מאיפה מתחילים?
הגעתי לפריז לפני יומיים, עם אפס ידע בצרפתית, כתובת ומפתח לדלת.
לקחתי מונית, עליתי חמש קומות עם מזוודה ענקית ולפטופ, פתחתי את הדלת והגעתי. שעה אחרי זה כבר הייתי צריכה לצאת לפסטיבל "Rock En Seine", התארגנתי ויצאתי מבלי לדעת כלום. פגשתי חברים והלכנו יחד, הגענו לכניסה ומשום מה אני הייתי צריכה להיכנס מכניסה אחרת, אז קבענו שנתראה באזור האוכל. בלי פלאפון ובלי חוש כיוון, פסעתי לכיוון הכניסה שלי שהייתה חצי שעה משם!
בדרך לצערי הרב יכולתי לשמוע כבר את השינס מתחילים בהופעה. רצתי, הגעתי לכניסה שלי וחיפשתי את חבריי. לא היה שום זכר. 40 דקות חיפשתי אותם (ככה זה בלי פלאפון) ובשלב מסוים הבנתי שאני כבר לא אמצא אותם ועדיף ליהנות עכשיו מאשר להתבאס אחר כך. אז באמת בארבעת השירים האחרונים נהניתי, ואחר כך המשכתי גם לבלוק פארטי שהיו פשוט אדירים. נשארתי לראות עוד כמה הופעות וחזרתי הביתה, איכשהו, לבד, במטרו.
דברים שלמדתי בפריז:
1. הצרפתים לא אוהבים לדבר אנגלית
2. המטרו לא יחכה לך
3. ביום ראשון הכל סגור
4. קושי בונה אופי
5. להיות אבודה בפריז זה מפחיד
6. אפשר להסתדר גם בלי טלפון
7. פריז פוטוגנית
8. כולם פה מתלבשים יפה
9. הישראלים פה חיים טוב
על פסטיבל כזה יכולתי רק לחלום, ובאמת כל זה נראה לי כמו חלום אחד גדול.
The Temper Tramp הופיעו לפניהם וקצת אכזבו אותי, אז חתכתי באמצע לנואל גליגר והספקתי לשמוע אותו שר את Don't Looke Back In Anger. נוסטלגיה מטורפת.
משם המשכנו להופעה של The bewiched Hands כשאף אחד מאיתנו לא מכיר אותם, והתאהבנו.
הם מצוינים וקופצניים ולא יכולנו שלא לרקוד לשיר הזה:
היום מחכה לי הליין אפ שהכי ציפיתי לו:
Passion Pit, Foster The People, Beach House, Bombay Bicycle Club. דיווחים בהמשך!
את כל התמונות שצילמתי בינתיים, אפשר לראות כאן. סרטונים מההופעות אפשר לראות כאן.
!Bonne Semaine
Shira.T
