השירים שעשו לי את השבוע

אין לי זמן. זה טוב. כשאין לי זמן אני מצליחה לעשות יותר. כון, זה מוזר מצד אחד, אבל הגיוני מצד שני. כשהלו"ז שלי ריק אני מיד מרשה לעצמי להיות עצלנית ואיטית. כשהלו"ז מלא אני מצליחה לעשות כל כך הרבה ולהפתיע אפילו את עצמי. אז מה עדיף? אולי קצת איזון יהיה נחמד.

דברים שלמדתי השבוע:
1. I do it for me
2. כשאין זמן מספיקים יותר
3. צריך לסלוח כדי לשכוח 
4. אם לא שמת לב, החיים כבר התחילו
5. הכל פשוט יותר עם רשימת TO DO LIST

בשבוע שעבר הייתי ב"תמונע" וראיתי משפט שעד עכשיו תקוע לי בראש "אם לא שמת לב, החיים כבר התחילו". המשפט הזה כל כך אופייני לי. אני כל הזמן מסתכלת אל החיים כאל עוד לא התחילו, כאילו רק עוד רגע כשאתחיל את זה... או רק כשאסיים את זה אז... אולי אז החיים יתחילו. בין לבין אני באמת לא שמה לב שהזמן עובר, החוויות נצברות והחיים פשוט התחילו. ולא רק שהם התחילו, הם כבר ממש בשיא.

כששואלים אותי על איזה מוזיקה אני כותבת - חדשה, ישנה או עכשווית, אני מיד עונה - הכל ומה שבא לי באותו הרגע. אני לא כותבת רק על מוזיקה שיצאה עכשיו מהתנור, ואני לא כותבת רק על מוזיקה ישנה. אני לא כותבת רק על סינגל חדש שיצא עכשיו, אני לא כותבת רק על מוזיקה ישנה, הרי מה זה מוזיקה ישנה? אני יכולה היום לכתוב על שיר שיצא כבר לפני חצי שנה. הפואנטה היא מאוד פשוטה. אני לא מאמינה בלכתוב רק על מה שחדש. 

אני מתה על העיר הזו. אני מתה עלייך תל אביב. את כל כך ערנית תמיד, כל כך חיה. את מקבלת, את אוהבת, את מלאת הזדמנויות. כששואלים אותי איפה אני רוצה לחיות התשובה שלי היא תל אביב. כולם נורא מתפלאים ומיד אומרים שזה לא מקום לגדל בו ילדים ומוטב לחזור להוד השרון (עיר מולדתי). מיד עולה לי השאלה - למה אני צריכה להיות בעונש בגלל שאני אמא? אני לא בעד העניין הזה, לפחות לא כרגע. כרגע אני נשארת איתך תל אביב. אבל זה עוד ממש רחוק.

בפנדורה שלי במחשב, אני מוצאת מלא מוזיקה חדשה. הג'נגו שלי באייפון לעומת זאת לא מספיק טוב בשבילי. השירים חוזרים על עצמם והרבה מהפעמים אני מוצאת את עצמי מעבירה שירים. אך אם זאת הוא כן מספק לי מוזיקה חדשה מידיי פעם. איזה אפליקציה אתם משתמשים להכיר מוזיקה חדשה? מי שיצליח להפתיע אותי באפליקציה שאני לא מכירה יבורך. 

אחרון חביב, בחודשים האחרונים עמלתי על מיזם חדש ומהמם (לפחות בעיניי). ממש בקרוב הוא יעלה לאוויר, כשזה יקרה אתם תדעו.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

דברים שלמדתי השבוע:
1. אני לא אוהבת דאבסטפ
2. מוזיקה היא החיים
3. פעם בשבוע לפחות אני צריכה ללכת להופעה
4. יוגה עושה טוב לנשמה
5. עוד חודשיים אני רואה את איליי
6. החיים קצרים מידיי בשביל לא לצאת
7. צריך לנצל את הזמן ה"לבד"


אז אתמול בערב הייתי בהופעה/תיקלוט של ג'יימס בלייק.
זה לא ממש הייתה הופעה. יותר נכון, ממש לא. זה היה מסיבה, והוא התקלט בה.
המקום היה מפוצץ עד אפס מקום, ובלייק עלה בשתיים. 
בהתחלה היה נדמה לי שזה מתקדם מידיי לקהל הישראלי, שרק רצה לשמוע את בלייק מבצע את
"Limit To Your Love". בסביבות השעה ארבע הייתה כבר הרגשה יותר נינוחה, כולם רקדו ונהנו וכנראה כבר הבינו שבלייק מתקלט דאבסטפ כל הערב. 
שמעתי גם כמה שנשרו בדרך: "ניסיתי, דיי אני לא יכולה", והלכו. 
אני אישית לא התחברתי למוסיקה הזו, לטעמי זה היה חופר מעט, אך אם זאת מאוד נהנתי. 
הקאבר שאני הכי אוהבת שלו. מושלם.
המשפט שתפס אותי:

 you're in my blood like holy wine"

You taste so bitter and so sweet

Oh I could drink a case of you, darling

And I would still be on my feet

"And I would still be on my feet

ביום רביעי הייתי בהופעה של דני רובס. ממש שבוע הופעות היה לי.
כשאחותי קנתה לי כרטיס במתנה להופעה, לא כל כך הבנתי מה עובר עלייה. אני מכירה את דני רובס, את השירים שלו אני דיי אוהבת, אבל אף פעם לא כל כך התלהבתי ממנו. עד שהגעתי להופעה שלו.
איזה הופעה! מרגשת עד דמעות. 
רובס שנון, מבריק ומצחיק. לכל שיר יש את הסיפור שלו, וישבתי מהופנטת לסיפורים המרתקים שסיפר.
לידו הייתה זמרת ליווי. רק אחרי כמה דקות הציג אותה כ"אישה הכי יפה בעולם", הלוא היא אישתו.
היה מרגש, שמח, עצוב, מרתק וכייף. ממליצה בחום ללכת. חוויה. (ותודה לאחותי על ההזמנה להופעה!).
המשפט שתפס אותי:

"ובחלון, כמעט עולה הבוקר, 

כל כך הרבה בדידות יש בעולם 

וביניהם, רק התקווה תעיר אותם בחושך 

הם לא יודעים, הם לא ידעו אף פעם 

אם השער נפתח בדרך אל האושר" 

איזה מזל שנתקלתי בשיר הזה, שיר מעולה! בדיוק כמו שאני אוהבת.
כמו שאמרתי כבר שבוע שעבר, הלוואי שזו הייתה המוסיקה במועדונים בתל אביב.
שיר מעולה, הקול שלה מצוין, הקצב טוב וגם הקליפ לא רע בכלל, ובסופו של דבר היא מדברת פה על לב שבור, אז ברור שאני מתחברת לזה.

את KOL אני מזמן כבר אוהבת. יש בהם משהו מגניב, והם מצליחים להישאר עצמם ולא סוטים למיינסטרימיות המחלתית.
מאז שהתחילו בקריירה שלהם, הסגנון שלהם נשאר דיי אותו הדבר ואני אוהבת את זה.
שיר מגניב, המבטא האמריקאי הדרומי הזה שהורס אותי כל פעם שאני שומעת אותו+רואה אותו, משאיר אותי מעריצה נלהבת שלהם. יאללה, שיבואו לארץ. 
המשפט שתפס אותי:

"We'd be so free

Happy alone

Sharing a smile

So far from home"

את Mazzy Star אני אוהבת בעיקר שאני עצובה. 

Fade Into Me הוא אחד השירים שאני יכולה לשמוע כשאני מדוכדכת וכך לברוח לקצב העצוב של השיר והקול הנוגה של הסולנית.

אבל אני לא מדוכדכת, ואת השיר הזה שמעתי השבוע במקרה, בדרך לעבודה. שיר יפייפה.

המשפט שתפס אותי:

"Before I close the door 

I need to hear you say goodbye 

Baby won't you change your mind?"

"We've got to get in to get out". השיר הזה מתנגן לי בראש כבר כמה שבועות. אני לא יודעת למה או איפה שמעתי אותו. אבל הוא לא עזב אותי.
מה זה אומר גם המשפט הזה - צריך להיכנס כדי לצאת? 
אני חושבת שבשבילי, המשפט הזה אומר שבשביל לעשות משהו עד הסוף ולמצות אותו, צריך לעשות אותו בכל הכוח, וממש להרגיש שנכסנת לזה במאה אחוז, כדי שכשתצא מזה תרגיש שעשית את כל המאמצים האפשריים. זה נכון לגביי הכל בחיים. השאלה האמיתית היא מה זה לעשות הכל? ואיפה זה נגמר, המאמץ? ומתי יודעים שדיי, עשינו את כל המאמצים האפשריים?
נראה לי שלגביי זוגיות זה דיי ברור, פשוט מרגישים שמשהו נגמר. 
לגביי דברים אחרים בחיים - כמו עבודה למשל, או מעבר דירה וכו', אני חושבת שקצת יותר קשה להחליט, אבל נראה לי שגם זה באיזשהוא שלב כן נגמר. 
המפשט שתפס אותי:

"We've got to get in to get out"

  

לא עובר אצלי יום בלי לשמוע את רועי דהן. אני אוהבת את המוסיקה שלו. 
בזמן האחרון אני במיוחד אוהבת זמרים ישראליים ששרים באנגלית. אני מתחברת הרבה יותר לאנגלית.
מגיל מאוד צעיר התחברתי לאנגלית יותר.
אולי זה בגלל שבבית אימי דיברה איתי אנגלית, או אולי זה בגלל שהמוזיקה שהיא הייתה שומעת היה באנגלית. קרוב לוודאי. 
זה נכון שיש הרבה יותר דברים שקל להגיד באנגלית, כמו: אני אוהב אותך, אני מתגעגע, אני מצטערת לשמוע, יש משהו שאני יכולה לעשות? כל זה נשמע כל כך מאולץ בעברית. 
כשאני שומעת את השירים של דהן, אני נוטה להרגיש ששברו לו את הלב, והמוזיקה המצוינת שלו הגיעה מתוך כאב עמוק וטורדני, לפחות ככה זה נשמע לי.
ואז אני חושבת לעצמי, איזה באסה שהכתיבה הטובה ביותר באה לי כשאני עצובה. ומה זה אומר בעצם? שכל החיים אני יצטרך להיות מדוכדכת כדי לשמור על הכתיבה הרגשית והעמוקה? לא יודעת, שאלה טובה.
המשפט שתפס אותי:

"I’ll give you everything. 

I’ll kill your pain.

I'm not sure I intend to act according to your plans again. 

Not before the rain". 

לשיר האחרון איתו בחרתי לסיים את הפוסט הוא Polish Girl של Neon Indian, בהמלצת אחי, כמובן.

שיר כייף, ומשום מה, זה מה שאני מרגישה בזמן האחרון. כייף גדול. 

תהנו מהשיר. הוא עושה חשק להתלבש מגניב, לצאת החוצה ולרקוד.

שבת שלום. או שכבר אפשר לומר - שבוע טוב.

Shira.T