השירים שעשו לי את השבוע // ספיישל קאברים

אז אתמול ישבתי לי במרפסת, שמעתי את בון איבר, ופתאום, משום מקום התחיל לרדת גשם. זה היה רגע מושלם: שישי בשעה הכי יפה בשבוע, חופש, אני יושבת במרפסת, הריח של הגשם. כיף גדול.
היום (יום שבת) כבר היה שוב חם. העיקר שקניתי מעיל. אני מוכנה לחורף, רק שיבוא. Wishfull thinking. 





דברים שלמדתי השבוע:
1. לחזור לשגרה זה כיף
2. עבודה זה חשוב
3. אפשר לעבור לגרביונים
4. קארמה (לפעמים) עובדת
5. הליכה בבוקר זה טוב
6. אותם אנדורפינים שמשתררים באוכל וסקס, משתחררים כששומעים שיר שמרגש אותנו
7. השבוע עובר מהר כשעובדים
8. עדיף קצת ואיכותי מאשר הרבה וצפוי

רק היום גיליתי שמשמעות השם בון איבר בצרפתית הוא - "החורף הטוב". אם לא אהבתי אותם מספיק עד עכשיו, נוספו להם עוד 10 נקודות בערך. 



Birdy מתאימה לחורף. שמעתי אותה כל בוקר שלי בלונדון ופריז (ששם קר באמת). היא עושה קאברים יפייפים. למשל כמו הקאבר לשיר הזה The district sleeps alone tonight של Death cab for cutie, שיר שאני נורא אוהבת. קאבר מיוחד.

ואם כבר קאברים, I can't make you love me הוא שיר שהכרתי בגלל הקאבר המעולה שבון איבר עשה לזה, אבל זה לא בסדר, כי זה קאבר, וחשוב להבין מאיפה הוא הגיע. אז זה המקור, המרגש גם כן:

וזה הקאבר המרגש של בון איבר:

את השיר Terrible Love הכרתי כששמעתי את הקאבר של Birdy. אחרי כמה חודשים של הכרות הבנתי שזה קאבר, וכמנהגי, אני תמיד אוהבת לשמוע את המקור. 

שבוע טוב, מלא בגשם וקור ובגדים של חורף (למרות שימי שני, שלישי חמסין).

Shira.T

השירים שעשו את השבוע לחבית הדגים // אירוח

ליתר דיוק, אני מארחת את ניר סננס, עורך האתר, והראש מאחורי "חבית הדגים", ערבי המחווה המרגשים כגון מילים לחשמל - יוסי בנאי, מילים לחשמל - מאיר אריאל וגם מגיש תכנית שבועית ״יהלומים לנצח״ ברדיו מדמאן.
אלה הדברים שהוא כתב:

שמתי לב שיש משהו אופטימי בחודש אוקטובר. משהו במזג האוויר שמתחיל לתפוס זווית מעניינת מביא איתו אנרגיות טובות. הגוונים האפורים שמתחילים להשתלט על אמצע היום, החגים שנשארו מאוחר, וזה שהשעה קצת אחרי ארבע בצהריים ועדיין יש בחוץ אור. זה נכון שהיום כביכול נגמר מוקדם יותר, אבל לעומותו, הערב והלילה, נמתחים ונמתחים, הופכים ארוכים יותר. נוצר מרחב תמרון, יש חלל חדש של זמן ושעות הערב מקבלות נופח כזה. כששבע בערב נראה כמו תשע, זה אומר שבתשע אפשר עוד לצאת מהבית ולהיות באנרגיה של אחת עשרה. ודברים שאפשר לעשות באחת עשרה, אלו לא דברים שהיית מרשה לעצמך לעשות בשעה תשע. והנה, עכשיו זה מתאפשר. ואז כשכבר באמת אחת עשרה, ואפשר שלפעמים כבר נהיה חצות, יש מספיק זמן לעוד נשימה, לאכול משהו, משהו אולי לשתות.

ואני בכלל איש של חורף, ואולי זה בגלל זה. בגלל שאני מתחיל להריח אתה חורף מתקרב. רוח חזקה באה והולכת, מעיפה שכבות של חול ממקומות רחוקים, מטיסה שקיות צבעוניות, בדלי סגריות, כוסות מפלסטיק ועלים יבשים למפתן ביתי. איך הרי אפשר לדעת מתי בדיוק מתחיל החורף, לפי מה קובעים? ומי זה שלמשמע קולו, יוצאו שמיכות הפוך מהארון. ובכן, מבלי הודעה מוקדמת הבנתי בתחילת השבוע הנוכחי, שהחורף כבר כאן. זה קרה בצומת הרחובות בוגרשוב צפת. עמדתי מאחורי אוטובוס ארוך ומחניק, והתענגתי. הרגשתי טוב טוב את גלי החום שניתזים מהמנוע המחרחר שלו ישר על גופי. ולרגע קצר היהלי חם ונעים. אומנם מעושן כראוי, אבל חם. בו ברגע ידעתי שהחורף כבר כאן, וזה נראה לי, הביא עליי את האופטמיות. למרות שלחורף כבר יצא לא פעם שם של משהו קודר, רטוב ואפור.

דברים שלמדתי השבוע:

1. מישהו תמיד אומר לך מה לעשות, רק יש לך קצת חופש לבחור מי.

2. שווה לעשות מלא עבירות תנועה בדרך, בתנאי שמישהו מעריך את זה. מה שלא קורה בפועל.

3. אני לא כועס על הולכי רגל שחוצים את הכביש באור אדום. אני כן מתוסכל מהורים עם עגלות שעושים את זה.

4. הקופאית במכולת מתחת לבית, היא תלמידה בכיתה י"ב. עובדת בזמן הלימודים. ריספקט.

5. אין על "לילה של אלבומים" ב- 88FM.

6. יש מקומות בעולם, בהם הייאוש, נעשה יותר נוח.

7. הגוף שלי מסרב להרדם לפני 2 בלילה.

8. אני מתחיל את השנה ה-20 שלי, בתוך מסגרת כלשהי. ואף פעם לא הייתי איש של מסגרות.

השירים שעשו לי את השבוע:

יש עניין בשיר הזה, כמו בשאר השירים של עמיר לב, שהוא כביכול מנימליסטי, אבל בפועל משאיר הרבה מקום לדמיון. ההפשטה של המציאות וההתבוננות החזותית שהשיר הזה מביא, מרגשים אותי כל פעם מחדש. שער מברזל, עץ תאנים, שתי מדרגות, שני כיסאות. קאט.

לפחות פעמים בשבוע אני מזמזם את השיר הנפלא הזה. כמובן שאני גם אוהבאת השניצל אצל ציון, את ציון עצמו, את הבן שלו ואת כל ההתרחשות במקום. הבית השני בשיר הוא למעשה בלילה גאונית של שמות הרחובות שסמוכים למקום של ציון, עם עוד כמה אלמנטים ישראלים טיפוסיים. חובבי ציון, חיבת ציון, רומנים ובוסנוסרבים, שלומעליכמיסיטים,בוגרשוביסטים, בן יהודאים ונס ציונאים. יש מקום לכולם.

את "סיכוי קלוש" שמעתי השבוע במקרה. הוא קפץ באופן רנדומלי בנגן שלי, בזמן שאני על האופניים. כאן בגירסה מתוך האלבום "בוער" שכולל מספר חידושים של שרון הולצמן לשירים שכתב וביצע בעבר. באופן מאוד לא צפוי, יצא שרוב הביצועים המחודשים באלבום עומדים באופן שווה עם ההקלטות באלבומים המקוריים, דבר שמעורר אצלי השתאות. מעין הפגנת כוח של הטקסט. והמחשבה הזאת שיכולנו להיות עדיין ביחד והסיכויהקלוש.

בפזמון של השיר הנהדר הזה יש התייחסות לעונות השנה, ולעובדה הפשוטה שבאמת תמיד בקיץ חם יותר או בחורף קר יותר כשמחכים למישהו שלא קיים. משהו בקצב של השירה זה שואב אותי לתוכו, בזמן שמשהו בטקסט עצמו ממגנט אותי פנימה. ולא עוזב.

אין דבר כזה דיסקים של קיץ, ואם יש דבר כזה, אז הוא לא ראוי. לעומת זאת, דיסקים של חורף זה מוסד בפני עצמו. יש הרבה דיסקים שהם קשורים לחורף, או שהוקלטו בחורף, או שיצאו בחורף או שאפילו הפעם הראשונה ששמעתי אותם, זה היה בחורף. איך שלא יהיה, החורף היה שם. בכל אופן, אחד מהדיסקים הראשונים שאני מנגן לעצמי בכל תחילת חורף זה אלבום הסולו הראשון של ארקדי דוכין שיצא ב94. ואם כבר לחפש בו רגע אופטימי זה קורה בדרך לאילת. הייתי בדרך למות ואיזה שיר החזיר אותי לחיים.

אני עדיין לא בטוח אם רפי פרסקי התכוון לזה שטוב לו טוב, כשהוא שר טובלי טוב לי. בעיקר ה"אוי אוי" הזה משאיר את סימן השאלה באוויר. אבל זהכבר עניין של פרסקי הנוכחי עם פרסקי ההוא, שכתב את המילים. שיר אופטימי, שמתחיל עם דם מהשפתיים ונגמר בווידוי על ריקודים וקצב.

קליק לחבית הדגים // קליק לעמוד הפייסבוק 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע / שחור ולבן

השבוע הבנתי. הכל אצלי שחור ולבן. הכל או כלום. טוטאליות אמיתית מול הזנחה מודעת. אהבה ענקית מול שנאה עזה. שמחה לא הגיונית מול עצב עמוק. שחור מול לבן. אין באמצע, אין. 
הגעתי למסקנה שזה לא טוב לי, שחיי, יש בהם גם מן האפור, הירוק ואפילו אדום. חייבת להיות צבעונית יותר, בינונית יותר, אמצעית יותר. אז לשבוע שיתקרב, אני מוסיפה את הצבע אפור.

דברים שלמדתי השבוע:
1. הנעורים מבוזבזים על הצעירים 
2. נמאס ללכת על ביצים
3. תכניות לחוד, מציאות לחוד
4. שינוי לוקח זמן
5. בעוד כמה שנים המציאות תהיה רחוקה
6. צריך לצלצל פעמיים
7. זה או הכל, או כלום
8. קצת אפור לא הזיק לאף אחד

היום טיילתי בפארק הירקון, הסתכלתי לשמיים וראיתי עשרות תוכים. הם עפו ביחד כמו להקה שעמלה שעות רבות על ריקוד הסיום. זה היה יפה. הם היו ירוקים גדולים ויפים ובהיתי בהם כמה דקות תמימות.  אבל אז שמעתי שני בני אדם רבים, ההוא חתך אותה כשנסע עם האופניים וההיא לא הפסיקה לצעוק עליו. כמה עצוב שהרגע היפה הזה נקתע כששני אגואיסטים החליטו להוציא את עצביהם אחד על השני. 

לחשוב שלפני שנה לא הכרתי את Beach House, כל כך בזבוז. הייתי יכולה ליהנות מהשירים שלהם ימים שלמים, שבועות וחודשים. אם לומר את האמת, ולנסות לא להיות דרמטית יותר מידיי, אני בטוחה שהם שידרגו את חיי, ולראות את ההופעה שלהם בפסטיבל רוק אן סיין (כמעט לפניי חודשיים) היה אחד השיאים של השנה שלי. Better late than never.

החלטות גדולות נעשות בין רגע. זה אמרתי כבר, לא פעם אחת. החלטות עוד יותר גדולות נעשות אפילו בלי לשים לב. כשהזמן עובר ואנחנו נמצאים במקום מסוים, אנחנו, ללא מודעות מחליטים על הדרך שלנו. כך גם אני  החלטתי, על הדרך שלי. אם במודע או לא. 

כשאני שומעת את השיר הזה של בון איבר, אני מדמיינת אותי הולכת בדרך שמובילה למקום מרגש. זה יכול להיות בדרך לפגוש מישהו אהוב, זה יכול להיות בדרך לחופה, זה יכול להיות בטיול בשקיעה. כל מה שזה יהיה עם השיר הזה יהיה מרגש.תמיד. אני מתה על השיר הזה ועל בון איבר.

כשהייתי קטנה נורא אהבתי את השיר הזה בביצוע של שינייד אוקונר. לפניי כמה ימים כשנברתי ביוטיוב, מצאתי את הגרסה המדליקה הזו. הזכירה לי את הילדות וכמה אני גדולה. 

שבוע מוצלח מלא באפור. 

Shira.T

להתחיל מחדש.

להתחיל מחדש. לפתוח דף חלק. לעמוד מול כלום ולהתכונן למשהו גדול. הרבה זמן, יותר מידיי זמן, זה היה כלום. ויש לי הרבה דברים, דברים יפים שמעסיקים אותי. ואני לא רוצה שישכחו.

וכל מה שחשבתי ודמיינתי, הכל משתנה ברגע אחד. וכל מה שיכלתי לחשוב עליו הוא שהחורף מתקרב ושהשיר החדש של לנה דל ריי גורם לי להתרגש עד דמעות. גם השיר הזה מרגש אותי. שמעתי אותו אתמול, אתמול כשהייתה רוח קרה.

ימים אחרונים של חסד, נשימות אחרונות, הרגלים, מחשבות, חברים, חברות, שיגרה, שינויים.  

Shira.T