שמעו, לא קורה הרבה שאני כותבת על אמן יותר מפעם, פעמיים. כשזה קורה זה ברור שאני ממש ממש אוהבת אותו.
לפני כמה זמן הוזמנתי לסקר הופעה דרך חבית הדגים, לבחורה קראו אפרת לוטנברג, ולי זה לא אמר כלום. שמעתי כמה שירים, היא סקרנה אותי והחלטתי ללכת.
גררתי חברה עם ראש פתוח, ויחד הלכנו לקפה ביאליק. הזמנו בירה, פיטפטנו, ואז היא עלתה על הבמה, בלונדינית יפייפיה, עם עוד שתי בלונדיניות, יפיפיות גם כן. היא פתחה את הפה ושרה, מאותו הרגע אני הייתי מהופנטת. היא "הרגה אותי ברכות" עם המילים שלה. הסתכלתי על חברה שלי וראיתי שזולגות לה דמעות. "איך לא הכרנו אותה לפני?" שאלנו, לא יודעת. אבל איזה מזל שהכרנו.
את השיר "ברגעים כאלה", אני שומעת ברגעים שרע לי, שאני מרגישה שאני מתגעגעת, שחסר לי, שמגעיל לי. ברגעים כאלה אני נזכרת בשיר הזה ובמילים החזקות האלה ובדרך כלל אני אשים אותו בפייסבוק, או סתם אכתוב את המילים לעצמי. זה משחרר.
"ברגעים כאלה אני נזכרת בבקרים בהם הסתכלת עליי, איך שאת יפה כשאת מתעוררת
החברים אומרים לי שאני תותח
תגידי, מה עשיתי טוב בחיים שזכיתי בך?
נשאר לי רק להתמודד עם זכרונות שמציפים
הגברים שפגשתי הם על הפנים
משחזרת את הנפילות שלך על הריצפה
ידעת להצחיק אותי וכך נראית לה אהבה
מחכה לאחד כמוך, וכולי בציפיות
נתחיל בזה שיאהב לישון כפיות"
השיר השני הוא שיר גאוני. באמת. זה כל מה שאנחנו "אמורות" לעשות, להגיד, להתנהג. אבל זה לא באמת קורה. "אם אתה לא יודע מה אתה רוצה מהקשר. אם אתה לא יודע אם אתה שם במאה אחוז. אני לא רוצה שתתפשר, לא אני לא רוצה שתתקשר. עשה טובה אל תתקשר. דונט קול מי. דונוט קול מי".
למרות שכבר הייתי בהופעה שלה זה לא הספיק לי, אני הולכת שוב.
זו הופעה שאני ממליצה עליה במאה אחוז ובלב שלם. אני לא יודעת מה לגביי הגברים, אבל אני יכולה לומר, שכאישה, מאוד התחברתי למילים ולשירים קורעי הלב.
שלישי שמח, כבר פחות חם!
Shira.T
