השירים שעשו לי את השבוע

השבוע התחיל בסימן בריאות. 
נרשמתי ליוגה, קניתי אוכל בריא, פירות יבשים בעדן טבע מרקט, בישלתי קינואה, שתיתי מים ומיץ תפוזים סחוט בלבד.
באחד הימים הגעתי לעבודה וראיתי את הסרטון "שיט שתל אביבים אומרים", ואז הגעתי למסקנה עמוקה וחצי מפתיעה - איזה תל אביבית נהייתי. 
יום אחרי זה הלכתי ליוגה וקלטתי שכולם פלצנים, כל העיר הזו פלוץ אחד גדול.
מצד אחד אני אוהבת את זה, מצד שני שונאת את זה, וכן, כבר כתבו את זה הרבה לפניי, אני יודעת. אבל זה כל כך נכון. 
תל אביב, חברתי הטובה שתמיד מוציאה אותי מהדיכאון, למרות הכל ,אני שלך, אני אוהבת אותך.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אם נדלקתי עליו - כנראה שהוא הומו
2. מגע, לפעמים זה כל מה שצריך
3. כל העיר הזאת מלאה בפלצנים, איכס!
4. אהבה/זוגיות Overrated
5. לפעמים כל מה שצריך זה ארוחה מפנקת, כוס יין וחברה טובה
6. חודש הבא אני בניו יורק :)
7. אם אני אראה עוד סטטוס/כתבה על וולנטיינס דיי אני נשבעת, אני הורגת


אז נתחיל בשיר הנטחן ביותר של השבוע.
קוב (יעקב לשצ'ינסקי), מוציא שבוע הבא את אלבומו החדש - "סימני תשוקה".
את הגרסה המחודשת ל"שינוי מזג האוויר" שמעתי בוקר אחד, אפרורי. מדהים איך כל בן אדם שומע וקורא שיר אחד אחרת. יפה, יפה, יפה. אהבתי.


המשפט שתפס אותי:

"מה שאמרת ומה שלא, הביא אותי לחשוב, שהמילים שלנו נפגשות"

"עוד שיר שקט" הוא שיר מתוך האלבום "שלך" של תמי ענבר שיצא לפני שלוש שנים ומשום מה רק עכשיו אני שומעת אותו ברדיו.
האמת היא שזה לא השיר הטיפוסי שאני יאהב, ולא שיר שהייתי שמה בבלוג, אבל, אחרי ששמעתי אותו כמה פעמים ממש אהבתי אותו. 
זה שיר בוקר כזה, בדרך לעבודה. מתוק ואמיתי.
במיוחד אהבתי את ההתחלה, שמכניסה אותך לאט לתוך השיר. התופים הרכים והפריטה על המיתר. זה סיפור שנבנה רק במנגינה. ואז מגיע הקול הצלול של תמי ענבר. שקט ומיוחד. תשמעו אותו כמה פעמים לפני שאתם מחליטים.


המשפט שתפס אותי:

זה עוד שיר שקט, שכואב במיוחד בלילה"

השבוע הייתי בהופעה של רועי דהן בארבי. 
הופעה אינטימית, ישבתי מתחת לאף שלו, נהנתי מהמוזיקה הנעימה ומהקול העדין שלו.
דהן סיפר כמה סיפורים על השירים שלו. אני מאוד אוהבת לשמוע מאיפה מגיע כל שיר. 
ההופעה הייתה רגועה ונעימה, בדיוק כמו המוזיקה שלו, הוא עצמו נראה מתרגש מאוד. 
לקחתי שני חברים שלי שלא ממש מכירים את המוזיקה שלו והם מאוד נהנו, ממליצה ללכת ולהנות מאמן מוכשר ביותר, צנוע ואמיתי.

קוראים לו איתי פריד, הוא בן 26 מתל אביב.
הוא גדל על מוזיקת רוק, גראנג', אבל כאן הוא דווקא מבצע שיר אהבה בלוזי בליווי קולות רקע.
כששלח לי את הלינק לשיר הזה לא האמנתי שזה הוא שר, מסתבר שיש בינינו כשרונות, ממש מתחת לאף.
קול מצוין, מבטא אמריקאי מנצח, חזות של מוזיקאי אמיתי. 
איתי כותב ומלחין את השירים שלו לבד. תזכרו איפה קראתם עליו לראשונה.


המשפט שתפס אותי:

"If you don't love me pretend, all I really want is a friend"

ואם כבר אנחנו במוזיקאים ישראלים, לאוהבי הרוק (הקצת יותר כבד) קבלו את New Addiction.
רוק, גראנג', שנות ה-90, זה מה שאני מרגישה כשאני שומעת אותם.
כל פעם שאני מאזינה לשיר שלהם, לגיטרות, לקול המטורף של מור לאוד - הסולן, אני פשוט נפעמת.
הם לא משחקים. New Addiction יודעים בדיוק את העבודה ויש להם נוסחה מנצחת. 
הקול שלו ברמה בינלאומית, והסאונד שלהם בכלל לא נקלט. אולי בגלל זה הם נמצאים עכשיו בניו יורק, ממתינים לחתימת חוזה. לא מפליא בכלל.
בהצלחה לכל המוכשרים בלהקה, אני אמשיך לעקוב ולעדכן.

ובמעבר חד, רוני אלטר.
מהשנייה הראשונה ששמעתי את המשפט: "חבל שאי אפשר למות קצת" הרגשתי שאני מבינה אותה והיא מבינה אותי.
כי לפעמים זה מה שבא לי. קצת למות, לכמה דקות, לכמה שעות, לכמה ימים. שאף אחד לא יבוא אליי בטענות, לא יתקשר, לא יסמס, לא יעשה כלום. ללא דאגות, ללא גבולות. 
אבל אי אפשר למות קצת. אפשר למות, או לחיות. 
וחייבים להיות אופטיטמים, כי רק אופטימיות מביאה דברים טובים. אז יאללה, לחיות.


המשפט שתפס אותי:

"איך זה תמיד עובר כל כך לאט

חבל שאי אפשר למות קצת"

ולסיום, התלבטתי רבות לגביי האמנית הבאה, קאט פאוור.
הייתי אמורה ללכת מחר להופעה ומאוד התאכזבתי לגלות שהיא ביטלה. קאט פאוור פירסמה את הסטטוס הבא בעמוד האוהדים שלה:

"DUE TO MUCH CONFUSION IN MY SOUL, PLAYİNG FOR MY İSRAELİ FANS W/SUCH UNREST BETWEEN İSRAEL& PALESTİNE I CAN'T PLAY,AS I FEEL SICK IN MY SPIRIT XX"

מאוד מאכזב.
למה לקלקל משהו יפה כל כך עם פוליטיקה? למה להיכנס לזה בכלל?
יש מוסיקה ויש פוליטיקה. כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה, אך עם זה לאהוב את אותו השיר.
במקום ההופעה החלטנו שנלך לסרט.
מעניין אם אי פעם תשקול שוב להופיע כאן, ויותר מזה, מעניין אם בפעם השנייה תהיה אותה ההענות.
אני עדיין אוהבת את השירים שלה, וממשיכה את הטענה שלי שמוזיקאי יכול לעשות מוסיקה מעולה אך אם זאת שיהיה לו דעות מנוגדות לשלי.

שבת שלום,

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

דברים שלמדתי השבוע:
1. אני לא אוהבת דאבסטפ
2. מוזיקה היא החיים
3. פעם בשבוע לפחות אני צריכה ללכת להופעה
4. יוגה עושה טוב לנשמה
5. עוד חודשיים אני רואה את איליי
6. החיים קצרים מידיי בשביל לא לצאת
7. צריך לנצל את הזמן ה"לבד"


אז אתמול בערב הייתי בהופעה/תיקלוט של ג'יימס בלייק.
זה לא ממש הייתה הופעה. יותר נכון, ממש לא. זה היה מסיבה, והוא התקלט בה.
המקום היה מפוצץ עד אפס מקום, ובלייק עלה בשתיים. 
בהתחלה היה נדמה לי שזה מתקדם מידיי לקהל הישראלי, שרק רצה לשמוע את בלייק מבצע את
"Limit To Your Love". בסביבות השעה ארבע הייתה כבר הרגשה יותר נינוחה, כולם רקדו ונהנו וכנראה כבר הבינו שבלייק מתקלט דאבסטפ כל הערב. 
שמעתי גם כמה שנשרו בדרך: "ניסיתי, דיי אני לא יכולה", והלכו. 
אני אישית לא התחברתי למוסיקה הזו, לטעמי זה היה חופר מעט, אך אם זאת מאוד נהנתי. 
הקאבר שאני הכי אוהבת שלו. מושלם.
המשפט שתפס אותי:

 you're in my blood like holy wine"

You taste so bitter and so sweet

Oh I could drink a case of you, darling

And I would still be on my feet

"And I would still be on my feet

ביום רביעי הייתי בהופעה של דני רובס. ממש שבוע הופעות היה לי.
כשאחותי קנתה לי כרטיס במתנה להופעה, לא כל כך הבנתי מה עובר עלייה. אני מכירה את דני רובס, את השירים שלו אני דיי אוהבת, אבל אף פעם לא כל כך התלהבתי ממנו. עד שהגעתי להופעה שלו.
איזה הופעה! מרגשת עד דמעות. 
רובס שנון, מבריק ומצחיק. לכל שיר יש את הסיפור שלו, וישבתי מהופנטת לסיפורים המרתקים שסיפר.
לידו הייתה זמרת ליווי. רק אחרי כמה דקות הציג אותה כ"אישה הכי יפה בעולם", הלוא היא אישתו.
היה מרגש, שמח, עצוב, מרתק וכייף. ממליצה בחום ללכת. חוויה. (ותודה לאחותי על ההזמנה להופעה!).
המשפט שתפס אותי:

"ובחלון, כמעט עולה הבוקר, 

כל כך הרבה בדידות יש בעולם 

וביניהם, רק התקווה תעיר אותם בחושך 

הם לא יודעים, הם לא ידעו אף פעם 

אם השער נפתח בדרך אל האושר" 

איזה מזל שנתקלתי בשיר הזה, שיר מעולה! בדיוק כמו שאני אוהבת.
כמו שאמרתי כבר שבוע שעבר, הלוואי שזו הייתה המוסיקה במועדונים בתל אביב.
שיר מעולה, הקול שלה מצוין, הקצב טוב וגם הקליפ לא רע בכלל, ובסופו של דבר היא מדברת פה על לב שבור, אז ברור שאני מתחברת לזה.

את KOL אני מזמן כבר אוהבת. יש בהם משהו מגניב, והם מצליחים להישאר עצמם ולא סוטים למיינסטרימיות המחלתית.
מאז שהתחילו בקריירה שלהם, הסגנון שלהם נשאר דיי אותו הדבר ואני אוהבת את זה.
שיר מגניב, המבטא האמריקאי הדרומי הזה שהורס אותי כל פעם שאני שומעת אותו+רואה אותו, משאיר אותי מעריצה נלהבת שלהם. יאללה, שיבואו לארץ. 
המשפט שתפס אותי:

"We'd be so free

Happy alone

Sharing a smile

So far from home"

את Mazzy Star אני אוהבת בעיקר שאני עצובה. 

Fade Into Me הוא אחד השירים שאני יכולה לשמוע כשאני מדוכדכת וכך לברוח לקצב העצוב של השיר והקול הנוגה של הסולנית.

אבל אני לא מדוכדכת, ואת השיר הזה שמעתי השבוע במקרה, בדרך לעבודה. שיר יפייפה.

המשפט שתפס אותי:

"Before I close the door 

I need to hear you say goodbye 

Baby won't you change your mind?"

"We've got to get in to get out". השיר הזה מתנגן לי בראש כבר כמה שבועות. אני לא יודעת למה או איפה שמעתי אותו. אבל הוא לא עזב אותי.
מה זה אומר גם המשפט הזה - צריך להיכנס כדי לצאת? 
אני חושבת שבשבילי, המשפט הזה אומר שבשביל לעשות משהו עד הסוף ולמצות אותו, צריך לעשות אותו בכל הכוח, וממש להרגיש שנכסנת לזה במאה אחוז, כדי שכשתצא מזה תרגיש שעשית את כל המאמצים האפשריים. זה נכון לגביי הכל בחיים. השאלה האמיתית היא מה זה לעשות הכל? ואיפה זה נגמר, המאמץ? ומתי יודעים שדיי, עשינו את כל המאמצים האפשריים?
נראה לי שלגביי זוגיות זה דיי ברור, פשוט מרגישים שמשהו נגמר. 
לגביי דברים אחרים בחיים - כמו עבודה למשל, או מעבר דירה וכו', אני חושבת שקצת יותר קשה להחליט, אבל נראה לי שגם זה באיזשהוא שלב כן נגמר. 
המפשט שתפס אותי:

"We've got to get in to get out"

  

לא עובר אצלי יום בלי לשמוע את רועי דהן. אני אוהבת את המוסיקה שלו. 
בזמן האחרון אני במיוחד אוהבת זמרים ישראליים ששרים באנגלית. אני מתחברת הרבה יותר לאנגלית.
מגיל מאוד צעיר התחברתי לאנגלית יותר.
אולי זה בגלל שבבית אימי דיברה איתי אנגלית, או אולי זה בגלל שהמוזיקה שהיא הייתה שומעת היה באנגלית. קרוב לוודאי. 
זה נכון שיש הרבה יותר דברים שקל להגיד באנגלית, כמו: אני אוהב אותך, אני מתגעגע, אני מצטערת לשמוע, יש משהו שאני יכולה לעשות? כל זה נשמע כל כך מאולץ בעברית. 
כשאני שומעת את השירים של דהן, אני נוטה להרגיש ששברו לו את הלב, והמוזיקה המצוינת שלו הגיעה מתוך כאב עמוק וטורדני, לפחות ככה זה נשמע לי.
ואז אני חושבת לעצמי, איזה באסה שהכתיבה הטובה ביותר באה לי כשאני עצובה. ומה זה אומר בעצם? שכל החיים אני יצטרך להיות מדוכדכת כדי לשמור על הכתיבה הרגשית והעמוקה? לא יודעת, שאלה טובה.
המשפט שתפס אותי:

"I’ll give you everything. 

I’ll kill your pain.

I'm not sure I intend to act according to your plans again. 

Not before the rain". 

לשיר האחרון איתו בחרתי לסיים את הפוסט הוא Polish Girl של Neon Indian, בהמלצת אחי, כמובן.

שיר כייף, ומשום מה, זה מה שאני מרגישה בזמן האחרון. כייף גדול. 

תהנו מהשיר. הוא עושה חשק להתלבש מגניב, לצאת החוצה ולרקוד.

שבת שלום. או שכבר אפשר לומר - שבוע טוב.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

השבוע חשבתי לעצמי: הכל אותו דבר, אני חייבת שינוי, משהו חדש ומסעיר שיכנס לחיי.
הכל אותו הדבר כבר הרבה מאוד זמן וזה מתחיל לשגע אותי. 
מצד שני, שגרה זה טוב. יש בזה משהו שמשאיר אותי שפוייה, על המסלול. 
קורה לי הרבה שאני רואה בן אדם שהרבה שנים לא ראיתי והדבר הראשון שהוא אומר לי הוא על הבלוג.
לרוב, זה מחמאות כייפיות שתמיד נחמד לקבל. אבל לפעמים זה שאלות מציקות ופרטיות על הדברים שאני כותבת. חיטוט. ואז זה מכה בי, כולם יכולים לקרוא את מה שאני כותבת. לפעמים זה מפחיד להיזכר בזה ונותן תחושה מאוד חשופה. אבל אני מבינה שזה או זה, או לא לכתוב כלום. ואז ברור לי שזה שווה את זה. 


דברים שלמדתי השבוע:
1. היום, בדיוק לפני שנה הייתי במקום כל כך אחר
2. אני צריכה להיות סבלנית יותר לדברים חדשים
3. אנשים מפורסמים מרתיעים אותי 
4. שבוע שלם לבד בשולחן זה לא כייף
5. תקופה נגמרת? כך מרגיש לי
6. כשהחברות דועכת, צריך לתת לה לדעוך. רק כך נדע אם היא אמיתית


השירים שעושים לי את השבוע:
אני חושבת שכבר שבועיים שאני שומעת את השיר הזה ברצף.
אח שלי כבר לפני כמה חודשים שלח לי קישור, רק בשבועות האחרונים חזרתי לאותו הקישור ושמעתי.
שיר מגניב ממש, לא הצלחתי להפסיק לשמוע.
כל מי שאני משמיע לו את השיר נדלק. וגם הקליפ לא רע בכלל.
זה שיר גאוני: הצד שלה והצד שלו. 
הנה התשובה שלנו לצרות של הזוגיות וכל בעיות התקשורת.
מצד אחד, מה שעובר לו בראש, מצד שני מה שעובר לה בראש. חובה לקרוא את המילים (ולשמוע את השיר, כדי להבין).


המשפט שתפס אותי: 

"Now you're just somebody that I used to know"

ועכשיו, תקראו את המילים של השיר.

Now and then I think of when we were together"
Like when you said you felt so happy you could die
Told myself that you were right for me
But felt so lonely in your company
But that was love and it's an ache I still remember

You can get addicted to a certain kind of sadness
Like resignation to the end, always the end
So when we found that we could not make sense
Well you said that we would still be friends
But I'll admit that I was glad that it was over

But you didn't have to cut me off
Make out like it never happened and that we were nothing
And I don't even need your love
But you treat me like a stranger and that feels so rough
No you didn't have to stoop so low
Have your friends collect your records and then change your number
I guess that I don't need that though
Now you're just somebody that I used to know

Now you're just somebody that I used to know
Now you're just somebody that I used to know

Now and then I think of all the times you screwed me over
But had me believing it was always something that I'd done
And I don't wanna live that way
Reading into every word you say
You said that you could let it go
And I wouldn't catch you hung up on somebody that you used to know

But you didn't have to cut me off
Make out like it never happened and that we were nothing
And I don't even need your love
But you treat me like a stranger and that feels so rough
And you didn't have to stoop so low
Have your friends collect your records and then change your number
I guess that I don't need that though
"Now you're just somebody that I used to know

ג'יימס בלייק עושה לי את זה בטירוף.
שיר על אהבה וחלומות וכל הבלגאן שבינהם. 
המשפט שתפס אותי: 

"I don't know about my dreams.

I don't know about my dreamin anymore.

All that I know is

I'm fallin, fallin, fallin, fallin".

השבוע, באחד הבקרים, בועז כהן השמיע את עמיר לב.
פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת את הקול המחוספס שלו, את המילים היפות ואיך שהוא נוגע בי.
חיפשתי את השיר האהוב עליי (מתוך רבים) "שש שעות שינה". מצאתי את הביצוע המושלם שלו עם אביתר בנאי והתענגתי.
המשפט שתפס אותי:

"הכי מוזר שלא ידעתי מה ארצה

אם אפגוש קוסם, שיודע לעשות הכל

בתוך רכבת מלאה באנשים

שאף אחד לא יצליח לעצור"

רועי דהן.

אם עדיין לא שמעתם, אתם מוזמנים להכיר כישרון. הוא ישראלי והוא שר באנגלית.

כל השבוע שמעתי את השירים שלו, אחד אחרי השני, וכל פעם מישהו אחר שאל אותי מה אני שומעת. 

מה שכן, אם אתם מדוכאים, אפילו קצת, תתרחקו. 

המשפט שתפס אותי:

"You fool around 

when you pretend to be 

the happy one". 

השיר האחרון ברשימה שלי יהיה "מנגינה" של מוניקה סקס.
אני לא מעריצה גדולה שלהם, בכלל לא. הם נעימים לי באוזן ותו לו.
השיר הזה עשה לי משהו אחר: יש סיפור. זוגיות. גבר, אישה, יחסים. מנגינה מצוינת. עצבות ופשטות. 
"לא יודע לומר מה הולך לקרות, אם זה ריח של סוף או רק תקופת מנהרות" - זה מאוד מתאים לי כרגע, המשפט הזה. כי גם אני לא יודעת מה הולך להיות, ונראה לי, איפושהוא, שזה ריח של סוף. סוף של תקופה מדהימה שידעתי שמתישהוא תיגמר. פשוט לא ידעתי מתי.
אז הנה. נראה לי שעכשיו זה קורה.
נקווה שהשנה.


המשפט שתפס אותי:

"לא יודע לומר מה הולך לקרות 
אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות 
מקווה שהשנה נזכר במנגינה"

סופ"ש מהמם.

Shira.T