חודש יוני שלי יצוין כחודש הופעות, אמנם לא ביקרתי בכ"כ הרבה, ולא, לא הייתי פסטיבל ורכטר, אבל ראיתי מספיק כדי להיזכר כמה דרייב והשראה הופעה טובה באמת נותנת.
הייתי בהופעה של "השלישייה", ובהופעה של J.Viewz והדובדבן שבקצפת הייתה ההופעה של נינט. אחריי הפסקה של שנתיים, היא חזרה לבימת הבארבי. נרגשת, נמרצת וממוקדת היא נתנה הופעה בלתי נשכחת, מערפלת חושים ומעוררת השראה שמותירה את המאזין רעב לעוד מהדבר המדהים הזה שהרעיד אותו בשעה וחצי האחרונות. זוהי נינט. על השיר החדש שלה קראתי כל כך הרבה ביקורות, חלקן טובות יותר, חלקן טובות פחות, אני בעצמי לא עוד לא גיבשתי דעה נחרצת עליו עד שאותו השיר פתח את הערב וסגר אותו, רק אז הבנתי כמה הוא טוב.
בהיותי מנסה להיות סבלנית יותר לגלגל"צ, הקשבתי השבוע לתחנה כמה פעמים. ניסיתי להתעלם מהג'ינגלים המעצבנים ולתת למוזיקה לעשות את שלה ואז נתקלתי בקול מיוחד ויפה, משהו בין לנה דל ריי למרינה מקסימיליאן בלומין, מה שבטוח היה שלא שמעתי את הקול הזה קודם. זה היה קולה של יעל שושנה כהן הסולנית של ההרכב Lola Marsh וכמובן שמיד עלתה בי המחשבה של איך לא הכרתי אותם קודם.
ואם זה לא הספיק לכם כדי להתאהב, כנראה ש- Sirens יעשה את העבודה. דרמטי במידה הנכונה פלוס מלודיה מדבקת.
גם ריף כהן הנהדרת רק הולכת ומשתבחת. בשיר החדש Hélas היא מציגה מישהי שעושה הכל כדי שהבחור שהיא דלוקה עליו יסתכל עליה, אך ללא הצלחה: כוכבים על הציפורניים, פרחים ופעמונים בשערה, שמלת נצנצים, קעקועים, כלום לא עוזר. עד שהיא מפסיקה להסתכל עליו ורק אז הוא מבחין בה (מוכר משו). השיר מלווה בקליפ משעשע וקליל שלא לוקח את עצמו יותר מידיי ברצינות.
לא יודעת מה קרה, אבל נהייתה תפנית בעלילה באהבתי לרוסו ווינברג. התחלתי לאהוב או שפשוט התאהבתי במילים של השיר Stay. הייתי צריכה קצת זמן, אבל עכשיו אני מחבבת.
מוזמנים להאזין לפלייליסט החדש והעדיין לא גמור שהכנתי >
אני אוהבת שהשבוע שלי מתמלא בדברים שמעניינים אותי. השבוע הייתי בכנס Mad Music ו- Tune In TLV. יחד איתי הגיעו מוזיקאים, מנהלים, בלוגרים ואנשי תעשייה. אבל לא מספיק. אני הרגשתי שהיו צריכים להיות שם עוד מוזיקאים או לפחות מנהלים ועוד בלוגרים כמוני, שיפיצו את הבשורה. בכל מקרה היה מאוד מעניין ואפילו מרתק לשמוע פאנלים על מוזיקה ופסטיבלים גדולים בעולם. פעם בשנה צריך דבר כזה.
דברים שלמדתי השבוע: 1. אנשים יודעים מה קורה לי בחיים רק מלקרוא את הבלוג 2. אני בחורה רצינית 3. מאוד מרעננן לדבר בכנות 4. אני בן אדם של בוקר 5. יש יותר מידיי מוזיקאים ופחות מידיי קהל 6. אני לא נראית בגילי 7. ללכת אחרי הלב זה יותר חשוב (ויותר קשה) מכל דבר אחר 8. עושים הרבה יותר דברים כשלא רואים טלוויזיה
ביום רביעי הייתי בהופעה של רננה נאמן. איזה בחורה מוכשרת, ואו. היא מנגנת על נבל ושרה יפיפייה. אני אוהבת לראות אנשים כאלה מוכשרים, הם כמו קסם בעייני. בווידאו הזה תוכלו לראות בדיוק על מה אני מדברת. על ההופעה הבאה שלה אני כמובן אכתוב מראש, שתוכלו לדעת.
חדי אוזן האדירים מחלקים כרטיסים להופעה של סקאנק אננסי שיופיעו באמפי שוני ב- 21.8! כל מה שצריך לעשות הוא להיכנס לפוסט ולכתוב תגובה. זה קל מידיי, קדימה!
קצת על הכנסים שהייתי בהם ברביעי וחמישי. נאמרו הרבה דברים, חלקם מעניינים יותר, חלקם פחות. בגדול המסקנות ברורות (בדיוק כמו בשנה שעברה): יש יותר מידיי מוזיקאים ופחות מידיי קהל, אם אתה רוצה להצליח בחו"ל אתה חייב לשיר באנגלית, ויותר מזה - לעזוב את הארץ. אבל הכי הכי חשוב זה פשוט לדחוף את עצמך ואת הדיסקים שלך לאנשים הנכונים. בדיוק במשפט הזה, קמה עדי ווינברג מההרכב המשובח רוסו ווינברג והושיטה דיסקים לכל הפאנל החשוב שהיה שם (malcolm haynes - glastonbury, מנכ"ל Live Nation ועוד), ברגע הזה הבחורה הזו רכשה אצלי כמות נכבדת של נקודות כריזמה. שאפו.
ריפיט זה קטע. אנשים של ריפיט זה בכלל קטע. רק אנחנו מבינים אחד את השני. אפשר להיתקע על שיר אחד ולשמוע אותו בערך עשרים פעם ביום. כשאתה צורך שיר בריפיט, זה כאילו אתה חייב לשמוע אותו כאן ועכשיו, שיכנס לך לתוך הגוף, יטייל בין כל האיברים עד שממש תרגיש כאילו כל חלק בגופך נושם את השיר. זה מה שקורה לי עם החדש של Arctic Monkeys. כשקראתי את המילים בכלל הרגשתי כמה הוא מדבר אליי, בתקופה הזו בדיוק. שימו פליי, ואז ריפיט.
בתחילת הקיץ חברה טובה אמרה לי שיש לה הרגשה שהקיץ הזה יהיה מדהים. אני כמובן צחקתי לה בפנים והייתי עסוקה בלהגיד לה כמה קיץ זה דבר נוראי. לפני כמה ימים הלכתי ברחוב וחשבתי לעצמי איזה כיף הקיץ הזה. בינתיים אני יכולה להגיד שזה הקיץ הכי טוב שהיה לי, למרות שהוא רק התחיל אני ממש אוהבת אותו. איזה הזוי אה? וגם קצת בא לי להגיד שלא בא לי שהוא יגמר, עכשיו כבר ממש הגזמתי.
