האלבומים שעשו לצביקה פורס את השנה

לא האמנתי שזה יקרה גם לי. שמעתי על זה ממוזיקאים אחרים שהוציאו אלבומים אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה המצב גם אצלי. בחיים לא. מסתבר שכשאתה מוזיקאי ומתעסק כל היום בלהוציא את המוזיקה שלך החוצה לעולם, אין לך פנאי או מקום להכיל הרבה מוזיקה חדשה או להתרגש ממנה בקלות. אז ברור שזה שאני מוציא את אי פי הבכורה שלי (בקרוב) שווה את ההתנזרות הזאת. אני לומד המון על עצמי והעולם, מתרגש כמו ילד כל פעם שיוצא עוד חלק או שאני מקבל איזו מחמאה וחווה דברים עצומים ומטורפים כל הזמן. ובכל זאת היו כמה בודדים שהצליחו השנה לחדור את החומה הזאת אצלי ולעקצץ לי בקצות האצבעות של הרגש.

דברים שלמדתי השנה:

1. לפעמים אפשר גם בלי מילים.

2. יש תמורה בעד האגרה.

3. לא רוצה להיות יותר “PETITE NATURE”.

4. מומלץ לאכול מתוק בבוקר.

5. בסופו של יום כדאי לעשות את מה שאתה רוצה לעשות. איך שאתה רוצה לעשות.

6. אני אוהב טראש.

7. אין כזה דבר סוף העולם. אבל יש תחיית המתים.

8. לקח מחנוכה האחרון: יש כזה דבר סופגנייה אחת יותר מדי.

צילום: מאיה אוהב עמי

Gonzales – Solo Piano II

לפעמים מנגינה בלי מילים מרגשת אותי פי אלף יותר. לפעמים אני חושב שאני איזה גלגול של פסנתרן מהמאה ה19 כי מוזיקה קלאסית יכולה לגרום לי לבכות גם אם אני בכלל לא עצוב. גונזאלס הזה עודד אותי וניחם אותי כל פעם שהייתי צריך. והייתי צריך. זה האלבום היחיד ששמעתי השנה שגרם לי להזיז את הראש מצד לצד במהירות כאילו אני מרגיש כל נקישה ונקישה על הקלידים.

Metronomy – The English Riviera
אני חושב שזאת הייתה רותם אור שפרסמה את "The Look” של מטרונומי בפעם הראשונה ששמעתי אותם. התאהבתי בשנייה הראשונה. נדהמתי איך הכל היה שם במקום. הסאונד, השיר, הזמר, הנגנים, הקליפ. הכל מדויק. בול הטעם שלי. התרגשתי, כי נדיר לאחרונה שדבר כזה קורה לי עם להקות חדשות.

Bjork – Biophilia
 אחרי שחשבתי שראיתי כבר את ביורק בכל צורה שהיא, היא פתאום הפכה להיות ג'ינג'ית ולקחת אותי לחלל חיצון שהיא בעצמה בנתה. דיסק עוצמתי ומטורף שאפילו קניתי בגרסא מיוחדת עם עטיפה תלת מימד. יכול להבין למה אנשים לא יתחברו לזה. אותי זה הקסים. השירים, הסאונד, הטכנולוגיה (זה הדיסק הראשון שיצא בתור אפליקציה) איתגרו אותי והעסיקו אותי שעות נוספות.

The Mars Volta – Noctourniquet 
אז נכון ההופעה שלהם בארץ הייתה מאכזבת. אבל הם עדיין אחת הלהקות שאני הכי אוהב בעולם. כמה עוצמה, רגש ויופי. אני אוהב שהם כמעט כל שנה מוציאים דיסק ואיכשהו הוא שונה מהקודם. הפעם הם הוסיפו קצת אלקטרוניקה והתוצאה תענוג רצוף. עוד אני אוהב את המורכבות של השירים – לא מספיק פעם אחת. כל פעם מגלים עוד ועוד. מרגשים אותי כל פעם מחדש.

Feist – Metals 
אמנם יצא שנה שעברה אבל ליווה אותי הרבה בשנה הנוכחית. תמיד היה אצלי ברכב ונסעתי איתו לכל מיני מקומות ודרך נופים משתנים. בעיקר נגב והרים עכשיו כשאני חושב על זה. בשבילי Feist זה כמו מסג' לאוזניים וללב. קסם אמיתי ונדיר.

Scissor Sisters – Magic Hour
כדאי לאכול מתוק על הבוקר. ככה אתה לא מחפש מתוק בכל שאר היום. כן, אני אוהב טראש. בפעם הראשונה ששמעתי את "SHADY LOVE” הייתי פעור פה כמו ההורים בקליפ (כנראה הסיבה שבסופו של דבר כתבתי בעצמי שיר ראפ לאי פי החדש) ובכלל אני חושב שזה אחד השירים הכי שווים ומדליקים שיצאו פה השנה ובכלל.

Mr. Gnome - Madness in Miniature
נמאס לי שקוראים לי “Petite Nature” – בצרפתית מישהו מפונק, שברירי. הגיע הזמן לעשות. להיכנס לאולפן , להקליט שירים כמו שצריך, להופיע כמה שיותר – וזה מה שעשיתי. את הלהקה העצמאית הזאת מאוהיו הכרתי לפני כמה שנים באדיבות אסף רפפורט ומאז אני קונה כל דיסק שיוצא ושומר אותם בסוד. כמה רעש שני אנשים יכולים לעשות? זה מדהים, עוצמתי ומרגש.

Anouk – To Get Her Alon
התלבטתי הרבה אם להכניס אותה לרשימה, בכל זאת גדלתי עליה, אבל קצת עבר זמנה. אז זהו שלא. אנוק הוכיחה לי שיש כזה דבר תחיית המתים ושלא צריך להתייאש. אחרי כמה אלבומים מאוד לא מוצלחים היא חזרה עם אלבום חדש וקליפ הזוי עם שיר סול מדבק. להפתעתי נורא אהבתי את האלבום ובוא נגיד (לא מאמין שאני כותב את זה) שמבין כל הגדולים שניסו לעשות קאמבק השנה (סקאנק אננסי, גארבג', סמאשין פאמפקינז, נו דאוט) זה הדיסק שהכי התחברתי אליו והכי עשה לי את זה.

מעל הכל חשוב לי להגיד שיש תמורה בעד האגרה! הדבר הכי גדול שלמדתי השנה הוא להאמין בעצמך. שאם אתה יוצר או שסתם יש לך משהו על הלב אז כל כך שווה להוציא אותו החוצה. בכל הכוח. זאת חוויה עצומה שאין כמותה ואני מתרגש ומלא שמחה שיש לי את הזכות והיכולת לעשות את זה ועוד לעשות את זה בדיוק איך שאני רוצה. האלבום שהכי ליווה אותי ועשה לי את השנה כמובן שהוא אי פי הבכורה שלי "PETITE NATURE”. תמיד הוא היה לי באוזניים. לא הפסקתי לשמוע אותו לאן שלא הלכתי. הוא יצא בתחילת שנה הבאה והפיק לי אותו בן ספקטור הנפלא. מקווה שבסוף שנה הבאה הוא יהיה גם ברשימות שלכם.

קליק לבנדקאמפ // קליק לפייסבוק // קליק ליוטיוב

תל אביב. יחסי אהבה ושנאה.

לשחק בכאילו, למלא את מסדרונות הלב ברוחות רפאים ולהשאיר אותו קפוא. בחורף אני רוצה חימום מרכזי בלב, הסקה. כזה שלא יכבה לעולם. קר לי בתל אביב. פעם לא הבנתי אנשים שאומרים "אני שונאת את תל אביב ואוהבת אותה באותה נשימה", היום אני מבינה. 
מצד אחד, אין כמוך. את כיפית, זורמת, מקבלת ותמיד מלאת אנשים. מצד שני, את מלאת פוזה, יש בך כל כך הרבה שזה מבלבל, את כזו אנרגטית שאנחנו מוציאים כל כך הרבה כסף על בילויים בך. נמאס ממך. תתבגרי.



משהו מת, משהו נגמר. תל אביב הפכה אותי לאפטית. כיף רגעי, אהבה שקופה, רגשות אפורים. שנים של מערבולות רגשיות סוחטות, רצון לשקט, רצון לזוגיות, רצון לחיבוק, רצון ללבד. 



לעשות כאילו הכל בסדר. תמיד. לא להתרגש. לא לפתח ציפיות. לא לשמוח. לא לבכות. לא לנסות. לדבר מתוך פחד. לדבר מתוך אגו. לפתח בטחון עצמי מופרז. להתאהב כל שני וחמישי. להפסיק לנסות. לרצות לחיות. לנקום.  שמישהו יפסיק את זה. הלב שלי נמחץ.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

שבוע שחשבתי שיתחיל רגיל לחלוטין הסתיים בהפתעה גמורה. למרות שהייתי מוכנה, ולמרות שידעתי והבנתי והסכמתי, לרגע לא חשבתי. הופעתי. עכשיו אני מוצאת את עצמי באותה הנקודה, באותו המקום בדיוק, אבל קצת יותר חכמה וקצת יותר מבינה וקצת יותר יודעת שאני חייבת להקשיב לעצמי ולרצונות שלי. חייב להקשיב לקול הפנימי וללב שמראה לי את הדרך. חייבת להבין שמה שאני מרגישה זה הדבר הנכון. לא משנה מה כולם אומרים. 

דברים שלמדתי השבוע:

1.  אסור להכהות רגשות

2. להיות מודחת בפעם השנייה זה לא כיף

3. אי אפשר להחזיר מה שמת לפני 10 שנים

4. סוף העולם לא מעניין אותי

5. צריך להבין למה תמיד חוזרים לאותו מקום

6. חיבוק נותן כוח

7. כל "לא" מקרב אותי ל"כן"

8. אני לא יכולה להסתיר את הרגשות שלי

1.  אסור להכהות רגשות
אסור להתעסק עם רגשות. צריך לתת מקום לכל רגש, צריך להבחין מתי ההרגשה היא אמיתית, ואם היא אמיתית צריך להתייחס אליה, לתת לה את המקום, לחבק אותה. אסור להכהות רגשות, אסור לתת להן פשוט להיות.

2. להיות מודחת בפעם השנייה זה לא כיף

ו     בטח גם לא בפעם השלישית והרביעית והחמישית. להיות מודחת זה תמיד לא כיף, אבל זה מחזק. 

3. אי אפשר להחזיר מה שמת לפני 10 שנים

זה פשוט כבר יותר מידיי זמן. זה יותר מידיי עמוק. זה פחות מידיי רצון. זה פשוט שאנחנו כבר גדולים. כבר חווינו ועברנו דברים בנפרד. זה פשוט כי אי אפשר כבר. אדוארד שארפ והמגנטים האפסים לוקחים אותנו אחורה בזמן אבל קדימה. 

4. סוף העולם לא מעניין אותי

וגם לא את ליקי לי, היא גאה מידיי בשביל אהבה, היא עוצמת את העיניים וחושבת על האהבה שלה. כלום לא מעניין אותה חוץ מזה. היא מאוהבת בו קצת ואני מבינה אותה. 

5. צריך להבין למה תמיד חוזרים לאותו מקום

המוכר, הנעים, הכיפי. למקום הזה שתמיד יקבל אותך ויאהב אותך כמו שאתה. למקום המואר, המחבק, האוהב, שלא משנה מה יקרה, תמיד יהיה לו מקום בשבילך.

6. חיבוק נותן כוח
אני אוהבת לחבק, אני אוהבת מגע ואני צריכה חום. במיוחד בחורף, כשקר. אין כמו חום גוף בחורף. זה יותר חם מכל תנור, מפזר חום או בקבוק חם שתשימו. חיבוק טוב נותן כוחות ומשחרר אנדורפינים חיוכים ופשוט עושה כיף. לדעתי צריך חיבוק טוב לפחות פעם אחת ביום. 

7. כל "לא" מקרב אותי ל"כן"
כל לא מביא אותי לכן והפעם אני באמת מרגישה את זה. הלא הזה, בגיל הזה, בזמן הזה בדיוק, מביא אותי לכן שאני צריכה, לדרך שאני צריכה, למקום שאני צריכה להיות בו. אני ממש מרגישה את זה.

8. אני לא יכולה להסתיר את הרגשות שלי

ולמה שאני אסתיר את הרגשות שלי? אני מורכבת מ-90 % לב. אני חיה את הלב שלי, אני הולכת אחריו לאן שהוא לוקח אותי. וגם אם הוא לוקח אותי למקומות שאני מפחדת מהם, אני באה. וגם אם הוא חוזר לאותו מקום כל הזמן, אני באה. אם אני לא לוקחת אותו איתי כמה ימים אני לא עצמי. אני חייבת ללכת אחריו, הוא מוביל אותי. הוא אני. 

שבוע מצוין. תקשיבו ללב, הוא תמיד צודק.

Shira.T

חמישי שנראה אחרת.

היי חמישי, אתה נראה אחרת כשלא עובדים. אתה פחות מרגש, פחות מלהיב, פחות כייפי. אתה עוד אחד מימי השבוע. אם לומר את האמת, אני מתגעגעת אליך קצת. אהבתי לחכות לך, אהבתי להגיע ליום הזה, אהבתי לגלות שביום הזה שום דבר לא מזיז לי. אבל היום אתה סתם עוד יום. 

עדיין יש ממה להתרגש: מחר ההופעה של אפרת בן צור באוזן, המסיבה של קול הקמפוס ושבוע הבא הקולקטיב בבארבי שתכל'ס זה הכי מרגש, אני לא יכולה לחכות כבר! אני כבר הזמנתי לי מקום בהופעה הזו ומקווה שגם אתם, בכל זאת, הקולקטיב ונינט, זה לא צחוק.

סופ"ש נעים!

Shira.T