פתאום הכל מתבהר. פתאום הכל מובן. פתאום נפל האסימון. שברתי את הראש כל כך הרבה זמן כדי למצוא את זה, והנה, זה כאן. לא הצלחתי לישון כל הלילה, חשבתי רק על זה. וכשנרדמתי, חלמתי רק על זה. ובחלומות שלי הראתי לכולם את האצבע המשולשת שלי, וזה הרגיש כל כך טוב. עוד מעט. רק עוד קצת. עוד רגע, אני שם.
דברים שלמדתי השבוע: 1. לפתוח את הבוקר בחצי שעה הליכה זה נהדר 2. לכל בן אדם שאנחנו פוגשים יש סיבה 3. עכשיו זה הזמן 4. צריך לשים לב מה משדרים 5. כשאתה מאמין במשהו מספיק חזק, אנשים יאמינו לך 6. תמיד אפשר להשתנות 7. זה שאתה חזרת לא אומר שאני אחזור 8. הכל חוזר חביבי!
איזה יופי של שיר. ה-Shins הם אחת הלהקות האהובות עליי, את זה אתם כבר בטח יודעים. אני אוהבת את הקול של הסולן ג'יימס ראסל מרסר, ואני אוהבת את השיר הזה, שמאוד שונה משאר השירים שלהם. הוא ליווה אותי כל השבוע. בהליכות של הבוקר, בהפסקות קפה במרפסת, בשנ"צ היומי. הוא מתאים גם לזמנים יותר רומנטיים ואינטימיים. נסו את זה. השיר הזה מקרב לבבות.
הנה עוד שיר כזה, שמזיז משהו בפנים. איזה יופי. האמת שהשיר הזה מזכיר לי את השיר Home של Edward sharpe & the magnetic zeros, מעניין אם עוד מישהו שם לב לזה חוץ ממני, או שאולי אני מפספסת משהו? זה לא ממש משנה, זה שיר יפה שבא לשמוע עוד ועוד.
אחרי שהתמכרי ל- Cults ושמעתי את You Know What I Mean אין ספור פעמים, התמכרי גם לזה. זה שיר ששמעתי כבר בארה"ב, כשהייתי לפני כמה חודשים. לא הפסיקו להשמיע אותו שם בכל מקום, איכשהוא שכחתי ממנו. כייף להיזכר בו. שוב.
השיר החדש של פלורנס והמכונה הוא ערבוב של כמה דברים. אני דיי אוהבת את השיר, אבל עוד לא גיבשתי לגמרי את דעתי עליו. יותר מכל, אהבתי את הקליפ. אני אוהבת קליפים מהסוג הזה, יצירתיים, מלאים באפקטים אינסטגרמים (שלבטח מאוסים עליכם), ועשויים מהרבה חלקים שמתאגדים ליצירה נפלאה אחת.
אני מודיעה בזאת שאני מכורה לשיר החדש של Passion Pit, ועד שלא ימאס לי ממנו, אני אדביק לכם אותו כאן. לא מספיק שהשיר הזה אדיר ולוקח אותי למקום כל כך טוב, עכשיו גם יצא הקליפ, אדיר גם כן, ולוקח אותי עוד יותר רחוק, עוד יותר גדול, עוד יותר טוב. עוד יותר. כייף.
אני שואלת אתכם, אוהבי הקיץ: מה טוב בקיץ? היתושים שעוקצים, הזיעה, הפשפשים, החתולים שמסתובבים ומביאים פרעושים? אה לא, זה בטח הים! החול שנדבק לכל מקום, המים של הים ששורפים בכל הגוף, החוף שמלא בכל מדינת ישראל או אולי זו השמש שקודחת, כן. זה כנראה זה.
דברים שלמדתי השבוע: 1. עדיף להגיד את האמת מאשר לשתוק 2. אני רוצה שאחי יחזור לארץ 3. אנחנו יודעים הכל, פשוט פוחדים להתמודד עם האמת 4. מגיע לי יותר 5. עוד מעט ריינס תתפרק 6. האינטואיציות שלי תמיד נכונות 7. הדבר היחיד שטוב בקיץ הוא שלא צריך דוד
בהתחלה ששמעתי את החדש של Passion Pit לא הייתי בטוחה שהתחברתי אליו כי הוא כל כך שונה ממה שהם עושים תמיד. עם הזמן שמעתי אותו עוד ועוד פעמים ועכשיו אני כבר ממש מכורה.
כן, זו לא תהיה הפעם הראשונה בה אני כותבת על דודו טסה. משערת שגם לא האחרונה. דודו טסה מוכשר, הוא מרגש וכנה, וזה נוגע בי בפנים. בדרך כלל יש לי בעיה "להאמין" לגברים ששרים על לב שבור, אבל לטסה אני מאמינה. מאוד. אז כן. לכולנו מגיע יותר. לכל אחד מאיתנו מגיע. יותר. אנחנו צריכים מבט ורוך, ומגיע לנו יותר. חייבים להאמין, אחרת ניפול.
הם שניים, הם אמריקאים, הם עושים אינדי פופ כבר מ- 2007 ויש להם שיר ממש חמוד.
ומה לגביי Florence & The Machine? כבר הרבה מידיי זמן שלא שיתפתי בשיר שלהם. תקופות. הייתה תקופה שלא עבר יום בלי לפחות חמישה שירים שלהם. היום זה קצת פחות. אז הנה עוד שיר מצוין שעדיין לא שמתי בבלוג, וקליפ מושקע. מושקע מאוד אפילו.
השיר האחרון יהיה של ניל יאנג. "Hey Hey My My" הוא אחד השירים שאני יותר אוהבת. אחד השירים שמרגשים אותי יותר. אחד השירים שמחזקים אותי, מעציבים אותי וכובשים אותי. שמעתי אותו כל השבוע, לרגע לא נמאס לי ממנו. ההפך, רק לשמוע עוד ועוד ולשקוע במנגינה ובמילים המרגשות. המשפט שתפס אותי:
לסכם את השנה בשירים זה כמו להגיד שיש לי מספיק בגדים. זו הייתה שנה מבורכת במוזיקה מצוינת, כייפית ושונה. מאדל שפירקה לנו את הלב לחתיכות קטנות ושבריריות לפלורנס שהביאה אותה בסגנון מגניב והגדירה מחדש את המושג "מוזיקה מקורית".
אך לא נתחיל בזה כי אל לנו לשכוח את הדברים שלמדתי השבוע: 1. האנשים שהכי פחות מצפים מהם בסוף הכי מפתיעים 2. להיות אופטימית זה קשה, אבל כשמחליטים את זה אז מנצחים הכל 3. אני מכורה לאינסטגרם 4. אני מכורה לפרקים של סקס והעיר הגדולה 5. אני עובדת טוב בלחץ 6. אני אובססיבית כשלא עונים לי להודעות 7. יש לי הפרעות קשב וריכוז חמורות ביותר 8. ביום חמישי עזבה אותי החברה השלישית לשולחן. מה זה אומר עליי? 9. איך יודעים כשממש אוהבים מישהו? כשמרגישים עצוב כשרע לו 10. לסלוח זה לא בושה
בסוף השבוע שעבר, הכרזתי בפוסט השבועי שלי שאני הולכת להיות אופטימית יותר וצינית פחות. כל השבוע הלכתי עם המנטרה הזו. "להיות אופטאימית, להיות שמחה, שום דבר לא יוציא אותי מזה". זה לא קל להחליט ששום דבר לא יעצבן אותך, וזה באמת הכי קל להיות ציני, מקטר ודכאוני. אבל ראיתי שברגע שאני מחליטה להיות אופטימית וחיובית, הכל הרבה יותר קל. הדיכאון מביא דיכאון, הבאסה מביאה עוד באסה, הציניות מגבירה את המירמור ומשטלטת על הכל. המסקנה שלי: הרבה יותר כייף להיות בן אדם שמח.
הפוסט הזה הוא בעצם הפוסט האחרון של שנת 2011. וכן. בא לי לסכם את השנה הזו, כי היא הייתה מדהימה. אז מה היה לנו השנה? התחלתי עבודה חדשה (זה היה באוקטובר, אבל זה גם תופס) מעניינת ומאתגרת שלוקחת אותי למקומות שמעולם לא חשבתי שאגיע אליהם. בעבודה הכרתי אנשים חדשים, שלימים נהיו החברים הכי טובים שלי, איתם אני מבלה את רוב שעות היממה, את הסופי שבוע, את האירועים החשובים בחיי וכל מה שאפשר ליהנות ממנו. למדתי סטיילינג ונהנתי מכל רגע. עברתי שיברון לב שנתן לי המון חומר לכתוב עליו, ולימד אותי להיות חזקה ולדעת מה אני באמת רוצה. נולד לי אחיין חדש ומהמם ובפעם הראשונה הרגשתי שילדים זה שמחה. הבאתי את ה"סטיק שיק" לארץ שפורסם בזמנים מודרניים ו- מגזין GO והראתי לעצמי שאני יכולה לעשות הכל ולהגיע לכל מקום אם רק ארצה. מבחינתי זה ההישג הכי גדול שעשיתי עד כה.
אז מהם השירים שעשו לי את השנה? קשה לבחור רשימה מתומצתת של שירים שהלכו איתי לאורך כל השנה, אבל ניסיתי להיזכר בדברים שאהבתי ושמעתי ולבסוף הצלחתי להגיע לרשימה של 12 שירים.
2011 הייתה ללא ספק השנה של אדל. בפעם הראשונה ששמעתי אותה הרגשתי שהיא כותבת את השירים עליי. התרגשתי, בכיתי, התגאתי ואהבתי.
מנחשים מה יגיע אחריה? דיי ברור. Florence & The Machine היא הלהקה הכי מגניבה ומיוחדת שהכרתי השנה. כמו שאמרתי כבר בתחילת הפוסט, פלורנס מגדירה מחדש את המושג "מוזיקה מקורית". השירים שלה כל כך נכונים והמוזיקה מיוחדת. זה היה אהבה ממבט ראשון.
קצת קשה לעשות רשימה של שירים שאהבת במהלך כל השנה כי תמיד שוכחים את אלה שהגיעו באמצע הדרך. למשל ליקי לי, שהנעימה לי בסך הכל כמה שעות דיי טובות עם השיר הזה.
The XX נכנסו חזק לפלייליסט היומי שלי השנה. חרשתי אותם עד עמקי נשמתי והיום אני כבר לא יכולה לשמוע. כבר אמרתי לא פעם שזו אחת הבעיות שלי. ברגע שאני אוהבת שיר אני חייבת לחרוש לו את הצורה. ואז אני לא יכולה לשמוע אותו יותר. לא ממליצה לכם לעשות את זה, אבל אצלי זו הדרך היחידה.
לזמנים הקשים, העצובים, הבודדים, המדכאים, החלשים, השבורים והמרגשים אני משתמשת בבון אייבר. הוא חבר שלי לעת צרה, הוא עוזר לי תמיד להיכנס לתוך תוכי ולהרגיש את הלב שלי. את Holocence שמעתי לפחות פעם ביום במשך כמה חודשים. התאהבתי בשיר ובמנגינה. פעם ראשונה ששמעתי את השיר התרגשתי והתמלאתי צמרמורת. לא כל יום שומעים יצירת אמנות שכזו. איזה כייף שנכנסת לחיי, בון אייבר. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.
הנה עוד להקה שנכנסה לפלייסט היומי - Passion Pit. הם לא מושמעים כל כך בארץ ומעטים מאוד האנשים שמכירים אותם. (לפחות בחברה שאני מסתובבת בה). אבל אי אפשר לדעת, הרי כך גם היה בהתחלה עם פלורנס ותראו איפה היא היום, כובשת את המצעדים. רק אל תשכחו איפה קראתם עלייהם לראשונה.
ג'ימס בלייק, הזמר שהרעיד לנו את החדר (וגם את הלב) כל פעם ששמענו את השיר Limit To Your Love. הזמר שהביא את הקול השונה והמיוחד. הזמר שהפתיע ומגיע לארץ. גם הוא כאן איתנו.
מאיה איזקוביץ' מבחינתי היא ההפתעה של המוזיקה הישראלית לשנת 2011 (בקטגוריה הנשית). מסוג השירים שאפשר לשמוע כל היום, גם כשבאמת משמיעים אותה במשך כל היום, רוצים רק עוד ועוד. הקול המלטף נוגע בפנים, אפשר לשמוע שכואב לה. מתביישת להגיד שעדיין לא הייתי בהופעה שלה. השנה אני הולכת להופעה שלה. מבטיחה לעצמי. חייבת.
ומהי ההפתעה הישראלית הגברית שלי לשנת 2011? יותר ברור מזה אין. אמיר דדון הכובש החזיר לי את האהבה למוזיקה ישראלית. באחת ההופעות שהייתי בהן הוא היה בקהל. נורא רציתי לבוא אליו לחבק אותו ולהגיד לו מילים יפות אך לצערי התביישתי. אז אמיר, אם אתה קורא את השורות האלו, תודה. תודה ענקית על הכנות והשיתוף. אני מזדהה כמעט עם כל מה שאתה כותב.
נינט והרד בנד בקאבר המצוין ל - Crazy. נראה לי שהם הפתיעו אפילו את עצמם בהצלחה המסחררת לשיר. ביצוע גאוני, רוקיסטי אמיתי, עצבני ובועט. נשמע רבות במשרדו הקטן.
הנה שיר מ-ע-ו-ל-ה שהכרתי כמובן בהמלצת אחי. אחרכך כולנו הכרנו אותו טוב יותר בפרסומת של קסטרו. פשוט שיר שכייף איתו. אם אתם עדיין לא מכירים, ממליצה בחום להתחיל לחרוש.
ובשיר האחרון - דניאלה ספקטור שיחקה אותה עם השיר המתוק Cut It Out. זוכה בטייטל - השיר החרוש ביותר שלי לשנת 2011.
איזו שנה מדהימה זו הייתה. שנה של שינוי ועשייה. שנה של חברים, התחלות ושינויים. מאחלת לכם ולי שנה מדהימה עוד יותר מהשנה שהייתה. תודה על האוזן הקשבת, הפרגון, המילים החמות וההתמדה. ועוד משהו קטן. מחר יעלה פוסט סיכום סילבסטר. צלמת הבית (מיכל קרן), דוגמניות הבית (איילת ועדי) והסטייליסטית (אני) ערכנו סשן צילום מוצלח במיוחד. ואם יורשה לי, לדעתי, הסשן המוצלח ביותר עד כה. והנה הצצה קטנה:
כבר כמה ימים שאני מנסה לחשוב איך אני אתחיל את הפוסט הזה וכבר כמה ימים אני לא מצליחה. חשבתי להתחיל באכזה נוספת או מקרה מרגש שקרה, אבל לא הייתה לי המוזה וקצת נמאס לי להתבכיין. ואז, בדיוק בזמן הכי הזוי שהיה לי, נפל לי האסימון. כשחבר טוב אמר לי "את צריכה להיות יותר אופטימית" הבנתי שיש בעיה: הפכתי להיות צינית ממורמרת ופסימית. וזה הכי לא אני. ההחלטה שלי לשבוע שיבוא הוא להיות יותר אופטימית. ופחות צינית.
דברים שלמדתי השבוע: 1. אהבה זה לטוב ולרע (גם כשממש מעצבנים אותך) 2. אנשים שעוקצים מזינים את הכוח שלהם על חשבון אחרים 3. כשהבטן כואבת יש בלגאן 4. שבוע שלם בלי בועז כהן זה לא קל בכלל 5. מלכודת דבש זה מסוכן 6. לוחצים "לנה דל ריי" בגוגל ומקבלים אותי רביעית 7. כשזה מול העיניים שלך, אין לאן לברוח
יש לי רוטינה. אני קמה בשמונה, מדליקה את הרדיו על 88 ישר לתוכנית האהובה עליי "רוקר טוב" עם בועז כהן ומתחילה להתארגן. השבוע בועז כהן לא היה וזה שינה לי את כל הבקרים. מוזיקה אחרת פתאום השתלטה לי על הרדיו, שדרן לא מוכר וסיפורים אחרים. רק ביום חמישי הוא שב לאולפן וסוף סוף שמעתי את התוכנית המצוינת והממכרת ויכלתי לחזור לרוטינה. כייף.
השירים שעשו לי את השבוע:
השבוע הכרתי את בירדי. והיא מדהימה. אני נותנת ליוטיוב להחליט בשבילי, הוא כבר מכיר את הטעם שלי ומכיר לי להקות חדשות ושירים שמתאימים לי. "It takes an ocean not to break", זה בדיוק זה. צריך מלא כוח, מלא אנרגיה, מלא אופטימיות ורצון לא להישבר. המשפט שתפס אותי:
"It takes an ocean not to break"
השיר הזה של Florence & The Machine גרם לי קצת לחשוב. את השיר כיוויכול שרה מישהי חסרת איכפתיות, שמנצלת אנשים רק כשהיא רוצה. בפעם הראשונה כשקראתי את מילות השיר אמרתי לעצמי שזה מאותם האנשים האילו, שמהם אני סולדת, שמנצלים אנשים שאוהבים אותם ורוצים בקרבתם רק כי זה נוח להם באותו הרגע. ושאני ממש לא כזו. ואז עלתה בי השאלה - האם גם אני כזו באיזושהוא מקום? אולי כולנו קצת כאלה כשנוח לנו? אין לי תשובה, אבל זו שאלה מעניינת שצריך לענות עלייה.
המשפט שתפס אותי:
I know everybody lets you down"
I'll do the same
But know I'll always be around
"This can remain the same
דודו טסה מפתיע אותי בפעם השנייה. השיר "עם חלומות כאלה" נכנס עמוק לבפנים, כמו סכין. אם מצב הרוח שלכם לא בשמיים אז לא כדאי. אותי הוא מאוד מדכא. אמיתי ונוגע.
המשפט שתפס אותי:
"תנעלי את הדלת, שהאושר לא יברח"
כי זה כל כך נכון.
לפעמים, כשטוב לי, ברגעים האלה שממש ממש טוב לי, אני רוצה להקפיא את הזמן ולהשאיר את האושר הזה לעוד קצת זמן.
את הקאבר החדש והמצוין הזה שעושה איימי ווינהאוס הכרתי השבוע באחד התוכניות ב - 88 (לא אני מפרסמת אותם ולא עושה להם יח"צ). בעצם כשקוראים את המילים היום, כשאיימי כבר לא בחיים, זה נשמע קצת כמו סיכום חייה:
A Song For You
I've been so many places in my life and time
I've sung a lot of songs I've made some bad rhyme
I've acted out my love in stages
With ten thousand people watching
But we're alone now and I'm singing this song for you
I know your image of me is what I hope to be
I've treated you unkindly but darlin' can't you see
There's no one more important to me
Darlin' can't you please see through me
Cause we're alone now and I'm singing this song for you
You taught me precious secrets of the truth witholding nothing
You came out in front and I was hiding
But now I'm so much better and if my words don't come together
Listen to the melody cause my love is in there hiding
I love you in a place where there's no space or time
I love you for in my life you are a friend of mine
And when my life is over
Remember when we were together
We were alone and I was singing this song for you
You taught me precious secrets of the truth witholding nothing
You came out in front and I was hiding
But now I'm so much better and if my words don't come together
Listen to the melody cause my love is in there hiding
I love you in a place where there's no space or time
I love you for in my life you are a friend of mine
And when my life is over
Remember when we were together
We were alone and I was singing this song for you
We were alone and I was singing this song for you
עוד שיר חמוד שהכרתי השבוע. יותר נכון שסוף סוף "שיזמתי". (מלשון SHAZAM). זה שיר שאני מכירה כבר זמן מה, אבל עוד לא יצא לי לברר עליו. השבוע היה לי את הזמן. הוצאתי את האייפון, הדלקתי את השזאם, ואחרי עשר שניות בלבד גיליתי את שם השיר וצעקתי בקול רם "אין, אין על שזאם!".
אז כן, גם אני רואה אקס פאקטור. כמעט כל תוכנית שמשלבת מוזיקה אני רואה. יש שירים שמתאימים לכל זמן: קיץ, חורף, שמחה, עצבות והתאהבות. זה אחד מהם. רייצ'ל קראו (הבחורה מאקס פאקטור) ביצעה את אחד השירים הטובים של אטה ג'יימס ועשתה עבודה מצוינת. היא אמנם בת 13, אבל עשתה אותו כל כך מרגש ואמין שהייתי ממש צריכה לשפשף רגע את העיניים. השיר הזה נוגע אליי באופן מיוחד. כי גם אני, באותו הרגע ששמעתי, רציתי לא לראות, לא לדעת ולא לשמוע. לפעמים אני באמת מעדיפה להיות עיוורת.
המשפט שתפס אותי:
"baby, I'd rather, I'd rather be blind, boy Then to see you walk away, see you walk away from me, yeah baby, I'd rather be blind"
ואם עוד לא ראיתם, זה הביצוע של רייצ'ל קראו:
חדש גם לי: חשבתי עם איזה שיר לסיים. לבסוף בחרתי בשיר הזה של הסטרוקס. שיר מצוין שישר תפס אותי בגלל הקצב שלו. שוב, שיר שהכרתי ב - 88. אולי אני נשמעת נלהבת יתר על המידה, אבל מאז שעברתי לתחנה הזו, אני מגלה עולם חדש של מוזיקה ופליילסיט רחב ומגוון. מה גם שהם מתייחסים לשיר ולמילים שלו וכמה זה כייף פתאום לשמוע הסבר על השיר ואת נקודת המבט של השדרן ומה השיר עושה לו. הרי כל אחד מפרש את השיר אחרת, רק מי שכתב את השיר יודע בדיוק למה הוא התכוון.
בנימה יותר אופטימית, פחות צינית וממורמרת אני יוצאת לשבת שלי.
מאחלת לכם שבת מושלמת, שמשית (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה), מלאה בכייף וזמן. המון זמן.
האמת שלמדתי כל כך הרבה דברים השבוע, אבל תימצתתי את זה לשמונה דברים נבחרים.
דברים שלמדתי השבוע: 1. צריך כל הזמן לדחוף, אין זמן לנוח 2. אפשר לעבור את השבוע עם 4 שעות שינה בלילה 3. אני מפתיעה את עצמי כל פעם מחדש 4. חברים אמיתיים נמדדים בתמיכה, בפירגון ובשעת צרה 5. קניתי יותר מידיי בגדים השבוע 6. לפעמים זה טוב לריב 7. אני אוהבת 8. אני עושה את תל אביב!
השבוע, אחד השבועות המהירים ביותר שהיו לי. ראשון, שני ושלישי חלפו להם כהרף עין, ולפני שעוד הספקתי למצמץ הגיע כבר יום רביעי. בעבודה אני יושבת במקום זמני חדש וכייפי, שנותן לי השראה וריכוז. אני בדרך כלל בשבת בערב יושבת עם עצמי וכותבת לי בראש את המטרות שלי לשבוע הקרוב: דברים שאני רוצה לכתוב בבלוג, דברים שאני רוצה לקדם לעצמי, ותמיד יש איזה תחביב חדש שאני רוצה להתחיל. לא תמיד הכל קורה. אבל אני תמיד משתדלת כן לעשות את הדברים שחשובים לי באמת. אבא שלי תמיד אומר לי - "תשימי לעצמך מטרות! בנאדם בלי מטרות לא יגיע לשום מקום!" אז כך אני עושה - מקשיבה לאבא שלי. הוא חכם.
השבוע היה מרגש במיוחד. הצטלמתי לטיים אאוט תל אביב:
התמונה נמצאת בעמוד 8, במדור הבועה. אפשר לראות במהדורה הדיגיטלית גם: http://digital.timeout.co.il/activemagazine/welcome/timeout_474.asp היו שם כמה שאלות, קצרות וחמודות. למי שלא הבין או האמין, התגובה של דורית בר אור אכן אמיתית, מקווה שבשבועות הקרובים יהיה לי פוסט שלם עליה.
ועכשיו, נחזור לדבר שאליו התכנסנו. השירים שעשו לי את השבוע: השיר הראשון הוא שיר יפייפה של פלורנס, מתוך הדיסק החדש והמעולה שלה, רוצו לקנות!
השיר הנעים הזה בביצוע של נינה סימון המצוינת הגיע אליי מחבר שאוהב מוזיקה. הכי כייף לשמוע את השיר הזה כשיורד גשם בחוץ, אך לצערי השבוע לא ירד גשם בכלל, אז הדלקתי נר, הכנתי תה ונרגעתי. המשפט שתפס אותי:
Just a little time, a little care"
A little note written in the air
Just the little thank you
We just forget to give back
Cause we're moving too fast
Moving too fast
"Forgetting to give back
לנה דל ריי היא הבחורה החדשה שמעניינת אותי. עדיין לא התגברתי על כמה הפתיע אותי המראה שלה. והמוזיקה שלה מצוינת. הקול שלה עמוק ורך ומסקרן. יש לה כבר את הסגנון שלה שאפשר לזהות. אבל עדיין, היא ממש חידה בשבילי. מצד אחד יש בה משהו נורא מיינסטרימי, מצד שני היא מוכשרת ברמות, המוזיקה שלה מעולה ושונה (וממש לא מיינסטרימית) והיא כותבת את השירים שלה בעצמה. שלא נדבר על זה שהיא מנותחת ונראית כמו בובת ברבי. הקונפליקט הזה פשוט מסקרן. המשפט שתפס אותי:
"Don't make me sad don't make me crySometimes love is not enough when the road gets though"
עוד שיר ששמעתי השבוע הוא "אולי" של אביב גפן. כי אולי אני באמת אוהבת יותר מידיי. והבנתי את זה בפיצוץ רגשות גדול. אז אולי, אולי, אני אוהבת יותר מידיי. וכן, אני פנס בודד בתוך רחוב האהבה. מקווה שלא לעוד הרבה זמן. המשפט שתפס אותי:
"אני חושב אולי
אני אוהב אותה יותר מדי
פנס בודד בתוך רחוב האהבה"
הקילרז מחדשים את Ultraviolet של U2 ועושים עבודה יפה ומתרגשת. המשפט שתפס אותי:
You bury your treasure"
Where it can't be found
But your love is like a secret
"That's been passed around
השבוע, כשהגעתי הביתה ממש מאוחר, הדלקתי את הרדיו על 88 ושמחתי מאוד לשמוע לילה של אלבומים עם דייב מטיוס בנד. מהר מאוד הבנתי שאני לא יכולה לשמוע אותם יותר. במקום השיר שהזכיר זה צריך להיות הלהקה שהזכירה. מכירים את זה שבתקופה מסוימת שמעתם כל כך הרבה פעמים את אותה הלהקה ועכשיו כשאתם שומעים את אותם אתם רק נזכרים באותה תקופה? אז זה מה שקרה לי. כמה שהיה כייף לשמוע את הקול הנעים של דייב, הזכרונות התחילו להציף אותי אז הייתי חייבת לכבות. אז כיביתי, והלכתי לישון.
השיר #41 הוא אחד השירים האהובים עליי של דייב (וכן, כתבתי את זה פה כבר לא פעם), יש בו משהו נעים, והקול של דייב ממש אומלל פה. אני אוהבת את זה. המשפט שתפס אותי:
I wanted to stay"
I wanted to play
"I wanted to love you
חדש גם לי: כשישבתי אצל החבר הטוב שלי שמעתי את השיר הזה וחשבתי לעצמי "הנה שיר שאני לא מכירה". אז ישר הקשבתי. שיר נעים ומילים אמיתיות. במצב כזה אני ישר פותחת את השאזם ומקשיבה. לא בדיוק הסגנון שהייתי שומעת, אבל משהו בו כן תפס אותי. המשפט שתפס אותי:
השבוע החורפי והמושלם הזה התאפיין בשירי אהבה שקטים קצת יותר וקצת פחות. שיר שכייף לשמוע בחורף, שיר שהזכיר לי אהבה ישנה, שיר ששומעים כשיורד גשם, שיר געגועים.
דברים שלמדתי השבוע: 1. עדיף להגיד את האמת 2. אנשים מפתיעים 3. אני מאוהבת בחורף 4. אנשים שלא יודעים איך להתנהג זה מעפן 5. איזה כייף זה מסיבת פיג'מות
הנה שיר ששמעתי הרבה השבוע. שיר אהבה של גבר שהבין שאין צורך יותר במסכות. השיר הוא של אותה הלהקה שכתבתי עליה בפוסט האחרון של שירים שעשו לי את השבוע. השמפט שתפס אותי:
As I came round to thinking That I dont want nobody else"
".I want to be with you And it kills me to say
לא משנה מה נעשה בנידון, החורף רוצה שנהיה זוגיים. רוצה שנשכב בפוך ביחד כשיורד גשם ונתחבק. רוצה שנשמע שירי אהבה מלוקקים. רוצה שנחמם את המיטה. אני בעד החורף. Real Love של Beach House הוא שיר מושלם לחורף ולכן שמעתי אותו המון השבוע.
המשפט שתפס אותי:
There's something wrong with our hearts"
".Real love, it finds you somewhere with your back to it
נראה לי שאפשר כבר לעשות לפלורנס פינה משלה.
בהתחלה היה לי קצת קשה עם השיר No Light No Light של פלורנס. לא יודעת למה. אולי שמעתי אותו בעיתוי הלא נכון. עכשיו אני כבר ממש מכורה. כל הדרמה בהתחלה, הקול הזועק לעזרה שלה והמילים.... המילים.
המשפט שתפס אותי:
האמת שכל המילים לשיר תפסו אותי אז בא לי שתקראו את הכל.
You are the hole in my headYou are the space in my bedYou are the silence in between what I thoughtAnd what I said
You are the night time fearYou are the morningWhen it's clearWhen it's over your start
You're my headYou're my heart
No light, no light in your bright blue eyesI never knew daylight could be so violentA revelation in the light of day
You can chose what stays and what fades awayAnd I'd do anything to make you stay
No light, no lightNo light
Tell me what you want me to say
Through the crowd I was,Crying out andIn your place there were a thousand other faces
I was disappearing in plain sightHeaven help me, I need to make it rightYou are the revelation,You are to get it rightBut, it's a conversation,I just can't have tonight
You are the revelation, some kind of resolutionYou are the revelation
No light, no light in your bright blue eyesI never knew daylight could be so violent
A revelation in the light of day,
You can chose what stays and what fades awayAnd I'd do anything to make you stay
No light, no lightNo light
Tell me what you want me to say
Would you leave me,If I told you what I've done?
And would you leave me,If I told you what I've become?'Cause it's so easy,To sing it to the crowdBut it's so hard, my love,To say it to you, all alone
No light, no light in your bright blue eyesI never knew daylight could be so violent
A revelation in the light of day,You can chose what stays and what fades awayAnd I'd do anything to make you stay
No light, no lightNo light
Tell me what you want me to sayYou are the revelationYou are to get it rightBut, it's a conversation,I just can't have tonightYou are the revelation, some kind of resolution.
You are the revelation.You are the revelation,You are to get it right.
But, it's a conversation,I just can't have tonight.You are the revelation, some kind of resolution
Tell me what you want me to say.
השיר הזה של הסמיטס שאני כל כך אוהבת תפס אותי ברכבת, עם קרון ריק, גשם וחבר טוב. ישבנו ושמענו אותו. איזה כייף ששירים באים לך בעיתוי מושלם.
המשפט שתפס אותי:
"So for once in my life, let me get what I want
Lord know it will be the first time."
חדש גם לי:
טוב, כחובבת מזרחית גדולה הראש שלי מאוד פתוח למוזיקה שונה.
השבוע חברה הכירה לי את השיר המדהים והמרגש הזה. דיקלה משחקת אותה באנגלית.
מאז ההיכרות לשיר אני טוחנת אותו. כל פעם מחדש אני שומעת יותר ויותר כמה הכאב שלה ממש יוצא מתוך השיר, מהגרון ולדעתי זה מדהים.
יכול להיות שחלקחם לא תאהבו ולא תתחברו, אבל תפתחו את הראש. אולי משהו כן יתפוס.
השיר שהזכיר: השבוע הלכתי בלילינבלום ומתוך בר קטן וחמוד שמעתי את השיר הזה. נזכרתי כמה אני אוהבת אותו. קורה לי הרבה שאני שומעת שיר שלא שמעתי הרבה זמן ופתאום אני חוזרת לתקופה אחרת, ואז הכל חוזר: צבע התקופה, הריח, ההרגשה בגוף, הרצון, השיגרה. פתאום הכל חוזר.
כייף להיזכר בתקופה הזו אבל כייף גם שאני כבר לא שם. ובכלל הגשם עושה כזו הרגשה נוסטלגית. ושירים תמיד לוקחים אותי למקום שבו הייתי באותה התקופה.
יש דיסקים שאפשר לשמוע ב Repeat לילה שלם. קרן אן אחד מהם. דיסק מושלם ודיסק חורף אולטימטיבי. אם בא לכם להירדם עם קול מתוק ומרגיע, זה כנראה קרן אן. והשיר האהוב עליי:
השיר הנטחן ביותר: השיר הזה הפתיע אותי מאוד. בהתחלה סיקרן אותי, מזמן לא שמעתי קול כזה. הקול של לנה דל ריי מזכיר לי את הקולות של פעם. ואז חיפשתי אותה ביוטיוב והתפלאתי לראות בחורה צעירה שנראית ממש לא כמו שציפיתי. עבדה עליי לנה. השפתיים העבות והאף הסולד הוא לא מה שציפיתי לראות. אהבתי את הטוויסט. המשפט שתפס אותי:
"They say that the world was built for twoOnly worth living if somebody is loving you"
