אז לאחר שכתבתי שכמעט מצאתי כרטיס ל- Alt-J ביטלו לי ברגע האחרון! שמעתי מרבים שההופעה של רובי ווילאמס הייתה מצוינת, קצת מתחרטת שלא הלכתי לראות אותו. אני לא מי יודע מה אוהבת את השירים שלו, אבל הופעה בסדר גודל כזה היא תמיד חוויה. היום סוויד הודיעו שמגיעים לארץ, בקיצור יהיה פה קיץ שמח (רק לא שמח מידיי If you know what I mean). ובינתיים, 5 שירים לשבוע חדש:
1. Sufjan Stevens, Should Have Known Better - אני בתקופה האחרונה לא נמשכת בכלל לשירים כבדים ומדכאים ולכן לקח לי זמן להבין את השיר היפה הזה של Sufjan Stevens. מרגש, עדין וכבד במידה הנכונה.
2. George Ezra, Budapest - בשהותי בארה"ב האזנתי כמעט כל יום לרדיו הלוויני SiriusXM ולא היה יום בלי שהשיר הזה ישמע 4-5 פעמים. שכחתי ממנו עד ששמעתי אותו שוב בתכנית של בועז כהן לפני יומיים. שיר חמוד וחיובי סך הכל, קליט יותר מהכל.
3. Mumford & Sons, Believe - אהבתי מאוד את התפנית של מומפרד ובניו, יותר רגש ודרמה, פחות פולק וקאנטרי. הם ממש נשמעים עכשיו כמו להקת אינדי אמריקאי. שינוי אווירה, זה תמיד טוב.
4. Passion Pit - Until We Can't - Let's Go - בתור מעריצה טובה של הפאשין פיט, אני דיי בטוחה שהשיא שלהם עבר ולצערי הם עכשיו רק יורדים באיכות. האלבום הראשון Manners שיצא ב- 2009 היה בעיניי הכי הכי טוב שלהם. יכולתי לשמוע אותו ימים ולילות והוא היה מרגש אותי כל פעם מחדש. אחריו יצא Gossamer שאהבתי, אבל פחות, ועכשיו החדש Kindred שבשמיעה חטופה לא ממש עשה לי את זה. עם השנים הם הרבה יותר צעקנים והרבה פחות מרגשים. חבל.
5. James Bay - Hold Back The River - אז בעקבות ההתאהבות וההתמכרות לרדיו הלוויני המדהים SiriusXM עשיתי מנוי ועכשיו אני יכולה לשמוע את זה גם כאן ולהרגיש שם. באחת מהאזנות שלי הכרתי את James Bay ואת השיר Hold Back The River. תנו לזה כמה פעמים לפני שאתם שופטים, אני אהבתי רק אחרי פעמיים.
ארה"ב כל כך שונה מישראל בכל כך הרבה מובנים, אולי אפילו יותר מידיי שונה. תמיד כשאני מגיעה לכאן אני מתגעגעת לארץ. יש משהו מציק בלהיות תלוי ברכב, להתנייד ממקום למקום רק ברכב, לא ללכת ברגל, לא להרגיש את הרחוב, את האנשים ואת הסביבה. זה מה שאני אוהבת בתל אביב: ללכת ברגל, לקפוץ על מונית שירות ולהגיע תוך כמה דקות ספורות לכל מקום שבא לך. בדרך אתה פוגש אנשים מעניינים. זה הכייף של תל אביב.
דברים שלמדתי השבוע: 1. טיסה מכאיבה לגוף 2. אני קמה בחיוך לעבודה 3. יום אחד של קיץ הספיק לי 4. לאפות זה כיף 5. מיאמי לא משתנה 6. אין כמו תל אביב 7. יומולדת בחו"ל זה הכי כייף 8. אין כמו תל אביב
בשבת בערב הייתי בפעם השנייה בהופעה של הפאשן פיט. הפעם הראשונה הייתה בפריז בפסטיבל רוק און סיין ואם להיות כנה, ההופעה בפריז הייתה מאכזבת בעיניי ולכן הגעתי להופעה הפעם ללא ציפיות. קצת לפניי ההופעה חבריי הלהקה התכנסו באולם קטן לעשות Meet & Greet עם בלוגרים וכמה עיתונאים שם היה לי העונג להכיר אותם אישית. היה נחמד להצטלם איתם, להחמיא להם ולשאול אותם שאלות שעניינו אותי. הצגתי את עצמי ושיבחתי את סצינת המוזיקה בארץ וכמובן שאלתי מתי הם באים לארץ ואם זה בכלל בתכנון. התשובה שלהם הייתה: ״זה יכול להיות ממש מגניב, צריך לחשוב על זה באמת״ והוסיפו ״שמענו שפסטיבל לולה פלוזה מגיע לארץ בקיץ, איזה יופי, אולי נצטרף״. זה היה כל כך מבאס לשמוע את זה מהמון סיבות. מהסיבה שמבטלים הופעות על ימין ועל שמאל, ומהסיבה שהם אשכרה יכלו להגיע. הסברתי להם שהפסטיבל בוטל אבל שבכל זאת יחשבו להגיע ושיהיה להם כיף לא נורמלי. מקווה שנתתי להם חומר למחשבה.
ובעניין ההופעה - למרות שבאתי עם דעה קדומה, ההופעה הייתה אושר צרוף. אמנם הסאונד לא היה מי יודע מה, אבל הכל תקתק כמו שצריך והאנרגיות באולם היו מחשמלות.
יש פה כל כך הרבה מוזיקה טובה. השזאם שלי עובד שעות נוספות והאוזניים שלי לא מפסיקות לספוג שירים טובים, כמו זה למשל.
או כמו השיר הזה. תתארו לכם שאני נוסעת באוטו, מסביבי עצי דקל יפים, צמחייה מטופחת, שמש ושמיים כחולים. השיר הזה מתאים בול לאווירה.
יש שירים שטוחנים פה, כמו Sacrilege, השיר החדש של The Yeah Yeah Yeahs שאני אוהבת. איזה שיר כייפי.
גם את החדש של Phoenix טוחנים פה טוב טוב וזה ממש משמח אותי. אני כל כך אוהבת אותם! השיר החדש ממשיך את הקו שלהם ואף יותר ואפילו טוב יותר ממה ששמעתי מהם עד עכשיו.
מאחלת לי יומולדת שמח ולכם שתמשיכו לקרוא את מה שאני כותבת, להנות מהמוזיקה שאני שמה ולפתוח את האוזניים לדברים חדשים וטובים.
השבוע הייתי חולה. ארבעה ימים שלמים במיטה בלי כוח אפילו לענות להודעות או להדליק את הטלוויזיה. סבלתי מאוד, אבל אני חייבת להגיד שבמקום מסוים זה היה מאוד משחרר. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לשכב במיטה ולנוח. זהו. עכשיו, כשאני מרגישה יותר טוב, הכל חוזר חלילה. המרדף ממשיך, הוא אף פעם לא נפסק. שבוע בו אספתי אנרגיות לשבוע חדש שיתחיל עוד רגע ממש.
דברים שלמדתי השבוע: 1. עוד מעט נגמר החורף 2. מהר מידיי נמאס לי מדברים 3. אם כבר, אז כבר? 4. מוזיקה מלווה כמעט כל רגע בחיי 5. הספירה לאחור החלה 6. רק הזמן יגיד 7. אחרי הירידה תבוא העלייה 8. כשאני חולה אני קוטרית 5X
הרבה זמן לא שמעתי את השיר הזה. עברתי מלשמוע אותו כמה פעמים ביום, ללא לשמוע אות בכלל. השיר הזה כל כך יפה, הוא מחייב אותי לעצוב רגע ולחשוב. הוא מרגש אותי ולוקח אותי לטיול במחשבות.
ואם כבר להיזכר בשירים, השבוע הוביל אותי השיר היפה הזה של CULTS, אותו שמתי בבלוג לפני בערך שנה. נזכרתי בו ובתקופה שהייתי בה. זה נחמד להיזכר, אבל יותר נחמד לשמוח שהיא נגמרה.
M83 האהובים עליי תמיד עוזרים לי להחזיר השראה שנעלמה. איך שהוא, כשאני שומעת אותם, אני מתמלאת בהשראה. התופים, קולות הרקע, המלודיה, המילים. משהו שם עושה לי טוב.
את אהבתי הגדולה ל- Passion Pit אי אפשר לתאר. לפני כמה ימים, יצא הקליפ של השיר הנהדר Carried Away. אני מאוד נהניתי ממנו, אבל אני משוחדת. נראה מה אתם חושבים:
The XX,הצמד הסקסי מלונדון עושים קאבר מאוד אקסאקסי ל- I Miss You של ביונסה המלכה. הסגנון שלהם הוא כל כך שלהם, זה מדהים אותי כל פעם מחדש. הם הצליחו לייצר לעצמם סגנון מוזיקלי שכל כך ייחודי להם, ובעייני לעשות דבר כזה בכל כך מעט זמן זה לגמרי גאונות. או לפחות כישרון גדול מאוד.
וכך נגמר לו עוד שבוע. אבל אל דאגה, עוד שנייה שבוע חדש מתחיל וכמו תמיד, גם הוא יסתיים במהירות האור. וחוזר חלילה. שבוע טוב!
בתחילת השבוע התחילה לכאוב לי יד ימין, זו שאני כותבת בה כל הזמן. התעלמתי, היא המשיכה לכאוב. אני המשכתי להתעלם. כך זה המשיך כמה ימים, עד שהיא כבר ממש כאבה והקרינה כאב גם על כל הגוף. בשלב מסוים כבר כאב לי כל דבר שעשיתי עם היד. אז הלכתי לרופא. "מה עושים דוקטור? הכל בסדר?" הוא הסתכל אליי בצורה מביכה, "את יכולה להחליף מקצוע? נראה לך?" אמרתי לו, עד שמצאתי משהו שאני טובה בו?" הוא הסתכל עליי ואמר "זה קורה וזה ימשיך לקרות, אין מה לעשות. קחי שלושה ארבעה ימים של מנוחה ואל תקלידי בכלל". בשל המציאות הזו, הפוסט הזה יהיה קצר מהרגיל, וממחר הפסקה של שלושה ימים. מלחיץ.
דברים שלמדתי השבוע: 1. צריך להקשיב לאינטואיציות 2. צריך להקשיב לגוף 3. משיגים דברים רק בעבודה קשה והשקעה מתמדת 4. כשמכוונים רחוק, מגיעים רחוק 5. כשלוקחים החלטה טובה, היקום נותן סימנים 6. פסטיבל Lollapalooza מגיע לתל אביב! 7. כל חלום יכול להתגשם 8. היעד הבא מתקרב בצעדי ענק הפוסט הזה יהיה פשוט מאוד. אשתף אתכם בלהקות שאני הכי אוהבת בשנים האחרונות, חלומי הרטוב הוא לראות את כולם בהופעה. אולי אפילו בארץ.
1. The Shins
2. The Black Keys
3. Passion Pit
4. The Temper Tramp
5. Beach House
6. Foster The People
7. Of Monsters And Men
מקווה ובטוחה שהשירים יצרו לכם פלייליסט מושלם לשבת הזו.
אל תפסיקו לחלום ולעשות. לפעמים חלומות פשוט מתגשמים.
פתאום הכל מתבהר. פתאום הכל מובן. פתאום נפל האסימון. שברתי את הראש כל כך הרבה זמן כדי למצוא את זה, והנה, זה כאן. לא הצלחתי לישון כל הלילה, חשבתי רק על זה. וכשנרדמתי, חלמתי רק על זה. ובחלומות שלי הראתי לכולם את האצבע המשולשת שלי, וזה הרגיש כל כך טוב. עוד מעט. רק עוד קצת. עוד רגע, אני שם.
דברים שלמדתי השבוע: 1. לפתוח את הבוקר בחצי שעה הליכה זה נהדר 2. לכל בן אדם שאנחנו פוגשים יש סיבה 3. עכשיו זה הזמן 4. צריך לשים לב מה משדרים 5. כשאתה מאמין במשהו מספיק חזק, אנשים יאמינו לך 6. תמיד אפשר להשתנות 7. זה שאתה חזרת לא אומר שאני אחזור 8. הכל חוזר חביבי!
איזה יופי של שיר. ה-Shins הם אחת הלהקות האהובות עליי, את זה אתם כבר בטח יודעים. אני אוהבת את הקול של הסולן ג'יימס ראסל מרסר, ואני אוהבת את השיר הזה, שמאוד שונה משאר השירים שלהם. הוא ליווה אותי כל השבוע. בהליכות של הבוקר, בהפסקות קפה במרפסת, בשנ"צ היומי. הוא מתאים גם לזמנים יותר רומנטיים ואינטימיים. נסו את זה. השיר הזה מקרב לבבות.
הנה עוד שיר כזה, שמזיז משהו בפנים. איזה יופי. האמת שהשיר הזה מזכיר לי את השיר Home של Edward sharpe & the magnetic zeros, מעניין אם עוד מישהו שם לב לזה חוץ ממני, או שאולי אני מפספסת משהו? זה לא ממש משנה, זה שיר יפה שבא לשמוע עוד ועוד.
אחרי שהתמכרי ל- Cults ושמעתי את You Know What I Mean אין ספור פעמים, התמכרי גם לזה. זה שיר ששמעתי כבר בארה"ב, כשהייתי לפני כמה חודשים. לא הפסיקו להשמיע אותו שם בכל מקום, איכשהוא שכחתי ממנו. כייף להיזכר בו. שוב.
השיר החדש של פלורנס והמכונה הוא ערבוב של כמה דברים. אני דיי אוהבת את השיר, אבל עוד לא גיבשתי לגמרי את דעתי עליו. יותר מכל, אהבתי את הקליפ. אני אוהבת קליפים מהסוג הזה, יצירתיים, מלאים באפקטים אינסטגרמים (שלבטח מאוסים עליכם), ועשויים מהרבה חלקים שמתאגדים ליצירה נפלאה אחת.
אני מודיעה בזאת שאני מכורה לשיר החדש של Passion Pit, ועד שלא ימאס לי ממנו, אני אדביק לכם אותו כאן. לא מספיק שהשיר הזה אדיר ולוקח אותי למקום כל כך טוב, עכשיו גם יצא הקליפ, אדיר גם כן, ולוקח אותי עוד יותר רחוק, עוד יותר גדול, עוד יותר טוב. עוד יותר. כייף.
אני שואלת אתכם, אוהבי הקיץ: מה טוב בקיץ? היתושים שעוקצים, הזיעה, הפשפשים, החתולים שמסתובבים ומביאים פרעושים? אה לא, זה בטח הים! החול שנדבק לכל מקום, המים של הים ששורפים בכל הגוף, החוף שמלא בכל מדינת ישראל או אולי זו השמש שקודחת, כן. זה כנראה זה.
דברים שלמדתי השבוע: 1. עדיף להגיד את האמת מאשר לשתוק 2. אני רוצה שאחי יחזור לארץ 3. אנחנו יודעים הכל, פשוט פוחדים להתמודד עם האמת 4. מגיע לי יותר 5. עוד מעט ריינס תתפרק 6. האינטואיציות שלי תמיד נכונות 7. הדבר היחיד שטוב בקיץ הוא שלא צריך דוד
בהתחלה ששמעתי את החדש של Passion Pit לא הייתי בטוחה שהתחברתי אליו כי הוא כל כך שונה ממה שהם עושים תמיד. עם הזמן שמעתי אותו עוד ועוד פעמים ועכשיו אני כבר ממש מכורה.
כן, זו לא תהיה הפעם הראשונה בה אני כותבת על דודו טסה. משערת שגם לא האחרונה. דודו טסה מוכשר, הוא מרגש וכנה, וזה נוגע בי בפנים. בדרך כלל יש לי בעיה "להאמין" לגברים ששרים על לב שבור, אבל לטסה אני מאמינה. מאוד. אז כן. לכולנו מגיע יותר. לכל אחד מאיתנו מגיע. יותר. אנחנו צריכים מבט ורוך, ומגיע לנו יותר. חייבים להאמין, אחרת ניפול.
הם שניים, הם אמריקאים, הם עושים אינדי פופ כבר מ- 2007 ויש להם שיר ממש חמוד.
ומה לגביי Florence & The Machine? כבר הרבה מידיי זמן שלא שיתפתי בשיר שלהם. תקופות. הייתה תקופה שלא עבר יום בלי לפחות חמישה שירים שלהם. היום זה קצת פחות. אז הנה עוד שיר מצוין שעדיין לא שמתי בבלוג, וקליפ מושקע. מושקע מאוד אפילו.
השיר האחרון יהיה של ניל יאנג. "Hey Hey My My" הוא אחד השירים שאני יותר אוהבת. אחד השירים שמרגשים אותי יותר. אחד השירים שמחזקים אותי, מעציבים אותי וכובשים אותי. שמעתי אותו כל השבוע, לרגע לא נמאס לי ממנו. ההפך, רק לשמוע עוד ועוד ולשקוע במנגינה ובמילים המרגשות. המשפט שתפס אותי:
אם תשאלו אותי במה אני מאמינה התשובה שלי תהיה מאוד פשוטה. אני לא מאמינה בניסים, לא מאמינה במזל, לא מאמינה ב"לרצות משהו ממש", לא מאמינה בלהאמין, אני מאמינה אך ורק בעשייה. אנחנו יושבים ימים ולילות עסוקים בעשייה מטורפת, מכל כיוון אפשרי אנחנו נותנים את כל מה שיש ולפעמים אף מתעייפים מזה ומעט מתייאשים, עד שזה מגיע, הסימן. הסימן הקטן הזה של הצלחה. הצלחה קטנה, כזו שנותנת לך דרייב להמשיך. אומרת לך "אתה בדרך הנכונה, תמשיך הלאה". השבוע זה קרה לי. עבדתי מלא, כמעט ולא ישנתי, פעמים אף הייתי אבודה ועצבנית וכמעט שהתייאשתי עד שהגיע הסימן הקטן שלי שנתן לי וי להמשך בדרך הנכונה. איזה כייף.
דברים שלמדתי השבוע: 1. אסור להתייאש 2. כדי להצליח יש להגדיר מטרות מדויקות 3. גברים שלא מתקשרים יום אחרי דייט, יכולים לא להתקשר בכלל 4. להיות ישירים זה הכי טוב 5. אם זה כואב גם אחרי שבעה חודשים, כנראה שהיה שם משהו גדול 6. גם לעבודה מהבית מתרגלים 7. משמעת היא אחד הדברים החשובים ביותר
Passion Pit הגאונים הוציאו סינגל חדש מתוך אלבום חדש שצפוי לצאת ביוני הקרוב. השיר כל כך מאפיין אותם, אך אם זאת, מרגיש שעשו כברת דרך והתבגרו.
מוזר לשמוע שיר חדש שלהם, כייף, אבל מוזר. צריך לשמוע אותו כמה פעמים כדי לעכל.
המשפט שתפס אותי:
"But I swear tonight I’ll come home And w’ll make love like we’re young And tomorrow you’ll cook dinner For the neighbors and the kids We could rent the part of socialists and all their ten taxes"
הפעם הראשונה ששמעתי את Fionna Apple היה באחד מהביקורים שלי בארה"ב. השיר Criminalהתנגן, ואני עצרתי הכל כדי לשמוע. באותה תקופה לא היה שאזם, הייתי צריכה לחכות עד סוף השיר כדי לדעת במי מדובר. ישר אחרי קניתי את האלבום. פיונה גילתה לי דיכאון מה הוא. היא גילתה לי איך אפשר לשמוע את אותו אלבום, פעם אחר פעם ולהרגיש את אותה ההרגשה, כל פעם מחדש. עכשיו, אחרי 4 אלבומים, היא חוזרת עם תקליט חדש שאמור לצאת ביוני הקרוב ומתוכו הסינגל הזה. אני לא יודעת למה לצפות, אבל תמיד מסקרן אותי מה הדבר הבא שהיא תעשה, גברת אפל.
רותם אור הורסת אותי. היא כאילו מתגרה בי עם הקליפ החדש לשיר המושלם שלה
"This Is What We All Came For".
כתבתיעליה כבר, והאמת כל מה שאכתוב לא ממש ישנה. צריך לשמוע את השיר ולראות את הקליפ.
ב- 24.5 היא תופיע בתמונע וכבר ממש מסקרן אותי איך תהיה ההופעה שלה.
אני יודעת טוב מאוד את מי הוא מנשק עכשיו. אני יודעת איך היא נראית, איך היא נשמעת, מה היא אוהבת ואיך התאהבו. אני יודעת הכל. עדיף לדעת מאשר לחיות באשליות. אשליות זה לא טוב, בסוף מתאכזבים.
כמו שכבר אמרתי אינספור פעמים, כל אחד לוקח שיר ומילים למקום שלו, בשביל אחד זה שיר קליל וכייפי, ובשביל אחר זה מזכיר תקופה נשכחת. כאןתוכלו לשמוע את כל האלבום.
איזה יופי. אני מדמיינת כל כך הרבה דברים כשאני שומעת את השיר הזה: דשא, שמש, אור יום ובעיקר חיים יפים, בדיוק כמו שם השיר. השיר הזה הוא של JJ, להקת פופ אינדי שוודית שמורכבת משני אנשים מוכשרים. המילים מפתיעות, מאוד:
"I'm so in this bitch
see me glow in this bitch
blowing dro in this bitch
doing blow in this bitch
so tell my ex i'm too high
he will never get over me
the shit we do
most doers never done
and when we do we're higher than the sun
so tell him he's dreaming
gate's closed
baby let's go
we're leaving
love is my life
life is my love
and we are??"
האחרון והחביב יהיה שיר של Beach House עליהם כבר כתבתי כמה פעמים. כשאני רוצה שיר להירגע איתו ולשוט במחשבות, אני פונה אליהם. השירים שלהם כל כך יפים, מנחמים וכל פעם עובדים. הנה שיר חדש מתוך האלבום שצפוי לצאת ב- 15 למאי. מחכה בקוצר רוח.
השבוע החורפי הזה עבר ממש מהר. אני היחידה במשרד בערך שמתלהבת כל כך מהחורף, וכל פעם שיורד גשם הם רוצים להרוג אותי. דברים שלמדתי השבוע: 1. יש לי רעיונות טובים 2. יעל פוליאקוב הורסת את הבריאות 3. כשאתה לא עושה משהו מכל הלב זה נראה ככה 4. אני מאוהבת בתל אביב
שבוע מלא השראה ורצון לעשייה. אני אוהבת את השבועות האלו. לא קורה לי הרבה, אבל כשזה קורה זה מעולה וצריך לקפוץ על המציאה ולהתחיל ליצור או לחשוב על פרויקטים מגניבים לעשות. פרויקט אופנה חדש בדרך, פרטים בקרוב.
השירים שעשו לי את השבוע: השבוע הזה התאפיין בשירים שמחים ובכלל במצב רוח דיי טוב. אני יודעת שאתם אוהבים אותי דכאונית ומסכנה, אבל השבוע זה לא יקרה. מצטערת. האמת שלא התכוונתי בכלל שזה יצא ככה, אבל השבוע יצא פוסט עם להקות אינדיות ברובם. השיר הראשון הוא של הלהקה המצוינת: The Naked And Famous. הלהקה הזו היא מקבץ של אנשים מגניבים. התוצאה היא מוסיקה מצוינת וקליפים שונים ומעניינים.
WolfGang האנגלים מגניבים אותי בטירוף. מאז שכתבתי עליהם לפני כמה חודשים אני שומעת אותם דיי הרבה. הנה עוד שיר מדליק שלהם, שיגרום לכם לרצות לרקוד או לפחות להזיז את הרגל.
ואם כבר אנחנו בקטע של לרקוד ולנענע, זה בוודאי יעשה לכם את זה. Givers הם להקה אמריקאית חמודה שעושה מצב רוח טוב. השיר הזה הוא הסינגל הראשון שלהם שיצא ביוני שנה שעברה. אני שמה עלייהם עין.
כשמדברים על אינדי רוק, אי אפשר שלא להזכיר את ה- Passion Pit שאני מאוד אוהבת. לשמוע אותם באוזניות חזק כשהולכים ברחוב זה קטע מטורף, אתם חייבים לנסות. הם תמיד מעלים בי חיוך וגורמים לי לזוז. אוהבת מאוד.
The Black Keys. מי שעוד לא הכיר - זה הזמן. הצמד האמריקאי מאוהיו משלבים ג'אז ורוק, ויוצרים סאונד מגניב וחדשני. הקליפים שלהם קורעים. למשל זה.
ואם כבר The Black Keys, חובה לשמוע את השיר הזה. Lonley Boy הוא השיר הראשון שלהם שהכרתי, וישר תפס לי את האוזן. ושוב, עוד קליפ קורע.
Discovery עוד להקה מצוינת מארצות הברית. יום חמישי הייתי במועדון בלילינבלום (שאת שמו לא אזכיר), היה ממש כייף אבל הדבר היחיד שהפריע לי הייה המוסיקה. והמוסיקה בשבילי עושה את כל ההבדל. אם היה לי מועדון, זו המוסיקה שהייתי שמה. מוסיקה כייפית ומגניבה. עוד לא מצאתי מקום בתל אביב עם מוסיקה כזו. אם אתם מכירים, תכירו לי גם.
השיר האחרון שאיתו אסגור את הפוסט הזה יהיה של Arcade Fire המעולים. שיר כייפי שאיתו אני מתחילה את השבת שלי.
דברים שלמדתי השבוע: 1. עוד יש סיכוי 2. הזמן רץ 3. יש לי את השותפה הכי מצחיקה בעולם 4. ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב
השבוע, כמו רוב השבועות האחרונים עבר לי במהירות. מה יהיה? השבועות עוברים בטיל, הסופש"ים נגמרים ממש מהר והזמן פשוט עובר לו. השבוע הגעתי למסקנה, שאולי עוד יש סיכוי.
השירים שעשו לי את השבוע: ליקי לי המתוקה, היא מאוהבת. ושרה על זה. שיר חמוד וקליל שהעיר אותי כשישבתי בעייפות מול המחשב בעבודה. פיונה אפל המהממת. אנחנו חברות טובות כבר הרבה שנים. אבל מהחברות שאפשר לא לדבר איתן חודשים, וכשנפגשות אחרי הרבה זמן הכל חוזר לקדמותו. פעם אהבתי אותה מאוד, היום אני עדיין אוהבת אותה, אבל אני כבר לא יכולה כל כך לשמוע אותה אחרי שחרשתי שנים על השירים שלה (וחדשים כרגע עוד אין). השבוע נתקלתי בכתבה עלייה ושמחתי להיזכר בה וכמובן בשיר המעולה Shadowboxer. והמשפט שתפס אותי:
(כי הוא כל כך אני)
"So darlin' I just wanna say
Just in case I don't come through:
I was onto every play, I just wanted you"
השיר הזה של בק נחת עליי בזמן הכי טוב. בסוף של יום, אחרי יום עבודה ארוך, בירה ביד ומנוחה על ספה נעימה. לא יכולתי לבקש שיר מושלם יותר מזה. מרגיע וכייף.
Let the desert wind"
Cool your aching head
Let the weight of the world
"Drift away instead
השיר "אור גדול" של אמיר דדון נמצא אצלי בראש כבר כמה ימים, וכששיר לא עוזב אותי אני חייבת לשמוע אותו כמה פעמים כדי להוציא אותו מהראש שלי. אז כך עשיתי. פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. בסוף זה ממש כמו המנון. "אור גדול מאיר הכל ויותר כבר לא צריך לשאול, אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות" כמו שרובכם יודעים (או מבינים), אני ומוזיקה ישראלית לא חברים הכי טובים. אבל כשזה קורה, זה קורה בענק.
המשפט שתפס אותי:
"לבד בתוך כל הטירוף, אני חושב איך שהזמן יכול לעוף.
אבל בסוף כשזה נגמר, יש סיבה לכל דבר"
ואם כבר מוזיקה עברית, אז מאיה איזקוביץ'. אני שומעת אותה וכל פעם מחדש מתפלאת. היא מדהימה, נשמעת כמו אמריקאית אמיתית, הקול שלה רך כמשי והמוזיקה שלה נעימה ונוגעת. המשפט שתפס אותי:
All these pieces that are long gone"
"leaving memories that are so strong
חדש גם לי: קבלו את אומללה - הם גם ישראלים (ממש הגזמתי היום עם העברית), גם מגניבים, גם מצחיקים וגם עושים מוזיקה מדליקה. וכן, גם הם ממש לא נשמעים ישראלים. How do I convert PDF to a JPG? היא שאלה מצוינת שצריך לשאול. לעשות שיר כל כך מגניב מהשאלה הזו היא בעיניי יצירתיות. אין הסבר על איך להמיר את הקובץ, אבל יש אחלה קליפ ואחלה סאונד שאפשר בכייף להתגאות בו שהוא משלנו. ממש לא אומללים.
Death Can For Cutie הם חברי משכבר הימים, הם תמיד יודעים להיות שם כשעצוב ולפרוט על המיתר הכי עצוב. מילים כמו - I will follow you into the dark love of mine someday you will die Someday you will be loved. את השיר הזה פגשתי השבוע בתוכנית הבוקר האהובה עליי "רוקר טוב" עם בועז כהן (88FM), וכמה שנהנתי לשמוע אותו. שונה במקצת משאר השירים שלהם, השיר הזה חיובי באופן מחשיד. אבל לי זה לא איכפת. כי זה בא לי בול בזמן. המשפט שתפס אותי:
"When there's a doubt within your mind
Because you're thinking all the time
Framing rights into wrongs, Move along"
מחשבות רבות על איזה שיר יסיים את הפוסט. אבל הגעתי להחלטה. Passion Pit היא להקה מצוינת ואהובה שפעם הייתי כותבת עלייהם הרבה. קורה לי שאני חורשת על להקה תקופה של זמן ואחרכך שוכחת מהם. (לא בסדר מצידי, אני יודעת). השבוע התמזל מזלי ונזכרתי בלהקה המפוארת הזו. כאן הם מחדשים את השיר שאני כל כך אוהבת - Tonight Tonight של הסמאשינג פאמפקנס (זוכרים?). הם לקחו את השיר למקום אחר לגמרי, מבחינתי לפחות. אני קוראת את הבית האחרון של השיר ואני מתמלאת תקווה. שתמיד אפשר לשנות ושתמיד אפשר להשתנות ולהאמין. אז תקראו ותאמינו. המשפט שתפס אותי:
"We'll crucify the insincere tonight We'll make things right, we'll feel it all tonight We'll find a way to offer up the night tonight The indescribable moments of your life tonight The impossible is possible tonight Believe in me as I believe in you, tonight"
יום שלישי מביא איתו את רוח סוף השבוע, יומיים עברו, יומיים נשארו, כבר מריחים את הסופ"ש באויר.זה מדהים איך שהזמן עובר, עוד לא החלטתי אם זה טוב או לא.. מה אתם אומרים?השבוע שלי היה מאוד מעניין.קיבלתי הרבה פניות מלהקות שאשמע את המוסיקה שלהם ואכתוב עליהם בבלוג מה שמאוד נחמד ומחמיא, חשבתי על כל מיני רעיונות חדשים ומרעננים לבלוג, והדבר המרגש ביותר - קניתי דומיין! מהיום אני www.shiratamary.comמאחלת לכם תחילת סופ"ש נעים, והמשך שבוע פורה ומהנה.משאירה אתכם עם שיר מצוין של להקה מצוינת שמקבלת פה הרבה קרדיט ממני באופן די קבוע: Passion Pit
תהנו,
Shira.T
The weekend is ALMOST here!
Tuesday brings the feeling of the weekend in the air.
It's amazing how time flies, I didn't decide yet if it's good or bad. What do you think?
My week was very interesting.
I got a lot of requests from bands to hear their music and write about them in my blog which is very nice and flattering, I though of new ideas for my blog, and the most exiting thing is - I bought a domain!
