Shira.T

14.1.2012

השירים שעשו לי את השבוע

השבוע לא הרגשתי טוב (אני עדיין), ויום אחד לא הגעתי לעבודה. כל היום שכבתי במיטה, בין הטישו לאדוויל, התה והבקבוק החם. נחתי. זה גרם לי קצת לחשוב.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אני תמימה
2. זה שכולם עושים את זה לא אומר שזה נכון
3. אני מבשלת נהדר!
4. בסוף מתרגלים להכל
5. אני לא אוהבת אנשים שלא יודעים לתת
6. הרבה אנשים לא אוהבים חורף/ גשם. אני לא מבינה אותם

השירים שעשו לי את השבוע:
הנה שיר מדהים, שמרכז ומסכם את כל המחשבות שלי על החיים:
הגענו כל כך רחוק, וזה מרגיש כל כך אמיתי.
ומי אנחנו, ולאן אנחנו הולכים? כל הזמן הזה. מתכוננים.
שיר יפייפה ששמעתי במקרה, בדרך לעבודה.
המשפט שתפס אותי:

"We've come so far, it feels so real.

All this time, that we've waited for it.

And who we are, and where we're going to.

All this time, preparing for it".

ליקי לי. לפעמים באה לה איזה יציאה שאני נטרפת ממנה.

"I know places". שיר מושלם לחורף. וכך קרה. בדיוק שהתחיל הגשם והתה היה מוכן על השולחן שמעתי אותו. בא בדיוק בזמן. מרגיע, מתוק אמיתי.

המשפט שתפס אותי:

"There is a road. There is a way.

There is a place. There is a place"

השבוע דייב מטיוס חגג 45. ממש יום אחריי דיויד בואי.

הייתה לי שיחה מעניינת עם בועז כהן על דייב. שאלתי אותו, איך זה שהוא לא הכניס אפילו שיר אחד של דייב לבוקר של יום ההולדת שלו. הוא הסביר לי שבשבילו זה לא סיבה לפסטיבל, כמו פסטיבל בואי למשל שעשה בבוקר יום ההולדת שלו (שהיה מצוין אגב). ואני חושבת, אם הייתה לי תוכנית רדיו, השיר שהייתי פותחת איתו הוא "Crash into me", ואחריו "#41", ואחריו "Stay or leave", ואחריו "The space between" ולבסוף "Two step". אבל אין לי תוכנית רדיו, יש לי בלוג, ואם יש שיר אחד שאני צריכה לבחור, הוא כמובן יהיה "Crash into me". זה השיר שאני הכי אוהבת. מזל טוב דייב. תודה על מוזיקה משובחת.

המשפט שתפס אותי:

"Into your heart I'll beat again"

חדש גם לי:

איזה כייף לשמוע שיר חדש, לאהוב אותו, ולגלות שהוא של הרכב ישראלי!
Candy girl הוא הסינגל הראשון של Toy. מקסים.
אם כך נשמע השיר הראשון, אני כבר רוצה לשמוע את כל הדיסק.
המשפט שתפס אותי:

She'll make you happy"

"Even if you really want to cry

החורף הזה.. הוא עושה לי כייף.
אני אוהבת את האפור. את הגשם. את האוויר הקר והצלול.
הנה עוד שיר שממש מתאים לגשם. במקור שיר של לד זפלין, כאן מבצע אותו כריס קורנל.
אחרי כמה פעמים שקראתי את המילים המרגשות, זה נשמע לי כמו שיר שגבר שר לאישה שלו ביום חתונתם. והאמת, אם כך הדבר, אין מושלם מזה.
המשפט שתפס אותי:

"Little drops of rain whisper of the pain, tears of loves lost in the days gone by.

My love is strong, with you there is no wrong,

Together we shall go until we die.

An inspiration is what you are to me, inspiration."

אמביציה.
כששמעתי את השיר הזה לראשונה הייתי צריכה רגע לשבת. משהו במנגינה הזו מתעתע. משהו בקול של אביתר עושה לי עצוב. שורט בלב.
המילים של השירים קרעו אותו. אבל גרמו לי לחשוב.
צריך להפסיק לשקר בטלוויזיה, על אהבה. אני לא יכולה שלא לחשוב, אולי הוא צודק? אולי אנחנו מחפשים משהו שאין בחיים האמיתיים? אני לא יודעת. אני רק יודעת שבטלוויזיה זה נראה מצוין.
תדליקו חזק ותקשיבו למילים:

אמביציה

כמו שהשעון זז מהר

אמביציה

ההיפך מלמות

זה לא אהבה, לידה או תקווה

תאווה לבשר אישה

זה כמו סתם תיאבון לבשר

אמביציה

כמו שהשעון זז

צריך להפסיק לשקר בטלויזיה

על אהבה

לקחת אחריות על הילדים

היחיד שאני שלו הוא אני

וגם אני בוגדני

שארית הכוונות הטובות

אוכלים הכלבים

שארית הכוונות הטובות

ולשיר האחרון שיסגור את הפוסט בחרתי ב- Are you alright של Lucinda Williams.
היא שואלת את השאלות שאני גם רוצה לשאול:

Are you alright?

All the sudden you went away.

Are you alright?

I hope you come back around someday.

Are you alright?

I haven't seen you in a real long time.

Are you alright?

Could you give me some kind of sign.

Are you alright?

I looked around me and you were gone.

Are you alright?

I feel like there must be something wrong.

Are you alright?

'Cause it seems like you disappeared.

Are you alright?

'Cause I been feeling a little scared.

Are you alright?

מאחלת לכם שבת מסקימה. אפורה. גשמית. וקרה.

מקווה שחם לכם מתחת לפוך הכייפי.

Shira.T

6.1.2012

השירים שעשו לי את השבוע

השבוע חשבתי לעצמי: הכל אותו דבר, אני חייבת שינוי, משהו חדש ומסעיר שיכנס לחיי.
הכל אותו הדבר כבר הרבה מאוד זמן וזה מתחיל לשגע אותי.
מצד שני, שגרה זה טוב. יש בזה משהו שמשאיר אותי שפוייה, על המסלול.
קורה לי הרבה שאני רואה בן אדם שהרבה שנים לא ראיתי והדבר הראשון שהוא אומר לי הוא על הבלוג.
לרוב, זה מחמאות כייפיות שתמיד נחמד לקבל. אבל לפעמים זה שאלות מציקות ופרטיות על הדברים שאני כותבת. חיטוט. ואז זה מכה בי, כולם יכולים לקרוא את מה שאני כותבת. לפעמים זה מפחיד להיזכר בזה ונותן תחושה מאוד חשופה. אבל אני מבינה שזה או זה, או לא לכתוב כלום. ואז ברור לי שזה שווה את זה.

דברים שלמדתי השבוע:
1. היום, בדיוק לפני שנה הייתי במקום כל כך אחר
2. אני צריכה להיות סבלנית יותר לדברים חדשים
3. אנשים מפורסמים מרתיעים אותי
4. שבוע שלם לבד בשולחן זה לא כייף
5. תקופה נגמרת? כך מרגיש לי
6. כשהחברות דועכת, צריך לתת לה לדעוך. רק כך נדע אם היא אמיתית

השירים שעושים לי את השבוע:
אני חושבת שכבר שבועיים שאני שומעת את השיר הזה ברצף.
אח שלי כבר לפני כמה חודשים שלח לי קישור, רק בשבועות האחרונים חזרתי לאותו הקישור ושמעתי.
שיר מגניב ממש, לא הצלחתי להפסיק לשמוע.
כל מי שאני משמיע לו את השיר נדלק. וגם הקליפ לא רע בכלל.
זה שיר גאוני: הצד שלה והצד שלו.
הנה התשובה שלנו לצרות של הזוגיות וכל בעיות התקשורת.
מצד אחד, מה שעובר לו בראש, מצד שני מה שעובר לה בראש. חובה לקרוא את המילים (ולשמוע את השיר, כדי להבין).

המשפט שתפס אותי:

"Now you're just somebody that I used to know"

ועכשיו, תקראו את המילים של השיר.

Now and then I think of when we were together"
Like when you said you felt so happy you could die
Told myself that you were right for me
But felt so lonely in your company
But that was love and it's an ache I still remember

You can get addicted to a certain kind of sadness
Like resignation to the end, always the end
So when we found that we could not make sense
Well you said that we would still be friends
But I'll admit that I was glad that it was over

But you didn't have to cut me off
Make out like it never happened and that we were nothing
And I don't even need your love
But you treat me like a stranger and that feels so rough
No you didn't have to stoop so low
Have your friends collect your records and then change your number
I guess that I don't need that though
Now you're just somebody that I used to know

Now you're just somebody that I used to know
Now you're just somebody that I used to know

Now and then I think of all the times you screwed me over
But had me believing it was always something that I'd done
And I don't wanna live that way
Reading into every word you say
You said that you could let it go
And I wouldn't catch you hung up on somebody that you used to know

But you didn't have to cut me off
Make out like it never happened and that we were nothing
And I don't even need your love
But you treat me like a stranger and that feels so rough
And you didn't have to stoop so low
Have your friends collect your records and then change your number
I guess that I don't need that though
"Now you're just somebody that I used to know

ג'יימס בלייק עושה לי את זה בטירוף.
שיר על אהבה וחלומות וכל הבלגאן שבינהם.
המשפט שתפס אותי:

"I don't know about my dreams.

I don't know about my dreamin anymore.

All that I know is

I'm fallin, fallin, fallin, fallin".

השבוע, באחד הבקרים, בועז כהן השמיע את עמיר לב.
פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת את הקול המחוספס שלו, את המילים היפות ואיך שהוא נוגע בי.
חיפשתי את השיר האהוב עליי (מתוך רבים) "שש שעות שינה". מצאתי את הביצוע המושלם שלו עם אביתר בנאי והתענגתי.
המשפט שתפס אותי:

"הכי מוזר שלא ידעתי מה ארצה

אם אפגוש קוסם, שיודע לעשות הכל

בתוך רכבת מלאה באנשים

שאף אחד לא יצליח לעצור"

רועי דהן.

אם עדיין לא שמעתם, אתם מוזמנים להכיר כישרון. הוא ישראלי והוא שר באנגלית.

כל השבוע שמעתי את השירים שלו, אחד אחרי השני, וכל פעם מישהו אחר שאל אותי מה אני שומעת.

מה שכן, אם אתם מדוכאים, אפילו קצת, תתרחקו.

המשפט שתפס אותי:

"You fool around

when you pretend to be

the happy one".

השיר האחרון ברשימה שלי יהיה "מנגינה" של מוניקה סקס.
אני לא מעריצה גדולה שלהם, בכלל לא. הם נעימים לי באוזן ותו לו.
השיר הזה עשה לי משהו אחר: יש סיפור. זוגיות. גבר, אישה, יחסים. מנגינה מצוינת. עצבות ופשטות.
"לא יודע לומר מה הולך לקרות, אם זה ריח של סוף או רק תקופת מנהרות" - זה מאוד מתאים לי כרגע, המשפט הזה. כי גם אני לא יודעת מה הולך להיות, ונראה לי, איפושהוא, שזה ריח של סוף. סוף של תקופה מדהימה שידעתי שמתישהוא תיגמר. פשוט לא ידעתי מתי.
אז הנה. נראה לי שעכשיו זה קורה.
נקווה שהשנה.

המשפט שתפס אותי:

"לא יודע לומר מה הולך לקרות
אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות
מקווה שהשנה נזכר במנגינה"

סופ"ש מהמם.

Shira.T

4.1.2012

קפה עם בועז כהן | השראה

אני חוזרת הביתה מלאה באנרגיות, בהשראה ובקסם.
שלוש שעות עם בועז כהן - שדרן הרדיו של התוכנית האהובה עליי "רוקר טוב" ב - 88 FM.
אני מאזינה כבר כמה חודשים לבועז. משהו בו הקסים אותי באופן מיוחד. האהבה שלו למוזיקה, הידע המטורף, ההקשבה למילה. הכל התחבר.
אז היה לי רעיון להזמין אותו לשוחח איתי, לשאול אותו שאלות, לשמוע ולהתרשם. הוא בנדיבות רבה מיד הסכים, וקבענו.
מאוד התרגשתי לקראת הפגישה וכל היום חשבתי על מה אשאל אותו. מהר מאוד קלטתי שכל כך הרבה דברים בו מעניינים אותי, אז אני צריכה דווקא לצמצם בשאלות.
סיימתי לכתוב את הכל ויצאתי לדרכי כשאני מאזינה לו ויודעת שעוד כמה דקות נשב, נדבר וסוף סוף אכיר את הבנאדם מאחורי המיקרופון.
באתי טעונה לפגישה. כל היום קראתי עליו. נברתי וחיפשתי דברים.
נתקלתי בפוסט הזה שכתב בבלוג שלו לונדון קולינג, בו הוא כתב על שיברון לב. קראתי, התרגשתי והתעצבתי.
אחרי זה קראתי גם את הפוסט הזה שכתב בזמן המחאה החברתית וגרר המון תגובות.
מעניין, עצוב, פשוט ואמיתי.

בשבע ועשרה נפגשנו ב"תחתית". לחצנו ידיים ברשמיות, הזמנו קפה ועוגה והתיישבנו.
הוא שאל אותי בנימוס מי אני, מה אני עושה ואת כל הדברים הרגילים ששואלים, ואני התחלתי לשאול אותו שאלות. משם השיחה לא הפסיקה לשלוש שעות מהנות, מרתקות ויותר מהכל, מעוררות השראה.

"מוסיקה היא החיים, אין לי רגע אחד בלי מוסיקה. גם עכשיו אני שומע את המוסיקה שבתוך הבית קפה. כמעט לכל סיטואציה בחיים שלי אני יכול לחבר מוסיקה".

גם בשבילי מוסיקה היא החיים. אני לא יכולה בלי מוסיקה. אני כל הזמן שומעת מוסיקה. כל זמן שאפשר.
בגלל זה אני מרגישה שאני כל כך מתחברת אליו. האהבה הזו למוסיקה, רק אנשים שאוהבים כל כך יבינו.

השאלה הראשונה ששאלתי אותו הייתה מאיפה ההשראה לשירים בתוכניות הבוקר.
"זה מאוד משתנה. זה תלוי בתקופות" אמר. "למשל, כשהייתה הסופה בניו יורק, כל התוכנית הייתה מוקדשת לשירים על ניו יורק. אם יורד גשם וחורף בחוץ, השירים יהיו יותר חורפיים. לפעמים זה גם בהשראת ספרים או שירים שנכתבו בהשפעת ספרים".
הוא הוסיף: "המטרה שלי היא תמיד ללכת לעומק, למשל, הקונספט שהמצאתי ביום שלישי 'פעמיים כי טוב', שאני משמיע שני שירים ברצף מאותה הלהקה/ זמר, זה נותן אפשרות לחוות אמן מסויים משתי זוויות. מאזין שלא מתחבר לאמן מסוים, אולי בשיר השני זה כן יכניס לו את האהבה אליו".

על איזה מוזיקה גדלת?
"קלאסית. באך, הנדל, מנדלסון, מוצארט. זה מצד אמא שלי.
אבא שלי הכניס את הג'אז הבייתה. וכמובן ביטלס. מוזיקה מאוד אקלקטית. ההורים שלי היו חולים על מוזיקה.
הייתי חשוף למוסיקה מאוד מגוונת ותמיד שמעתי המון רדיו. אבא שלי אפילו שם רדיו ליד המיטה שלי".

האם יש מוסיקה שאתה לא שומע/ לא אוהב?
"מזרחית. לא מתחבר לזה בכלל. אולי רק את דקלה ואהובה עוזרי".

האם זה היה החלום שלך להיות שדרן רדיו?
"לחלוטין כן.
לא התקבלתי לגלי צה"ל וזו הייתה אכזבה מרה. היו אלף מועמדים, בסוף הגיעו ל- 25 והייתי בינהם, מתוכם בחרו עשרה אנשים, ואני לא הייתי בינהם.
מאוד התבאסתי. הייתי ילד תמים. הם לא התקשרו כמה חודשים ואני חשבתי שפשוט לוקח להם המון זמן.
זנחתי את החלום. רק אחרי עשרים שנה, בשנת 2001 התחלתי לשדר ברדיו".

אז אתה מגיע כל יום עם חיוך לעבודה?
כן. בחיוך גדול ובהנאה רבה. הרדיו הוא כמו סם בשבילי. אני חייב את זה כל יום. זה מרפא. הידיעה שאני הולך לשפר לאנשים את היום עושה לי טוב. זה גורם לי שמחה ונותן לי כוח לדעת שאני עוזר לאנשים.
אהבה... אהבה היא משהו מאוד חזק. אהבה למוסיקה, אהבה לנתינה. זה גורם לי אושר, זה דבר נפלא".

לאורך כל השיחה שמתי לב שאהבה, תשוקה ורגש היו הדברים שהקיפו אותו, שריגשו אותו.
הוא דיבר הרבה. ואני הייתי מהופנטת לכל מילה.

אז המשכתי ושאלתי אותו מי האנשים שהכי השפיעו עליו. התשובה הייתה ברורה.
"יואב קוטנר. חד משמעית. האישיות המכרעת שהשפיעה על חיי".

אני לא יודעת איך הגענו לשיחה הזו, אבל התפתחתה שיחה נורא מעניינת על אנשים ועל מוסיקה ועל האהבה שלהם למוסיקה. מסתמן שיש לבועז אג'נדה מאוד ברורה לנושא.
"יש המון פוזה במוסיקה. אני לא אוהב את זה. המון אנשים, יותר משהם אוהבים מוסיקה, הם אוהבים אופנה מוזיקלית. לפי להיטים. את מה שנכון לאהוב באותו זמן - ואצלי אין דבר כזה אופנתי ואין 'זמן' במוסיקה. או שזה טוב או שזה לא טוב. נקח לדוגמא את גלגל"צ, שמכניסה שירים לפלייליסט לפי השד-יודע-איזה-שיקולים, אבל איכות זה לא אחד מהשיקולים האלה. תבדקי לאחור את השירים הכי מושמעים בגלגל"צ. 'בעושר ובעוני' של שי עמר,'זה כל הקסם' של נמרוד לב ואורלי פרל, "דבש, הכל דבש" של ארי גורלי ורעות יהודאי. אלה שירים שהפכו לכאורה, ללהיטים גדולים אבל הם לא השאירו טביעת יד אמיתית, ולא בנו את הקריירה של המבצעים שלהם.
מצד שני, אסף אבידן מוכר פי 10 יותר מכל כוכב נולד כזה או אחר, וגבע אלון ממלא אולמות, ובהופעה האחרונה של פרויקט 1:1 שלחו 100 אנשים הביתה, כי הכל היה סולד אאוט, וכל זה בלי גלגלצ ובלי חנפנות למכנה המשותף הנמוך. צריך להבין שהסיפור הזה של הפופוליזם לא עובד למרחקים ארוכים. זה לא רלוונטי, זה לא עובד וזה לא מספיק טוב. אני כבר עשר שנים ברדיו ומימיי לא שמתי שיר שאני לא אוהב".

איזה זמר/ להקה אתה הכי אוהב ויכול לשמוע בכל זמן נתון?
1. ניק דרייק
2. טוק טוק
3. ביטלס
"הם כולם אמנים טוטאלים שעשו מוסיקה מצוינת".

מה מוסיקה עושה לך?
חיוך גדול נמרח על פניו. "מוסיקה היא החיים, אין לי רגע אחד בלי מוסיקה. גם עכשיו אני שומע את המוסיקה שבתוך הבית קפה. כמעט לכל סיטואציה בחיים שלי אני יכול לחבר מוסיקה.
אני נורא מתחבר לאנשים שאוהבים מוסיקה, ואלה שממש מוטרפים עלייה, אותם אני הכי אוהב.
אני מאוד סקרן. כל הזמן אני מגלה דברים חדשים, מוסיקה חדשה. זה מגניב אותי. מושגי היופי שלי הם מאוד רחבים. אין סוג אחד, אין זמן. אמנות לא יודעת מה הוא זמן".

אתה זוכר ציטוט מסוים מתוך שיר שחרוט לך במיוחד?
שוב חיוך גדול. גדול מאוד אפילו. "זה יצחיק אותך" הוא אומר. שאלתי למה, "כי זה סתם משפט" הוא אמר, "אבל אני אוהב אותו נורא".
"I live by the river" מתוך השיר "London calling". מי שלא מאזין לתוכנית לא יודע שבמשך כמה חודשים, כמעט כל בוקר, השיר הזה התחיל את התוכנית ולפעמים עדיין.
"עד היום שאני שומע את המשפט הזה, אני ישר רואה חלון משקיף לנהר. חוץ מזה ללנון כמובן יש המון משפטים, אחד מהם: "Nobody loves you when you're down and out".

יש שיר מיוחד ששינה לך משהו/ עשה לך משהו?

"כמובן, London calling. פעם ראשונה ששמעתי את השיר הייתי פעור פה. נגינה אחרת, חובטת שהקסימה אותי לגמרי! דרך זה נפתח לי שער. השיר הזה דיבר אליי בהמון מובנים: לונדון, עוצמה. משהו בי נורא הרגיש שהם אחרים. הקלאש היו משהו אחר. משהו שאחרים לא היו. היה להם אג'נדה. היום אין להקות עם אג'נדה חוץ מאולי פרל ג'ם. למשל רדיוהד הם להקה שנראית כאילו הם רק יושבים על הגג, כותבים ומנסים להעביר את הזמן, אבל יש להם אג'נדה, אינטגרטי. הם מציבים עולם ערכי ואני מעריץ את זה".

השיחה גלשה והמשכנו לדבר על רגשות.

"הכל אצלי מחובר לרגש. אני לא יכול לעשות כלום בלי רגש, זה מרגיש לי זול וחסר משמעות. השיחה הזו, הספר, הקפה, כל דבר חייב שיהיה לו משמעות בעייני. אני מחפש ליריות ומשמעות בכל דבר. אבק פיות. אבקת קסם.

משפט שאני מאוד מתחבר אליו: 'לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום, לבל יהיה עלי יומי הרגל' של לאה גולדברג".

השאלה האחרונה ששאלתי את בועז הייתה איזה שיר גרם לך לבכות?

"שאלה מצוינת, הוא אמר. Lurgee של רדיוהד. הייתי שומע אותו באובססיה. שוב ושוב ושוב.

תודה שהזכרת לי. זה רעיון מצוין למחר בבוקר".

השיחה ארכה שלוש שעות. שלוש שעות ישבנו ודיברנו. הקשבתי לו בהתפעלות.
כמה ידע. כמה אהבה למוסיקה ואיזה הסתכלות מיוחדת על החיים.
גרם לי לחשוב. גרם לי לעצור שנייה ולחשוב על הדברים שעושים לי טוב ועושים לי לחייך. על האנשים שמקיפים אותי. על ההחלטות שלי. על הדברים שאני עושה. ועל אהבה, כמובן על אהבה גדולה.

Radiohead / Lurgee

I feel better, I feel better now you've gone"

I feel better, I feel strong

I got better, I got better now there's nothing wrong

I got better, I got better, I got strong

Tell me something, tell me something I don't know

Tell me one thing, tell me one thing and let it go

I got something, I got something heaven knows

"I got something, I got something I don't know