אני פלצנית?! מממ... כן. בחודשים האחרונים אני שומעת יותר ויותר את הטענה שאני פלצנית. זה מעניין, מי שבאמת מכיר אותי יודע שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליי הוא שאני פלצנית. אבל יש תחום אחד בו אני פלצנית, אני מודה. מוזיקה. במוזיקה אני פלצנית, ויותר מזה - עם הזמן אני נהיית יותר ויותר פלצנית. אם ההסבר הזה לא מספיק לכם, הנה דוגמא: שנה שעברה אם הייתם שואלים אותי מי הן הלהקות האהובות עליי, אחד מהשמות שישר היו עולים לי הם Florence & The Machine. היום, אחרי שהם נהיו כל כך מיינסטרים, ואחרי שתחנות הרדיו הפופולריות השתלטו עליהם וכל ערס מצוי מכיר אותם, אם תשאלו אותי השם הזה לא ייכנס לתוך המאגר, ולמה? כי אני פלצנית ואני לא שומעת את מה שכולם שומעים. זה גורם לי לחשוב על הטעם המוזיקלי שלי, מאיפה הוא מושפע? ועד כמה הוא מושפע מהמקום שאני נמצאת בחיים שלי? בבית הקפה השכונתי שלי למשל, נמאס להם ממני. כל פעם שאני מגיעה אני מעירה על המוזיקה. תמיד יש לי מה להגיד ולרוב זה לא יהיה חיובי ורוב הפעמים זה יהיה בהתנשאות. אבל היי, זה רק ככה במוזיקה! אני לוקחת את המוזיקה שלי ברצינות. אני מתייחסת לכל תו. לכל מילה, לכל פזמון. יכול להיות שזה נקרא פלצנות, להיות כל כך INTO SOMTHING, יכול להיות שזה ההפך ממינסטרים, יכול להיות ששם אני מבטאת את עצמי הכי טוב. ויכול להיות שזה בכלל לא משנה.
דברים שלמדתי השבוע: 1. "את הדברים הכי חשובים לא למדתי בבית הספר ולא באקדמיה וכנראה עדיין לא סיימתי ללמוד אותם" ע.שחם - המאזין 2. אני פלצנית 3. הדשא של השכן ירוק יותר, כי הוא משקה אותו כל יום 4. החיים מלאים בהפתעות 5. שינויים הם לרוב דבר טוב 6. צריך לדעת לנתב את הכישרון למקום טוב 7. צריך רשימות 8. צריך סדר 9. צריך לו"ז // ההופעה שעשתה לי את השבוע // השבוע הלכתי לראות את צביקה פורס בתמונע, גילוי נאות קטן - זאת הפעם הראשונה שאני רואה הופעה שלמה שלו. עזבו את ההקדמה על ההגעה לשם וההתרגשות, אני רוצה לדבר על צביקה פורס. ההופעה הזו רק הוכיחה את מה שאני אמרתי כבר מזמן. צביקה פורס הוא אמן בחסד עליו. אני מכירה קצת את צביקה, את הביישנות שלו, את חוסר הפרגון לעצמו, את הצניעות שלו. פתאום לראות אותו על הבמה נותן הופעה מדוhיקת, אומר את המשפט הנכון בזמן הנכון וכל כך בטוח בעצמו היה מרגש. I Beleive היה השיר שסגר את ההופעה ובמקרה גם כרגע השיר האהוב עליי באי פי החדש. יש משהו כל כך כובש בצביקה. אם אהבתי את צביקה עוד לפניי ההופעה, עכשיו אני כבר ממש מאוהבת. צביקה צביקה צביקה, תראה מה עשית.
התהיות שלי לגביי הפלצנות ממשיכות, הנה עוד דוגמא: לפני כמה חודשים הכרתי בחור שאוהב מוזיקה כמוני ואפילו יותר. הוא הכיר לי להקות שאני בחיים לא שמעתי עליהן ושירים שלא הכרתי. אני לידו הרגשתי הכי "מיינסטרים" והוא הרגיש קצת פלצן לידי. אבל הוא לא באמת פלצן, ואני לא באמת "מיינסטרים". זה רק אומר שהכל יחסי.
הנה שיר מעולה ששמעתי השבוע במקרה בפנדורה שלי. עוד שיר אמריקאי כייפי שאני אוהבת. מזכיר לי שמאז אמריקה עברו חודשיים וכבר קשה לזכור כל מה שהיה. לא בא לי להיות פולנייה כזו, או פלצנית, או סתם מעצבנת, אבל ואו, איך הזמן טס! לפני רגע עוד ספרתי את השבועות עד לנסיעה ועכשיו כבר עברו חודשיים שלמים. הזמן רץ כשנהנים.
החשק לכתוב חזר, ולא רק שהוא חזר, הוא חזר ובגדול. זה כייף לי. אף פעם לא חשבתי שייעלם לי החשק לכתוב, החשק לשתף, החשק לרשום את הרגשות שלי על נייר. כשחשופים מן הסתם נחשפים להרבה ביקורת, לפעמים חיובית ולפעמים שלילית. את הביקורות החיובית תמיד מחבקים ושמחים לקבל. את הביקורת השלילית תמיד קשה לשמוע, אבל זה כמובן תלוי איזה ביקורת ואיך היא מגיעה. אני קיבלתי ביקורת שהייתה לא נעימה והורידה לי את החשק לכתוב ולהיפתח. אני מקווה שהחשק באמת כאן להישאר.
רגע לפני שמתחיל שבוע חדש אני עומדת מולו ומדמיינת איך הוא יראה. אני כותבת לי את היעדים, את הדברים שאני רוצה לעשות ואת האנשים שאני רוצה לראות. כל זה כדי שהזמן לא יפול לי מהיידים. נסו את זה. שבוע טוב.
אל תשאלו אותי מה אני עושה, טוב? אל תשאלו כמה כסף אני עושה, ממה אני מתפרנסת, מה אני מתכננת לעשות בעתיד ואיפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים. כל השאלות האלה גורמות לי להבין שאני שונה ממכם, השואלים. כל השאלות האלה גורמות לי לחשוב שאני לא הולכת בדרך שכולם בחרו בה, וזה מספיק קשה גם ככה. אז בבקשה ממכם, פשוט אל תשאלו אותי.
דברים שלמדתי השבוע: 1. גם כשאין מוזה, חייבים להמשיך ליצור 2. אני לא נראית בגילי 3. פורים זה החג הכי כייפי 4. עדיף להוכיח מאשר לרצות 5. מה שאפשר לעשות היום - צריך לעשות מחר! 6. הכי חשוב שכל אחד יאמין בעצמו 7. בסוף מתרגלים להכל 8. עבודה פיזית זה לא קל
השבוע הזה התאפיין במלא מוזיקה ישראלית טובה. כזו שאני אוהבת. צביקה פורס עובר איתי הכל, הוא עובר איתי את כל השבוע, בדרך למקומות, כשאני שקועה במחשבות, רגע לפני השינה ודבר ראשון בבוקר. הוא האובססיה שלי כרגע ואני נהנת לזמזם את השירים שלו.
את השיר הזה אני שרה לעצמי כבר כמה ימים, "הכל בסדר, הכל בסדר, הכל באמת בסדר, אבל איכשהוא דמיינתי שזה יהיה יותר", אין לי איך לתאר כמה המילים האלה נוגעות לי, בתקופה הזו בדיוק. אבל הכל בסדר.
מרינה מקסימיליאן קרני הוציאה סינגל חדש בשבוע שעבר. האמת שעד כה לא התחברתי אליה כלל. משהו עכשיו כאילו השתנה, משהו יותר אמיתי. השיר הזה עדין ומרגש.
אלקטרה מככבים אצלי בפלייליסט מאז שהייתי בהופעה המצוינת שלהם בבארבי. אני אוהבת את כל מה שהם וכשיש לי חשק לרקוד אני שמה אותם, מגבירה ורוקדת לי. אני תמיד יכולה לסמוך עליהם שיעלו את מצב רוחי.
אחרונים וחביבים במיוחד - הקולקטיב שהשבוע הודיעו על הופעה בבארבי ב-6.4. המלצה חמה שלי - תקנו כבר מעכשיו כרטיס, אחרת לא יהיה לכם ואז תשאלו אותי ברגע האחרון אם יש לי איך להשיג לכם והתשובה תהיה לא ותתבאסו ותגידו שאני לא מודיעה לכם דברים כאלה מראש. אז הנה, אני מודיעה לכם מראש - תזמינו כרטיס! אם עדיין לא חוויתם הופעה של הקולקטיב אני מתחננת, לכו. אם הייתם כבר אז ברור לי שאתם הולכים שוב. בינתיים, תיהנו מהשיר.
אני רוצה לא להיות דרמטית וקיטשית אבל כשאני מסתכלת אחורה על השנה, אני נדהמת מהעולם שגיליתי: עולם של מוזיקה משובחת, תוצרת הארץ. השנה הלכתי ליותר הופעות מכל שנה אחרת, השנה הבנתי שמוזיקה ישראלית יכולה להיות מוזיקה איכותית ומשמעותית. השנה הבנתי שלהיות מוזיקאי בארץ זה דבר מאוד קשה והדבר הכי חשוב שהבנתי הוא שיש לי את הכוח להשפיע ולכן החלטתי שהפוסט סיכום הזה יהיה שייך למוזיקה שמיוצרת כאן, ממש מתחת לאפנו הקטן. דברים שלמדתי השנה: 1. שנה עוברת מהר 2. לחפש עבודה זה מתסכל 3. יש יותר מידיי מוזיקאים ופחות מידיי קהל 4. יש מוזיקה שמתאימה לכל רגע בחיים 5. אנשים יודעים מה קורה לי בחיים רק מלקרוא את הבלוג 6. צריך לדעת לעבוד עם מה שיש 7. ללכת אחרי הלב זה יותר חשוב מכל דבר אחר 8. להיות מאושר זה לא כזה קל 9. הכל אפשרי אז איך קרה כל הדבר הזה? אני מסתכלת אחורה ושמה את האצבע על הנקודה הראשונה בה שמעתי בתכנית "רוקר טוב" אותה מגיש בועז כהן כל יום, את עמית ארז והים הסודי. מיד חיפשתי ביוטיוב ומצאתי שלל. נפגשתי עם עמית, ראיינתי אותו ומאז ועד היום אני נהנת לשמוע אותו שר ונהנת לראות אותו בהופעות. אז כן, עמית ארז הוא זה שחיבר אותי למוזיקה הישראלית וגרם לי לחפש עוד ועוד ועוד. תודה עמית. תגלית השנה שלי // Amit Erez & The Secret Sea
ואז הגיעה רותם אור. את רותם ביקרתי בכמה וכמה הופעות, היא על המיקרופון הקלידים ומאחורייה הנגנים המוכשרים שלה. החוויה היתה לא פחות ממושלמת. האלבום שלה Hard Magic הוא אחד האלבומים שליוו אותי השנה, וכל פעם נדהמתי לשמוע אותו שוב ושוב. כשיצא הקליפ לשיר This is what we all came for שוב הבנתי שמדובר בתופעה, בבחורה עם כישרון וייחוד יוצא דופן. רותם היא מאותן הבחורות הגאונות, האלבום שלה הוא מאסטרפיס, קסם חזק, אור שלא נגמר. אלבום השנה שלי // Hard Magic - Rotem Or
במהלך השנה הכרתי הרבה מוזיקאים. אחד מהמוזיקאים המרשימים והנעימים שליוו אותי היה Sun Tailor. השירה הרגועה שלו, הפנים היפות, הלחן המיוחד, והוא, שלחלוטין שבה אותי. כשאני רוצה להרגע, כשאני רוצה שיהיה לי נעים וכשאני רוצה לחלום בהקיץ, אני שומעת אותו. סאן טיילור הוא המוזיקאי הישראלי הכי לא ישראלי שאני מכירה: זה מתחיל במוזיקה, ממשיך בחוסר המבטא, בהופעות המדויקות ומסתיים בפנים האליצות. המוזיקאי ששבה אותי // Sun Tailor
אפרת בן צור הגיעה לי באיחור. לצערי הרב רק לפני פחות מחודשיים הושבתי את עצמי לשמוע את האלבום המהפנט שלה. מצער אותי שלקח לי כל כך הרבה זמן, מצד שני, עדיף מאוחר מאשר אף פעם. ברגע ששמעתי אותו פעם אחת הבנתי על מה כולם דיברו. כמה רגש, כמה עוצמה, כמה עצבות. כמה שהיא עשתה דבר יפה. אחד הדברים היפים ביותר שקרו פה השנה. אפרת בן צור מעוררת השראה. המוזיקאית שעוררה בי השראה // אפרת בן צור
את אלקטרה התחלתי לשמוע יותר השנה. הכל התחיל בערב בלוגרים שהתקיים באולפני אנובה, עד לפני אותו ערב הם היו לי איפהשהוא בראש. מאותו הערב סימנתי אותם. ההופעה היתה מחשמלת והבלוגרים שהגיעו התלהבו. רק כששמעתי את Starve הבנתי כמה הם באמת טובים. כשהקליפ הנהדר והמושקע הזה הגיע, הכל התחבר.
הלהקה שחישמלה אותי // Electra
אם כבר מדברים על קליפים, אי אפשר שלא להזכיר את הקליפ עוצר הנשימה של אסף אבידן בבימויו של וניה הימן. השיר המדהים הזה יצא במאי האחרון ועד היום אין שבוע שאני לא שומעת אותו פעמיים לפחות. הוא תמיד עושה לי צמרמורת, גורם לי לחשוב והכי חשוב מזכיר לי שהכל אפשרי. אסף אבידן הוא מאותם האמנים שנכנסים עמוק עמוק ומשאירים אותך חסר נשימה. קליפ השנה // Different Pulses - Asaf Avidan
מבט לשנה הבאה // Tzvika Force
לקראת סוף השנה, הגיע לאוזניי שיר נפלא שמילמלתי בלי הפסקה. צביקה פורס הוא תגלית השנה שלי, אבל לא של 2012, דווקא תגלית השנה של 2013. השנה קיבלנו שני שירים מקסימים שלו - For Breaking My Heart ו- Accident. אני מאמינה ששנה הבאה כבר יצא אלבום. אני רואה את הכוח של צביקה ואת הכישרון האדיר שלו ומאמינה ששנה הבאה תהיה השנה שלו. תזכרו מה אני אומרת.
הגענו לסוף והסוף שמור לאהבה הכי גדולה שלי, להפתעה של השנה, לקולקטיב. גם את הקולקטיב הכרתי באותו ערב בלוגריםבאנובה. אני זוכרת שנושא השיחה בכל הערב היה הקולקטיב. אחר כך, שיצא לי גם לדבר עם אותם בלוגרים, חוץ משיחות על כמה המוזיקה פה טובה וכמה מוזיקאים יש במקום כל כך קטן, הם עמדו מולי מופתעים ומתרגשים לספר על הלהקה המדהימה שהכירו. אחרי מעט זמן, הבנתי שהמוזיקה של הקולקטיב ממכרת ושההופעות שלהן מהפנטות. ללא ספק, הקולקטיב היא הלהקה הכי טובה בארץ. להקת השנה שלי // Acollective
אני מתרגשת לשמוע מה תביא איתה השנה הבאה ובנימה זו אני מאחלת לכולנו שנלך יותר להופעות, שנקנה יותר אלבומים, שנשלם על המוזיקה שנוריד, שנשמע תחנות רדיו איכותיות ושנהיה יותר מפרגנים.
