The end is near

ובכן סוף השנה מתקרב וכבר נשאלתי כמה וכמה פעמים בחודש האחרון מהו אלבום השנה שלי, מה שיר השנה שלי וממה הכי הושפעתי השנה. אז פוסט סיכום זה עדיין לא - יש עוד חצי חודש לפחות לזה, ואני צריכה זמן להסתכל אחורה על כל השנה ולא רק מה ששמעתי בחודשיים האחרונים.

אז ממה הושפעתי השנה? איזה אלבום הכי שמעתי? 

השירים שאני שומעת מאוד מושפעים ממצב הרוח שלי, בטוח שלא רק עליי. על כולם. השירים שאני שומעת מושפעים ממצב הרוח שלי, ממצב היחסים שלי ומהאנשים איתם אני חולקת את זמני. 

דוגמא טובה היא השיר Talk is cheap של צ'ק פייקר אליו אני מאוד מתחברת לאחרונה. אם יש משהו שאני לא יכולה לסבול הוא דיבורים בלי כיסוי. או שלא מדברים ועושים, או שעושים ולא מדברים. 

את האלבום החדש של הקולקטיב אני בדרך כלל אוהבת לשמוע בדרכים, או כשיש גשם בחורף וקצת אפרורי - אבל זה לא קורה הרבה בחורף הזה, אז גם כשהשמש קורנת והשמיים כחולים. הקליפ החדש שלהם הוא לא פחות ממבריק. 

Tatran יופיעו בתחילת ינואר בבארבי. את הקאבר הזה אני אוהבת במיוחד.

רותם אור, המוכרת עכשיו יותר בשם TOTEMO נמצאת אצלי במחשבותיי הרבה בזמן האחרון. את רותם ראיינתי כבר לפני שנתיים ויצאתי מאותה פגישה איתה מוקסמת. היא מיוחדת, היא שונה, היא מוכשרת, היא אחרת. לפני כמה חודשים היא שיתפה פוסט בפייסבוק האישי שלה שם חשפה בגבורה רבה את הסרטן איתו היא מתמודדת (ואחר כך גם במאקו). זה אולי הזמן לומר לה שהיא השראה מהלכת.
(כאן תוכלו לשמוע את האיפי המלא).

סאן טיילור, אהובי, הוציא בחודש שעבר את אלבומו השני והיפה. אני אוהבת את העדינות, הרוך והשקט שהוא משרה עליי עם המוזיקה הנעימה שלו. כאן תוכלו לשמוע את האלבום המלא. 

מסיימת עם השיר איתו אני מתעוררת בבוקר בשבוע האחרון, מומלץ. יש בו משהו שמעיר אותי בצורה הכי נעימה שאפשר. כנראה ש- The War On Drugs יכנסו לרשימת סיכום השנה שלי. 
וגם, תרשמו ביומנים: שבוע הבא 16.12 אתארח בקול הקמפוס שם אספר על המוסיקה שעשתה לי את השנה. 106, קול הקמפוס, יום רביעי 16.12, 17:00. נשתמע! 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

איזה מרגש היה לקבל אתמול טלפון מחברתי הטובה ולשמוע שהבלוג שלי נבחר לאחד מחמשת אתרי המוזיקה הטובים בישראל ע"י מאקו. לא האמנתי. כשפתחתי את הכתבה וקראתי את המילים היפות והמרגשות הרגשתי מלאה כל כך. הנה עוד עצם נזרקה לעברי. כיף. 

קליק לכתבה




דברים שלמדתי השבוע:
1. ניצחון הוא נחלת המתמידים
2. החיים הם יותר מלשבת במשרד תשע שעות ביום
3. אהבה באה בכל כך הרבה צורות
4. הרעיונות הכי טובים מגיעים במונית 5
5. הכל זה קארמה
6. אף פעם לא מאוחר
7. כל מבקר מוזיקה הוא מוזיקאי מתוסכל
8. הכל עניין של החלטה


כיף של שיר. התחלה דרמטית שמכניסה אותך לאט לאט לתוך הסיפור ומנעימה כל מה שאתה עושה באותו הרגע. התמכרתי.

על "הפעמונים השבורים" כתבתי לא פעם. השיר הזה הוא מאותם השירים שעושים לי צביטה בלב, אני לא יודעת להסביר למה, משהו בו עושה לי טיפה עצוב ומצד שני אני נמשכת אליו. אולי בגלל שהסולן הוא אותו סולן של אחת מהלהקות האהובות עליי The Shins. כנראה.

השבוע נזכרתי בשיר היפה הזה אחרי שלפחות שנה לא שמעתי אותו כלל. KOL הם כל כך אמריקאים, ואם זאת כל כך לא. אני אוהבת את איך שהם נשמעים, אני אוהבת את המוזיקה שלהם ואני אוהבת את מה שהם גורמים לי להרגיש.

השבוע מישהי אמרה לי שרק בגיל 30 היא קלטה שרוב השירים בעולם הם על אהבה נכזבת. לא האמנתי שלקח לה כל כך הרבה זמן להגיע למסקנה הזו, מצד שני, כיף לה. אני הגעתי למסקנה הזו בכיתה ו' כשהתחלתי לקרוא את המילים של השירים. בזמן האחרון אני נהנית יותר משירים כיפים, כאלה שגורמים לי קצת לזוז, כמו זה למשל. חיינו העמוסים ממילא אינם פשוטים, אני רוצה לשמוע באוזניי מוזיקה שתשכיח לי את זה.

אחרונה וחביבה היא רותם אור עלייה אני לא יכולה ולא רוצה להפסיק להמליץ. השבוע יצא קליפ חדש ויפיפה לשיר האהוב עליי מתוך האלבום Hard Magic. לשיר קוראים Dear Sir והוא מתאר ברכות אפלולית את מה שכולנו מרגישים. קחו את זה לאן שתרצו.

שבוע מצוין ושמח. אל תפסיקו להאמין!

Shira.T

האמנים שעשו לי את 2012 // סיכום שנה מוזיקלית

אני רוצה לא להיות דרמטית וקיטשית אבל כשאני מסתכלת אחורה על השנה, אני נדהמת מהעולם שגיליתי: עולם של מוזיקה משובחת, תוצרת הארץ. השנה הלכתי ליותר הופעות מכל שנה אחרת, השנה הבנתי שמוזיקה ישראלית יכולה להיות מוזיקה איכותית ומשמעותית. השנה הבנתי שלהיות מוזיקאי בארץ זה דבר מאוד קשה והדבר הכי חשוב שהבנתי הוא שיש לי את הכוח להשפיע ולכן החלטתי שהפוסט סיכום הזה יהיה שייך למוזיקה שמיוצרת כאן, ממש מתחת לאפנו הקטן.



דברים שלמדתי השנה:
1. שנה עוברת מהר
2. לחפש עבודה זה מתסכל
3. יש יותר מידיי מוזיקאים ופחות מידיי קהל
4. יש מוזיקה שמתאימה לכל רגע בחיים
5. אנשים יודעים מה קורה לי בחיים רק מלקרוא את הבלוג
6. צריך לדעת לעבוד עם מה שיש
7. ללכת אחרי הלב זה יותר חשוב מכל דבר אחר
8. להיות מאושר זה לא כזה קל
9. הכל אפשרי

אז איך קרה כל הדבר הזה? אני מסתכלת אחורה ושמה את האצבע על הנקודה הראשונה בה שמעתי בתכנית "רוקר טוב" אותה מגיש בועז כהן כל יום, את עמית ארז והים הסודי. מיד חיפשתי ביוטיוב ומצאתי שלל. נפגשתי עם עמית, ראיינתי אותו ומאז ועד היום אני נהנת לשמוע אותו שר ונהנת לראות אותו בהופעות. אז כן, עמית ארז הוא זה שחיבר אותי למוזיקה הישראלית וגרם לי לחפש עוד ועוד ועוד. תודה עמית.

תגלית השנה שלי // Amit Erez & The Secret Sea

ואז הגיעה רותם אור. את רותם ביקרתי בכמה וכמה הופעות, היא על המיקרופון הקלידים ומאחורייה הנגנים המוכשרים שלה. החוויה היתה לא פחות ממושלמת. האלבום שלה Hard Magic הוא אחד האלבומים שליוו אותי השנה, וכל פעם נדהמתי לשמוע אותו שוב ושוב. כשיצא הקליפ לשיר This is what we all came for שוב הבנתי שמדובר בתופעה, בבחורה עם כישרון וייחוד יוצא דופן. רותם היא מאותן הבחורות הגאונות, האלבום שלה הוא מאסטרפיס, קסם חזק, אור שלא נגמר.

אלבום השנה שלי // Hard Magic - Rotem Or

במהלך השנה הכרתי הרבה מוזיקאים. אחד מהמוזיקאים המרשימים והנעימים שליוו אותי היה Sun Tailor. השירה הרגועה שלו, הפנים היפות, הלחן המיוחד, והוא, שלחלוטין שבה אותי. כשאני רוצה להרגע, כשאני רוצה שיהיה לי נעים וכשאני רוצה לחלום בהקיץ, אני שומעת אותו. סאן טיילור הוא המוזיקאי הישראלי הכי לא ישראלי שאני מכירה: זה מתחיל במוזיקה, ממשיך בחוסר המבטא, בהופעות המדויקות ומסתיים בפנים האליצות. 

המוזיקאי ששבה אותי // Sun Tailor

אפרת בן צור הגיעה לי באיחור. לצערי הרב רק לפני פחות מחודשיים הושבתי את עצמי לשמוע את האלבום המהפנט שלה. מצער אותי שלקח לי כל כך הרבה זמן, מצד שני, עדיף מאוחר מאשר אף פעם. ברגע ששמעתי אותו פעם אחת הבנתי על מה כולם דיברו. כמה רגש, כמה עוצמה, כמה עצבות. כמה שהיא עשתה דבר יפה. אחד הדברים היפים ביותר שקרו פה השנה. אפרת בן צור מעוררת השראה. 

המוזיקאית שעוררה בי השראה // אפרת בן צור

את אלקטרה התחלתי לשמוע יותר השנה. הכל התחיל בערב בלוגרים שהתקיים באולפני אנובה, עד לפני אותו ערב הם היו לי איפהשהוא בראש. מאותו הערב סימנתי אותם. ההופעה היתה מחשמלת והבלוגרים שהגיעו התלהבו. רק כששמעתי את Starve הבנתי כמה הם באמת טובים. כשהקליפ הנהדר והמושקע הזה הגיע, הכל התחבר.

הלהקה שחישמלה אותי // Electra 

אם כבר מדברים על קליפים, אי אפשר שלא להזכיר את הקליפ עוצר הנשימה של אסף אבידן בבימויו של וניה הימן. השיר המדהים הזה יצא במאי האחרון ועד היום אין שבוע שאני לא שומעת אותו פעמיים לפחות. הוא תמיד עושה לי צמרמורת, גורם לי לחשוב והכי חשוב מזכיר לי שהכל אפשרי. אסף אבידן הוא מאותם האמנים שנכנסים עמוק עמוק ומשאירים אותך חסר נשימה. 

קליפ השנה //  Different Pulses - Asaf Avidan
  

מבט לשנה הבאה // Tzvika Force

לקראת סוף השנה, הגיע לאוזניי שיר נפלא שמילמלתי בלי הפסקה. צביקה פורס הוא תגלית השנה שלי, אבל לא של 2012, דווקא תגלית השנה של 2013. השנה קיבלנו שני שירים מקסימים שלו - For Breaking My Heart ו- Accident. אני מאמינה ששנה הבאה כבר יצא אלבום. אני רואה את הכוח של צביקה ואת הכישרון האדיר שלו ומאמינה ששנה הבאה תהיה השנה שלו. תזכרו מה אני אומרת.

הגענו לסוף והסוף שמור לאהבה הכי גדולה שלי, להפתעה של השנה, לקולקטיב. גם את הקולקטיב הכרתי באותו ערב בלוגרים באנובה. אני זוכרת שנושא השיחה בכל הערב היה הקולקטיב. אחר כך, שיצא לי גם לדבר עם אותם בלוגרים, חוץ משיחות על כמה המוזיקה פה טובה וכמה מוזיקאים יש במקום כל כך קטן, הם עמדו מולי מופתעים ומתרגשים לספר על הלהקה המדהימה שהכירו. אחרי מעט זמן, הבנתי שהמוזיקה של הקולקטיב ממכרת ושההופעות שלהן מהפנטות. ללא ספק, הקולקטיב היא הלהקה הכי טובה בארץ. 

להקת השנה שלי // Acollective

אני מתרגשת לשמוע מה תביא איתה השנה הבאה ובנימה זו אני מאחלת לכולנו שנלך יותר להופעות, שנקנה יותר אלבומים, שנשלם על המוזיקה שנוריד, שנשמע תחנות רדיו איכותיות ושנהיה יותר מפרגנים. 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

לפעמים פשוט צריך החלטה, כנגד הכל, כנגד כל אלה שאומרים לך לא, ומתנגדים, ומזהירים.
לפעמים צריך ללכת עם הלב. זה קל להגיד, אבל בטח הדבר הקשה ביותר לעשות. כי מה יותר קל מללכת על בטוח? כנראה שאין יותר קל מזה, והחיים הם במילא לא פיקניק. אבל זה היופי, לאתגר את עצמך.
לעשות. ליסטות. לחיות. לקחת החלטה.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אם אין אני לי, מי לי?
2. הכל תלוי בי
3. החלטות גדולות נעשות ברגע אחד
4. אולי כשאבין שיכול להיות שלא יהיה, יהיה
5. לוותר, בשביל לרצות יותר
6. גם נסיון של שבוע יכול לתת לך המון
7. אנשים מגיעים אליך כשאתה צריך אותם
8. אם לא עכשיו, אז מתי?




זה שבוע שהתחיל בטלטלה. יותר נכון, זה שבוע שנגמר בכאב בטן עצום, כאב ראש והחלטה ואינטואיציות שאמרו לי הכל בפנים. אחרי שהקשבתי להן, ואמרתי להן תודה רבה, הרגשתי הרבה יותר טוב.
ואז שמעתי את השיר הזה, שיר הבוקר של עידן רבינוניץ'. איזה יופי של שיר ואיזה יופי של טקסט. בא לי לגעת בשיר מרוב שהוא נוגע בי. בא לי לעטוף אותו, שיחבק אותי. תעשו לעצמכם טובה: תגבירו ותקשיבו למילים היפות. 
המשפט שתפס אותי:

"It's hard to go forward, when you're busy looking back 

though we've been pretty big on ambition 

it's always been commitment that we've lacked"

אחרי כמה ימים, של תחילת השבוע, פתאום הגיע אליי, משום מקום, השיר הזה. זה יפה, ומרגיע, ונעים. 
שם השיר There's nobody else חוזר על עצמו הרבה, ונוגע לי במקומות.

ביום חמישי הייתי בערב מחווה לניק דרייק באוזןבר. היה יפה, מרגש, אינטימי וחשוב.
הופיעו רבים ויפים: רותם אור, קאמי מלץ, עמית ארז, איתי מיזילו, סאן טיילור ועוד. הייתה מוסיקה יפה וצלילים שנכנסו עמוק. כמו הקאבר המצוין הזה לשיר Road שביצעו עמית ארז ורותם אור.

כשנגמר השיר ביוטיוב, הופיעו עוד כמה קליפים, אחד מהם היה נראה לי מעניין, אז לחצתי עליו. זו רותם אור, והיא עושה כאן קאבר מרגש, עדין, וכל כך רותם אור. איזה יופי. אם עוד לא קראתם את הראיון שלי איתה עכשיו זה הזמן.

אתמול הייתי בהופעה של מאיה בלזיצמן, הצ'לנית המדהימה שבין היתר עומדת מאחורי נינט ושילה פרבר. ההופעה הייתה מיוחדת, אינטימית, מפתיעה ויותר מהכל מרגשת.
מאיה לקחה שירים כמו "I'm just a girl" של No Doubt והפכה אותם לאחרים. המילים, הכוונה, פתאום הכל שונה. גם "Girls just wanne have fun" ו"ויש דברים שרציתי לומר" של יהודה פוליקר נשמעו לגמרי אחרת. יפייפה ומומלץ בחום.

שבת של שקט.

Shira.T

רותם אור // קסם חזק // ראיון

את רותם אור הכרתי לפני כמה חודשים דרך הזמר, היוצר והחבר עמית ארז. הוא סיפר לי על רותם והמליץ לי לשמוע אותה. עברו כמה חודשים ודיי שכחתי מזה. פתאום השם "רותם אור" עלה בכל מקום.
בהתחלה שמעתי רק את השיר "This is what we all came for" וחשבתי לעצמי "מה זה הדבר היפה הזה?"   
מצאתי את עצמי מאזינה לאלבום פעם אחר פעם. מתרגשת ומלאת השראה. 
עניין אותי לדעת מי עומדת מאחורי האלבום המדהים "Hard Magic".
קוראים לה רותם אור והיא בת 26. אם לא יצא לכם להכיר אותה עדיין, קחו לכם טעימה מאחד השירים מלאי הקסם שלה. רותם כותבת, מלחינה ומנגנת על קלידים וגיטרה.

היא בלונדינית, שיערה ארוך ויפייפה, העיניים שלה בוהקות ומסוקרנות והחיוך שלה גדול ומלא אהבה.
בשנה האחרונה היא עבדה על האלבום החדש "Hard Magic". ביום היא בכלל הייטקיסטית במשרה מלאה.
את האלבום היא הקליטה לבד, במרפסת ביתה. 


מתי התחלת לעשות מוסיקה?
"התחלתי לעשות מוסיקה בגיל 15, קצת אחרי שלמדתי ללמוד גיטרה. שנה וחצי למדתי מסודר, אצל מורה.
תמיד הייתי כותבת. בהתחלה רציתי בכלל להיות סופרת, עם הזמן זה קצת השתנה, כשלמדתי לנגן על כלי זה הגיע ביחד. בלהקה אף פעם לא הייתי, וגם לא תפסתי את עצמי כזמרת. אמרתי לעצמי - מישהו צריך לשיר את השיר הזה, אז פשוט שרתי אותו אני".


ובכל זאת, איך התחלת?
"בזכות עמית התרגלתי לעמוד על במה" אומרת רותם. "פניתי אליו דרך במה חדשה, שמעתי את המוסיקה שלו ולא האמנתי שדבר כזה קורה בארץ. כתבתי לו שאני ממש אשמח לשתף פעולה. לקח לו זמן לחזור אליי, והייתי בטוחה שהוא כבר לא יתייחס. בסוף הוא חזר אליי, נפגשנו ועשינו את Highways שהיה באלבום הרשמי הראשון שלו. מאז אנחנו חברים".

לקראת הסוף זה כבר בער בי.
"תמיד אמרתי לעצמי שאני אעשה את זה. יצאתי מהצבא והתחלתי לעבוד בהייטק. רציתי כבר ללדת את הדבר הזה החוצה. ברגע שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, זה ממש בער בי".
עם הרבה שירים מוכנים ועוד כמה שירים חדשים התחילה רותם, לפני קצת יותר משנה, לעבוד על האלבום. היא הקליטה מחדש והוסיפה שירים, כל זה קרה לבד, במרפסת ביתה. "כאן ההייטק ממש עזר" היא חוזרת ואומרת.

הקשבתי לאלבום המלא. פעמיים. ונדהמתי.
מצאתי את עצמי שוכבת על המיטה וטסה בדמיוני למחוזות אחרים. הגברתי את המוסיקה הזו, וזה כל מה שרציתי לשמוע. לא רציתי שהדבר הזה יגמר.
איך הייתה החוויה להקליט אלבום לבד?
"אני מוצאת את כל התהליך שעברתי מרתק. אני אוהבת להקליט, זה מגניב, אפשר לתקן דברים, להוסיף, להוריד, אתה לא מוגבל לכלום. אני אוהבת מוסיקה עשירה ובמחשב גלומות כל האופציות הללו".
רותם כבר עשר שנים מקליטה, וכל הזמן ממשיכה ללמוד.
"הקלטתי אותו לבד, במרפסת, במשך שנה. בגדול, החוויה הייתה מאוד טובה וגם מלאת תסכולים. אתה לבד בתהליך אז לפעמים אתה דיי משתגע ולא יודע אם זה טוב, לא טוב, מדהים או איום ונורא. כל יום אתה מרגיש משהו שונה לגביי אותו שיר, הכל תלוי במצב הרוח שלך ובעוד כל מיניי דברים משתנים. לעיתים השמעתי לחברים טובים, זה עזר. באופן כללי חוויה מאוד חיובית. זה מדהים שיש לנו כלים לעשות את הכל לבד". 

צילום: יערה משעולי

אחרי הצבא רותם הלכה ללמוד באוניברסיטה, היא בחרה פסיכוביולוגיה. כששאלתי אותה על השראות לאלבום מיד סיפרה לי על המוח. "היו כמה שירים שנכתבו בהשראת הפלא הזה, זה הכי מעניין, מוח, זה הכל. היו כמה שירים על אנשים, ושירים שכתבתי מזמן שאני עדיין זוכרת את התחושה הכבדה שהייתה שכתבתי אותם אז.
אני כותבת בעיקר בתקופות שרע לי, אבל לא רק. יש שלושה מצבים: יש שירים שמחים, יש שירים עצובים, ויש את המצב השלישי, שנורא קשה לי להסביר אותו.. מאין מצב של פליאה, השראה, עוררות. העוררות הזו היא לא עצובה ולא שמחה, היא משהו אחר. זה דברים שקשה לקרוא להם במילים".


אין פזמונות חוזרים. זו בעיה ידועה שלי.
"מה שיוצא יוצא ואני לא מנסה לכפות על זה פזמון, לדעתי זה יותר מעניין. אני לא עושה את זה בכוונה, זו בעיה ידועה שלי וזה פשוט יוצא ככה". 
זה מביא אותי לשיר המרגש "Dear Sir", השיר האהוב עליי באלבום. 

"When did you forget

the definition to my life

there's no rain, I'm giving up

come, state your state

claim power over me

and if we play controlling games

and I'm on top

we know it's just pretend

we're never wqual, that's why

I think about you all day

here comes the night

physics hard, friction's good

cure for open wounds"

אתה הוא מה שאתה מסתכל עליו באותו רגע.
את מרגישה שהאלבום מציג את מי שאת?
"האלבום הזה הוא אני. אני כרגע, אני לפני לפני שלושה חודשים, אני לפני שבוע, אני כשהוא יצא. הוא אני מסוימת בזמן מסוים, אנחנו כל הזמן משתנים. אני מאוד אוהבת אותו, הוא הבייבי שלי". 

אנחנו מסיימות את הראיון אחרי שעה וחצי. רותם צנועה, צנועה כל כך שלא האמנתי שמי שיושבת לידי זו אותה אחת ששרה באלבום. הדיסוננס הזה יוצר בחורה מעניינת, מלאת רבדים, מעוררת השראה, מתוקה, כנה ואמיתית. להגיד שהיא מוכשרת זה אנדרסטייטמנט. האלבום הזה הוא מאסטרפיס. אני נדהמת כל פעם מחדש כשאני שומעת אותו, יש בו משהו שמזכיר לי שגם כשלא הולכים במסלול מסודר, מדויק ומוגדר מראש, מגיעים לדברים מדהימים.


רותם תופיע בשבוע הבא, יום רביעי, 22:30, באוזן בר. בהופעה היא תארח את עדי אומלנסקי, לה היא עשתה את הרימיקס המצוין הזה. 

פרטים על ההופעה באיוונט בפייסבוק // קליק לשמיעת האלבום המלא בבנקאמפ 

קליק לעמוד הפייסבוק //  קליק לעמוד היוטיוב 

תודה לרותם,

תודה לכם,

ותודה למוסיקה.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

אם תשאלו אותי במה אני מאמינה התשובה שלי תהיה מאוד פשוטה.
אני לא מאמינה בניסים, לא מאמינה במזל, לא מאמינה ב"לרצות משהו ממש", לא מאמינה בלהאמין, אני מאמינה אך ורק בעשייה. 
אנחנו יושבים ימים ולילות עסוקים בעשייה מטורפת, מכל כיוון אפשרי אנחנו נותנים את כל מה שיש ולפעמים אף מתעייפים מזה ומעט מתייאשים, עד שזה מגיע, הסימן. הסימן הקטן הזה של הצלחה. הצלחה קטנה, כזו שנותנת לך דרייב להמשיך. אומרת לך "אתה בדרך הנכונה, תמשיך הלאה".
השבוע זה קרה לי. עבדתי מלא, כמעט ולא ישנתי, פעמים אף הייתי אבודה ועצבנית וכמעט שהתייאשתי עד שהגיע הסימן הקטן שלי שנתן לי וי להמשך בדרך הנכונה. איזה כייף.


דברים שלמדתי השבוע:
1. אסור להתייאש
2. כדי להצליח יש להגדיר מטרות מדויקות
3. גברים שלא מתקשרים יום אחרי דייט, יכולים לא להתקשר בכלל
4. להיות ישירים זה הכי טוב
5. אם זה כואב גם אחרי שבעה חודשים, כנראה שהיה שם משהו גדול
6. גם לעבודה מהבית מתרגלים
7. משמעת היא אחד הדברים החשובים ביותר




Passion Pit הגאונים הוציאו סינגל חדש מתוך אלבום חדש שצפוי לצאת ביוני הקרוב.
השיר כל כך מאפיין אותם, אך אם זאת, מרגיש שעשו כברת דרך והתבגרו.

מוזר לשמוע שיר חדש שלהם, כייף, אבל מוזר. צריך לשמוע אותו כמה פעמים כדי לעכל.

המשפט שתפס אותי:

"But I swear tonight I’ll come home
And w’ll make love like we’re young
And tomorrow you’ll cook dinner
For the neighbors and the kids
We could rent the part of socialists
and all their ten taxes"

הפעם הראשונה ששמעתי את Fionna Apple היה באחד מהביקורים שלי בארה"ב.
השיר Criminal התנגן, ואני עצרתי הכל כדי לשמוע.
באותה תקופה לא היה שאזם, הייתי צריכה לחכות עד סוף השיר כדי לדעת במי מדובר. ישר אחרי קניתי את האלבום. פיונה גילתה לי דיכאון מה הוא. היא גילתה לי איך אפשר לשמוע את אותו אלבום, פעם אחר פעם ולהרגיש את אותה ההרגשה, כל פעם מחדש. 
עכשיו, אחרי 4 אלבומים, היא חוזרת עם תקליט חדש שאמור לצאת ביוני הקרוב ומתוכו הסינגל הזה.
אני לא יודעת למה לצפות, אבל תמיד מסקרן אותי מה הדבר הבא שהיא תעשה, גברת אפל.

רותם אור הורסת אותי. היא כאילו מתגרה בי עם הקליפ החדש לשיר המושלם שלה

"This Is What We All Came For".

כתבתי עליה כבר, והאמת כל מה שאכתוב לא ממש ישנה. צריך לשמוע את השיר ולראות את הקליפ.

ב- 24.5 היא תופיע בתמונע וכבר ממש מסקרן אותי איך תהיה ההופעה שלה. 

אני יודעת טוב מאוד את מי הוא מנשק עכשיו.
אני יודעת איך היא נראית, איך היא נשמעת, מה היא אוהבת ואיך התאהבו. אני יודעת הכל.
עדיף לדעת מאשר לחיות באשליות. אשליות זה לא טוב, בסוף מתאכזבים.

כמו שכבר אמרתי אינספור פעמים, כל אחד לוקח שיר ומילים למקום שלו, בשביל אחד זה שיר קליל וכייפי, ובשביל אחר זה מזכיר תקופה נשכחת. 
כאן תוכלו לשמוע את כל האלבום.

איזה יופי. 
אני מדמיינת כל כך הרבה דברים כשאני שומעת את השיר הזה: 
דשא, שמש, אור יום ובעיקר חיים יפים, בדיוק כמו שם השיר.
השיר הזה הוא של JJ, להקת פופ אינדי שוודית שמורכבת משני אנשים מוכשרים. 
המילים מפתיעות, מאוד:

"I'm so in this bitch

see me glow in this bitch

blowing dro in this bitch

doing blow in this bitch

so tell my ex i'm too high

he will never get over me

the shit we do

most doers never done

and when we do we're higher than the sun

so tell him he's dreaming

gate's closed

baby let's go

we're leaving

love is my life

life is my love

and we are??"

האחרון והחביב יהיה שיר של Beach House עליהם כבר כתבתי כמה פעמים.
כשאני רוצה שיר להירגע איתו ולשוט במחשבות, אני פונה אליהם. השירים שלהם כל כך יפים, מנחמים וכל פעם עובדים.
הנה שיר חדש מתוך האלבום שצפוי לצאת ב- 15 למאי. 
מחכה בקוצר רוח.

שבת שלום ושקט ברחובות.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

אחרי שלושה ימים בארץ, פגישות עם חברים יקרים ויום שואה אחד אני רוצה להגיד שאין כמו בארץ, אבל זה עדיין לא מה שאני מרגישה, שונה מאוד מכל פעם שאני מגיעה לכאן.
"בית זה איפה שהלב שלך" אמרה לי אחותי, ואני חשבתי לעצמי שבית זה משפחה, אז אני קצת מבולבלת. 


דברים שלמדתי השבוע:
1. בתל אביב יותר שקט מהוד השרון
2. אני גם אופה טוב
3. הכי טוב לדבר בכנות
4. אין כזה דבר מציאות
5. לפעמים זה טוב לחזור אחורה בכדי להבין שעשית את הדבר הנכון
6. צריך לדעת לעבוד עם מה שיש
7. שנה הבאה אני נוסעת ל- Coachella




השבוע יאיר יונה הופיע ב"אוזן" (אני כמעט בטוחה שזה היה השבוע) ואני לצערי לא יכולתי ללכת.
לומר את האמת אני לא הקשבתי למוסיקה שלו לפני, רק שמעתי עלייה רבות.
אחרי שפיספסתי את ההופעה המדוברת, ניגשתי ליוטיוב וחיפשתי שירים שלו בכדי להבין במה מדובר.
שוטטתי באינטרנט כשבינתיים הצלילים היפים של הגיטרה של יונה ניגנו לי, מיד אחותי נכנסה לחדר ושאלה: "מה זה הדבר היפה הזה?" ואני אמרתי לה: "זה יאיר יונה, מה את לא מכירה?"
כמה שניות אחרי אבא שלי נכנס ושאל את אותו הדבר וכשנגמר השיר מיד אמר לי לשים עוד. 
מיותר לציין שאהבתי מאוד את המוסיקה שלו. 
איזה יופי של מוסיקה. 
זה מוסיקה ללכת לים איתה ולשמוע את הגלים, זה מוסיקה להירגע איתה, ללכת ברחוב סוען ולא להילחץ. לשמוע במיטה, במרפסת, בסלון. בקיצור. זו מוסיקה יפה. מאוד יפה.
לעמוד הפייסבוק: http://www.facebook.com/yairyonamusic
לאתר: www.yairyona.net

את רותם אור השמעתי לאחי כשהייתי בארה"ב. 
אמרתי לו "תשמע אותה, היא נורא מיוחדת ואתה מאוד תאהב", וכך היה הדבר, הוא באמת נורא אהב ומיד רצה לשמוע עוד.
אז אחרי שכבר כתבתי עלייה, הנה בא עוד סינגל מצויין וכל כך אופייני לה. מעולה. 
לעמוד הפייסבוק: http://www.facebook.com/rotemormusic

עכשיו נחזור קצת לאינדי רוק.
אוסטרליה. בשבועות האחרונים הופתעתי לראות שיש המון אמנים משם.
הנה עוד להקה מצוינת, ואטוסטרלית גם כן.
Deep Sea Arcade הם חמישה אוסטרלים שעושה אינדי רוק מצוין ומאוד לטעמי.

Sharon Van Etten היא זמרת ויוצרת מברוקלין, וכששמעתי אותה לראשונה ישר ידעתי שאני רוצה לשמוע עוד.
הסינגל הראשון שלה For You שיצא ב- 2009 כבר אז מסביר לנו על נשמה פצועה, לב שבור והמון המון כישרון.

הם אנגלים ומגניבים ויש להם גם קליפ מצוין.
הם קצת יותר רועשים משאר הלהקות שאני בדרך כלל שמה פה, אבל זה רעש טוב, כזה שעושה לך חשק להשתגע!

אחרונים חביבים יהיו Ball Park Music, להקת אינדי אמריקאית טיפוסית.
הם מסיימים את הפוסט בנימה החיובית וההכרחית לסוף השבוע הזה:

Don't stress"

That's dumb

I'm here

"And it's nice to be alive

 שבת מצוינת ושבוע כייפי מלא במוסיקה טובה!

Shira.T

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> רותם אור

את השלישי הזה בחרתי להעביר עם רותם אור, יוצרת וזמרת שהכרתי לפני כמה חודשים.
יש לי הרבה להגיד על רותם, אבל לפני הכל, אני חייבת לציין שהיא יפייפיה לא נורמלית. ממש.

רותם אור מיוחדת. היא שרה יפה, יפה מאוד. באמת.
היא שונה, היא אחרת ואני אוהבת את מה שהיא עושה.
לפני שאציג את שני השירים שלה, חובה לשמוע את הקאבר שעשתה ל- "Between The Bars" של אליוט סמית. 
שמעתי את הביצוע הזה אולי שבע פעמים בריפיט, והיד עוד נטויה. איזה יופי. 
העצבות של השיר הזה בשילוב הקול המתוק של רותם הופך אותו ליצירה מיוחדת במינה. 




השיר הראשון שאציג לפניכם נקרא "This Is What You All Came For" עליו כבר כתבתי לא מזמן בבלוג. 
ללא ספק, לא שמעתי בזמן האחרון משהו שאפילו נשמע כמו זה. יפה יפה. 
רותם יצרה לעצמה תביעת אצבע אמיתית של יוצרת מקורית ואמיצה.

This Is What You All Came For


broke it up after heart lab

the archives can still be found down town 

be not afraid, be notified 

come on this hayride 

a time to kill and time to heal 

time to leave this town for real 

here comes my piece of mind 

I had to ask, my head is light 

come on this just might fly 

a time to kill and time to heal 

I was burning every clue 

you would too, if you knew 

mmm aching sure 

there's nothing lonelier 

than a migraine in new york 

the sun is shining like a promise 

here comes your cure 

here comes my piece of mind 

these are guilty times, I let it go 

I had to ask, my head is light 

come on this just might fly 

it's hard to land, I understand 

but any answer you think you had 

threw us all back in time 

take the tour 

there's nothing lonelier 

than to make believe in new york 

but the sun is shining 

so I smile right back 

then close my eyes:

here it comes, the end of times

השיר השני נקרא Covers, ובדיוק כמו הראשון, גם הוא מאוד מסקרן ומיוחד. 
יש משהו נורא מלנכולי בשירים של רותם שעושים לי קצת חשק לשכב במיטה, להגביר חזק חזק, לחשוב מחשבות עמוקות על החיים, ולהנות מהמוזיקה.

Covers

all I've got left

is covers 

all I understand 

nothing’s changed 

still in whispers

still with patterns

an instant message blocked

you’re blocked

when nothing meant a thing

I wish nothing meant a thing

to me too

do you think I win?

do you think that I wanted to win?

let’s end this song with a song

קליק לעמוד הפייסבוק של רותם.

שיהיה שלישי מושלם. ואם לא מושלם אז לפחות נחמד. 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

בזמן האחרון החיים מפתיעים אותי, או שבעצם אני מפעתיה את עצמי.
יכול להיות ששיחררתי משהו, או שמשהו השתחרר ממני, אבל האושר שאני חווה בזמן האחרון הוא לא הגיוני.  
כל כך הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת לעצמי איזה כייף לי.
מוזר. וכייף. 



דברים שלמדתי השבוע:
1. העיר הזאת מלאה בלבבות שבורים
2. הסיוט שלי - כשמישהו מוציא מסטיק ומציע לכולם
3. Networking זה הדבר הכי חשוב
4. כל פורים אני נזכרת בשנייה האחרונה שצריך להתחפש!
5. יש כל כך הרבה אמנים מוכשרים בארץ הקטנה שלנו
6. כייף לי וטוב לי!


השירים שעשו לי את השבוע:


השיר הראשון שאתחיל איתו יהיה של הגדולה מכולן, פיג'יי הארווי, ואני לא מאמינה שעוד לא שמתי אותה בבלוג. חברה טובה שאלה אותי השבוע: "איך זה שעוד לא שמת את פיג'י האורווי?" אמרתי לה: "אין מקום להכל", 
ואחרי זה אמרתי לעצמי שזו הייתה תשובה מטופשת. אין כזה דבר אין מקום להכל, ובטח לא לפיג'יי.
Sheela Na Gig - הוא שיר על רצון עצום לתשומת לב, לפחות ככה אני רואה את זה.

הקולקטיב גם עדיין לא הושמעו אצלי בבלוג, ונראה שעכשיו זה הזמן המושלם.
באירוע הבלוגרים שהתקיים כאן שבוע שעבר, כל חמשת הבלוגרים, פה אחד, סיפרו שהקולקטיב הם הלהקה שהכי התרשמו ממנה. אין ספק, הם ברמה בינלאומית. 
את השיר הזה במיוחד אהבתי. אולי בגלל השם שלו: Turn To Cry, ואולי בגלל המנגינה ועירבוב האינטרומנטים בשיר.
משום מה, הקליפ מסרב להיכנס לכאן, אז קחו לינק, גם טוב:
http://www.youtube.com/watch?v=p-sZK7SzvDA&feature=related


המשפט שתפס אותי:

"I was so tired but never went to bed, 

There was always too much time" 

The Shins הם להקה מצוינת ואהובה עליי.

בדרך כלל אני לא מתעמקת בקליפים, אבל ואו, הקליפ הזה גאוני, גורם לך לחשוב. הרבה לחשוב.

שיר מעולה, כייפי, ועושה חשק לשמוע עוד ועוד. מצד אחד, כל כך אמריקאי, מצד שני, כל כך לא. מזכיר לי שעוד שלושה שבועות אני מגיעה לביקור בארה"ב. איזה כייף.


המשפט שתפס אותי:

"I know that things can really get rough,When you go it alone,Don't go thinking you gotta be tough,To bleed like a stone.Could be there's nothing else in our lives so critical,As this little hole"

רותם אור הוציאה בשבוע שעבר את הסינגל הראשון שלה מתוך דיסק חדש שעומד לצאת בחודש מאי הקרוב.
לומר את האמת, לא הכרתי אותה לפניי, אך מסתבר שהיא מתעסקת במוסיקה כבר הרבה זמן, ובמהלך השנים אף עשתה קולות רקע לעמית ארז, חברה הוותיק. 
השילוב בין הקול העדין והמתוק של רותם עם האפקטים האלקטרוניים של השיר יוצר משהו משובח ומעניין.


המשפט שתפס אותי:
דווקא כאן בחרתי את שם השיר כי מאוד אהבתי אותו.

"This Is What You All Came For"

הנה עוד להקה שלא הכרתי לפני. לא יודעת איך.
 Lady Danville, להקת אינדי מלוס אנגל'ס.
אוהבת את הקליפ. אוהבת את השיר. אוהבת את הכל.


המשפט שתפס אותי:

Don't You wanna find your better side tonight?

יאללה, לכו תהנו בשבת שלכם. 

Shira.T