אושר. שקט. שמחה. האושר מחלחל פנימה לעורקיי, כמה הרבה זמן שהוא מנסה, כבר הרבה זמן הוא בא והולך, כבר הרבה זמן הוא מחכה לי מעבר לפינה. לפעמים אני רואה אותו רק לרגע, ומיד הוא בורח. לפעמים הוא נכנס, מסתובב מעט ויוצא. הפעם הוא כאן והוא לא עוזב אותי. איך זה יכול להיות? זה לא מגיע לי. זה מוזר. הגוף שלי לא יכול להתמודד עם זה ומחפש דרכים להרוס, אבל ההוא לא נותן ומשכנע אותו שהוא כאן והוא נשאר. גופי צריך להתרגל, להכניס אותו בלב שלם ולתת לו את המקום. ברוך הבא אושר. אל תלך לעולם.
דברים שלמדתי השבוע:
1. זה נחמד להיות מאושר
2. כמעט לפני שנה טסתי לפריז
3. פרידות הם חלק מהחיים
4. שוברים זה דבר מביך
5. ים זה כייף
6. אומץ של מתחילים זה האומץ הכי טוב
לחשוב שלפני כמעט שנה הייתי בפריז נראה לי מטורף. לאן הלך כל הזמן? ואני בכלל לא הרגשתי אותו זז והרגשתי אותו נוסע. ועכשיו אני מסתכלת על הזמן שחלף כמו אל רכבת הרים מהירה, כייפית ומפחידה. הייתה שנה מסעירה. עוד אחת.
"אם אפול, אם אמות, לפחות נתתי את הכל". מה אומרת המילה לחיות? בשבילי, לחיות זה להתרגש, זה לתת את הכל, זה לאהוב בטירוף, לשנוא בטירוף, להרגיש. זה החמצן שלי. אם לא זה אני מתה.
השיר הזה לא יוצא לי מהראש מאז שהוא יצא. הוא נכנס לעורקיי ומשוטט שם. הוא נעים לי ואני אף פעם לא רוצה שהוא ייגמר, לכן הוא על ריפיט כבר יותר מידיי פעמים.
קפיצה חזרה לניינטיז. זה נחמד להיזכר במוזיקה הזו. אז כן, Skunk Anansie מגיעים לארץ! אני עדיין לא החלטתי אם אלך, אך אם אלך זה יהיה רק בשביל השיר הזה. מרגש. יום שלישי, 20.8, זאפה אמפי שוני.
The National. כל מה שאני אוהבת על השולחן.
אני מסיימת בשיר הזה שוב. אחד השירים הטובים ביותר שהכרתי בתקופה האחרונה. אני משתדלת לא לשמוע אותו יותר מידי כדי שלא יימאס לי, אבל קשה לי. זה שיר כל כך מעולה שצריך להמציא מילה רק בשבילו.
Shira.T
