השנה החלטתי שלא ללכת על פוסט סיכום ארוך ומייגע. יש מפיק בלוגים שמספקים את סיכום השנה שלהם וזה מעייף אותי רק לראות את הכותרת "סיכום שנה". בחמישי האחרון (31.12.15) התארחתי בפעם השלישית בקול הקמפוס והשמעתי את השנה שלי בשירים. כאן אפשר לשמוע. זו רשימת השירים: 1. Bad Blood - Ryan Adams 2. Shake It Off - Ryan Adams 3. The Less I Know the Better - Tame Impala 4. You're Mine - Lola Marsh 5. Child - Ninet 6. Head Over Feet - Alanis Morissette 7. Leave A Trace - CHVRCHES 8. Couldn't Love You More - Omer Netzer 9. Should Have Known Better - Sufjan Stevens
מאחלת לכולנו 2016 מלאה במוזיקה מ-ד-ה-י-מ-ה-! הופעות מרגשות ואלבומים שיעיפו אתכם.
הראיון של ראין אדאמס שואל את טיילור סוויפט שאלות על האלבום, על המילים ועל השירים כל כך סיקרן אותי. ואני עדיין לא נרגעת מהדבר המטורף שעשה אדאמס - לקחת את השירים הסופר קיטשים של סוויפט ולהפוך אותם ליצירת מופת, זו התעלות בכל מובן אפשרי.
בינינו, גם את סוויפט אני מאוד אוהבת, השירים שלה בסך הכל עושים כיף ומחזירים לי את הרצון לחזור להיות ילדה שלא אכפת לה מכלום.
קחו לכם לכם את אחד הקאברים הכי מוצלחים.
השיר החדש של J.Viewz יחד עם Milosh מ- Rhye גורם לי לרצות להתאהב. לרצות לשבת במרפסת כשבחוץ גשם שוטף ורק לשמוע אותו בריפיט, חזק חזק. כל כך כל כך יפה.
אני לא מבינה למה החורף מסרב להגיע. יום של גשם, ואחר כך שבועיים של קיץ. הריי זה בדיוק הזמן שלו להגיע, אמצע נובמבר. בשנה שעברה בזמן הזה היה קר וגשום ואפור, יאללה - בוא! מה שמזכיר לי שבזמן האחרון קיבלתי יותר מידיי בקשות לפלייליסט חורף, אז פלייליסט חורף, בינתיים רק ההתחלה:
השבוע ביקשתי בעמוד הפייסבוק שליהמלצות לאלבומים שיעיפו אותי, כמו האלבום עוצר הנשימה של The War On Drugs. קיבלתי כמה המלצות, אבל הטובה ביותר הייתה על Mac Demarco, כיף לחורף.
אהובתי הנצחית, אלניס מוריסט, יודעת גם לצחוק על עצמה. אני אוהבת אנשים שלא לוקחים את עצמם יותר מידיי ברצינות, גם אני קצת כזו, כמובן לא כמו שהייתי רוצה, אבל זה גם מה יש. קבלו את גרסת Ironic, שנת 2015.
בשישי אני אוהבת לנקות לצלילי הפלייליסט של Van Morisson. האקונומיקה בדלי ואני מנקה, ככה בלי כפפות, אני אוהבת שהידיים שלי מריחות מאקונומיקה, זה בטח לא בריא אבל לא אכפת לי. אני מריחה כמו בריכה אחרי וזה מזכיר לי את הילדות. אז אני שמה את השיר Someone Like You ומדמיינת את עצמי שרה את זה למישהו כמוך. והכי אני אוהבת בשיר הזה שהוא אומר שהטוב ביותר עוד לא הגיע.
בשישי האחרון דווקא שמתי את השיר I'll Be Aroun של Empire Of The Sun שנתן אופי אחר לניקיון. עומק. האמת שיש בשיר הזה כל כך הרבה רגישות שלוקחת אותך למסע, ואם סוגרים עיניים ממש נגררים. אפשר לדמיין ציפורים, והרים ירוקים, וניו יורק ורכיבה באופניים וים בלילה וארבע בבוקר קיץ תל אביבי, וסתיו. תנסו.
את החבלים של נינט אני שומעת הרבה. מזכיר לי נשכחות השיר הזה ודברים שהייתי מעדיפה לחשוב שלא קרו מעולם. בינתיים, הדחקה. זה לא נעים.
אתמול בהופעה (של אלט ג'יי בחימום גארדן סיטי מובמנט), כשהגיע השיר הזה, אני עצמתי את העיניים ונתתי לצלילים להיכנס אליי אחד אחד, לאט לאט. דמיינתי כל תו נכנס אל תוך העור שלי, ואז לגוף ולעצמות והייתה לי צמרמורת. התרגשות, התעלות. למרות שאני בן אדם מאוד רגשן ולא לוקח הרבה בכדי שאבכה בסרט, באמת שאין הרבה דברים בעולם הזה שגורמים לי להתרגש כמו מוזיקה. מוזיקה גורמת לי להרגיש את הגוף מבפנים ולפעמים אפילו את הלב פועם. מי אמר שמוזיקה לא ממכרת.
לפעמים נורא בא לי לכתוב שיר כמו Unsent של אלניס מוריסט. יצא לי לחשוב הרבה על השיר הזה בתקופה האחרונה, זה שיר לכל האקסים שלה ובשיר היא מסבירה מה היה לא בסדר במערכת יחסים ולמה היא מתגעגעת. דיי מדהים בעיניי. Jaggen Little Pill הוא האלבום הראשון שקניתי (יותר נכון שאמא שלי קנתה לי), והוא חוגג 20 שנה (!) וזה מרגש ומדהים ומבהיל כי לאן הזמן טס לאן? אני זוכרת את עצמי קוראת את המילים ושואלת את אמא שלי למה היא מתכוונת ומבקשת ממנה לתרגם לי מילים שלא הבנתי. זו כבר לא אותה אלניס. היא כבר לא כועסת, מקללת דיכאונית, עצובה, שיער על הפנים. היום היא נשואה, היא אמא, היא מתעסקת ברוחניות, מדיטציות, צמחי מרפא, יוגה, קלפי טארות. כל כך הרבה השתנה. JLP הוא כנראה האלבום ששמעתי הכי הרבה בחיי ואם צריך אדקלם אותו גם, את כל המילים. לכן תמיד תהיה לי בעיה לעבוד ולשמוע אותו כי אני רק אשיר ולא אצליח לעבוד. בקיצור, האלבום הזה השאיר לי ולעוד 33 מליון כמוני חותם ענק, ששינה את חיי וגרם לי להבין את כוחה של המוזיקה והמילים, גם 20 שנה אחרי.
אם היו שואלים אותי לאיזה תקופה הייתי רוצה לחזור התשובה שלי הייתה שום תקופה. תמיד שאני שומעת את חברות שלי מדברות על זה, אני לא מצליחה להבין למה לעזזאל לחזור לתקופת בית הספר, לתקופת הצבא, ובכלל לחזור אחורה. אני לא רוצה לחזור אחורה. טוב לי ככה. מוסיקה מזכירה לי תקופות. לפעמים בא לו איזה שיר ישן וטוב, שמזכיר לי תקופה שהייתה וחלפה, ולפעמים אפילו פרצופים ישנים, ואהבות שאתה רק רוצה לשכוח. "שירים מזכירים לי פנים שאולי רציתי לשכוח". השבוע שלי כלל הרבה זיכרונות נשכחים ונוסטלגיה מתוקה, וגם קצת פחות.
דברים שלמדתי השבוע: 1. אין כמו בארץ, ולפעמים זה ממש מבאס 2. פעם ראשונה שאני מפחדת להסתובב ברחובות תל אביב 3. ריינס זה צפון 4. אפשר לחצות את כל תל אביב ברגל 5. כל השווים תפוסים 6. הגעגועים לא פוחתים, הם רק מתעצמים 7. חוק המספרים הגדולים: על 99% קקות, מגיע אחד נסיך
מי שמכיר אותי שנים יודע שאת אלניס מוריסט הערצתי רוב ילדותי. האלבום Jagged Little Plle היה הראשון שלי. ידעתי את כל המילים בעל פה, קראתי עלייה כל מה שיכולתי, הייתי בהופעה שלה, ובקיצור הייתי גרופית אמיתית. השיר "You Oughta Know" היה שיר הרוק הראשון שהכי אהבתי. הייתי יושבת, קוראת את המילים ומנסה להבין למה היא מתכוונת. השבוע, כמעט עשרים שנה אחרי, ישבתי בבר ושמעתי את השיר הזה. הוא הזכיר לי תקופה מאוד ארוכה של הערצה ילדותית. זו בעצם הייתה יריית הפתיחה שלי למוסיקה. המשפט שתפס אותי:
"You seem very well, things look peaceful I'm not quite as well, I thought you should know Did you forget about me Mr. Duplicity I hate to bug you in the middle of dinner It was a slap in the face how quickly I was replaced Are you thinking of me when you fuck her?"
את ג'ון מייר אהבתי מהרגע הראשון ששמעתי. אם אני לא טועה, השיר הראשון שלו שממש אהבתי היה "Your Body Is A Wonderland", מיד קניתי את האלבום ולא הפסקתי לשמוע. היום אני שומעת אותו דיי הרבה וחייבת לציין שהמוסיקה שלו מאוד מרגיעה אותי. בייחוד השיר הזה. המשפט שתפס אותי:
"If you want more love,
Why don't you sat so?"
את דייב מטיוס הכרתי באחת הנסיעות שלי לארה"ב. קניתי את האלבום וחרשתי אותו בדיסקמן החדש.
היום אני לא ממש יכולה להצביע על שיר אחד שאני אוהבת יותר מכולם, יש כל כך הרבה, מה שכן, השבוע גיליתי עוד שיר שכל כך נגע בי. הרגשתי שאני כ"כ מזדהה עם המילים, ממש כמו "הוצאת לי את המילים מהפה".
באמת מילים מיוחדות, ממליצה לקרוא.
המשפט שתפס אותי:
"Sometimes I feel like I'm falling
Fall back again, fall back again,
Oh, life it seems a struggle between
What we think what we see
I'm not going to change my ways
Just to please you or appease you
Inside a crowd, five billion proud
Willing to punch it out
Right, wrong, weak, strong
Ashes to ashes all fall down
Look around about this round
About this merry-go-round around
If at all God's gaze upon us fall
His mischievous grin, look at him"
No Doubt הייתה ללא ספק הלהקה האהובה עליי. השיר Don't Speak קרוב אליי במיוחד. האלבום שלהם היה אחד האלבומים בהם הרגשתי שאני עפה איתו למקום מגניב. Gwen Stefani תמיד עשתה לי חשק להתלבש יפה ולהיות יוצאת דופן. Sunday Morning הוא שיר שהקדים את זמנו, בכלל, No Doubt. האלבום החדש יוצא עוד מעט, מעניין מאוד לשמוע. המשפט שתפס אותי:
"I thought I knew you I thought I knew you I thought I knew you well so well"
כל הזמן אני שואלת אנשים "מה השיר האהוב עליכם?" ואין להם תשובה. לי יש. Round Here כבר שנים השיר האהוב עליי בעולם. אהוב. מכאיב, נוגע ומרגש כל פעם כמו בפעם הראשונה ששמעתי אותו. המשפט שתפס אותי:
"She parks her car outside of my house, takes her clothes off,
Says she's close to understanding Jesus
She knows she's more that just a little misunderstood
She has trouble acting normal when she's nervous"
אם מדברים על נוסטלגיה ועל שירים מן העבר, אי אפשר בלי פרל ג'ם.
את האלבום TEN קיבלתי במתנה מאחי שלימד אותי לאהוב אותם. באותה תקופה גרנו באותו חדר (פעם זה היה נפוץ) והייתי צריכה לשמוע את כל מה שהוא שומע.
פרל ג'ם עברו איתי פסקול חיים, מאז ועד היום.
אני מתביישת להגיד שאת השיר Release הכרתי רק בשנה שעברה, כשראיתי את הסרט הדוקומנטרי שלהם, והתאהבתי בו. יפה יפה.
