השירים שעשו לי את השבוע

שנה חדשה זו הזדמנות נפלאה להסתכל על השנה שעברה ולראות מה היה. סיכום שצריך לעשות. כשאני מסתכלת על השנה שעברה אני מוצאת את עצמי מתפלאת על כל הדברים שעברתי, האנשים שהכרתי, המקומות שביקרתי בהם. הדברים שגיליתי. כשאני חושבת על השנה שתבוא אני מתמלאת בהתרגשות. דף חלק, תקופה חדשה. אנשים חדשים. אני מקבלת את השנה בשתי ידיים, בלי פחד ובלי חרטות. שנה חדשה זו הזדמנות מצוינת לעשות את כל מה שרציתם לעשות בשנה שחלפה ועדיין לא עשיתם. שנה טובה. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. לפעמים צריך לעשות סטופ כדי להמשיך הלאה
2. "תמיד מישהו רודף אחרי מישהו ומישהו תמיד נרדף" (רננה נאמן)
3. תקשיבו ללב
4. שנה עוברת מהר מידיי
5. כשחושבים יותר מידיי לא עושים כלום
6. "מהות הגאונות היא סבלנות אין קץ" (מיכלאנג'לו)
7. הכי כיף לפתוח את השנה בדירה חדשה
8. בלי טלוויזיה עושים יותר



יש מצב שהנהשיונלים הם האהבה החדשה שלי. יש מצב כזה. אני קולטת את עצמי מתחילה יותר ויותר לשמוע אותם על ריפיט, פה מתחיל הטירוף שלי. בריפיט. 

פעם אמרתי למישהו שאני מוכנה לתת לו את הלב שלי, אני מוכנה לשים את הלב שלי על השולחן בלי לפחד. בשבילו זה היה יותר מידיי. הוא נבהל ואמר שהוא לא יכול לשאת את האחריות הזו. כשהסתכלתי על הקליפ האדיר הזה מיד נזכרתי בסיטואציה הזו. לילה. אלכוהול. אגו. פחד. הלוואי וכל הדברים האלה לא היו מדברים וכל מה שהיה נשאר זו רק האמת. הדברים היו נראים כל כך אחרת. הלוואי.

בעניין החורף: אתמול ישבתי בשדרה היפה בעיר, הלא היא שדרת רוטשילד, רוח סתווית העיפה את שערי, עלים התפזרו ברחבה והרגשתי שמתחיל להיות לי קריר. מיד עברה בי המחשבה שהקיץ עוד מעט יגמר ואותו יחליף החורף הקר. אני לא רוצה שיבוא החורף. אני לא רוצה שיגמר שהקיץ. הקיץ מביא איתו סוג של קלילות כזו. כשאני חושבת על זה, אולי קלילות גדולה מידיי. אולי החורף יביא איתו את הרוגע הזה שאני צריכה, את האמת, את הרצינות שחסרה. אבל בינתיים, אני לא רוצה שהקיץ יגמר.

כל תקופה מלווה בפסקול ו- Arctic Monkeys מלווים אותי פסקול שאולי הייתי רוצה לשכוח. זה כשלעצמו בעייתי. אני נורא אוהבת אותם ורוצה לשמוע אותם, אבל הם מחזירים אותי לאותה התקופה שעכשיו נשארה רק זיכרון. מה עושים עם פסקולי החיים האלה? 

להרגיש חי זו הרגשה נפלאה. להרגיש את החיים. לגעת בהם בשתי ידיים. לאכול אותם. לא לתת לפחד להוביל. לתת לאמת לצאת. לשמחה. לרגש. לרצון. לחיבוק. לפרוח. לרצות עוד. לעשות עוד. להשתנות. לחוות. להרגיש טוב. להסתכל על העתיד בעיניים בוהקות. להרגיש חיי.
שנה טובה לכם. מאחלת שתרגישו שאתם ממצים כל דקה מהחיים שלכם. מאחלת שתמצאו את הבן אדם הזה שייתן לכם להרגיש שאתם חיים (גם אם זה עצמכם). שכל יום בשנה תברכו את הבוקר שבא, תחייכו למראה ותאהבו את עצמכם. תנו לאמת להוביל אתכם, לא לפחד. לכו אחרי הלב, הוא יודע הכי טוב.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

אני אוהבת שהשבוע שלי מתמלא בדברים שמעניינים אותי. השבוע הייתי בכנס Mad Music ו- Tune In TLV. יחד איתי הגיעו מוזיקאים, מנהלים, בלוגרים ואנשי תעשייה. אבל לא מספיק. אני הרגשתי שהיו צריכים להיות שם עוד מוזיקאים או לפחות מנהלים ועוד בלוגרים כמוני, שיפיצו את הבשורה. בכל מקרה היה מאוד מעניין ואפילו מרתק לשמוע פאנלים על מוזיקה ופסטיבלים גדולים בעולם. פעם בשנה צריך דבר כזה. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. אנשים יודעים מה קורה לי בחיים רק מלקרוא את הבלוג
2. אני בחורה רצינית
3. מאוד מרעננן לדבר בכנות
4. אני בן אדם של בוקר
5. יש יותר מידיי מוזיקאים ופחות מידיי קהל
6. אני לא נראית בגילי
7. ללכת אחרי הלב זה יותר חשוב (ויותר קשה) מכל דבר אחר
8. עושים הרבה יותר דברים כשלא רואים טלוויזיה


ביום רביעי הייתי בהופעה של רננה נאמן. איזה בחורה מוכשרת, ואו. היא מנגנת על נבל ושרה יפיפייה. אני אוהבת לראות אנשים כאלה מוכשרים, הם כמו קסם בעייני. בווידאו הזה תוכלו לראות בדיוק על מה אני מדברת. על ההופעה הבאה שלה אני כמובן אכתוב מראש, שתוכלו לדעת. 

חדי אוזן האדירים מחלקים כרטיסים להופעה של סקאנק אננסי שיופיעו באמפי שוני ב- 21.8! כל מה שצריך לעשות הוא להיכנס לפוסט ולכתוב תגובה. זה קל מידיי, קדימה!

קצת על הכנסים שהייתי בהם ברביעי וחמישי. נאמרו הרבה דברים, חלקם מעניינים יותר, חלקם פחות. בגדול המסקנות ברורות (בדיוק כמו בשנה שעברה): יש יותר מידיי מוזיקאים ופחות מידיי קהל, אם אתה רוצה להצליח בחו"ל אתה חייב לשיר באנגלית, ויותר מזה - לעזוב את הארץ. אבל הכי הכי חשוב זה פשוט לדחוף את עצמך ואת הדיסקים שלך לאנשים הנכונים. בדיוק במשפט הזה, קמה עדי ווינברג מההרכב המשובח רוסו ווינברג והושיטה דיסקים לכל הפאנל החשוב שהיה שם (malcolm haynes - glastonbury, מנכ"ל Live Nation ועוד), ברגע הזה הבחורה הזו רכשה אצלי כמות נכבדת של נקודות כריזמה. שאפו. 

ריפיט זה קטע. אנשים של ריפיט זה בכלל קטע. רק אנחנו מבינים אחד את השני. אפשר להיתקע על שיר אחד ולשמוע אותו בערך עשרים פעם ביום. כשאתה צורך שיר בריפיט, זה כאילו אתה חייב לשמוע אותו כאן ועכשיו, שיכנס לך לתוך הגוף, יטייל בין כל האיברים עד שממש תרגיש כאילו כל חלק בגופך נושם את השיר. זה מה שקורה לי עם החדש של Arctic Monkeys. כשקראתי את המילים בכלל הרגשתי כמה הוא מדבר אליי, בתקופה הזו בדיוק. שימו פליי, ואז ריפיט.  

בתחילת הקיץ חברה טובה אמרה לי שיש לה הרגשה שהקיץ הזה יהיה מדהים. אני כמובן צחקתי לה בפנים והייתי עסוקה בלהגיד לה כמה קיץ זה דבר נוראי. לפני כמה ימים הלכתי ברחוב וחשבתי לעצמי איזה כיף הקיץ הזה. בינתיים אני יכולה להגיד שזה הקיץ הכי טוב שהיה לי, למרות שהוא רק התחיל אני ממש אוהבת אותו. איזה הזוי אה? וגם קצת בא לי להגיד שלא בא לי שהוא יגמר, עכשיו כבר ממש הגזמתי.

Shira.T