאתה מתגלגל לדפיי ההיסטוריה האישיים שלי אולי זה המקום להגיד בצלילים תודה על הבית שהיית בשבילי כשהיית. רגע לפניי שמרימים את הראש ומתחילים מחדש לחיי שיגרה חדשים, הרפתקאות וחלומות זה הזמן לומר תודה לך על מי שהיית בשבילי באותה התקופה. 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

רק עכשיו קלטתי כמה מדהים השיר הזה, כמה השילוב בין שלומי שבן לחווה אלברשטיין קסום וכמה המילים מדהימות ונוגעות. אני אוהבת מילים לא ברורות בשירים. אני אוהבת שהמשמעות ניתנת לפרשנות ולכל אחד היא אומרת משהו אחר. מדהים איך השירים באים לך בדיוק בזמן שאתה צריך אותם.

השבוע סוף סוף הכנתי פלייליסט חדש, זה משהו שלא עשיתי יותר מידיי זמן. בכל מקרה אני חושבת שהתוצאה מצוינת:

את The War On Drugs שמעתי כמה פעמים, לא לקח לי הרבה זמן להחליט שאני מאוד אוהבת. כשהקשבתי לאלבום המלא הבנתי שמדובר בעניין קצת יותר רציני. מוזיקה שתחזיק איתי כמה שנים טובות. זה באמת אלבום לעשות עליו Play וליהנות ממנו מההתחלה ועד הסוף. 

אני יכולה לשמוע את השיר הזה כל היום. Garden City Movment, יום אחד אגיע להופעה שלכם.

שבוע שעבר אחת החברות הטובות שלי התחתנה עם בחור מדהים שהכרתי לה, סיפור מצחיק. 
זה השיר שליווה אותם לחופה. מעניין לשים את השיר הזה כשיר חופה, לא?

Shira.T

קיץ שנגמר וחורף שמתקרב.

יותר מידיי זמן לא כתבתי. אני מחפשת את המילים שיסבירו את המצב החדש אבל האמת היא שככל שהעבודה גדלה אני מוצאת את עצמי פחות ופחות מתעסקת במוזיקה, כותבת על מוזיקה, שומעת מוזיקה חדשה וכל הקשור לה. מצד אחד זה מבאס, מצד שני, זה תוצר טבעי של עסק חדש ועוד כמה דברים שלוקחים את תשומת ליבי.

ראש השנה כבר מאחורינו, וזה אומר שהחורף מתקרב. אין מאושרת ממני כשאני קמה לאפרוריות. תל אביב הרבה יותר חמימה בחורף. נכון שזה נשמע מוזר, אבל היא הופכת לחברה הרבה יותר חביבה כשקר ואפור. לא שאני מתלוננת על הקיץ שהיה (חוץ מכמה טילים פה ושם), אני פשוט חושבת שהיא קשה בקיץ. קשוחה. דורסת. לא מרחמת. והחורף עושה את העיר הזו הרבה יותר רכה. 

ריפרפתי בפוסטים של שנה שעברה ומצאתי את זה:

"יש מלחמות שצריך להלחם בהם.
יש מלחמות שצריך להפסיד בהם.
אני נלחמת, מסורה. אבל יש מלחמות שצריך לדעת לשחרר בהם.
החורף משבש את ההיגיון החכם, הראש חושב משהו אחד, אבל אז, קר. והמלחמות מתחילות בלילה. הן מתחילות בלילה, כשקר".

אני זוכרת בדיוק את הרגע שישיבתי וכתבתי את הפוסט הזה. אני זוכרת את הבדידות שהרגשתי באותו הרגע ואת הצורך לכתוב את זה. אני יודעת שחיפשתי משהו שלא יכולתי לקבל. ואני זוכרת את השיר שליווה את הרגע:

אם אצטרך לסכם את הקיץ הזה בכמה מילים לא אוכל לעשות זאת. ובכל זאת אוכל להגיד שהקיץ הזה היה מאוד קייצי בשבילי. מעולם לא חשבתי שאבלה בים או בבריכה כ"כ הרבה. מעולם לא חשבתי שאלבש כ"כ הרבה שמלות. מעולם לא חשבתי שאיהנה כ"כ ולא אסבול מהחום. מעולם לא חשבתי שאתאהב בקיץ.
פסקול קיץ לא היה לי, אולי בעצם השיר הזה. 

כשהאיש ששתה וויסקי שאל אותי למה אני לא כותבת יותר או פחות מתקלטת עיקמתי את פרצופי ואמרתי לו שאני גרועה, ששקועה בעבודה ובחוסר זמן לשבת ולכתוב. אחר כך במונית הערת לי שזה לא בסדר איך שאמרתי את זה, "מה זה אני גרועה?". יש משפטים שאתה אומר לי שנצרבים לי, כמו זה. חודשיים אחריי המשפט עוד מהדהד לי בראש. כי אני קצת נשכחת בתוך העבודה ובתוך חיי היומיום ושוכחת את עצמי ואת מה שאני אוהבת בדרך. בטח שאני מבינה את מה שאמרת. זה עוד מהדהד.  

צום קל לצמים וגמר חתימה טובה! 

Shira.T

ספטמבר הטוב.

ספטמבר כבר פה ורוחות של התחלה חדשה נושבות בעורקי. כמה כיף זה התחלות חדשות. העניין הוא שהתחלות חדשות הן משהו שצריך כל הזמן ליצור. התחלה חדשה מרגשת אותי, יש הזדמנות לחשוב על מטרות חדשות, לכתוב אותן, לחשוב מה עשה לי טוב יותר השנה ומה עשה לי טוב פחות.
 גם בחיי היומיום צריך לצאת מהשגרה, לעשות משהו לא קונבנציונלי פעם בכמה זמן, ליזום דברים שנורא רוצים לעשות אבל אין זמן אליהם. ממש כמו ביחסים, גם חיי השגרה צריכים שבירת שיגרה. הכי קל לנחות לתוך השגרה, להתלונן, להתעייף ולתת לחיים להמשיך, אבל זה האובייס. אני אומרת, בוא נעשה ההפך. 

את הדבר הזה שמעתי בשבוע שעבר. מקסים.

יש חדש, קולע ופוגע לאהובים עליי Garden City Movment. איך עדיין לא הלכתי לרואת אותם אני לא יודעת.

את החדש של Alt-J כבר שמעתם? אל תשאלו אותי עדיין מה חשבתי עליו.טרם גובשה דעה.

אז גבע אלון הוציא שיר בעברית וכולם נורא מתלהבים. לא נעים לי להגיד אבל אני לא. בעיניי הוא צריך להישאר באנגלית ולא לסטות בדרך. אולי אני צריכה להתרגל, אבל כרגע השיר ממש לא עושה לי את זה.

אפרת לוטנברג, הבחורה המיוחדת ביקום, סוף סוף משיקה את האלבום "המכבסה של אצ'ה". אני כבר שנתיים עוקבת אחריה ומרגש נורא פתאום לשמוע אותה ברדיו.

את FKA twigs הכרתי השנה. היא מהפנטת. לא (רק) בגלל שהיא יפה נורא, היא פשוט מיוחדת.

מסיימת בחדש ששחרר ניק קייב ממש לפני 3 ימים. קודר, אפרורי וטוב. מזכיר לי שהקיץ הולך ומתרחק והסתיו מגיע לעשות לי נעים. אוי, אני כל כך מוכנה לזה.


  

Shira.T

אהבה, מלחמה ומה שבינהם // קיץ 2014

בימים כמו טו באב, שהקיטש' עולה על גדותיו, אני צריכה לעצור את עצמי מלהיות הבן אדם הכי קיטש' ורגשן בעולם. אם הייתי יכולה כל היום רק לקנות מתנות לכולם, לאפות עוגות, לקנות שוקולדים ולכתוב כרטיסי ברכה, הייתי עושה את זה. אבל בחיים האמיתיים זה לא באמת ככה, ולכן, טוב שיש ימים כאלה שנותנים לי לגיטימציה להיות כזו. מאז עברו כמה ימים ואפילו שבועות, ועוד רגע הסופ"ש מגיע, שוב. הימים עוברים כל כך מהר, השבועות מתערבבים, והקיץ הנוראי הזה עוד שנייה נגמר. שייגמר. 




ועכשיו, קצת מוזיקה >>>
את הקאבר היפיפה הזה שמעתי לפני כמה ימים ברדיו והתאהבתי מיד. זה לא סוד שאני אוהבת את זואי דשנל, את העיניים שלה, את איך שהיא נראית ואת התכנית שלה. עכשיו אני גם אוהבת את השיר הזה.

בחמישי האחרון הייתי בהופעה של אביתר בנאי. זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו. חיכיתי וציפיתי להופעה הזאת והיא עלתה על כל הציפיות (מה שבדרך כלל לא קורה). אביתר שר את כל השירים שרציתי שישיר, בעצם כמעט את כולם, את "הזאב והאיילה", השיר האהוב עליי הוא שמר לעצמו. אבל את "מנגינה יקרה", "תאטרון רוסי", "יש לי סיכוי", "כלום לא עצוב" הוא ביצע עם כל הלב. הקהל היה רעב והוא השביע אותו.
מה שהכי בלט בהופעה הזו הוא הטירוף בעיניים של אביתר. הטירוף שלו הוא כנראה מה שגרם לו להוציא שירים כמו "תאטרון רוסי" או משפטים כמו "תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן, אבל עכשיו כמו שאני יושב, יש לי סיכוי להינצל אני חושב". מדהים.  



יש שירי אהבה קיטשים ויש שירי אהבה של מרסדס בנד. אמיתי ככל שאפשר. 

סאן טיילור הוציא קליפ חדש לשיר היפיפה Who's at your window. אני כבר שנים אוהבת את המוזיקה שהוא עושה, את מי שהוא, את המילים הרכות והאופי האצילי. המוזיקה שלו לא מכאן, היא ממקום ומזמן אחר. 




אחרונים חביבים! הקולקטיב שהשיקו לפני כמעט שבועיים את האלבום החדש בבארבי. ההופעה הייתה מושלמת. הקולקטיב גדלו בשנה וחצי האחרונות ונהיו הלהקה שכולנו ידענו שהיא תהיה. כל כך הרבה שנים הם עומדים עם קהל אוהב, מעריך ומעריץ. רק שימשיכו. 

סופ"ש נעים,

Shira.T

כשהתותחים רועמים המוזות שותקות

כבר ימים שאני לא שקטה. בחוץ מלחמות, בניינים נופלים, אנשים שמחפשים נחמה, אהבות שנשברו וגעגועים למישהו שכבר לא יחזור. אולי בחורף הכל יגמר והאוויר הקר יצנן את הרוחות. אולי האפור יביא איתו טיפה של שקט. מחילה. אהבה. אולי בחורף השקט יעטוף את המקום הזה וסוף סוף נוכל לבכות על לב שבור, בדידות ואהבות נכזבת. 

העצוב הוא שמתרגלים, להכל אנחנו מתרגלים. מנגנון ההדחקה פועל בכל הכוח ומנסה לשתק אותי. מנסה להתנתק מהשבר, מהזעם, מהעצב. יש דברים שלב לא יכול לשאת יותר. אז קשה לכתוב, וקשה לבטא וקשה להגיד מה מרגיש. כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. 

ולמרות זאת, החלטתי שמספיק זמן כבר לא כתבתי. לא התבטאתי. מספיק זמן לא העלתי על הדף החלק את שאני מרגישה. וכמה שאני מרגישה. 

במועדון החולמים אני שוכנת רבות. אני מהחולמות. אני מאותם האנשים שמרשה ללב לקחת אותו למסע,

גם אם לא נודע. וגם אם בסוף הדרך אין אור במנהרה. המסכות כבר מזמן ירדו ממני וחומות אף פעם לא ניבנו אצלי. שברי העבר כאילו נעלמים כל פעם מחדש והדף החלק מרשה לעצמו לחלום שוב, רחוק ואפילו גדול יותר.

כבר שבועיים שאני מנסה לכתוב פוסט ולא מצליחה. אין חשק, אין מצב רוח. אין לי דברים מעוררי השראה לכתוב. 

חשבתי לכתוב פוסט על מוזיקה עברית, לא הצלחתי. חשבתי לכתוב פוסט על חיי היומיום התל אביבים תחת הטילים ולא הצלחתי, לבסוף חשבתי לכתוב פוסט ללא מילים, רק מוזיקה, אבל זה היה נראה לי טיפשי. עזבתי.

יותר מהכל מה שעובר לי בראש ובגוף ובלב הוא כמה שאני אוהבת את ישראל וכמה שאין לי ארץ אחרת. אני רוצה כאן ורק כאן.

עם כל הצער שיש בארצנו הקטנה, החמה, החצופה, הברברית, הצפופה, היקרה, המעצבנת (והרשימה עוד ארוכה), אני כאן ואני נשארת כאן.

אמן שבקרוב מאוד נחזור לשגרה המשעממת ולבעיות הרגילות שלנו. מעולם לא ייחלתי לשגרה כמו שאני מייחלת לה היום.

"שום סלע לא יזיז אותי מפה, ושום ענק נורא לא יוכל לי

אני רוצה רק פה, אני רוצה רק פה

ושום טייפון לא יעזור ושום סופה, לא קר לי"

תרצה אתר

לא עצב הוא הרגש שעולה בי ברגעים אלו. אלא מחסור. כשאני מנסה לעצום את עיניי, האבן הגדולה בגרוני מקשה על נשמתי. הראש נשרף ממחשבות על מה יהיה. אני מתעוררת, נרדמת, מתעוררת, נרדמת. אני חולמת. חושבת ומהרהרת.

אני מתעוררת. 

Shira.T

פסקול של תקופה // קיץ 2014

יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות. ואז יש את יום ראשון. יום ראשון תמיד מגעיל. תמיד עמוס, תמיד מבאס ותמיד מעייף. הסוף שבוע לא מספיק לכלום, הוא מתחיל וברגע נגמר. 
את השבוע הזה אני מתחילה בתל אביב ומסיימת בברלין. מעניין מה יהיה הפסקול שילווה אותי שם, מעניין איזה שירים אני אשמע ברקע, שאחרי כמו חודשים יזכירו לי את הביקור שם. פסקול של תקופה הוא עניין רציני. בעיניי אין דבר חזק יותר שנחרט לך כמו שיר. לא טעם, לא ריח. לא מילה. רק שיר. המלצות למקומות מעניינים, הופעות, גלריות, מוזיאונים ועוד יתקבלו בברכה. 

Bon Iver תמיד מביא איתו סוג של יגון, עצב, ביאוס. אבל בון איבר, הוא מביא איתו גם שקט. השיר החדש שלו נשמע בדיוק כמו השיר הקודם שלו, וקודם אליו. זה לא סותר את העובדה שהוא פשוט טוב.

בשבוע שעבר הייתי בהופעה של כנסיית השכל. ממש במקרה, ספונטניות. שוב הגעתי בלי ציפיות, ומסתבר שזה באמת המתכון המנצח (למרות שעם הפיקסיס זה לא עבד). גילוי נאות - זוהי הפעם הראשונה שאני צופה בכנסייה. כל כך נהנתי. אין יותר כיף מלהתרפק על שירי העבר המתוקים כמו "היינו עושים אהבה" ו"למיה יש אקדח", לרקוד ולהיזכר כשהיית שר את זה בחדר, בן 16, ומדמיין את החיים שלך בגיל 30.

אני בן אדם נוסטלגי. אני אוהבת לחשוב על כמה עברתי, אוהבת לחזור אחורה בזמן, אוהבת להסתכל על מה היה ומה עכשיו. יוצא לי הרבה לחשוב על קיץ של שנה שעברה. הכל היה נראה אחרת. לחשוב שפסקול הקיץ היה ארטיק מונקיז ולחשוב על החוויות שהיו לי מאותו הקיץ, וכמה שהוא שונה מהקיץ הזה. אופי אחר יש לקיץ הזה. סביבה אחרת, מקומות שונים, עיסוקים אחרים, אנשים חדשים.
"The Times They Are A Changin"

את השיר החדש של Alt-J אני טוחנת בלי הרף. אני אוהבת להרגיש כל חלק של השיר, עד שהוא כבר לחלוטין מובן לי. עד שהוא צובע את התקופה, וכל פעם אחרי שאשמע אותו שוב, אזכר באותה התקופה. 

אם כבר אנחנו מתעסקים בפסקול קיץ 2014, האלבום החדש והמושלם של Beck נכנס חזק לקטגוריה. אני לגמרי יכולה לדמיין את עצמי שנה הבאה שומעת את האלבום ונזכרת בקיץ הזה. יש באלבום משהו שעשוי בצורה כל כך נעימה שהוא מתאים לכל מקום כמעט. מומלץ - במשרד, בעיקר כשעצבניים, או בים, כשהשמש מלטפת והרוח נעימה והבירה הצוננת נכנסת למערכת.

כל כמה זמן אני אוהבת לשמוע את הקאבר היפה הזה של Sun Tailor לשיר של בוב דילן - You're gonna make me lonesome when you go. הוא מעביר את השיר בצורה כל כך עדינה ומרגשת, שאי אפשר שלא להרגיש משהו. אי אפשר שלא ילחץ על נקודה. מרגש כל פעם מחדש. 

פתאום אתמול, כשהסתכלתי על התאריך, קלטתי ששבוע הבא ניל יאנג מגיע אלינו. ההתרגשות בשיאה, סוף סוף הופעה שאני מגיעה אליה לא "במקרה" ולא "ברגע האחרון", הופעה שקניתי את הכרטיסים אליה כבר לפני כמה חודשים, ואני באה עם הרבה מאוד ציפיות. מקווה מאוד שהוא לא יבטל עקב הסערה בעמוד הפייסבוק שלו.
אם תשאלו אותי לאיזה שיר אני הכי מצפה, התשובה קלה - Harvest Moon - אחד השירים האהובים עליי בעולם. אחד השירים הרומנטיים והיפים. עדיין יפה כמו בפעם הראשונה.

אסיים בשיר השני שאני הכי אוהבת. Only Love Will Break Your Heart. 

נתראה בפארק, שבוע מעולה!

Shira.T

✯ קיץ של הופעות ✯

קיץ מרגש במיוחד עובר על תל אביב. זה מתחיל בעובדה הפשוטה שיוני ועדיין לא חם ממש. נמשיך בזה שג'סטין טימברלייק העיף את הפארק לפני שבועיים והרולינג סטונס בשבוע שעבר. מה מחכה לנו עוד? ניל יאנג (!!), פיקסיס, לאנה דל ריי, סאונד גארדן וליידי גאגא (שכחתי מישהו?). אני הייתי בטימברלייק, שבוע הבא בפיקסיס, חודש אחרי ניל יאנג ולבסוף לאנה. בקיצור, יהיה כיף! 

נתחיל בחדש והיפיפה של הקולקטיב. אני אוהבת את הכיוון החדש שלהם. מאוד שונה ממה שעשו עד היום, מאוד מפתיע, מרגש ומדויק. גם הקליפ, יצירת אמנות.

אם הייתי גבר, הייתי כנראה הגבר הכי רומנטיקן בעולם. בשבוע שעבר שמעתי את "מונולוג על אהבה" של יוסי בנאי וזה מילא אותי התרגשות גדולה. קיטש'ית שכמותי, אבל זה השיר הכי מרגש ששמעתי בתקופה האחרונה.

כשאמרתי שאחות של ביונסה הרבה יותר מגניבה ממנה, התכוונתי לזה. האלבום שלה מעולה והיא משדרת וייב הרבה יותר מדליק ממנה. היא אולי לא מכונת להיטים כמוהה ובכל זאת, אני אוהבת את הצד הזה של המשפחה יותר. אבל זו לא תחרות, הן זוכות כולן.

דידי, חברתי למשרד, חזרה מגיחה קטנה בלונדון והביאה לי את רשימת האלבומים הלוהטים בחנות הכי מגניבה באיסט לונדון (Rough Trade). אחד מהם, Faze Action - Body Of One. מזכיר קצת את דה פש מוד, סאונד אייטיז כייפי. מה שמדהים הוא שהשיר יצא באפריל והוא כרגע נמצא על 685 צפיות, זה מה שנקרא - אינדי אמיתי. 

אחרון חביב, גם מרשימת הלהיטים של החנות הם Elephant, בהאזנה ראשונה תוכלו לשמוע קווי דמיון ל- Beach House אותם אני ממש אוהבת. לכן גם הם מקבלים אצלי פינה חמה.

שבוע נפלא לכם!

Shira.T

Ch-ch-ch-ch-changes

המעבר בין חיים של שכירה לבין חיים של עצמאית הם מעניינים. זה מצחיק, בדיוק בגיל 30 אפשר לומר שהחיים שלי השתנו מקצה לקצה. אם עד עכשיו הייתי ממלצרת, מתרוצצת ובקושי ישנה, היום אני מוצאת את עצמי עצמאית, קמה מוקדם בבוקר והולכת למשרד שלי. זה מוזר וזה כיף וזה מלחיץ וזה הכל ביחד, אבל הכי חשוב - זה הכל שלי. 

בזמן האחרון (כך יצא, במקריות שכזו) יצא לי להיות פעמיים בהופעה של מוניקה סקס. הפלא ופלא היה לי ממש ממש כיף. ההופעה הראשונה הייתה בבארבי, באתי בלי ציפיות ויצאתי ממש מרוצה. ההופעה השנייה הייתה שבוע שעבר ביום הסטודנט תל אביב. מסתבר שהלהקה הזאת משחקת אותה, גם שנים אחרי הפיק הגדול. מומלץ בחום. 

לגביי השיר האהוב עליי, אני מתלבטת בין המילים היפות והמרגשות של "מספיק בן אדם" לבין המנגינה הממכרת של "מנגינה". כנראה שמספיק בן אדם יזכה, אבל כרגע אני רוצה לשמוע שוב את מנגינה.

זה שאני אוהבת את גלעד כהנא כולם כבר יודעים. מאז הראיון איתו אני מחבבת אותו אף יותר. מאז ההופעה לפניי שבועיים, אני אפילו יותר אוהבת אותו. כריזמה מהלכת.

תקופת ברי כאן, היא כבר כמעט חולפת, אך עדיין כאן. ברי סחרוף, יש בו משהו שתמיד רוצים לחזור אליו. הוא ליווה אותי בתיכון, ליווה אותי בצבא, בטיול שאחרי הצבא, בחיפוש אחרי העצמי שלי, כשפגשתי את האהבה הראשונה שלי, כשנשבר לי הלב, כשאחיין שלי נולד, ועכשיו. אפשר לומר בפה אחד שברי סחרוף הוא פסקול חיי. ועכשיו השיר הזה, שמגרד בשיא הרגש, שנוגע עמוק בפנים ולא מפסיק. 

"ככה ממול את יוצאת לטיול שחור על לבן מציירת ציור מתוק שיקרה לך מתוק שיקרה לך" 

יש דברים שאשמע רק בתכנית של בועז כהן (88FM). מאז שחזרתי לשמוע את התכנית "רוקר טוב" הבוקר שלי נהיה הרבה יותר נעים. השיר המדהים הזה סיים את תכנית הבוקר של אתמול והתחיל את היום בחיוך.

את הקטע הזה שמעתי ב- FOSTER (שם גם אהיה הערב), בשעת לילה מאוחרת. זה תפס אותי, מילא אותי וכל מה שרציתי לעשות זה להתמסר למוזיקה. אז תלחצו על הפליי, תמצאו לכם מקום נעים ותתמסרו.

האלבום החדש והמושלם של בק מתנגן אצלי כמעט כל בוקר. אין צליל אחד מיותר באלבום הזה, אין קטע "לא משהו". הכל במקום, בדיוק איפה שהוא אמור להיות. שלמות. 

מסיימת עם Dum Dum Girls, אותן שמעתי הרבה בארה"ב. אהבתי מאוד את השיר הזה, מהרגע הראשון ששמעתי אותו.

יום נפלא!

Shira.T

Make Music

מרגיש לי שמלא דברים חדשים קורים במוזיקה, כמו למשל האלבום החדש של The Black Keys! אין לי עדיין כל כך מה להגיד עליו כי בדיוק התחלתי לשמוע אותו, אבל איכשהוא אני בטוחה שהם יעיפו אותי שוב ושוב ושוב.




החדש של אפגן ווינגס עושה לי כיף ונעים. אני תוהה איך לא התחלתי לשמוע אותם מוקדם יותר.

את The 1975 שמעתי לראשונה ברדיו בארה"ב, בדיוק לפני שנה. גם בביקור הזה שמעתי אותם הרבה ברדיו, ואפילו יותר. אתמול כשהדלקתי את הטלוויזיה על MTV (כן, לפעמים אני אוהבת להתעדכן כך) ראיתי את הקליפ הזה ונזכרתי שהרבה זמן, ואולי אפילו מעולם לא כתבתי עליהם5 כאן. 



לא יכולה להישאר אדישה לקליפ החדש והמדהים של Sia. כל פעם מחדש שאני לוחצת עליו פליי אני מוצאת את עצמי נשאבת לתוכו, שוב ושוב. מהפנט.

Phantogram מעלים בי צמרמורות וריגוש באלבום החדש והמעולה. במיוחד אהבתי את השיר הזה:




קליפ חדש לארקייד פייר תמיד בא טוב, אני אף פעם לא יודעת למה לצפות ותמיד מחכה הפתעה נחמדה. אז גם עכשיו, קליפ חדש לשיר מעולה:

אם עדיין לא הכרתם את הדבר היפה והממכר הזה, עכשיו זה הזמן.

מסיימת עם החדש של לנה דל ריי שתגיע אלינו גם באוגוסט הקרוב.

שבוע טוב, קפצו להגיד שלום היום ב- Foster

Shira.T

Long Time No See

משהו מאוד מוזר קרה, יותר מחודש שלא כתבתי פוסט. זה מעולם לא קרה לי בכל שלוש וחצי שנות כתיבת הבלוג. אולי זה בגלל שהייתי שבועיים בחו"ל בלי מחשב, אולי זה בגלל שאני עסוקה יותר מהרגיל ואולי זה בגלל שטוב לי מידיי. לא לעניןן ומקווה שגם לא יקרה יותר בזמן הקרוב. ועכשיו, חזרה לעניינים!

הפעם בביקור השנתי בארה"ב לא הכרתי המון דברים חדשים, אך אשתף במה שכן הכרתי. הנה למשל שיר חדש ששמעתי כמעט כל שעה עגולה ברדיו:

את הדבר היפה הזה שמעתי ברדיו המכללות של פלורידה, כמו קול הקמפוס שלנו, רק שלהם. תחנה מצוינת עם התמקדות במוזיקה אלקטרונית. שיר מעולה להתעורר איתו בבוקר:

על החדש והמצוין של הבלק קיז טרם כתבתי או שיתפתי. בושה! בתור אחת הלהקות האהובות עליי אני מרגישה שהייתי צריכה כבר מזמן לשתף. מה שכן, חרשתי על השיר כהוגן, וגם שם, בארה"ב, שמעתי אותו לא מעט פעמים.

קוב, אהובי משכבר הימים הוציא אלבום חדש ומקסים, אבל יותר מהכל אהבתי את העיבוד שלו לשיר "על כל אלה", מדהים:

הקולקטיב בשיאם. זה היה רק עניין של זמן עד שהם יכבשו את העולם. הסינגל OTM יצא כבר לפני חודש וחצי בערך, הקליפ היפה בשבוע שעבר:

את Blood Orange שמעתי המון בתקופה האחרונה. במכונית של אחי הרדיו הלוויני תמיד על התחנה Indie Rock והתפלאתי לשמוע כמה אוהבים אותם גם שם. אז קבלו את הדובדבן שבקצפת, אחד השירים שאני הכי אוהבת בתקופה האחרונה:

סופ"ש נפלא,

Shira.T