ובחורף תחושת הריקנות מציפה עוד יותר. הרחובות והלב, הם מתמלאים ברגע ומתרוקנים ברגע. "אף אחד לא אוהב אותי בבוקר" היא אמרה לי. זה המשפט הכי עצוב ששמעתי. הכי עצוב ואולי הכי נכון. בשבילה אחרי כל החיבוקים, המחמאות, החום והאהבה, היא הולכת לישון לבד. והיא קמה לבד. עם אותן התחושות ואותן הרצונות ומיד שמה את Last Goodbye של ג'ף בקלי. ומיד אחרי את טורי איימוס, למרות שהיא יודעת שאסור להתחיל את היום עם שירים כאלה עצובים. היא מאמינה שהשיר הראשון שהיא שומעת בבוקר ישפיע על כל היום שלה. כך גם השיר לפני השינה. היא מיוחדת. היא מיוחדת והיא מרגישה ריקה. היא מיוחדת, והיא יודעת שהיא מיוחדת, היא רק מחכה שמישהו יבין את זה. לא צריך הרבה, רק אחד.
זה לא החורף, זה החיים.
בחורף אני פורחת. כל כך הרבה פעמים כתבתי כאן על החורף, על האפור, על הקור שבחוץ והחום שבפנים. כמה שאני אוהבת את האפרוריות. זה נעים וכיף. הכנתי פלייליסט במיוחד לחורף הזה.
את השיר הזה יש לשמוע רק עם אזניות מדהימות. אם אין לכם, פשוט תעזבו. אני את השיר הזה שמעתי בפעם הראשונה עם האזניות שלי, כשהלכתי ברגל ובדיוק התחיל לרדת גשם. איזה מזל שהיה לי כובע צמר בכיס. מטרייה לא הייתה לי, נצמדתי לחנויות באבן גבירול. לא האמנתי לשיר. יש שירים כל כך מדהימים שאני פשוט לא מצליחה להבין איך זה קורה. איך אפשר להוציא שיר כל כך יפה. מאותו הרגע שמעתי אותו עוד כמה פעמים, נגיד 5, בריפיט. אני ממחזרת גדולה אני. ועכשיו, שוב PLAY.
ועוד להקה באותו סגנון שטרם שיתפתי כאן.
"And if you're still breathing, you're the lucky ones.
'Cause most of us are heaving through corrupted lungs".
חברי הקולקטיב כמעט סיימו להקליט את אלבומם החדש שיצא בוודאי בחודשים הקרובים. בינתיים לא נותר אלא להתרפק על שירי העבר.
ועוד שיר חורף אחד, מדכא במיוחד.
חורף טוב.
Shira.T
