השירים שעשו לי את השבוע

השבוע ניסיתי להיזכר מתי כתבתי את הפוסט הראשון של "השירים שעשו לי את השבוע". גיללתי למטה, עד שהגעתי אליו. 
23 לספטמבר, 2011. עוד חודשיים סוגרת שנה. מתוך שנתיים בהם אני כותבת את הבלוג.
מי שמכיר אותי טוב, יודע, שאחת הבעיות הגדולות ביותר שלי היא התמדה. אז הנה הדבר הראשון בחיים שאני מתמידה בו, הבלוג שלי, ויותר מזה, הפוסט השבועי של "השירים שעשו לי את השבוע" שברגע שהתחלתי אותו, הבטחתי לעצמי שכל שבת יהיה, לא משנה איפה אני ומה אני עושה. וכך היה.
קיץ. חורף סתיו. אביב. מיאמי. ניו יורק. תל אביב. הוד השרון. 


עוד מעט סוגרת שנה. זה מרגש. 


דברים שלמדתי השבוע:
1. זה שכולם עושים את זה לא אומר שזה נכון
2. הליכת בוקר על הים + התכנית "רוקר טוב" באזניות = שלמות!
3. אני לא יכולה לשלוט על עצבים של אחרים
4. הדרך לפסגה עמוסה בעבודות מזדמנות
5. איליי הוא הצלחה סנסציונית ברשת
6. אהבה זה כואב
7. הכל היה קל יותר אם הייתי מעוניינת במין הנשי
8. אני לא עוקבת אחריך, זה היקום


קודם כל, לפני הכל, ומרגש ביותר: THE XX הוציאו סינגל חדש ויפה שכבר הצלחתי לשמוע כבר 15 פעם. השיר הזה מתאים למצבים אינטיימים במיוחד. ממליצה לשמוע אותו באוזניות, או כשאתם על המיטה, לבד, ביחד. בוהים אחד בשני. בוהים בעצמכם. 

Sunrise הוא שיר הנושא מתוך אלבומו החדש של עמית פרידמן. כאן הוא משתף פעולה עם תמר אייזנמן שאני כל כך אוהבת. השיר נעים נעים ורך,כזה שזורם איתך, לכל מקום.
הקליפ מתוק. לראות את הבגדים החמים שהם לובשים ולמות מגעגועים לחורף.
המשפט שתפס אותי:

"Baby why? I know your mine

I keep pushing you aside"

The Raw Men Empire הוא שמם והם עושים אינדי רוק/ פולק מצוין.
שמעתי עליהם רבות בשבועיים האחרונים, ועד שלא האזנתי להם כשהתארחו השבוע ברדיו, לא יצא לי לשמוע אותם. הם כייפים ונעימים, ואני לא מצליחה להבין את מי הם מזכירים לי.
אה, ואם היה לכם ספק, הם כמובן, ישראלים.

קליק לעמוד הפייסבוק // קליק לבנדקאמפ

זה יפה. זה יפה וזה גורם לי להתגעגע ולרצות עוד. חייבת להיות אהבה גדולה יותר. 
המשפט שתפס אותי:

"Let me feel that love come over me
Let me feel how strong it could be
Bring me a higher love
Where's that higher love I keep thinking of?"

ולסיום.

יש לא מעט אנשים שכמהים לעשות שינוי בחיים שלהם. מי כמוני יודעת, שלפעמים לוקח קצת זמן, אומץ והתנסויות שונות כדי להבין ולדעת מה אתה באמת רוצה מעצמך ומהחיים שלך. אני רק יכולה לספר שכש"נופל האסימון" יש תחושה של הקלה מחד, אך גם חשש ופחד מהדרך החדשה שהחלטת שאתה בוחר, מאידך.
תמיד ידעתי שמוסיקה היא חלק חשוב מהחיים שלי, אבל רק לא מזמן הפנמתי שזה גם ה-דבר שבו אני רוצה לעסוק. אחרי שאתה נכנס לשגרה של הרגלים שלא אחת מסיתה אותה מהכיוון והמטרה אליה אתה מכוון. לא תמיד אתה יודע לעצור רגע ולשנות כיוון. זה בעצם המצב הזה שאתה מתמיד באותה שגרה עגמומית וזחוחה שמנהלת את החיים שלך. והיא זו שבעצם עוצרת אותך ומקבעת את התפיסה שלך לגבי החיים.
לאחרונה, ייצא לי להיות בהרצאה על פיתוח אישי ועסקי שמעבירה בחורה מעוררת השראה בשם הילה סידי. הילה עשתה שינוי קצת יותר קיצוני בחיים שנבע מתאונות דרכים שעברה. היא החליטה לעשות שינוי בצורה שהיא חייה את חייה רווי הלחץ והמרדף ולהנחיל את השינוי לאחרים.
הסלוגן שלה הוא "הכל ניתן לשינוי – Simple As That"" ואני מאוד מאמינה בו. כמה שזה נראה קשה, לפעמים השינוי מתחיל מיציאה מהקבעונות המחשבתית שלנו. 

זה מתחבר לי גם ללא מעט סיפורים על מוסיקאים שלא האמינו בעצמם ורק כשעשו שינוי מחשבתי הם פרצו. אחד מהם, הוא אהוד בנאי, שמגיל עשר למד לנגן בצ'לו והאזין לאלביס פרסלי, כתב שירה וסיפורים אבל ממש לא ראה את עצמו כמוסיקאי. כל הנושא של מוסיקה נראה לו אדיר אבל הוא לא ממש האמין שיצליח לעשות זאת אי פעם בעצמו. השינוי דווקא הגיע בזכות המשפחה שלו! ב-1985 השיר שכתב "רכבת לילה לפריז" פרץ (ועמו משינה). הוא כבר ויתר באותו זמן על החלום של קריירה כזמר והמשיך לנגן לבד בביתו. אבל תופתעו לדעת שאז, בת זוגתו אודליה ואבא שלו יעקב הפתיעו אותו וסידרו לו להקליט שיר נוסף.
וזה רק סיפור אחד מני רבים.

ההרצאה של הילה באיזשהו מקום נפחה בי אופטימיות ותחושה טובה שבאמת הכל אפשרי. והדרך שלה מעוררת השראה. לכל מי שזקוק לשינוי אישי או עסקי, הילה גם עורכת סדנאות ותכניות לייעוץ ופיתוח עליהן תוכלו לקרוא כאן. הנושאים שהיא עוסקת בתוכניות הם בחינת 'אזורי הנוחות' של העסק ושלנו, "פחד מכשיל" לעומת "פחד מציל", איך עובד המוח? מה משפיע עלינו  ומניע אותנו לפעולה? איך אפשר לפרש נכון קונפליקטים שאנו מתחבטים בהם ועוד. מעניין. קליק לאתר של הילה// קליק לספר 


אני מסיימת עם שיר שתמיד מעורר בי השראה. בון איבר. כל שיר שלו מעורר בי רגש גדול. אי אפשר להישאר אדיש אליו. גאון.

שבת מלאה השראה.

Shira.T

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> רונן גרין

את רונן גרין הכרתי בשישי האחרון בהופעה אינטימית ונעימה במושב טל שחר.
תמר אייזנמן שמפיקה את אלבומו הגיע להופעה ושניהם ביחד שרו וניגנו בהרמוניה מושלמת. עד כמה שאני לא בנאדם של מושב, של טבע, של מאהל בדואי ושל כל הדברים האלה, אני חייבת להגיד שנהניתי.
רונן גרין הוא מהאנשים האלה שהתמסרו למוזיקה. הוא עזב את עבודתו הבטוחה והחליט להתעסק באהבה האמתית שלו, מוזיקה.
רונן מושפע מהמון פולק אמריקני אקוסטי ומזמרים גדולים כמו בוב דילן וניל יאנג, את ההשפעה הזו ניתן לזהות באופי שיריו. אלבום הבכורה שעומד לצאת בקרוב, מסכם עשייה של עשור. השיר On The Sand הוא שיר מתוק ונעים, עם מילים קצת יותר מורכבות.



השיר השני נא יותר לכיוון הבלוז.  קצב וגרוב לצד עדינות ושקט, מה שבהחלט מאפיין את יצירותיו של גרין. קול עצמאי מקורי יוצר אמן חדש ומעניין.

את גרין תוכלו לראות בחודש הקרוב כל יום רביעי ב- 22:00 בפאב צוזאמן, עם הרכב אקוסטי קטן. הכניסה חופשית והאווירה טובה. אירועים נוספים תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שלו.

שלישי שמח, אמן פתאום יהיה קר.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע| רק ישראלי

ככל שעובר הזמן אני קולטת כמה מוזיקה ישראלית טובה יש. לא סתם כזו מוזיקה. מוזיקה עם כוונה, עם מילים, עם לחן. מוזיקה כזו שיכולה לחצות אוקיינוסים.
ככל שהזמן עובר אני קולטת כמה אנשים מוכשרים יש כאן, כאלה שלא מוותרים על האמנות שלהם. כאלה שבכל הכוח עושים את מה שהם אוהבים. כאלה אנשים אני מוקירה. כאלה אנשים אני מעודדת. לכאלה אנשים אני מקשיבה. 



דברים שלמדתי השבוע:
1. אני לא רוצה להתחתן ברבנות
2. הוד השרון משעממת
3. סקסי זה מבפנים
4. גברים הם Overated 
5. לפעמים צריך לדעת לוותר על דברים שגדולים עלינו
6. גברים חושבים שנשים הן הדפוקות, איך זה ייתכן?
7. אנחנו אדירות, הם אידיוטים




השבוע הייתי בהופעה של אפרת לוטנברג. לא הכרתי אותה לפני, הקשבתי לשיר שלה "דונט קול מי" והבנתי שאני צריכה ללכת לשמוע עוד. הגעתי לקפה ביאליק בלי שום ציפייה, ברגע שפתחה את הפה הרגשתי שהיא עברה את אותם הדברים שאני עברתי, ועוברת, כל יום. הרגשתי שאני מזדהה עם כל מילה. על ההופעה כתבתי כאן. 
המשפט שתפס אותי:

"נשאר לי רק להתמודד

עם זיכרונות שמציפים 

הגברים שפגשתי הם על הפנים

משחזרת את הנפילות שלך על הרצפה

ידעת להצחיק אותי

וכך נראית לה אהבה

מחכה לאחד כמוך וכולי בציפיות

נתחיל בזה שיאהב לישון כפיות"

אתמול הייתי בהופעה מיוחדת, תחת עץ תות, במושב טל שחר. תמר אייזנמן אירחה את רונן גרין, וביחד יצרו הופעה נעימה, כייפית ומשפחתית. את רונן גרין לא הכרתי לפני וחייבת לומר שהפתיעה אותי מאוד. על הופעתם הבאה ביחד אכתוב כאן. 
תמר אייזנמן גיטריסטית מצונית והתחלת השיר "Hit Me" ממש מזכירה לי את PJ Harvy. 
המשפט שתפס אותי:

"I know that you know that I'm carying the both of us 

while leaning on your back confronting all we never had" 

בסוף החודש אני הולכת להופעת השקה של האלבום החדש של נינט. ההופעה תהיה בבארבי ב- 26 ואני מצפה להופעה מצוינת. קראתי המון ביקורות על האלבום שלה, חלקן טובות, חלקן פחות, אבל אין דבר יותר טוב מלראות ולשמוע לבד. זה מה שאעשה. בינתיים נהניתי מהסינגל הראשון וגם מהשני. מעניין לשמוע מה מצפה לנו עוד.

מאז שהכרתי את סאן טיילור אני לא יכולה להפסיק לשמוע אותו. הוא כל כך נעים וזורם כמעט עם כל רגע בחיים.
האוזן שלי רוצה רק עוד ועוד ממנו. הקול שיוצא ממנו מרגיע אותי.

את המקום לשיר האחרון בפוסט השארתי לעמית ארז עם הEP החדש והיפה שלו. שיר שמאוד לא אופייני לעמית. מאוד קצבי ושמח, למרות שהמילים לא. וזה כן אופייני לו. שיר יפייפה עם קצב מיוחד ומילים שבקלות אפשר להזדהות איתן. 
המשפט שתפס אותי:

"I see you slipping away 

I hold you anyway 

I know it's not about us today" 

שבוע מוצלח!

Shira.T