הקולקטיב בבארבי, אורגזמה מוזיקלית | ביקורת הופעה

הקולקטיב בבארבי, ביקורת הופעה: עדי סדקה ועומרי ניסנבוים
שני חברים הולכים להופעה - אחד מכיר את הלהקה ומאוהב בה והשני מתוודע אליה לראשונה - שני סיפורים שמתחברים לאהבה אחת:

חלק ראשון - לחייך ולדמוע בו זמנית

את הקולקטיב גיליתי לגמרי במקרה. לפני בערך שנתיים הם הופיעו עם עוזי פיינרמן רמירז (אהוב ליבי) ומאז נכבשתי. הלהקה הזו ליוותה אותי לאורך פרידה קשה ולאורך ההתאוששות ממנה ונתנו לי שמחה אמיתית כשהייתי זקוקה לה ועצב מזוקק כשלא היתה ברירה. בשבת בערב הגעתי לבארבי להופעה שלהם אחרי יום שלא ידעתי אם אני צריכה שמחה או עצב. אבל לפעמים לא צריך להחליט מראש. נתתי לקולקטיב להחליט בשבילי. ההופעה הייתה  סיום של סיבוב הופעות שנמשך שנה וחצי. הקולקטיב שקראו לזה ״מסיבת יום הולדת״ אירחו על הבמה ״שקיות הפתעה״ מתחלפות: רד אורבך מרד בנד, מרינה מקסמיליאן בלומין (קרני), שלומי שבן ונינט טייב. שבוע וחצי מראש כל הכרטיסים כבר נגמרו. הקולקטיב נתנו הרגשה חגיגית. בכניסה נתלו על הקיר מאות תמונות מסיבוב ההופעות של הלהקה בארץ ובעולם שהקהל יכל לקחת הביתה למזכרת ופוסטרים במהדורה מוגבלת של הלהקה נמכרו למעריצים שבאו להיפרד מהאלבום המרגש – "Onwards".  

ואז זה קרה. כל הקהל הביט לעבר הבמה שהוצפה באור כחול. והנה עולה צליל צ׳לו מוכר. מאיה בליזצמן המהפנטת פתחה את ההופעה עם קטע אינסטרומנטלי מתוך האלבום שגרם לכולם להשתתק מהתרגשות.

מי שלא היה אף פעם בהופעה של הקולקטיב או לא מכיר אותם היה מהופנט בגלל הפרפורמיות הייחודית של הלהקה,. מי שכבר רגיל לטירוף הזה (למרות שאי אפשר באמת להתרגל) היה מהופנט בגלל העיבודים החדשים והמיוחדים שהקולקטיב עשו לשירי האלבום. כך או כך כל הקהל היה מהופנט. 

חלק ממשהו נדיר וחד פעמי, הקולקטיב

כל אמן שעלה לבמה בירך את הקולקטיב והודה להם. אפילו הם ידעו שהם חלק ממשהו נדיר וחד פעמי. מערב שלא יחזור על עצמו. האמנים שהתארחו גרמו לקהל להיכנס לטירוף יותר ויותר: רד אורבך שבר את הקרח וצחק על המפוחית של רועי, מרינה הכניסה אותנו לסחרור ארוטי ומחשמל עם השיר Running Away. שלומי שבן נתן לנו וירטואוזיות מרשימה על הפסנתר ב- Better Man, הוא ורועי ששרו ראש בראש הצליחו לגרום לכל הקהל לקפוץ על הרגליים. ואז נינט עלתה לשיר את Stolen Goods שזה שיר שגורם לי באופן אישי תמיד לדמוע. הביצוע המשותף שלהם גרם לי לחייך ולדמוע בו זמנית.   

לחייך ולדמוע בו זמנית - נינט, מארינה והקולקטיב, בארבי ת"א

בסוף ההופעה עלו כל האמנים שהתארחו וכולם ביחד שרו בקולקטיביות נפלאה את Home Office שתמיד שובר לי הלב וגורם לי להרגיש שלמה. 

 

חלק שני -  הפעם הראשונה שלי

הרשו לי לפתוח בוידוי קטן ולהוריד אבן גדולה מהלב. במשך שנים סבלתי מהמילה הזאת "ישראלי". היא שלעצמה לא מזיקה אבל כאשר היא מצורפת  לז'אנר אומנותי  מסוים ישר נוצרה בי הרגשה של זולות ודחייה אימפולסיבית. עבור כל סרט ישראלי או מוזיקה ישראלית הוצאתי צו הרחקה גורף מתוך איזושהי גדילה בתרבות שמקדשת כל דבר שנוצר אי שם מעבר לים. בשבת בערב, אחרי הכנות רבות של חברים ובניית ציפיות מפה ועד הבארבי, הגעתי עם ראש פתוח להיכרות הראשונה שלי עם הקולקטיב.

מעולם לא שמעתי עליהם, מעולם לא שמעתי אותם ולפני ההופעה אפילו לא הטרחתי את עצמי בשביל לחפש שירים שלהם מתוך הבנה שכגודל הציפייה ככה גם גודל האכזבה.

לשמוע אומן בפעם הראשונה, במיוחד כשמדובר בהופעה חיה זה כמו הרגע הזה שלפני הנשיקה הראשונה עם מישהו או מישהי. עומדות מולך שתי אופציות. האחת - שהנשיקה תהיה מעולה, הבטן שלך תסתובב כמו מערבל בטון אימתני, זיקוקים יתפוצצו מסביבך באוויר, יחרישו את אוזניך ואתה תדע שמשם זה רק יכול להשתפר.
השנייה - הנשיקה תהיה מחרידה, הבטן שלך תסתובב כמו מערבל בטון ולא מסיבות טובות ושם פחות או יותר רומן החורף השנתי שלך יסתיים.
הנשיקה הראשונה שלי עם הקולקטיב הייתה מדהימה.

לפרק זמן של יותר משעה הצלחתי לדמיין שאני לא נמצא בתוך האנגר קטן בדרום תל אביב ולהיבלע בתוך מלודיות חדשות, כלי נגינה מוזרים ומעניינים, קולות שהאוזן הישראלית שלי לא רגילה לשמוע ומופעי אורח בשירים שנדמה שנכתבו במיוחד בשביל ההופעה. האווירה הייתה מחשמלת, לרגע חשתי בושה שלא כמו יתר הקהל, אני והעיקרון ה"ישראלי" שלי לא ידענו אף מילה של אף שיר. נדמה היה שבפרק הזמן בו הקולקטיב קיימים הם הצליחו ליצור סביבם גרופיז שטובי הלהקות היו שמחים לאחוז בהן.

הקולקטיב - אורגזמה מוזיקלית

יצאתי משם בתחושה טובה, הראש והאוזניים שלי נפתחו למשהו חדש, מעניין, מסקרן וטוב וכמו שתיארתי את זה בסמס קצר אותו שלחתי שנייה אחרי שההופעה נגמרה - אורגזמה מוזיקלית.

צילום: Yifat LY

כל הזכויות שמורות, אין לעשות שימוש בתמונות ללא רשות

קליק לבנדקאמפ // קליק לפייסבוק

Shira.T

הופעות מומלצות לשבת הקרובה

הופעות וכמה שיותר. הופעות טובות וכמה שיותר. מוסיקה טובה וכמה שיותר. זה מה שאני רוצה.
איכשהו, הופעות תמיד מרימות לי את מצב הרוח. תמיד עושות לי טוב. המוסיקה החיה והאווירה שנוצרת מחלחלת אליי, פנימה, וגורמת לי להיי מטורף.
אני תמיד מתבאסת לשמוע על הופעות שפספסתי, אז היום אני מוודא ובודקת בכל מקום אפשרי כדי שאף פעם לא אפסיד.


אם עדיין לא הייתם בהופעה של עמית ארז זה בסדר, יש לכם עכשיו הזדמנות. 
על עמית ארז וה-Secret Sea כבר כתבתי כמה פעמים, וגם הייתי בכמה הופעות ולא מפסיקה ליהנות מהן. מסוג ההופעות שאתה יושב מהופנט לבמה ומנסה להבין כל מילה.
מאוד ממליצה לכם להכיר אמן אינדי אמיתי, עם כריזמה מטורפת, שכותב מלחין ומבצע שירים מקוריים. 


מוצ"ש הקרוב, 12.5, מועדון "האזור", 21:00, 50 ש"ח.
קליק להזמנת כרטיס, ויש אפילו טריילר קורע. ספרו לי איך היה.

ההופעה השנייה תתקיים ברוטשילד 12, כשקוב בכבודו ובעצמו יגיע לתת לנו קצת מהקסם שלו בהופעה חינמית וכייפית (כי תמיד כייף שם).
אחרי שהתאהבתי ב"רומא", "סימני תשוקה" ו"אל העולם", ואחרי שקניתי לי את האלבום המלא, עכשיו אני לא יכולה להפסיק לשמוע את "כמו בהתחלה".

בהופעת ההשקה לאלבום החדש "סימני תשוקה" הייתי ומאוד נהניתי מאמן שנון, מוכשר ומלא בחוש הומור.
קוב לא משאיר אתכם אדישים לרגע. מוצ"ש, 22:00, רוטשילד 12, חינם. קליק לאירוע.

יום חמישי שמח לאנשי המשרדים.

Shira.T

הזמר שהרעיד אותי | ג'יימס בלייק

ביום שישי ג'יימס בלייק מופיע / מתקלט בבלוק ואני כבר ממש מתרגשת.
הייתי שמחה לראיין אותו, אך לצערי זה לא מתאפשר.

את ג'יימס בלייק הכרתי בדיוק בזמן. 
אני זוכרת את השדרנית ברדיו מדברת עליו ואומרת שפעם ראשונה ששמעה את השיר Limit To Your Love הרגישה שהחדר רועד. כך בדיוק הרגשתי אני כששמעתי לראשונה את השיר האדיר הזה.
צמרמורת. סקרנות.
חשבתי לעצמי, איזה גאונות היה להפוך שיר כל כך מתוק, שמחה, קיטשי ונשי, לשיר גברי, דכאוני ושונה כל כך מהמקור.
השיר יצא בנובמבר 2010. 
באחד הראיונות שצפיתי בהם, אמר בלייק שאהב את השיר הזה עוד הרבה לפני ויום אחד פשוט עלה לו הרעיון להקליט גרסה משלו.
כשהמראיין שאל אותו מה Feist חשבה על הגרסה המחודשת שלו, ענה שהוא לא יודע כי היא אף פעם לא חזרה אליו. מצחיק. 

והמקור, של Feist, למי שעדיין לא מכיר:

בלייק בן ה- 23 (בלבד!) הגיע אלינו מלונדון. אלבומו הראשון יצא לאוויר העולם בפברואר 2011.

יש המכנים אותו גאון מוזיקלי, ויש שמגדירים אותו כתופעה בעולם המוסיקה. מה שבטוח, לבלייק יש כבר סגנון שחתום עליו "ג'יימס בלייק", כששומעים שיר שלו מזהים אותו בשניות הראשונות.
בין השאר בלייק גם מתקלט ומפיק, ומסתבר שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ - אביו של ג'יימס, ג'יימס ליטרלנס, זמר בעצמו. אחרי ששמעתי כמה שירים יכולתי לשמוע את הדמיון בין השניים. 
טעימה קטנה משירו של אביו. לא ברור לי עדיין אם השיר הזה הוא גרסת כיסוי לשיר wilhelms scream של בלייק, או ההפך. 

גרסת האב:

גרסת הבן:


גרסת כיסוי נוספת של בלייק שאני מאוד אוהבת הוא השיר A Case Of You של ג'וני מיטשל.
גם כאן לוקח בלייק את השיר למחוז אחר.
משהו בקול של בלייק, יחד עם הנוכחות העדינה והצנועה שלו והנגינה הרכה על הפסנתר, הופכת את השירה שלו למלטפת וענוגה. 

מסקרן אותי הבחור. בא לי לשאול אותו מליון שאלות: מה ההשראה שלו, ואם החלום שלו היה להיות זמר, ואם יש לו עוד חלומות שלא הגשים, ואיזה מוסיקה הוא אוהב, וכמובן אם יש לו חברה.(אולי הוא גיי בכלל?)
בכל מקרה, אני מחכה מאוד ליום שישי.


אסיים בעוד שיר יפייפה שלו - Measurments.

Crease your pride, telling lies that you're on your own"

"Watching their, faith in prayers will make you see your bones

נתראה בשישי. 

Shira.T