השירים שעשו לי את השבוע

כל שבוע אני כותבת על משהו אחר שעניין אותי ובדרך כלל אני מתחילה את הפוסט בלכתוב את הפסקה הזו. הפעם התחלתי הפוך, קודם שירים שעשו לי את השבוע ובערו בי ורק אחרי הגעתי לכאן. כשהתחלתי לכתוב הדבר הראשון שקפץ לי לראש היה שהמוזיקה בפוסט הזה מעולה. אז על זה בדיוק אני רוצה לכתוב: מעטים הפוסטים שקלים לי לכתוב או שאני לא צריכה לנבור ולחפש מוזיקה חדשה. כאן היה בדיוק ההפך, הייתי צריכה לעצור את עצמי. אני בפה מלא אומרת שהפוסט הזה מלא במוזיקה משובחת שמשגעת אותי בשבוע האחרון. תיהנו. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. חצי יום בהוד השרון ואין לי אוויר
2. התכנון הוא מהשטן
3. אף אחד לא יחליט לי איך אני מרגישה
4. Foster הוא הבר הכי טוב בתל אביב
5.  כנראה שאני לא בנויה לגדל כלב
6. משנה מקום משנה מזל 
7. מילים כמו חול ואין מה לאכול
8. העצמאות טובה לי


אני לא יודעת איך זה קרה, אבל אני קצת מכורה ל- Mumford & Sons. אם חושבים על זה רגע, הם כל כך לא אני, המוזיקה שלהם רחוקה מהמוזיקה הרגילה שאני שומעת, אך אם זאת הם לא עוזבים אותי. נדבקתי אליהם חזק. אם שבוע שעבר השיר האהוב עליי היה Lover of the light, היום זה השיר  הזה: (המילים קורעות אותי, כל פעם מחדש).

ואם מדברים על שירים שנדבקים אליי, על להקות ומילים: Arctic Monkeys בכל הכוח. אני מתה על זה שהם מצד אחד קולים, רוקנרול, היפסטרים מלאי סקס אפיל, אבל במילים שלהם הם רומנטיקנים חסרי תקנה. הרבה יותר יפה בעייני מאשר לספר סיפורים על זה שאתה רומנטיקן ולהיות ההפך. השיר הזה לא יוצא לי מהראש שבוע שלם והקליפ הזה מטריף אותי (ואלכס טרנר הוא מלך ורק בן 27). 

Step של Vampire Weekend נגלה אליי רק בימים האחרונים. מיד שמעתי אותו 5 פעמים ברצף. כמו שמהר עלתה ההתלהבות, כך היא גם ירדה. שיר מעולה בעייני, רק שהוא נמאס עליי מאוד מהר.

שבוע הבא אני הולכת להופעה של J.views, איזה כיף לי.
בכלל אוגוסט הוא חודש ברוך בהופעות מעולות. אני מכינה את עצמי לאירוע, בינתיים שמעתי את השיר הזה בריפיט, שמזכיר לי את M83 בהרבה מאוד בחינות. הקליפ מהפנט. נא להגביר.

 

וגם את זה.

גילוי השבוע: Ivan & Aloysha באים מסיאטל (!) ואם מדברים על אינדי שמינדי, זה הדבר. מסוג הלהקות שמתפרצות בקצב מטורף. תזכרוו מה אני אומרת, חצי שנה והם בטופ. 

שמרתי את הכי טוב לסוף. החדש של The Naked And Famous השאיר אותי פעורת פה. אני כבר הרבה מאוד זמן אוהבת אותם, ותמיד הם באים לי טוב באוזן, אבל זה כבר עבר את הגבול. אם תשאלו אותי איזה סוג מוזיקה אני אוהבת, אז זאת, זאת בדיוק תהיה התשובה - השיר הזה. לא יעזור, אני בחורה של אינדי ולא משנה מה אעשה, זה מה שאני אוהבת. הכינו את השטח לשמוע את אחד השירים הטובים ביותר שלהם:

Shira.T

החזרה לארץ - חלק 1

אני כבר כמעט שבוע בארץ ואת הפוסט האחרון לא הספקתי לסיים שם אז כשפתחתי את המחשב, זה מה שהיה כתוב:
"אני רגע לפני הטיסה חזרה לארץ ומתה לשתף אתכם בשירים החדשים שהכרתי. יש רשימה ארוכה של דברים יפים ומרגשים ומעט מידיי זמן לכתוב על הכל ולכן זה יתפרס על מספר פוסטים. הרדיו הלוויני שהקשבתי לו במכונית של אחי הכיר לי כל כך הרבה להקות חדשות והדבר הראשון שאני רוצה לעשות כשאני מגיעה הוא להירשם כמנוייה. אחרי שאבין איך זה הולך אעדכן אתכם כאן. חוץ מזה, אני כבר כל כך רוצה לחזור אל השפיות של הארץ. נכון, את חלקכם זה בטח יצחיק, אבל אחרי 3 שבועות באמריקה, כל מה שבא לי הוא לנחות בישראל, לשמוע פרחות מדברות, להזמין קפה טוב, לאכול אוכל נורמלי ולשבת עם חברות ולקשקש. אחלו לי טיסה נעימה ומהירה. נתראה בארץ". אז הגעתי בשלום ואכן התראינו. 

השיעור השבועי: 

1. Now is when to start

2. טעויות קורות למי שמנסה

3.  Shit happens, so get over it

4. אם לא תנסה לא תדע, אם לא תדע תהיה טיפש

5. Anyone can be cool, but awesome takes practice

Madness של Muse הוא שיר שכיף לשמוע, אבל יותר מזה - שיר שכיף לשיר. אף פעם לא אהבתי אותם יותר מידיי, אני עדיין לא, אבל הנה השיר היחידי שלהם שהצלחתי לאהוב.

את Vampire Weekend אני מאוד אוהבת ואת השיר הזה במיוחד. חבל שאני לא שומעת אותם בכלל ברדיו הישראלי, או אולי אני שומעת את התחנה הלא נכונה. אתם שמעתם אותם ברדיו לאחרונה? או אי פעם?

אני חושבת שהחצי שנה האחרונה בחיי הכילה כל מיניי אירועים שמעולם לא היו לי. כמובן שרובם לא היו חיוביים ולעיתים אף ממש שברו לי את הלב (ולא במובן הרומנטי בכלל). המשפט "מה שלא הורג רק מחשל" מעצבן אותי כל פעם מחדש, זה מעצבן אותי שצריך להגיע למקום כל כך נמוך כדי לצמוח או להרגיש חזק. אבל הוא באמת נכון, וזה מה שמרגיז עוד יותר. אני זוכרת שכשנסעתי באוטבוס מלונדון לפריז בשלוש בבוקר, כשהייתי מוקפת בגברים מפחידים והכל היה חשוך וממש חשבתי שאני לא אצא מזה בחיים, אמרתי לעצמי שהכל יהיה בסדר כי אם עברתי את הצבא אני אעבור גם את זה. עכשיו כשהייתי במיאמי וטעיתי בדרך והגעתי לכל מיניי שכונות מסוכנות ומפחידות אמרתי לעצמי שעברתי את הנסיעה באוטבוס מלונדון לפריז אז יהיה בסדר. בקיצור, באמת מה שלא הורג רק מחשל. נו יופי, ומה קורה כשאתה מחושל?
חברה שאלה אותי לפני כמה ימים את השאלה הזו: "למה צריך לעבור כל כך הרבה חרא כדי להגיע לדברים טובים?" אני חושבת שהשאלה הזו העלתה בי המון מחשבות ולכן כתבתי את מה שהרגשתי כאן למעלה. זו ממש תהייה מעניינת כי מצד אחד, אחרי שחווית כל כך הרבה חרא אתה תוכל להעריך דבר טוב שמגיע, מצד שני אם תאכל הרבה חרא תהיה בן אדם ממורמר ולא שמח. אין מסקנה ואין תשובה. רק תהיות. ושיר:

יש לי משיכה לא מוסברת לשירים צ'יזים, אני מודה בזה. יש משהו ב"אמריקאיות" הזו שאני נורא אוהבת, אולי זה בגלל שאני חצי אמריקאית או אולי בגלל הקלילות של השיר. בכל מקרה, אני לא יודעת מאיפה זה מגיע. זה למשל שיר ששמתי בצד לכתוב עליו, עכשיו כששמעתי אותו תהיתי לעצמי מה מצאתי בו. בכל זאת הוא נחמד אז אני נותנת לו צ'אנס.

מה שכן, לבחור יש קליפים חמודים (עוד לא הבנתי אם הוא ציני או רציני):



יש לי אהבה חדשה. מרגשת. יפה. קוראים לה BAT FOR LASHES ולמרות שכבר ממזמן התאהבתי בשיר אחד שלהם, עכשיו אני כבר ממש Head over heels in love, חוץ מזה שאני חושבת שהבחורה הזו סופר סקסית, במיוחד בשיר הזה. וכמו שכבר כתבתי בעמוד הפייסבוק, כל אחת רוצה את הדניאל שלה, ופוני כזה:

אסיים בשיר שהכרתי לא מזמן, דרך חבר שמכיר לי כל הזמן מוזיקה חדשה. השיר הזה עושה לי ממש כייף, וכל פעם שאני שומעת אותו הוא מזכיר לי זמנים טובים, אני לא באמת יודעת למה זה קורה אבל יש בו משהו חיובי שעושה לי טוב אמיתי.

Shira.T