אהבה, מלחמה ומה שבינהם // קיץ 2014

בימים כמו טו באב, שהקיטש' עולה על גדותיו, אני צריכה לעצור את עצמי מלהיות הבן אדם הכי קיטש' ורגשן בעולם. אם הייתי יכולה כל היום רק לקנות מתנות לכולם, לאפות עוגות, לקנות שוקולדים ולכתוב כרטיסי ברכה, הייתי עושה את זה. אבל בחיים האמיתיים זה לא באמת ככה, ולכן, טוב שיש ימים כאלה שנותנים לי לגיטימציה להיות כזו. מאז עברו כמה ימים ואפילו שבועות, ועוד רגע הסופ"ש מגיע, שוב. הימים עוברים כל כך מהר, השבועות מתערבבים, והקיץ הנוראי הזה עוד שנייה נגמר. שייגמר. 




ועכשיו, קצת מוזיקה >>>
את הקאבר היפיפה הזה שמעתי לפני כמה ימים ברדיו והתאהבתי מיד. זה לא סוד שאני אוהבת את זואי דשנל, את העיניים שלה, את איך שהיא נראית ואת התכנית שלה. עכשיו אני גם אוהבת את השיר הזה.

בחמישי האחרון הייתי בהופעה של אביתר בנאי. זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו. חיכיתי וציפיתי להופעה הזאת והיא עלתה על כל הציפיות (מה שבדרך כלל לא קורה). אביתר שר את כל השירים שרציתי שישיר, בעצם כמעט את כולם, את "הזאב והאיילה", השיר האהוב עליי הוא שמר לעצמו. אבל את "מנגינה יקרה", "תאטרון רוסי", "יש לי סיכוי", "כלום לא עצוב" הוא ביצע עם כל הלב. הקהל היה רעב והוא השביע אותו.
מה שהכי בלט בהופעה הזו הוא הטירוף בעיניים של אביתר. הטירוף שלו הוא כנראה מה שגרם לו להוציא שירים כמו "תאטרון רוסי" או משפטים כמו "תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן, אבל עכשיו כמו שאני יושב, יש לי סיכוי להינצל אני חושב". מדהים.  



יש שירי אהבה קיטשים ויש שירי אהבה של מרסדס בנד. אמיתי ככל שאפשר. 

סאן טיילור הוציא קליפ חדש לשיר היפיפה Who's at your window. אני כבר שנים אוהבת את המוזיקה שהוא עושה, את מי שהוא, את המילים הרכות והאופי האצילי. המוזיקה שלו לא מכאן, היא ממקום ומזמן אחר. 




אחרונים חביבים! הקולקטיב שהשיקו לפני כמעט שבועיים את האלבום החדש בבארבי. ההופעה הייתה מושלמת. הקולקטיב גדלו בשנה וחצי האחרונות ונהיו הלהקה שכולנו ידענו שהיא תהיה. כל כך הרבה שנים הם עומדים עם קהל אוהב, מעריך ומעריץ. רק שימשיכו. 

סופ"ש נעים,

Shira.T

כשהתותחים רועמים המוזות שותקות

כבר ימים שאני לא שקטה. בחוץ מלחמות, בניינים נופלים, אנשים שמחפשים נחמה, אהבות שנשברו וגעגועים למישהו שכבר לא יחזור. אולי בחורף הכל יגמר והאוויר הקר יצנן את הרוחות. אולי האפור יביא איתו טיפה של שקט. מחילה. אהבה. אולי בחורף השקט יעטוף את המקום הזה וסוף סוף נוכל לבכות על לב שבור, בדידות ואהבות נכזבת. 

העצוב הוא שמתרגלים, להכל אנחנו מתרגלים. מנגנון ההדחקה פועל בכל הכוח ומנסה לשתק אותי. מנסה להתנתק מהשבר, מהזעם, מהעצב. יש דברים שלב לא יכול לשאת יותר. אז קשה לכתוב, וקשה לבטא וקשה להגיד מה מרגיש. כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. 

ולמרות זאת, החלטתי שמספיק זמן כבר לא כתבתי. לא התבטאתי. מספיק זמן לא העלתי על הדף החלק את שאני מרגישה. וכמה שאני מרגישה. 

במועדון החולמים אני שוכנת רבות. אני מהחולמות. אני מאותם האנשים שמרשה ללב לקחת אותו למסע,

גם אם לא נודע. וגם אם בסוף הדרך אין אור במנהרה. המסכות כבר מזמן ירדו ממני וחומות אף פעם לא ניבנו אצלי. שברי העבר כאילו נעלמים כל פעם מחדש והדף החלק מרשה לעצמו לחלום שוב, רחוק ואפילו גדול יותר.

כבר שבועיים שאני מנסה לכתוב פוסט ולא מצליחה. אין חשק, אין מצב רוח. אין לי דברים מעוררי השראה לכתוב. 

חשבתי לכתוב פוסט על מוזיקה עברית, לא הצלחתי. חשבתי לכתוב פוסט על חיי היומיום התל אביבים תחת הטילים ולא הצלחתי, לבסוף חשבתי לכתוב פוסט ללא מילים, רק מוזיקה, אבל זה היה נראה לי טיפשי. עזבתי.

יותר מהכל מה שעובר לי בראש ובגוף ובלב הוא כמה שאני אוהבת את ישראל וכמה שאין לי ארץ אחרת. אני רוצה כאן ורק כאן.

עם כל הצער שיש בארצנו הקטנה, החמה, החצופה, הברברית, הצפופה, היקרה, המעצבנת (והרשימה עוד ארוכה), אני כאן ואני נשארת כאן.

אמן שבקרוב מאוד נחזור לשגרה המשעממת ולבעיות הרגילות שלנו. מעולם לא ייחלתי לשגרה כמו שאני מייחלת לה היום.

"שום סלע לא יזיז אותי מפה, ושום ענק נורא לא יוכל לי

אני רוצה רק פה, אני רוצה רק פה

ושום טייפון לא יעזור ושום סופה, לא קר לי"

תרצה אתר

לא עצב הוא הרגש שעולה בי ברגעים אלו. אלא מחסור. כשאני מנסה לעצום את עיניי, האבן הגדולה בגרוני מקשה על נשמתי. הראש נשרף ממחשבות על מה יהיה. אני מתעוררת, נרדמת, מתעוררת, נרדמת. אני חולמת. חושבת ומהרהרת.

אני מתעוררת. 

Shira.T

פסקול של תקופה // קיץ 2014

יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות. ואז יש את יום ראשון. יום ראשון תמיד מגעיל. תמיד עמוס, תמיד מבאס ותמיד מעייף. הסוף שבוע לא מספיק לכלום, הוא מתחיל וברגע נגמר. 
את השבוע הזה אני מתחילה בתל אביב ומסיימת בברלין. מעניין מה יהיה הפסקול שילווה אותי שם, מעניין איזה שירים אני אשמע ברקע, שאחרי כמו חודשים יזכירו לי את הביקור שם. פסקול של תקופה הוא עניין רציני. בעיניי אין דבר חזק יותר שנחרט לך כמו שיר. לא טעם, לא ריח. לא מילה. רק שיר. המלצות למקומות מעניינים, הופעות, גלריות, מוזיאונים ועוד יתקבלו בברכה. 

Bon Iver תמיד מביא איתו סוג של יגון, עצב, ביאוס. אבל בון איבר, הוא מביא איתו גם שקט. השיר החדש שלו נשמע בדיוק כמו השיר הקודם שלו, וקודם אליו. זה לא סותר את העובדה שהוא פשוט טוב.

בשבוע שעבר הייתי בהופעה של כנסיית השכל. ממש במקרה, ספונטניות. שוב הגעתי בלי ציפיות, ומסתבר שזה באמת המתכון המנצח (למרות שעם הפיקסיס זה לא עבד). גילוי נאות - זוהי הפעם הראשונה שאני צופה בכנסייה. כל כך נהנתי. אין יותר כיף מלהתרפק על שירי העבר המתוקים כמו "היינו עושים אהבה" ו"למיה יש אקדח", לרקוד ולהיזכר כשהיית שר את זה בחדר, בן 16, ומדמיין את החיים שלך בגיל 30.

אני בן אדם נוסטלגי. אני אוהבת לחשוב על כמה עברתי, אוהבת לחזור אחורה בזמן, אוהבת להסתכל על מה היה ומה עכשיו. יוצא לי הרבה לחשוב על קיץ של שנה שעברה. הכל היה נראה אחרת. לחשוב שפסקול הקיץ היה ארטיק מונקיז ולחשוב על החוויות שהיו לי מאותו הקיץ, וכמה שהוא שונה מהקיץ הזה. אופי אחר יש לקיץ הזה. סביבה אחרת, מקומות שונים, עיסוקים אחרים, אנשים חדשים.
"The Times They Are A Changin"

את השיר החדש של Alt-J אני טוחנת בלי הרף. אני אוהבת להרגיש כל חלק של השיר, עד שהוא כבר לחלוטין מובן לי. עד שהוא צובע את התקופה, וכל פעם אחרי שאשמע אותו שוב, אזכר באותה התקופה. 

אם כבר אנחנו מתעסקים בפסקול קיץ 2014, האלבום החדש והמושלם של Beck נכנס חזק לקטגוריה. אני לגמרי יכולה לדמיין את עצמי שנה הבאה שומעת את האלבום ונזכרת בקיץ הזה. יש באלבום משהו שעשוי בצורה כל כך נעימה שהוא מתאים לכל מקום כמעט. מומלץ - במשרד, בעיקר כשעצבניים, או בים, כשהשמש מלטפת והרוח נעימה והבירה הצוננת נכנסת למערכת.

כל כמה זמן אני אוהבת לשמוע את הקאבר היפה הזה של Sun Tailor לשיר של בוב דילן - You're gonna make me lonesome when you go. הוא מעביר את השיר בצורה כל כך עדינה ומרגשת, שאי אפשר שלא להרגיש משהו. אי אפשר שלא ילחץ על נקודה. מרגש כל פעם מחדש. 

פתאום אתמול, כשהסתכלתי על התאריך, קלטתי ששבוע הבא ניל יאנג מגיע אלינו. ההתרגשות בשיאה, סוף סוף הופעה שאני מגיעה אליה לא "במקרה" ולא "ברגע האחרון", הופעה שקניתי את הכרטיסים אליה כבר לפני כמה חודשים, ואני באה עם הרבה מאוד ציפיות. מקווה מאוד שהוא לא יבטל עקב הסערה בעמוד הפייסבוק שלו.
אם תשאלו אותי לאיזה שיר אני הכי מצפה, התשובה קלה - Harvest Moon - אחד השירים האהובים עליי בעולם. אחד השירים הרומנטיים והיפים. עדיין יפה כמו בפעם הראשונה.

אסיים בשיר השני שאני הכי אוהבת. Only Love Will Break Your Heart. 

נתראה בפארק, שבוע מעולה!

Shira.T

It Is What It Is

עוד שבוע עבר לו ובין כל העניינים אני בקושי מוצאת זמן לכתוב פוסט. אבל הבטחה היא הבטחה, ולכן גם אם אצטרך לעצור הכל ולכתוב, זה מה שאעשה. העובדה היא שמאז שנהייתי עצמאית אני הרבה פחות מעורבת במוזיקה המקומית - It Is What It Is. מזל שיש את הפייסבוק ואת החברים המוזיקאים איתם אני יכולה להתעדכן. בטוחה שבקרוב אחזור לכתוב על הופעות ואמנים חדשים. 

אז ההופעה של הפיקסיס בעיניי הייתה בלתי נסבלת. אני כנראה לא באמת אוהבת אותם, או לפחות מחבבת (עכשיו כבר פחות). בכל מקרה, ללכת להופעה של הפיקסיס כשאתה לא ממש ממש אוהב אותם לא כ"כ כיף. מה שכן בלומפילד הרגיש חו"ל. האוויר היה נעים, האנשים טובים והסאונד מצוין. רק חבל שלא נהנתי ממה ששמעתי (מעריצי פיקסיס- אל תהרגו אותי!).

החברים מהקולקטיב יצאו למסע ההופעות באירופה ודרום קוריאה. זה נראה שכמו תמיד, הם יעשו חיים. בקרוב אלבום חדש יצא לאוויר ולדעתי הוא ישמע מאוד מעניין. הקולקטיב לוקחים שביל קצת אחר ממה שהיה עד עכשיו. קצת יותר מלנכוליים (או שמא זה רק שני השירים הראשונים?), קצת יותר אינדי, קצת פחות רעש. יהיה מעניין לשמוע מה עוללו השבעה הפעם, ויהיה עוד יותר מעניין לראות את ההופעה המיוחלת ב- 14.8. וכפי שאני תמיד אומרת, מי שעוד לא חווה קולקטיב בבארבי - הגיע הזמן.

קצת רומנטיקה לא הרגה אף אחד. והנה בפינה הרומנטית, שיר חדש, יפה ומרגש מבית היוצר של ירמי קפלן. 
כשאני קוראת משפט כזה: "פשוט תבוא אליה בנשיקה, כבר שנים שהיא מחכה, עוטפת עצמה כך בשתיקה, פשוט תבוא", אני נמסה. תהרגו אותי, אני כזו. זה אפילו מעניין יותר כשגבר אומר את המשפט הזה. 

זוכרים ששנה שעברה בדיוק בזמן הזה היינו ממש דלוקים על ARCTIC MONKEYS? אז (רק) עכשיו הם נזכרו להוציאו קליפ מעניין לשיר הנהדר Snap Out Of It. כשאני חושבת על כמה השתנה בחודשים האחרונים אני מתקשה להאמין. כשאני חושבת על כמה עבר מהשנה שעברה אני בכלל נדהמת. בדיוק בזמן הזה שנה שעברה התחלתי לעבוד ב- Foster, בדיוק בזמן הזה גיליתי מחדש את הארטיק מונקיז ואת אלט ג'יי ובדיוק בזמן הזה התחלתי לגלות את עצמי. מעניין מאוד מה יהיה בשנה הבאה, בדיוק בזמן הזה. קליפ מסקרן ואישה יפה. 

החדש של ALT-J טוב ומורכב וכל כך ALT-J סטייל. יש גם הפתעה קטנה ונעימה מאחורה - תקשיבו טוב ותשמעו את מיילי סיירוס בכבודה ובעצמה. שילוב מעניין ומוצלח. אני תמיד אמרתי שהיא מעולה (!). מחכה בקוצר רוח לאלבום החדש. 

OK GO ידועים בקליפים המטורפים שלהם, אבל הפעם הם הגזימו! האמת שבעייני הקליפ הזה הוא היצירתי ביותר עד כה, ולא מובן איך הם עושים את זה. אני זוכרת שהקליפ עם ההליכונים יצא, זה היה טירוף וכולם התלהבו ולא הבינו איך זה קורה. אני מתארת לעצמי שזה בטח ממש קשה כל פעם להתעלות על עצמך בקליפ יותר מטורף ויותר יצירתי מהקודם. מה כבר יש להם לעשות עוד? קליפ מרתק שזכה לכבר יותר מ- 7.5 מליון צפיות, ואו! חבל שבין הטירוף של הקליפים, אנחנו קצת שוכחים את המוזיקה עצמה. דווקא אחלה שיר, תנסו אותו בלי הקליפ. 

זהו לשבוע הזה. שלחו לי דברים מעניינם,תמיד שמחה לשמוע!
(shiratamary@gmail.com)

Shira.T