השירים שעשו לי את השבוע

מוזיקה מובילה אותי למקומות מעניינים. היא מובילה אותי לשיחות מעניינות עם אנשים, היא הקשר בין שני אנשים זרים. כשבנאדם מבין מה אני מרגישה כשאני שומעת שיר זה שווה הכל.  

דברים שלמדתי השבוע:
1. הפאסון בא בשקט ובעדינות
2. זה לא הגיל, זה התרגיל
3. צריך לשמר את השיא
4. אני אוהבת את החיים שלי



אני חייבת להתחיל בחדש של Arctic Monkeys. אף פעם לא הייתי נלהבת מידיי מהמוזיקה שלהם, אבל ואו, איזה שיר טוב. הם פשוט עושים לי את זה. מגניבים יותר מתמיד.

בשבוע שעבר ראיתי את הסרט Cafe de Flore בסינימטק. באתי בלי ציפיות ואפילו לא ידעתי על מה הוא. לא לקח הרבה זמן עד שאהיה מהופנטת למסך הגדול. סרט מדהים. במיוחד התחברתי למשפטים של אחד מגיבורי הסרט על מוזיקה ואיך היא משפיעה עליו. מרגש, עצוב ונוגע, אחד הסרטים היפים ביותר שראיתי לאחרונה. מומלץ בחום + סאונד טראק משובח. מציג בסינימטק, לכו לראות. תביאו טישו.

אם יש משהו שאני אוהבת זה למצוא ולהכיר שירים סתם כך, במקרה. הנה למשל שיר שהכרתי לגמרי במקרה. מאז ששמעתי אותו אני מטורפת עליו. זה בדיוק מה שאני אוהבת. איך אסביר את ההרגשה שהשיר הזה עושה לי? בא לי לרקוד כשאני שומעת אותו, הוא מכניס אותי לאווירה ומצב רוח מאוד מיוחד. אז תודה לאותו בחור שבמקרה הכיר לי את השיר ואפילו לא יודע. תודה רבה.



אינדי רוק אוסטרלי Boy & Bear. איזה כייף של קאבר. אין כמו קאבר שמשנה את השיר מקצה לקצה. 

היום בשעה 22:00 בלבונטין 7 יתחיל מופע ראשון בסדרת המופעים - אלבום בלב ים בהפקת חבית הדגים שאני כה אוהבת. קאמי מלץ, גרמן רייטרמן, איתמר רוטשילד ובציר 76 - יבצעו את כל שירי האלבום "שינויים בהרגלי הצריחה". אני אהיה שם וממליצה בחום להגיע. נתראה.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע/ לעשות מה שאתה אוהב

אין לי רגע דל. לא אגזים אם אומר שאלה השבועות העמוסים בחיי מאז שאני זוכרת את עצמי. אני באמת לא זוכרת ימים כאלה. ומה הכי כייף בכל חוסר השינה הזה? שהכל עמוס בדברים שאני בוחרת לעשות ולא במישהו שמכתיב לי מה לעשות מתי ולמה. ברגע שהבנתי שזה הדבר שהכי חשוב לי, הפסקתי לשמוע את רעשי הצד, את האנשים, את הביקורת שלהם ואת הביקורת שלי על עצמי ושמתי פול גז. זה מרגיש נפלא.


דברים שלמדתי השבוע:
1. צריך ליהנות מהשקט
2. שינה זה מותרות
3. לא קל להיות אינדי
4. גם מהדבר שאתה הכי אוהב לעשות נמאס


מיה יוהנה הוציאה קליפ יפיפה לשיר קסום. השיר הופק על ידי ארנון נאור- Sun Tailor אותו אני כה אוהבת. בשמיעה ראשונה חשבתי שזה לגמרי Mazzy Star בערבוב של Sun Tailor. מאוד יפה.

ואם בקליפים חדשים עסקינן, הקליפ החדש של The XX ל- Fiction כל כך אקס אקסי.

ונמשיך בעניין הקליפים: דניאל דור הוציא (כתב וביים) קליפ דוקומנטרי מקסים אליו התחברתי מאוד. הוא עוסק בחלומות ובמסע לעשות את מה שאתה אוהב. מדהים איך אנחנו מתעסקים בזה כל כך הרבה, ב"לעשות משהו שאתה אוהב". מצד אחד זה אמור להיות כל כך טבעי, מצד שני זה ממש לא עניין של מה בכך. עולם מוזר. אם לא נעשה מה שאנחנו אוהבים, מה נעשה? "מסתבר שלפעמים אתה לא יודע מה אתה אוהב באמת"

 
גיטלה היפה והעדינה תופיע בבית היוצר ביום שלישי הזה. אני אמנם לא אוכל להגיע, אבל היא תהיה שם לרגש אתכם. ערבוב של ג'וני מיטשל, בוב דילן ופליט ווד מאק. מקסים.

 

הקולקטיב המגניב חורשים עכשיו את אירופה בסיבוב הופעות מסוקס. איזה כיף! האינסטגרם שלהם עכשיו פתוח אז אפשר לעקוב אחרי הכיף שהם עושים @joinacollective

 
חדשות חמות!
התחלתי לדג'ה בבר שכונתי קטן וחמוד, פעם פעמיים בשבוע אני שמה את המוזיקה שאני אוהבת, אינדי משובח וטוב. פרטים נוספים בהמשך. 
פתחתי חנות אינטרנטית חדשה, יפה ופשוטה לתפעול. בחנות אני מציגה כרטיסי ברכה שאני מעצבת: תמונות שצילמתי + משפטים שכתבתי. אתם מוזמנים להיכנס, לשוטט ולהזמין כרטיס עד הבית. הנה לכם דוגמא:

היוטיוב שלי המשיך לנגן והשיר היפיפה הזה הופיע, נזכרתי כמה אני אוהבת אותו.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

אין לי זמן. זה טוב. כשאין לי זמן אני מצליחה לעשות יותר. כון, זה מוזר מצד אחד, אבל הגיוני מצד שני. כשהלו"ז שלי ריק אני מיד מרשה לעצמי להיות עצלנית ואיטית. כשהלו"ז מלא אני מצליחה לעשות כל כך הרבה ולהפתיע אפילו את עצמי. אז מה עדיף? אולי קצת איזון יהיה נחמד.

דברים שלמדתי השבוע:
1. I do it for me
2. כשאין זמן מספיקים יותר
3. צריך לסלוח כדי לשכוח 
4. אם לא שמת לב, החיים כבר התחילו
5. הכל פשוט יותר עם רשימת TO DO LIST

בשבוע שעבר הייתי ב"תמונע" וראיתי משפט שעד עכשיו תקוע לי בראש "אם לא שמת לב, החיים כבר התחילו". המשפט הזה כל כך אופייני לי. אני כל הזמן מסתכלת אל החיים כאל עוד לא התחילו, כאילו רק עוד רגע כשאתחיל את זה... או רק כשאסיים את זה אז... אולי אז החיים יתחילו. בין לבין אני באמת לא שמה לב שהזמן עובר, החוויות נצברות והחיים פשוט התחילו. ולא רק שהם התחילו, הם כבר ממש בשיא.

כששואלים אותי על איזה מוזיקה אני כותבת - חדשה, ישנה או עכשווית, אני מיד עונה - הכל ומה שבא לי באותו הרגע. אני לא כותבת רק על מוזיקה שיצאה עכשיו מהתנור, ואני לא כותבת רק על מוזיקה ישנה. אני לא כותבת רק על סינגל חדש שיצא עכשיו, אני לא כותבת רק על מוזיקה ישנה, הרי מה זה מוזיקה ישנה? אני יכולה היום לכתוב על שיר שיצא כבר לפני חצי שנה. הפואנטה היא מאוד פשוטה. אני לא מאמינה בלכתוב רק על מה שחדש. 

אני מתה על העיר הזו. אני מתה עלייך תל אביב. את כל כך ערנית תמיד, כל כך חיה. את מקבלת, את אוהבת, את מלאת הזדמנויות. כששואלים אותי איפה אני רוצה לחיות התשובה שלי היא תל אביב. כולם נורא מתפלאים ומיד אומרים שזה לא מקום לגדל בו ילדים ומוטב לחזור להוד השרון (עיר מולדתי). מיד עולה לי השאלה - למה אני צריכה להיות בעונש בגלל שאני אמא? אני לא בעד העניין הזה, לפחות לא כרגע. כרגע אני נשארת איתך תל אביב. אבל זה עוד ממש רחוק.

בפנדורה שלי במחשב, אני מוצאת מלא מוזיקה חדשה. הג'נגו שלי באייפון לעומת זאת לא מספיק טוב בשבילי. השירים חוזרים על עצמם והרבה מהפעמים אני מוצאת את עצמי מעבירה שירים. אך אם זאת הוא כן מספק לי מוזיקה חדשה מידיי פעם. איזה אפליקציה אתם משתמשים להכיר מוזיקה חדשה? מי שיצליח להפתיע אותי באפליקציה שאני לא מכירה יבורך. 

אחרון חביב, בחודשים האחרונים עמלתי על מיזם חדש ומהמם (לפחות בעיניי). ממש בקרוב הוא יעלה לאוויר, כשזה יקרה אתם תדעו.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע וגם - האם אני פלצנית?

אני פלצנית?!  מממ... כן. 
בחודשים האחרונים אני שומעת יותר ויותר את הטענה שאני פלצנית. זה מעניין, מי שבאמת מכיר אותי יודע שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליי הוא שאני פלצנית. אבל יש תחום אחד בו אני פלצנית, אני מודה. מוזיקה. במוזיקה אני פלצנית, ויותר מזה - עם הזמן אני נהיית יותר ויותר פלצנית. אם ההסבר הזה לא מספיק לכם, הנה דוגמא: שנה שעברה אם הייתם שואלים אותי מי הן הלהקות האהובות עליי, אחד מהשמות שישר היו עולים לי הם Florence & The Machine. היום, אחרי שהם נהיו כל כך מיינסטרים, ואחרי שתחנות הרדיו הפופולריות השתלטו עליהם וכל ערס מצוי מכיר אותם, אם תשאלו אותי השם הזה לא ייכנס לתוך המאגר, ולמה? כי אני פלצנית ואני לא שומעת את מה שכולם שומעים.
זה גורם לי לחשוב על הטעם המוזיקלי שלי, מאיפה הוא מושפע? ועד כמה הוא מושפע מהמקום שאני נמצאת בחיים שלי?

בבית הקפה השכונתי שלי למשל, נמאס להם ממני. כל פעם שאני מגיעה אני מעירה על המוזיקה. תמיד יש לי מה להגיד ולרוב זה לא יהיה חיובי ורוב הפעמים זה יהיה בהתנשאות. אבל היי, זה רק ככה במוזיקה! אני לוקחת את המוזיקה שלי ברצינות. אני מתייחסת לכל תו. לכל מילה, לכל פזמון. 
יכול להיות שזה נקרא פלצנות, להיות כל כך INTO SOMTHING, יכול להיות שזה ההפך ממינסטרים, יכול להיות ששם אני מבטאת את עצמי הכי טוב. ויכול להיות שזה בכלל לא משנה. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. "את הדברים הכי חשובים לא למדתי בבית הספר ולא באקדמיה וכנראה עדיין לא סיימתי ללמוד אותם" ע.שחם - המאזין
2. אני פלצנית 
3. הדשא של השכן ירוק יותר, כי הוא משקה אותו כל יום 
4. החיים מלאים בהפתעות
5. שינויים הם לרוב דבר טוב
6. צריך לדעת לנתב את הכישרון למקום טוב
7. צריך רשימות
8. צריך סדר
9. צריך לו"ז

// ההופעה שעשתה לי את השבוע //
השבוע הלכתי לראות את צביקה פורס בתמונע, גילוי נאות קטן - זאת הפעם הראשונה שאני רואה הופעה שלמה שלו. עזבו את ההקדמה על ההגעה לשם וההתרגשות, אני רוצה לדבר על צביקה פורס. ההופעה הזו רק הוכיחה את מה שאני אמרתי כבר מזמן. צביקה פורס הוא אמן בחסד עליו. אני מכירה קצת את צביקה, את הביישנות שלו, את חוסר הפרגון לעצמו, את הצניעות שלו. פתאום לראות אותו על הבמה נותן הופעה מדוhיקת, אומר את המשפט הנכון בזמן הנכון וכל כך בטוח בעצמו היה מרגש.
I Beleive היה השיר שסגר את ההופעה ובמקרה גם כרגע השיר האהוב עליי באי פי החדש. יש משהו כל כך כובש בצביקה. אם אהבתי את צביקה עוד לפניי ההופעה, עכשיו אני כבר ממש מאוהבת.  צביקה צביקה צביקה, תראה מה עשית.

התהיות שלי לגביי הפלצנות ממשיכות, הנה עוד דוגמא: לפני כמה חודשים הכרתי בחור שאוהב מוזיקה כמוני ואפילו יותר. הוא הכיר לי להקות שאני בחיים לא שמעתי עליהן ושירים שלא הכרתי. אני לידו הרגשתי הכי "מיינסטרים" והוא הרגיש קצת פלצן לידי. אבל הוא לא באמת פלצן, ואני לא באמת "מיינסטרים". זה רק אומר שהכל יחסי.

הנה שיר מעולה ששמעתי השבוע במקרה בפנדורה שלי. עוד שיר אמריקאי כייפי שאני אוהבת. מזכיר לי שמאז אמריקה עברו חודשיים וכבר קשה לזכור כל מה שהיה. לא בא לי להיות פולנייה כזו, או פלצנית, או סתם מעצבנת, אבל ואו, איך הזמן טס! לפני רגע עוד ספרתי את השבועות עד לנסיעה ועכשיו כבר עברו חודשיים שלמים. הזמן רץ כשנהנים.

החשק לכתוב חזר, ולא רק שהוא חזר, הוא חזר ובגדול. זה כייף לי. אף פעם לא חשבתי שייעלם לי החשק לכתוב, החשק לשתף, החשק לרשום את הרגשות שלי על נייר. כשחשופים מן הסתם נחשפים להרבה ביקורת, לפעמים חיובית ולפעמים שלילית. את הביקורות החיובית תמיד מחבקים ושמחים לקבל. את הביקורת השלילית תמיד קשה לשמוע, אבל זה כמובן תלוי איזה ביקורת ואיך היא מגיעה. אני קיבלתי ביקורת שהייתה לא נעימה והורידה לי את החשק לכתוב ולהיפתח. אני מקווה שהחשק באמת כאן להישאר. 

רגע לפני שמתחיל שבוע חדש אני עומדת מולו ומדמיינת איך הוא יראה. אני כותבת לי את היעדים, את הדברים שאני רוצה לעשות ואת האנשים שאני רוצה לראות. כל זה כדי שהזמן לא יפול לי מהיידים. נסו את זה. שבוע טוב.

Shira.T