צביקה פורס באוזן // חלוקת כרטיסים

על צביקה פורס כתבתי כבר מספיק בכדי שאתם תכירו אותו. אני לא אלאה אתכם בסיפורים נוספים על המוכשר הקטן, רק אודיע לכם שיש לו הופעה בשבת באוזן בר. מי שעדיין לא ביקר בהופעה של צביקה פורס ולהקתו מוכרח להגיע. הנה ההזדמנות שלכם לקבל כרטיסים.

אז מה צריך לעשות? 
בלי קיטש' ובלי סיפורים מיותרים, תכתבו כאן בתגובה או בעמוד הפייסבוק במה אתם הכי מאמינים (אלוהים זה לא נחשב). אני רוצה לשמוע דברים מעוררי השראה! משאירה אתכם עם השיר איתו התאהבתי בצביקה. נתראה בהופעה! 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע וגם - האם אני פלצנית?

אני פלצנית?!  מממ... כן. 
בחודשים האחרונים אני שומעת יותר ויותר את הטענה שאני פלצנית. זה מעניין, מי שבאמת מכיר אותי יודע שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליי הוא שאני פלצנית. אבל יש תחום אחד בו אני פלצנית, אני מודה. מוזיקה. במוזיקה אני פלצנית, ויותר מזה - עם הזמן אני נהיית יותר ויותר פלצנית. אם ההסבר הזה לא מספיק לכם, הנה דוגמא: שנה שעברה אם הייתם שואלים אותי מי הן הלהקות האהובות עליי, אחד מהשמות שישר היו עולים לי הם Florence & The Machine. היום, אחרי שהם נהיו כל כך מיינסטרים, ואחרי שתחנות הרדיו הפופולריות השתלטו עליהם וכל ערס מצוי מכיר אותם, אם תשאלו אותי השם הזה לא ייכנס לתוך המאגר, ולמה? כי אני פלצנית ואני לא שומעת את מה שכולם שומעים.
זה גורם לי לחשוב על הטעם המוזיקלי שלי, מאיפה הוא מושפע? ועד כמה הוא מושפע מהמקום שאני נמצאת בחיים שלי?

בבית הקפה השכונתי שלי למשל, נמאס להם ממני. כל פעם שאני מגיעה אני מעירה על המוזיקה. תמיד יש לי מה להגיד ולרוב זה לא יהיה חיובי ורוב הפעמים זה יהיה בהתנשאות. אבל היי, זה רק ככה במוזיקה! אני לוקחת את המוזיקה שלי ברצינות. אני מתייחסת לכל תו. לכל מילה, לכל פזמון. 
יכול להיות שזה נקרא פלצנות, להיות כל כך INTO SOMTHING, יכול להיות שזה ההפך ממינסטרים, יכול להיות ששם אני מבטאת את עצמי הכי טוב. ויכול להיות שזה בכלל לא משנה. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. "את הדברים הכי חשובים לא למדתי בבית הספר ולא באקדמיה וכנראה עדיין לא סיימתי ללמוד אותם" ע.שחם - המאזין
2. אני פלצנית 
3. הדשא של השכן ירוק יותר, כי הוא משקה אותו כל יום 
4. החיים מלאים בהפתעות
5. שינויים הם לרוב דבר טוב
6. צריך לדעת לנתב את הכישרון למקום טוב
7. צריך רשימות
8. צריך סדר
9. צריך לו"ז

// ההופעה שעשתה לי את השבוע //
השבוע הלכתי לראות את צביקה פורס בתמונע, גילוי נאות קטן - זאת הפעם הראשונה שאני רואה הופעה שלמה שלו. עזבו את ההקדמה על ההגעה לשם וההתרגשות, אני רוצה לדבר על צביקה פורס. ההופעה הזו רק הוכיחה את מה שאני אמרתי כבר מזמן. צביקה פורס הוא אמן בחסד עליו. אני מכירה קצת את צביקה, את הביישנות שלו, את חוסר הפרגון לעצמו, את הצניעות שלו. פתאום לראות אותו על הבמה נותן הופעה מדוhיקת, אומר את המשפט הנכון בזמן הנכון וכל כך בטוח בעצמו היה מרגש.
I Beleive היה השיר שסגר את ההופעה ובמקרה גם כרגע השיר האהוב עליי באי פי החדש. יש משהו כל כך כובש בצביקה. אם אהבתי את צביקה עוד לפניי ההופעה, עכשיו אני כבר ממש מאוהבת.  צביקה צביקה צביקה, תראה מה עשית.

התהיות שלי לגביי הפלצנות ממשיכות, הנה עוד דוגמא: לפני כמה חודשים הכרתי בחור שאוהב מוזיקה כמוני ואפילו יותר. הוא הכיר לי להקות שאני בחיים לא שמעתי עליהן ושירים שלא הכרתי. אני לידו הרגשתי הכי "מיינסטרים" והוא הרגיש קצת פלצן לידי. אבל הוא לא באמת פלצן, ואני לא באמת "מיינסטרים". זה רק אומר שהכל יחסי.

הנה שיר מעולה ששמעתי השבוע במקרה בפנדורה שלי. עוד שיר אמריקאי כייפי שאני אוהבת. מזכיר לי שמאז אמריקה עברו חודשיים וכבר קשה לזכור כל מה שהיה. לא בא לי להיות פולנייה כזו, או פלצנית, או סתם מעצבנת, אבל ואו, איך הזמן טס! לפני רגע עוד ספרתי את השבועות עד לנסיעה ועכשיו כבר עברו חודשיים שלמים. הזמן רץ כשנהנים.

החשק לכתוב חזר, ולא רק שהוא חזר, הוא חזר ובגדול. זה כייף לי. אף פעם לא חשבתי שייעלם לי החשק לכתוב, החשק לשתף, החשק לרשום את הרגשות שלי על נייר. כשחשופים מן הסתם נחשפים להרבה ביקורת, לפעמים חיובית ולפעמים שלילית. את הביקורות החיובית תמיד מחבקים ושמחים לקבל. את הביקורת השלילית תמיד קשה לשמוע, אבל זה כמובן תלוי איזה ביקורת ואיך היא מגיעה. אני קיבלתי ביקורת שהייתה לא נעימה והורידה לי את החשק לכתוב ולהיפתח. אני מקווה שהחשק באמת כאן להישאר. 

רגע לפני שמתחיל שבוע חדש אני עומדת מולו ומדמיינת איך הוא יראה. אני כותבת לי את היעדים, את הדברים שאני רוצה לעשות ואת האנשים שאני רוצה לראות. כל זה כדי שהזמן לא יפול לי מהיידים. נסו את זה. שבוע טוב.

Shira.T

החזרה לארץ - חלק 3 ואחרון

ובחזרה לאמריקה. הרבה דברים קרו שם בשלושה שבועות. אני פה שבועיים וכבר שכחתי שהייתי שם. יש משהו מלא השראה באמריקה הגדולה, תחושה של "אני יכול הכל". פה אין לי את התחושה הזו, אני מרגישה שאני ממש צריכה "לייצר" אותה. אבל בגדול ובסך הכל, אני חייבת להגיד שעם כל מה שקורה פה, עם הקיץ שיגיע ועם הדברים המעצבנים שאנחנו צריכים להתמודד איתם, דיי סבבה כאן. לא יודעת מה אתכם, אבל כרגע לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר. רק כאן.

דברים שלמדתי השבוע:
1. צריך לנסות  
2. אני בחורה שפויה בלי שריטות
3. כלב נובח גם נושך
4. חייבים להתחיל עכשיו!
5. הכל יחסי


חייבת להתחיל בדבר היפה ביותר שקרה שבוע שעבר: צביקה פורס והאיפי החדש - Petite Nature.
השירים החדשים נשמעים כמו משהו שאני יכולה לצלול אליהם בכל זמן ובכל עת. במיוחד אהבתי את השיר
I Believe, חלקכם יגידו שהוא קיטש', אני אוהבת את השיר וכבר סגרנו על זה שאני חובבת קיטש'. כאן תוכלו לשמוע את האיפי ובינתיים, הנה השיר שבגללו התאהבתי בצביקה. 

את Tame Impala האוסטרלים שומעים רבות ברדיו הלוויני, ובמיוחד השיר הזה. אני אוהבת את השיר, את הקליפ ואת הסטייט אוף מיינד שהוא נותן לי להיות בו. 

על C2C שמעתי בכל פינה באמריקה הגדולה ועכשיו הגיע הזמן המאושר לשים אותם כאן. מדובר בארבע דיג'יים צרפתיים וסופר מגניבים. לפני שאתם לוחצים על כפתור הפליי, מזהירה אתכם - זה ממכר. 

ועכשיו לכמה הודעות מהנות:
1. עמוד הפייסבוק הגיע ליותר מ- 700 אוהדים ולכבוד המאורע המשמח אני מעניקה תיק שעיצבתי במיוחד, לחמשת הראשונים שיעלו על הוול שלהם פוסט מהבלוג שהכי אהבו ויתייגו את העמוד (ShiraT). אתם עדיין יכולים להשתתף ולשתף. 

2. ביום חמישי כמה מחבריי הטובים יעלו על הבמה של סאבליים ויעשו ערב שכולו קאברים לדייב מתיוס בנד. הייתי כבר בכמה הופעות שלהם ואם אתם מאוהדי הדייב (וגם אם לא) אל תחשבו פעמיים. סאבליים, חמישי 2/5/13, 21:00. קליק לאיוונט בפייסבוק // קליק לעמוד הפייסבוק. נתראה שם!

בחזרה לכאן: הנה אחד הדברים היצירתיים ביותר שראיתי בזמן האחרון. קאבר אדיר לשיר Karma Police, וכשאני אומרת קאבר, אני מתכוונת לפאקניג קאבר! רותם שפי והצ'לנית ליאת סבא לקחו את השיר המוכר והאהוב והוסיפו לו צלילים שאף אחד לא חשב עליהם קודם. זה מדהים.

לאסתר רדא מלא פנים. כולן יפות. כולן מוכשרות ובקליפ החדש לשיר Life Happens תראו בדיוק על מה אני מדברת.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

אל תשאלו אותי מה אני עושה, טוב? אל תשאלו כמה כסף אני עושה, ממה אני מתפרנסת, מה אני מתכננת לעשות בעתיד ואיפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים. כל השאלות האלה גורמות לי להבין שאני שונה ממכם, השואלים. כל השאלות האלה גורמות לי לחשוב שאני לא הולכת בדרך שכולם בחרו בה, וזה מספיק קשה גם ככה. אז בבקשה ממכם, פשוט אל תשאלו אותי.

דברים שלמדתי השבוע:
1. גם כשאין מוזה, חייבים להמשיך ליצור
2. אני לא נראית בגילי
3. פורים זה החג הכי כייפי 
4. עדיף להוכיח מאשר לרצות
5. מה שאפשר לעשות היום - צריך לעשות מחר!
6. הכי חשוב שכל אחד יאמין בעצמו
7. בסוף מתרגלים להכל
8. עבודה פיזית זה לא קל


השבוע הזה התאפיין במלא מוזיקה ישראלית טובה. כזו שאני אוהבת. צביקה פורס עובר איתי הכל, הוא עובר איתי את כל השבוע, בדרך למקומות, כשאני שקועה במחשבות, רגע לפני השינה ודבר ראשון בבוקר. הוא האובססיה שלי כרגע ואני נהנת לזמזם את השירים שלו. 

את השיר הזה אני שרה לעצמי כבר כמה ימים, "הכל בסדר, הכל בסדר, הכל באמת בסדר, אבל איכשהוא דמיינתי שזה יהיה יותר", אין לי איך לתאר כמה המילים האלה נוגעות לי, בתקופה הזו בדיוק. אבל הכל בסדר. 

מרינה מקסימיליאן קרני הוציאה סינגל חדש בשבוע שעבר. האמת שעד כה לא התחברתי אליה כלל. משהו עכשיו כאילו השתנה, משהו יותר אמיתי. השיר הזה עדין ומרגש.

אלקטרה מככבים אצלי בפלייליסט מאז שהייתי בהופעה המצוינת שלהם בבארבי. אני אוהבת את כל מה שהם וכשיש לי חשק לרקוד אני שמה אותם, מגבירה ורוקדת לי. אני תמיד יכולה לסמוך עליהם שיעלו את מצב רוחי.

אחרונים וחביבים במיוחד - הקולקטיב שהשבוע הודיעו על הופעה בבארבי ב-6.4. המלצה חמה שלי - תקנו כבר מעכשיו כרטיס, אחרת לא יהיה לכם ואז תשאלו אותי ברגע האחרון אם יש לי איך להשיג לכם והתשובה תהיה לא ותתבאסו ותגידו שאני לא מודיעה לכם דברים כאלה מראש. אז הנה, אני מודיעה לכם מראש - תזמינו כרטיס! אם עדיין לא חוויתם הופעה של הקולקטיב אני מתחננת, לכו. אם הייתם כבר אז ברור לי שאתם הולכים שוב. בינתיים, תיהנו מהשיר. 

פורים שמח!

Shira.T

האמנים שעשו לי את 2012 // סיכום שנה מוזיקלית

אני רוצה לא להיות דרמטית וקיטשית אבל כשאני מסתכלת אחורה על השנה, אני נדהמת מהעולם שגיליתי: עולם של מוזיקה משובחת, תוצרת הארץ. השנה הלכתי ליותר הופעות מכל שנה אחרת, השנה הבנתי שמוזיקה ישראלית יכולה להיות מוזיקה איכותית ומשמעותית. השנה הבנתי שלהיות מוזיקאי בארץ זה דבר מאוד קשה והדבר הכי חשוב שהבנתי הוא שיש לי את הכוח להשפיע ולכן החלטתי שהפוסט סיכום הזה יהיה שייך למוזיקה שמיוצרת כאן, ממש מתחת לאפנו הקטן.



דברים שלמדתי השנה:
1. שנה עוברת מהר
2. לחפש עבודה זה מתסכל
3. יש יותר מידיי מוזיקאים ופחות מידיי קהל
4. יש מוזיקה שמתאימה לכל רגע בחיים
5. אנשים יודעים מה קורה לי בחיים רק מלקרוא את הבלוג
6. צריך לדעת לעבוד עם מה שיש
7. ללכת אחרי הלב זה יותר חשוב מכל דבר אחר
8. להיות מאושר זה לא כזה קל
9. הכל אפשרי

אז איך קרה כל הדבר הזה? אני מסתכלת אחורה ושמה את האצבע על הנקודה הראשונה בה שמעתי בתכנית "רוקר טוב" אותה מגיש בועז כהן כל יום, את עמית ארז והים הסודי. מיד חיפשתי ביוטיוב ומצאתי שלל. נפגשתי עם עמית, ראיינתי אותו ומאז ועד היום אני נהנת לשמוע אותו שר ונהנת לראות אותו בהופעות. אז כן, עמית ארז הוא זה שחיבר אותי למוזיקה הישראלית וגרם לי לחפש עוד ועוד ועוד. תודה עמית.

תגלית השנה שלי // Amit Erez & The Secret Sea

ואז הגיעה רותם אור. את רותם ביקרתי בכמה וכמה הופעות, היא על המיקרופון הקלידים ומאחורייה הנגנים המוכשרים שלה. החוויה היתה לא פחות ממושלמת. האלבום שלה Hard Magic הוא אחד האלבומים שליוו אותי השנה, וכל פעם נדהמתי לשמוע אותו שוב ושוב. כשיצא הקליפ לשיר This is what we all came for שוב הבנתי שמדובר בתופעה, בבחורה עם כישרון וייחוד יוצא דופן. רותם היא מאותן הבחורות הגאונות, האלבום שלה הוא מאסטרפיס, קסם חזק, אור שלא נגמר.

אלבום השנה שלי // Hard Magic - Rotem Or

במהלך השנה הכרתי הרבה מוזיקאים. אחד מהמוזיקאים המרשימים והנעימים שליוו אותי היה Sun Tailor. השירה הרגועה שלו, הפנים היפות, הלחן המיוחד, והוא, שלחלוטין שבה אותי. כשאני רוצה להרגע, כשאני רוצה שיהיה לי נעים וכשאני רוצה לחלום בהקיץ, אני שומעת אותו. סאן טיילור הוא המוזיקאי הישראלי הכי לא ישראלי שאני מכירה: זה מתחיל במוזיקה, ממשיך בחוסר המבטא, בהופעות המדויקות ומסתיים בפנים האליצות. 

המוזיקאי ששבה אותי // Sun Tailor

אפרת בן צור הגיעה לי באיחור. לצערי הרב רק לפני פחות מחודשיים הושבתי את עצמי לשמוע את האלבום המהפנט שלה. מצער אותי שלקח לי כל כך הרבה זמן, מצד שני, עדיף מאוחר מאשר אף פעם. ברגע ששמעתי אותו פעם אחת הבנתי על מה כולם דיברו. כמה רגש, כמה עוצמה, כמה עצבות. כמה שהיא עשתה דבר יפה. אחד הדברים היפים ביותר שקרו פה השנה. אפרת בן צור מעוררת השראה. 

המוזיקאית שעוררה בי השראה // אפרת בן צור

את אלקטרה התחלתי לשמוע יותר השנה. הכל התחיל בערב בלוגרים שהתקיים באולפני אנובה, עד לפני אותו ערב הם היו לי איפהשהוא בראש. מאותו הערב סימנתי אותם. ההופעה היתה מחשמלת והבלוגרים שהגיעו התלהבו. רק כששמעתי את Starve הבנתי כמה הם באמת טובים. כשהקליפ הנהדר והמושקע הזה הגיע, הכל התחבר.

הלהקה שחישמלה אותי // Electra 

אם כבר מדברים על קליפים, אי אפשר שלא להזכיר את הקליפ עוצר הנשימה של אסף אבידן בבימויו של וניה הימן. השיר המדהים הזה יצא במאי האחרון ועד היום אין שבוע שאני לא שומעת אותו פעמיים לפחות. הוא תמיד עושה לי צמרמורת, גורם לי לחשוב והכי חשוב מזכיר לי שהכל אפשרי. אסף אבידן הוא מאותם האמנים שנכנסים עמוק עמוק ומשאירים אותך חסר נשימה. 

קליפ השנה //  Different Pulses - Asaf Avidan
  

מבט לשנה הבאה // Tzvika Force

לקראת סוף השנה, הגיע לאוזניי שיר נפלא שמילמלתי בלי הפסקה. צביקה פורס הוא תגלית השנה שלי, אבל לא של 2012, דווקא תגלית השנה של 2013. השנה קיבלנו שני שירים מקסימים שלו - For Breaking My Heart ו- Accident. אני מאמינה ששנה הבאה כבר יצא אלבום. אני רואה את הכוח של צביקה ואת הכישרון האדיר שלו ומאמינה ששנה הבאה תהיה השנה שלו. תזכרו מה אני אומרת.

הגענו לסוף והסוף שמור לאהבה הכי גדולה שלי, להפתעה של השנה, לקולקטיב. גם את הקולקטיב הכרתי באותו ערב בלוגרים באנובה. אני זוכרת שנושא השיחה בכל הערב היה הקולקטיב. אחר כך, שיצא לי גם לדבר עם אותם בלוגרים, חוץ משיחות על כמה המוזיקה פה טובה וכמה מוזיקאים יש במקום כל כך קטן, הם עמדו מולי מופתעים ומתרגשים לספר על הלהקה המדהימה שהכירו. אחרי מעט זמן, הבנתי שהמוזיקה של הקולקטיב ממכרת ושההופעות שלהן מהפנטות. ללא ספק, הקולקטיב היא הלהקה הכי טובה בארץ. 

להקת השנה שלי // Acollective

אני מתרגשת לשמוע מה תביא איתה השנה הבאה ובנימה זו אני מאחלת לכולנו שנלך יותר להופעות, שנקנה יותר אלבומים, שנשלם על המוזיקה שנוריד, שנשמע תחנות רדיו איכותיות ושנהיה יותר מפרגנים. 

Shira.T

האלבומים שעשו לצביקה פורס את השנה

לא האמנתי שזה יקרה גם לי. שמעתי על זה ממוזיקאים אחרים שהוציאו אלבומים אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה המצב גם אצלי. בחיים לא. מסתבר שכשאתה מוזיקאי ומתעסק כל היום בלהוציא את המוזיקה שלך החוצה לעולם, אין לך פנאי או מקום להכיל הרבה מוזיקה חדשה או להתרגש ממנה בקלות. אז ברור שזה שאני מוציא את אי פי הבכורה שלי (בקרוב) שווה את ההתנזרות הזאת. אני לומד המון על עצמי והעולם, מתרגש כמו ילד כל פעם שיוצא עוד חלק או שאני מקבל איזו מחמאה וחווה דברים עצומים ומטורפים כל הזמן. ובכל זאת היו כמה בודדים שהצליחו השנה לחדור את החומה הזאת אצלי ולעקצץ לי בקצות האצבעות של הרגש.

דברים שלמדתי השנה:

1. לפעמים אפשר גם בלי מילים.

2. יש תמורה בעד האגרה.

3. לא רוצה להיות יותר “PETITE NATURE”.

4. מומלץ לאכול מתוק בבוקר.

5. בסופו של יום כדאי לעשות את מה שאתה רוצה לעשות. איך שאתה רוצה לעשות.

6. אני אוהב טראש.

7. אין כזה דבר סוף העולם. אבל יש תחיית המתים.

8. לקח מחנוכה האחרון: יש כזה דבר סופגנייה אחת יותר מדי.

צילום: מאיה אוהב עמי

Gonzales – Solo Piano II

לפעמים מנגינה בלי מילים מרגשת אותי פי אלף יותר. לפעמים אני חושב שאני איזה גלגול של פסנתרן מהמאה ה19 כי מוזיקה קלאסית יכולה לגרום לי לבכות גם אם אני בכלל לא עצוב. גונזאלס הזה עודד אותי וניחם אותי כל פעם שהייתי צריך. והייתי צריך. זה האלבום היחיד ששמעתי השנה שגרם לי להזיז את הראש מצד לצד במהירות כאילו אני מרגיש כל נקישה ונקישה על הקלידים.

Metronomy – The English Riviera
אני חושב שזאת הייתה רותם אור שפרסמה את "The Look” של מטרונומי בפעם הראשונה ששמעתי אותם. התאהבתי בשנייה הראשונה. נדהמתי איך הכל היה שם במקום. הסאונד, השיר, הזמר, הנגנים, הקליפ. הכל מדויק. בול הטעם שלי. התרגשתי, כי נדיר לאחרונה שדבר כזה קורה לי עם להקות חדשות.

Bjork – Biophilia
 אחרי שחשבתי שראיתי כבר את ביורק בכל צורה שהיא, היא פתאום הפכה להיות ג'ינג'ית ולקחת אותי לחלל חיצון שהיא בעצמה בנתה. דיסק עוצמתי ומטורף שאפילו קניתי בגרסא מיוחדת עם עטיפה תלת מימד. יכול להבין למה אנשים לא יתחברו לזה. אותי זה הקסים. השירים, הסאונד, הטכנולוגיה (זה הדיסק הראשון שיצא בתור אפליקציה) איתגרו אותי והעסיקו אותי שעות נוספות.

The Mars Volta – Noctourniquet 
אז נכון ההופעה שלהם בארץ הייתה מאכזבת. אבל הם עדיין אחת הלהקות שאני הכי אוהב בעולם. כמה עוצמה, רגש ויופי. אני אוהב שהם כמעט כל שנה מוציאים דיסק ואיכשהו הוא שונה מהקודם. הפעם הם הוסיפו קצת אלקטרוניקה והתוצאה תענוג רצוף. עוד אני אוהב את המורכבות של השירים – לא מספיק פעם אחת. כל פעם מגלים עוד ועוד. מרגשים אותי כל פעם מחדש.

Feist – Metals 
אמנם יצא שנה שעברה אבל ליווה אותי הרבה בשנה הנוכחית. תמיד היה אצלי ברכב ונסעתי איתו לכל מיני מקומות ודרך נופים משתנים. בעיקר נגב והרים עכשיו כשאני חושב על זה. בשבילי Feist זה כמו מסג' לאוזניים וללב. קסם אמיתי ונדיר.

Scissor Sisters – Magic Hour
כדאי לאכול מתוק על הבוקר. ככה אתה לא מחפש מתוק בכל שאר היום. כן, אני אוהב טראש. בפעם הראשונה ששמעתי את "SHADY LOVE” הייתי פעור פה כמו ההורים בקליפ (כנראה הסיבה שבסופו של דבר כתבתי בעצמי שיר ראפ לאי פי החדש) ובכלל אני חושב שזה אחד השירים הכי שווים ומדליקים שיצאו פה השנה ובכלל.

Mr. Gnome - Madness in Miniature
נמאס לי שקוראים לי “Petite Nature” – בצרפתית מישהו מפונק, שברירי. הגיע הזמן לעשות. להיכנס לאולפן , להקליט שירים כמו שצריך, להופיע כמה שיותר – וזה מה שעשיתי. את הלהקה העצמאית הזאת מאוהיו הכרתי לפני כמה שנים באדיבות אסף רפפורט ומאז אני קונה כל דיסק שיוצא ושומר אותם בסוד. כמה רעש שני אנשים יכולים לעשות? זה מדהים, עוצמתי ומרגש.

Anouk – To Get Her Alon
התלבטתי הרבה אם להכניס אותה לרשימה, בכל זאת גדלתי עליה, אבל קצת עבר זמנה. אז זהו שלא. אנוק הוכיחה לי שיש כזה דבר תחיית המתים ושלא צריך להתייאש. אחרי כמה אלבומים מאוד לא מוצלחים היא חזרה עם אלבום חדש וקליפ הזוי עם שיר סול מדבק. להפתעתי נורא אהבתי את האלבום ובוא נגיד (לא מאמין שאני כותב את זה) שמבין כל הגדולים שניסו לעשות קאמבק השנה (סקאנק אננסי, גארבג', סמאשין פאמפקינז, נו דאוט) זה הדיסק שהכי התחברתי אליו והכי עשה לי את זה.

מעל הכל חשוב לי להגיד שיש תמורה בעד האגרה! הדבר הכי גדול שלמדתי השנה הוא להאמין בעצמך. שאם אתה יוצר או שסתם יש לך משהו על הלב אז כל כך שווה להוציא אותו החוצה. בכל הכוח. זאת חוויה עצומה שאין כמותה ואני מתרגש ומלא שמחה שיש לי את הזכות והיכולת לעשות את זה ועוד לעשות את זה בדיוק איך שאני רוצה. האלבום שהכי ליווה אותי ועשה לי את השנה כמובן שהוא אי פי הבכורה שלי "PETITE NATURE”. תמיד הוא היה לי באוזניים. לא הפסקתי לשמוע אותו לאן שלא הלכתי. הוא יצא בתחילת שנה הבאה והפיק לי אותו בן ספקטור הנפלא. מקווה שבסוף שנה הבאה הוא יהיה גם ברשימות שלכם.

קליק לבנדקאמפ // קליק לפייסבוק // קליק ליוטיוב

השירים שעשו לי את השבוע

החודש וחצי האחרונים היו לא קלים. הייתי צריכה לחכות בסבלנות ולהבין שזו רק תקופה לא טובה שתעבור. אני חושבת שהתקופה הזו עברה וסוף סוף אני מתחילה לראות דברים בקצת יותר אופטימיות. איזה כיף. שבוע טוב. 


דברים שלמדתי השבוע:
1. אסור להתמהמה עם כרטיסים להופעות
2. אכזבות חדשות משכיחות אכזבות ישנות
3. זוגיות היא לא מילה גסה
4. מוזיקה מרפא אותי 
5. אלאניס מוריסט מלכה
6. כשסבלנים דברים משתפרים
7. אני היחידה מסביבי שלא סופרת קלוריות
8. ההפתעות הטובות ביותר מגיעות כשאתה לא מצפה (סעיף 5)


בסוף החודש תופיע להקת הקולקטיב, (הלהקה האהובה עליי), בבארבי. דבר חשוב מאוד שלמדתי בשבוע האחרון הוא להזמין כרטיס מהר, לפני שיגמר. אז אם כך, אלך לי עכשיו להזמין כרטיס להופעה. אגב, הקולקטיב מארחים את נינט, מארינה, רד אורבך ושלומי שבן. הולך להיות מצוין.

ואם בהקולקטיב עסקינן, הרי לכם השיר שאני הכי אוהבת שלהם. גאונים.

לצביקה פורס שיר חדש. אחרי For breaking my heart שנתן לנו כרטיס ביקור מעוצב היטב ומסקרן אנחנו מתוודעים לעוד סינגל מצוין שלו. עושה חשק לשמוע אלבום מלא שלו. קדימה להוציא. 

שנתיים (וקצת) אחרי אלבום הבכורה והמצליח של אלקטרה, יוצא לו עוד אלבום SECOND HAND LOVE. עוד לא הספקתי להאזין לאלבום השלם, אבל בינתיים אני מאוד מרוצה ממה ששמעתי.

ומהשיר הזה במיוחד. הופעת ההשקה לאלבום ב-9.1.13 בבארבי. נתראה שם. 

לפתיחת שבוע חדש, אופטימי ושמח אסיים עם שיר שתמיד עושה לי כיף ורצון עז לרקוד. הסלון פנוי ומחכה רק לי, אז תסלחו לי, אני הולכת להזיע קצת. 

שבוע טוב!

Shira.T

צביקה פורס | ביקורת הופעה

ביקורת הופעה | עידו גל

הגעתי לאוזןבר מוקדם, הזמנתי לי בירה והתיישבתי בסלון. השיחה לידי גלשה לפוליטיקה והחלטתי שזה זמן מצוין לעוד כוס בירה. לאט לאט הגיעו עוד אנשים, לא כמות גדולה מדי וקצת עצוב שזה ככה. ידידיי שוחרי המוזיקה – צאו להופעות! זה זול, זה קרוב ויש כל כך הרבה מה לראות שם בחוץ.

לאחרונה אני נחשף לעוד ועוד אמנים ישראלים מוכשרים ברמה באמת גבוהה – יש כל כך הרבה מהם, בכל כך הרבה גוונים וצבעים – בטוח תמצאו כמה שגם אתם תאהבו. צביקה פורס אגב, למי שעדיין לא מכיר, הוא בסבירות גבוהה מאוד אחד מהם.

מוזיקת הרקע הפסיקה והאנשים שהגיעו החלו לעבור למתחם ההופעה. צביקה נכנס לבדו ומתיישב אל מול הקלידים. ההופעה החלה בדרמטיות, כיאה לסטייל של צביקה. רק הוא והקלידים. חולצה יפה, המון ביטחון, קצת יהירות אולי? נו מילא, מותר לו – גם אני הייתי יהיר אם היה לי את הכישרון שלו.

שיר ראשון מתחיל וישר תופס אותך. גוון הקול המחוספס והמדויק, החיבור המדויק עם הקלידים. האצבעות שנעות להן מהר כל כך ורחוק כל כך והכל בזמן שצביקה נשאר קול לגמרי, ממש מרגישים את הניגודיות – מצד אחד, נראה שהוא מרחף לו עם עצמו בתוך השיר, מחובר אליו בנימי נשמתו, משהו ממש זז בתוכו כשהוא שר. מצד שני, צביקה מחובר לקהל בצורה חזקה. מגניב מבט פה ומבט שם, אני די בטוח שראיתי אפילו איזה שמינית חיוך נזרק.
לאחר מספר שירים הצטרף לצביקה האקורדיוניסט אלון רם. אלון הצליח בגדול להזכיר לי כמה שאקורדיון הוא כלי מיוחד. אלון שולט בו ומקשט במומחיות את הצד ההרמוני של השיר. תוך כדי ההאזנה לשירים אתה מרגיש שיש משהו מיוחד במוזיקה של צביקה. משהו שקשה מאד להגדיר אותו, סגנון כנה ואמיתי שלא מנסה להסתיר כלום. אני חושב שמוזיקה אמיתית היא הגדרה מצוינת למוזיקה שצביקה יוצר.

צילום: יוסי שאני ירום

בקטעי הקישור צביקה מדבר ברהיטות, מספר שבא ממשפחה דתית, עושה רושם שלא היו לבחור חיים קלים מדי, ואולי מכאן מגיע החומר שמזין את השירים המורכבים שלו. המוזיקה של צביקה תתאים מאד למי שאוהב לחשוב קצת ובאמת להקשיב למה שהוא שומע. המנגינות נמשכות ומתחברות אחת לשנייה, הטונציה שמתאימה כל כך למלודיה ולהרמוניה של השירים, בקיצור, תענוג אמיתי.

לאחר בערך 25 דקות של הופעה, הזמין צביקה לבמה את סאן טיילור המוכשר. יצא לי לראות את סאן טיילור מחמם את גבע אלון או את הקולקטיב, כבר אינני זוכר, אך אני בהחלט זוכר את החימום שלו שם. סאן טיילור הוא עוף קצת מוזר בשבילנו הישראלים. בחור עדין, פני פוסטר מסותתות וקול גבוה, כריזמתי ומדויק. השיתוף פעולה בין שניהם עובד פשוט מצוין. הקול השני של סאן טיילור מלטף את הצרידות העמוקה והמיוסרת של צביקה, משלים ועוטף אותה בגוון נעים לאוזן.

אסכם בבקשה קטנה לכל מי שמוזיקה עושה לו משהו, צאו מהבתים, קנו כרטיסים ולכו לראות את מיטב בנינו שופכים טונות של כשרון כל לילה על במות המוזיקה ברחבי הארץ. אם זה בתל אביב או אם זה בקריית שמונה – ההיצע גדול ומגוון יותר מאי פעם. בואו נצא ונגדיל את הביקוש, כולם יהנו, אני מבטיח לכם.

קליק לעמוד פייסבוק של צביקה פורס // קליק לבנדקאמפ