בזמן האחרון אין לי מוזה לכתוב. מרגיש לי כאילו אני מכריחה את עצמי לשבת ולכתוב, חשבתי הרבה זמן שזוהי הדרך הנכונה באמת, אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה. האם אני צריכה לשבת ולהכריח את עצמי לכתוב? אני לא יודעת, ואפילו על זה אין לי מה לכתוב. מה שכן, זה רק מחזק את מה שאני תמיד אומרת - הכל זמני רבותיי, הכל זמני. זה טוב וזה רע. מה שאתה מרגיש עכשיו, אם זה טוב או אם זה רע הוא זמני. זה משמח ומעודד לדעת את זה.
דברים שלמדתי השבוע: 1. אני יודעת לעשות הכל לבד 2. כדאי לא לוותר על משהו שאתה אוהב 3. הלב, הוא כואב 4. להתעלם מרגשות זה לא חכם 5. לעשות רק מה שאתה אוהב 6. עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה
זה. זה עשה לי את השבוע. השיר הזה שאני שומעת בריפיט כבר כל כך הרבה פעמים. סיוון לוי המדהימה נכנסת עמוק עמוק בפנים ונוגעת במקומות השורפים.
הכי קל לוותר, להישאר במקום ולא לעשות כלום. תמיד נחשבתי לבחורה אמיצה בעייני ובעייני האנשים שהיו מסביבי. איפושהוא אני חושבת שעם השנים, האומץ הפך לפחד. אני עדיין דובקת באומץ ובלעשות דברים שלפעמים גם לא הכי נעימים לך. רק ככה זה עובד.
שיר חדש ל- FITZ AND THE TANTRUMS תמיד עושה לי טוב. לא משנה באיזה מצב רוח אני. השיר הזה אמנם כייפי, אבל אני מרגישה שהם הולכים ויורדים ברמה. מקווה שלאורך זמן זה לא ישאר ככה.
לפעמים, כשטוב לי, ברגעים האלה שממש ממש טוב לי, אני רוצה להקפיא את הזמן ולהשאיר את האושר הזה לעוד קצת. זה לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה אני ממש רוצה להמציא את המכונה שמקפיאה את הזמן. היא טרם נמצאה.
וברגעים אמיתיים של באסה אמיתית, אני יודעת בדיוק מה לעשות. HAIM שלישיית האחיות החמודות והמוכשרות מעלות לי את מצב הרוח כהוגן. זה מתחלק לשניים - או שמתים עליהן או שמשתגעים מהן. אני כמובן משתגעת עליהן בקטע טוב. טוב מאוד. וחוץ מזה שמגיע להן הרבה קרדיט על עבודה טובה. יאללה, פליי!
כל אחד נולד עם קצב מסוים, לכן זה נראה לי כל כך מטופש לחשוב שכולם יהיו באותה רמה ובאותו המקום רק בגלל שהם באותו הגיל. כולנו נולדנו עם יכולות, אהבות, כישרונות ורצונות. זה בלתי אפשרי לחשוב שכולנו צריכים ללכת באותו הכיוון ולעשות את אותו הדבר. זה כמובן אני אומרת לעצמי כרגע, בתור אחת שלא הולכת ב"דרך הישר" או בדרך הרגילה ש"הרוב" הולך בה. נכון, זה לפעמים קשה ומתסכל, ופעמים רבות אף מרגישים שלא מגיעים לשום מקום, אבל אז מגיעה גושפנקה קטנה שנותנת לך הרגשה שאתה חייב להמשיך. הדרך אמנם ארוכה, מפותלת וקשה אבל צריך לדעת גם להנות ממנה.
דברים שלמדתי השבוע: 1. היקום מנסה להרוג אותנו 2. צריך ללמוד להנות מהתהליך 3. אין קיצורי דרך 4. כל אחד צריך מנטור 5. Organization is the key to success 6. הערכה עצמית זה עניין של תקופות 7. צריך לצלצל פעמיים 8. כל אחד והקצב שלו
שבוע שעבר אחי הגיע לביקור מארה"ב ואיתו הביא את המוזיקה הטובה שלא מגיעה לכאן (או שמגיעה באיחור). The Lumineers הם להקת פולק אמריקאית שעושה מוזיקה שמתאימה לי בתקופה הזו. לשיר הזה נדבקתי לחלוטין השבוע ושמעתי אותו עשרות פעמים טובות. עכשיו תורכם להידבק.
שבוע שעבר הכרתי זמרת ויוצרת מדהימה, כזו שעשתה לי משהו בפנים. היא ניגנה על הפסנתר ברכות כזו ונשפה את מילותייה אל תוך המיקרופון הפתוח עד שנשאבתי לחלוטין לקסמה. קוראים לה Sivan Levy והיא השאירה בי משהו. כאן תוכלו לשמוע את הבנדקאמפ.
רוב הפעמים שאני שומעת קאברים אני מוצאת את עצמי מתעצבנת. רוב הפעמים אני לא אוהבת את הקאבר, וכשכל האנשים מסביבי אומרים לי כמה שהוא "עולה על המקור" אני יכולה להשתגע. הפעם אני מאוד אוהבת את הקאבר, אמנם עדיין לא חושבת שהוא יותר טוב מהמקור אבל בהחלט חושבת שהוא טוב. האינטרפצנייה של The Limousines לשיר הזה ממש שונה מהמקור. יופי של דבר, תגבירו ותרקדו, זה יוריד להם מהרצינות והעומס של יום ראשון.
השיר הזה הוא שיר ללכת איתו ברגל, הוא שיר של מחשבות, של גשם. שיר כזה שגם כשאתה מגיע הביתה אתה רוצה להמשיך ללכת ברגל. השבוע באמת מצאתי את עצמי הולכת עם השיר הזה ושומעת אותו כמה וכמה פעמים. You are my voice, my microphone איזה משפט יפה להגיד. הקליפ משעשע גם כן.
לפני כמה שבועות כשכתבתי על Solange Knowles האחות המגניבה של ביונסה, לא הייתי בטוחה מה אני חושבת על השיר והבטחתי לחזור עם חוות דעת מעמיקה. אחרי כמה שבועות של שמיעת השיר בריפיט, חוות הדעת שלי חיובית ביותר והשיר הזה בהחלט עושה לי טוב.
אחרונים חביבים יהיו Rockfour בשיר החדש והמעולה שיצא בסוף שבוע שעבר. "שם השיר הוא משחק מילים- אנחנו מדברים על organs גם ככלי נגינה וגם כאיברים" - כך רוקפור מסבירים. בקרו בבנדקמפ שלהם וקראו את המילים המעניינות של השיר.
הודעה קטנה לכם המוזיקאים / אוהבי המוזיקה שרוצים להכיר לי משהו חדש שעדיין לא שמעתי, זה הזמן. שלחו לי מייל ואני מבטיחה לשמוע ולהגיב לכם.
