כמעט חודש שלא כתבתי. הרבה דברים שעברו בחודש הזה, טובים יותר, טובים פחות. ועכשיו הנה הוא, שעתו היפה של הניצחון. עייני פקוחות לרווחה והלב רחב מתמיד. הגלגל מסתובב והוא ימשיך להסתובב.
ובכל זאת כשאני חושבת על הצלילים שליוו אותי בתקופה הלא פשוטה הזו, אני חושבת על האלבום Lost In The Dream של The War On Drugs. שבמשך שבועיים שלמים התחלתי את היום שלי איתו ועכשיו אם ארצה או לא הוא לא יפסיק להזכיר לי את התקופה הזו.
לפני כמה שבועות, ניהלתי שיחה מעניינת עם חבר וכמובן שהתבכיינתי לו על איך שהגלגל מסתובב. הוא במהרה ענה לי "נכון, הגלגל מסתובב, והוא גם ימשיך להסתובב". מיותר לציין שבאותו הרגע משב רוח עז של התרגשות ואופטימיות נכנסו לעורקיי.
פתאום כל שיר מתחבר. כאילו כל שיר נכתב עבורי ואני מרגישה כמו אותה הבחורה שיושבת בהופעה ומרגישה כאילו הזמר פתח לה את היומן האישי והקריא ממנו (Killing Me Softly).
פתאום סימנים בכל מקום ואתה מתחיל לתהות אם הכל הצגה אחת גדולה ואתה השחקן הראשי.
פתאום "תרגיל בהתעורררות" נשמע כמו השיר הכי טוב שיצא השנה.
יש לי נטייה לכתוב הרבה על החורף, כי אני כל כך אוהבת את החורף. את הריח שלו ואת ההרגשה.
הכי אני אוהבת איך שהמוזיקה בחורף מתאימה כל כך לאפרוריות ולגשם, במיוחד השיר הזה. מלטף ונעים.
בריפיט: קוטימן. והשיר היפה הזה.
אין דבר מנחם יותר מפרידה נעימה.
הפרידה ואני אויבים גדולים כבר מאז שאני זוכרת את עצמי מתאהבת. הפרידה תמיד לוקחת ממני צלע של אופטימיות ושמחה שלא יחזרו, ומשאירה אותי עם רגעים וזיכרונות שאולי דווקא הייתי רוצה לשכוח. ועכשיו כשעוד צלע ממני נלקחה, וציניות חזרה להוות חלק בלתי נפרד מחיי, אז המילה פרידה מהדהדת כמו שלא הדהדה מעולם.
רגע לפניי שאתה מתגלגל לדפיי ההיסטוריה האישיים שלי אולי זה המקום להגיד בצלילים תודה על הבית שהיית בשבילי כשהיית. רגע לפניי שמרימים את הראש ומתחילים מחדש לחיי שיגרה חדשים, הרפתקאות וחלומות זה הזמן לומר תודה לך על מי שהיית בשבילי באותה התקופה.
Shira.T
.jpg)
